שאלות ותשובות לסטלן הירוק

GREEN = טירון, בסלנג אמריקאי... איזו שנינות!

 

קודם כל... שלום!

החלטנו לכתוב FAQ (Frequently Asked Questions) לכל הסטלנים המתחילים (וגם למתקדמים) בו תוכלו למצוא את כל האינפורמציה הבסיסית בהישג יד, ובמרחק ג'וינט אחד.

או כמו שנאמר במטריקס: “Welcome to the real world”...

 

 

 

 

שאלות:

 

 

1. מהם קנאביס, חשיש, ומריחואנה?
2. מה מעשנים מהצמח וממה מתמסטלים?
3. כמה זמן נשאר הגראס בשתן, בדם ובשאר בדיקות הסמים?
4. מהן שיטות העישון השונות?
5. מהי קססה, איך מקססים, ואיך לעזאזל נפטרים מהזרעים?
6. איך מגלגלים ג'וינט?
7. איך מכינים באנג, וממה עדיף?

 

 

 

 

 

תשובות:

 

ש.  מהם קנאביס, חשיש, ומריחואנה?

ת.     קנאביס זהו הצמח ממנו מפיקים מריחואנה וחשיש.

לקנאביס יש שני זנים הרלוונטים לעישון: סאטיבה ואינדיקה.

הסאטיבה הוא צמח גבוה, עם עלים דקים וארוכים. הוא מאופיין בסטלה מרוממת יותר.

האינדיקה, לעומת זאת, הוא צמח נמוך, יחסית. העלים שלו הם קצרים יותר ועבים. הוא מאופיין בסטלה "מועכת" יותר.

את המריחואנה מפיקים מבלוטות השרף (resin glands) הנמצאים על פרחי הקנאביס. פשוט לוקחים את הפרחים, מפוררים אותם, מגלגלים לתוך ג'וינט או שמים בבאנג ומעשנים.

            המילה מריחואנה היא סלנג מקסיקני שהפך פופולארי בסוף שנות השלושים באמריקה.

            במקור, המילה מריחואנה התייחסה להיבט הרפואי של הקנאביס, אותו נהגו לעשן חיילים מקסיקנים.

            החשיש גם כן עשוי מהשרף של הקנאביס (כי הרי שם נמצא רוב החומר הפעיל), אך החשיש הוא תמצית

של בלוטות השרף בלבד שעובר עיבוד מסויים. התוצאה היא מין שמן כהה שדוחסים אותו לצורת מלבן (לרוב). הוא מתקשה ואז נמכר לצרכן.

 

 

 

 

ש.    מה מעשנים מהצמח וממה מתמסטלים?

ת.     טוב, די עניתי על מה מעשנים בתשובה הקודמת.

מעשנים את הפרחים של הקנאביס (לא את העלים המשוננים שרואים בכל התמונות), רק את הפרחים כי הם מכילים את הרוב המוחלט של החומר הפעיל בצמח (THC).

כמו כמעט אצל כל יצור חי, גם אצל הקנאביס יש זכרים ונקבות. בנקבות יש ריכוז THC גדול בהרבה מאשר בזכרים. למעשה, בזכרים יש כה מעט THC שבכלל לא מעשנים אותם.

ה-THC הוא החומר האחראי על ההתמסטלות. זהו חומר הדומה מאוד לחומר שכבר יש לנו במוח, רק עם כמה הבדלים קטנים. ה-THC נוגע בכפתורים מיוחדים במוח הנקראים "קולטנים". בפשטות, ה-THC "מדגדג" אזורים שונים במוח... אותם אזורים האחראים על מצב הרוח, זיכרון, יצירתיות, וכו'.

 

 

 

 

ש.    כמה זמן נשאר הגראס בשתן, בדם ובשאר בדיקות הסמים?

ת. THC הוא אחד מחמשת הסמים שבודקים בבדיקות לגילוי סמים.

ניתן לגלות THC בשתן עד לאחר 72 שעות אחרי עישון חד פעמי. אך אחרי שימוש כרוני במריחואנה (יום יומי, כמויות גדולות, למשך הרבה הרבה זמן), יהיה ניתן לגלות שאריות של THC גם לאחר 12 שבועות.

זה גם תלוי בהרבה דברים, כמו כמה שותים, מזיעים, וכו'... אבל אם אתם מעשנים 3 פעמים בשבוע, בכמות סבירה, אתם יכולים להיות רגועים אחרי 3 שבועות ללא עישון.

ניתן לזהות THC בבדיקות דם עד לאחר שלושה ימים אצל משתמש לא קבוע. אצל משתמש קבוע ניתן לזהות THC עד לאחר שבועיים.

ישנה גם בדיקת שיער שדרכה ניתן לזהות סמים. השיטה היא יעילה מאוד, אך יקרה להחריד ולא נראה לי שהיא זמינה בישראל (היא זמינה רק במקומות בודדים בכל ארה"ב).

לוקחים 1.5 אינטש' (3.75 ס"מ) מקצה השיער ועורכים עליו בדיקות. ניתן לזהות THC בשיער עד לאחר 90 ימים, בערך. אם השיער של הנבדק קצר מ-3.75 ס"מ, תקופת הזיהוי תהיה קצרה יותר (יאללה! כולם לעשות קרחת! J).

 

 

 

 

ש.    מהן שיטות העישון השונות?

ת.   ישנם 3 שיטות עישון נפוצות: ג'וינט, מקטרת (pipe), ובאנג.

ג'וינט:

מריחואנה מפוררת הדחוסה בתוך נייר גלגול (לרוב בצורת קונוס). בצד שמכניסים אל הפה יש פילטר, לרוב פשוט חתיכת קרטון מגולגלת היוצרת מעין צורת שבלול בתוכה.

מוכרים גם פילטרים של סיגריות בנפרד ואפשר להשתמש בהם, ובאמסטרדם קניתי סט של 5 פילטרים מיוחדים לג'וינטים. הם עשויים פלסטיק ובתוכם יש מסננת מסתובבת. חשבתי בהתחלה שזה סתם תעלול שיווקי, אך באמת חווית העישון הייתה נעימה הרבה יותר.

מקטרת (pipe):

ישנם המון סוגי מקטרות בשוק... בכל הגדלים ובכל הצבעים... אך הבסיס נשאר אותו דבר:

שמים את החומר במין קערה קטנה (מה שנקרא "ראש"), מדליקים את הראש עם מצית, ותוך כדי שהמצית דולקת ושורפת את החומר שואפים את העשן דרך הפיה של המקטרת.

העשן מגיע יש לריאות, בלי פילטר, ולכן ישנה הרגשת חנק גדולה יותר מאשר עישון בגו'יינט.

באנג:

הבאנג הוא בעצם שכלול של המקטרת. הוא משתמש במים כפילטר.

הבאנג עשוי לרוב מבקבוק שתיה מפלסטיק, שהוחדרה אליו מהצד (באלכסון) מבחנה העשויה מברזל או מזכוכית (צינור דק עם "ראש"). ממלאים מים בבקבוק עד מעל למבחנה שבתוך הבקבוק. מדליקים את הראש עם מצית, ותוך כדי שהמצית דולקת ושורפת את החומר שואפים את העשן דרך הפיה של הבקבוק. שאריות הגראס יפלו דרך המבחנה אל תוך הבקבוק (מה שנקרא "להפיל ראש").

 

 

 

 

 

ש.    מהי קססה, איך מקססים, ואיך לעזאזל נפטרים מהזרעים?

ת.     קססה זהו כינוי לכמות מסויימת של מריחואנה מפוררת (או מקוססת, או גזורה...).

מי שמקבל את הגראס שלו בצורת פרחים שעדיין מחוברים לענפים מהצמח, חייב להפריד אותם ולנפות את כל הבררה והאיכסה. פשוט תופסים את הפרחים ומפוררים אותם על נייר (עדיף נייר עבה שמקופל בקצוות כדי שלא ייפול כלום) או מעל צלחת. אחר-כך נשארים עם הגראס, עם הזרעים ועם ענפים קטנטנים. את הזרעים והענפים אנו לא צריכים.

קודם כל צריכים לפורר את הגראס עוד קצת. אני עושה את זה עם הידיים... פשוט תופס כמות ומפורר (או מקסס) אותה עם האצבעות. יש אנשים שאוהבים להשתמש במספריים. פשוט לוקחים מספריים ומתחילים להתפרע על הקססה, עד שהכל גזור דק יחסית   (לא להפוך את הגראס לאבקה, או משהו).

יש את השיטה הקשה של להוציא הכל ידנית. פשוט לדלות ענף ענף, זרע זרע... אבל לא נראה לי שמישהו פה רוצה לעשות את זה.

יש את השיטה של כוח המשיכה. בגלל שהגראס מפורר, הוא קל יותר מהזרעים, לכן אם נרכז הכל בצד אחד של הנייר, נטה את הנייר קצת למטה וניתן טפיחות קלות על גב הנייר, לאט לאט יפלו הזרעים למטה.

יש את השיטה השלישית של המסננת. לוקחים מסננת (תמצאו במטבח כנראה), מוודאים שהזרעים לא עוברים בה ופשוט מסננים את הכל. חוזרים אל זה כמה פעמים עם מה שנשאר על המסננת כדי לוודא שכל הגראס עבר. תמיד ייפלו כמה זרעים קטנים, אותם אפשר להוציא כבר ידנית.  בהצלחה!

 

 

 

 

ש.    איך מגלגלים ג'וינט?

ת.     יש 2 שיטות עיקריות לגלגל ג'ויינט.

1.      לפרוס את נייר הגלגול על השולחן, לשים בקצה אחד את הפילטר, לפזר על הנייר את החומר, לגלגל ולהדביק את הנייר. (ראה תמונות)

2.      לגלגל את הנייר מסביב לפילטר, בצורת קונוס, להדביק את הנייר ולמלא את הקונוס בחומר. (ראה תמונות)

אני, אישית, משתמש בשיטה השנייה.

 

 

 

 

ש.    איך מכינים באנג, וממה עדיף?

ת.     ראה תמונות.

לאור שיחות ארוכות של אנשים רבים עם עוד אנשים, הוחלט חד משמעית שבקבוקים של סאן-בנדטו הם הכי גרועים להכנת באנג: "הם לא יציבים, הפלסטיק כל כך דק שהבאנג עושה 360 מעלות כשמחממים אותו, שלא לדבר על החורים שיוצאים עקום"

מי-עדן: "בקבוק ארוך ולא כל כך יציב, פלסטיק בעובי בינוני. באנג סביר ביותר, למרות שהוא מתעקם בקלות אחרי חימום ומאבד צורה".

קולה, קינלי, פאנטה: "פלסטיק מאוד נוח לשימוש, הפלסטיק לא נמס מייד אלא הופך לרך אחרי חימום ומקל על הכנת חור טוב. הבאנג לא מתעקם בחימום".

באנגים מוכנים בקיוסקים: "יש את הבאנג הסטנדרטי.  חוץ מזה שהוא אטום כמו שצריך הוא דיי זין. כמות המים קטנה מידי יחסית לגובה הבאנג כך שנפח האוויר שלו גדול מידי להפלה טובה".

נביעות: אחחחחח... זה באנג! אני אישית מכתיר אותו כמלך הבאנגים. עשוי בדיוק בצורה הנכונה. מתעקם רק בזוויות הנכונות, יציב, החורים יוצאים עגולים פרפקט שלא לדבר על זה שזה תוצרת ישראל!".

 

תודה רבה לנחמן הסטלן שעשה את המחקר המקיף הזה על הבאנגים J ראיתי גם שכולם הסכימו בקשר להכל, חוץ מהבאנגים המוכנים בקיוסקים... יש כאלה שהתאהבו בהם.  הפלה מהנה!

 

 

 

 

 

 

 

בהצלחה!

Soundwave - -