בתנ"ך נקרא ים המלח בשם "הים הקדמוני" ( הים המזרחי) ו"ים הערבה", ובתלמוד "ימה של סדום". היונים והרומאים קראו לו "מרה אספלטיקוס", כלומר "ים החמר", על שם החמר (אספלט) שהיה צף על פניו, ומאוחר יותר קבעו שלא יתכנו בו חיים וקראו לו "ים המוות". שם זה התקבל בשפות אירופה השונות. בפסיספת של מפת מידבא שמן התקופה הביזנטית נראים דגים המגיעים לים המלח מנהר הירדן - וממהרים לפנות לאחוריהם ולהמלט צפונה, אל המים המתוקים. בערבית נקרא ים המלח "בח'ר לוט", כלומר "ימו של לוט", על שם הסיפור המקראי על אשת לוט שהיתה לנציב של מלח סמוך לחופיה.
