המסע

בעצם אני חושב שהייתי מוכן לנסיעה הזאת עוד ששמעתי את השיר הראשון של דילן כבר לפני 5 שנים , אתם מכירים את ההגשה הזאת כשאתה שומע שיר בפעם הראשונה ואתה מרגיש שזה משהו מיוחד שאתה חייב לשמוע אותו עוד פעם ואז כשאתה שומע אותו שוב אתה חייב לשמוע עוד שירים של אותו אמן/להקה ואתה מרגיש כאילו מצאת לך" גן עדן " אישי פרטי. אז זהו שבשביל "להגיע" לגן עדן אתה תהיה מוכן ללכת רחוק

תאמינו או לא הכול בא לי בחלום , (כמו שכל הדברים הטובים באים ) חלמתי שאני בהופעה של הביטלס שאני מעריץ שלהן משכבר בימים ושאני נהנה כמו שלא נהניתי בחיים שלי . הלהקה ניגנה ,הקהל שאג השירים היו כך כך טובים ומוכרים , כן זה היה חוויה . ואז התעוררתי. הרגשתי שזה מסר שאני חייב ללכת לראות אותם , ואז אחרי כמה שניות נפל לי האסימון שהלהקה כבר התפרקה (זה לא חדש אני יודע ) בכול מקרה אמרתי לעצמי אם לא הלהקה אז אחד מהם . פתחתי את המחשב נכנסתי לאתר של הלהקה ומשם ראיתי שפול מקרטני יוצא לסיבוב הופעות באירופה כבר ביוני הקרוב, (באותו רגע כבר ידעתי מה הייתי צריך לעשות) באותה נשימה נכנסתי לאתר של דילן לבדוק לראות האם יש סיכוי שבקטנים שהם מופעים באותו הזמן , כן זה נכון שניהם בחודש יוני מופעים באירופה

בניתי לי תוכנית מסלול ושיניתי אותה אולי איזה 5 פעמים, בסוף זה היה סגור נטוס ב 8 ליוני (אני חברה שלי וחברה שלה ) לקופנהגן עם עצירה של יום  בבודפשט נמשיך מקופנהגן באוטובוס לשבדיה שם יהיה המופע של פול מקרטני ב 12לחודש בגטבורג ,משם נמשיך לנורבגיה לעוד כמה ימי טיול ושם אני יעלה על מטוס לאנגליה (לונדון) לתפוס את הפסטיבל של פינסבורי  ב20 ליוני שבו המופע הנועל הוא של הלא אחר אלא  - בוב דילן

אז הכול היה סגור -  כרטיסים למופעים קניתי דרך האינטרנט , כרטיסי טיסה היו לי ,אפילו הטיסה מנורווגיה לאנגליה הזמנתי דרך האינטרנט וכל מה שנשאר זה לחכות ליום הטיסה

June 12 - Gothenburg, Sweden - Ullevi Stadium

הגעתי אם החברה שלי שעתיים לפני ההופעה , אספתי את הכרטיסים , מצאתי את המקום שלי על הספסל ונדהמתי ליראות מה שאחר כך התברר כקהל של קרוב ל ארבעים אלף איש ! כן זה היה מדהים. (העיר כולה היתה באקסטזה המופע היה שיחת היום, בכול העיתונים ובכול פינה יכולת למצוא תמונה של הרוקיסט האהוב....... ) חיכיתי בקוצר רוח ואז התחיל המופע : ליצנים יוצאו מהבמה בתחפושות צבעונית

בין השירים שהוא ניגן היו

In Spite of All the Danger

For No One

Eleanor Rigby

The End

Sgt. Pepper

All Things Must Pass

Yellow Submarine

Blackbird

ההופעה היתה מחשמלת כל כך נהנתי , פול צחק עם הקהל בשבדית שר בצורה כל כך יפה ונתן מופע מרשים , מופע שיהיה חרוט לי בזיכרון לכל החיים.

 -              Fleadh Festival, Finsbury Park, June 20, 2004

לאנגליה הגעתי לבד שכרתי חדר בהוסטל לסטודנטים איפשהו בלונדון .המופע של דילן היה כחלק מפסטיבל שלם שכלל להקות כמו

Counting Crows ,Christy Moore,Billy Bragg,The Charlatans,Delays....

 לא יודע למה ,  הייתי בטוח שבגלל שבוב דילן הוא המופע המרכזי אז הוא יופיע ראשון  , לכן הגעתי מוקדם (10:00 ) כמה גדולה היתה אכזבתי כשגיליתי שדילן הוא המופע הנועל של הערב ושהוא רק מתחיל ב 20:30 ,  לא ויתרתי. היום היה יום שמש אך טיפה קריר יום כזה מושלם לפסטיבל (לא שהייתי לפני זה בכזה ) .כשפתחו את השערים רצתי להיות הראשון ליד הבמה שורה ראשונה אתם יודעים זה ישמע לכם שטות אבל אני לא הייתי היחידי ,מעריצי דילן כמוני ששעטו לשורה הראשונה בידיעה שיש להם יום שלם להיאחז על יד הגדר לתפוס מקום ופשוט לחכות לדילן שיפעיל את קסמיו. בינתיים  אנשים שוכבים על הדשא על שמיכות , עם כוס בירה ואיזה ג'אנק פוד שקנו שם. כמובן שרציתי גם אבל לא הייתי יכול לוותר על השורה הראשונה כי ברגע שזזת מישהו אחר היה תופס ישר את המקום שלך...

התחיל להיות קריר והחוויה די מהר נהפכה לסיוט כשגשם שטף אותנו די מהר (כשאני אמר אותנו אני מתכוון אלי ואל עוד בחורה בשם הת'ר שבאה פלורידה לטייל באנגליה במיוחד בתאריכים של ההופעות של דילן) מסתבר שיש הרבה מטורפים כמוני שמסוגלים לעמוד 9 שעות במקום ולחכות למופע 1 . אבל האמת שלא סבלתי אלא נהניתי מכל  רגע, המרתי את הג'קט שלי במעיל גשם עם הבחורה האמרקאית והתחממנו מהמוזיקה .ראשון להלהיב אותנו מכל ההופעות היה כריסטי מור זמר אירי שמנגן מוזיקה אירית עממית חמה ונוגעת ללב (תענוג) . הזמר השני היה בילי בראג זמר מחאה שמעביר מסר חד וברור בלי חוכמות.  ב18:30 שעתיים לפני תחילת ההופעה של דילן עלו הקאונטינג קרוז , ועד שהמזג אויר נרגע הם התחילו אם השיר שלהם "מלך הגשם " והגשם חזר לשטוף אותנו.ההופעה של הקאונטינג השאירה בי רושם וטעם של עוד ומוכן הייתי יותר מתמיד להופעה של דילן .

 הרגע היגיע הבמה המרכזית התמלאה (סה"כ היו קצת יותר מ 30.000 איש ) , אנשים ניסו להגיע משום מקום לשורה הראשונה, דחיפות, גשם ,בוץ חושך הכול בבת אחת ,עד שדילן נכנס לבמה והקהל הרעיד את המקום בשאגות , דילן סידר את האורגן\פסנתר שלו בצורה כזאת שחצי מהפנים שלו בכיוון הקהל וחצי לכיוון הבמה . הקהל השתתק אחרי כמה דקות .דילן לבש מכנסים שחורים מקטורן שחור, כובע קאובי שחור וחולצה לבנה מתחת . הפנים שלו היו כל כך אמיתיים כל כך מציאותי שלא האמנתי שזה באמת קורה לי .למרות זאת בהתבוננות ארוכה בפניו ראיתי את הזקנה והעיפות שעברו עליו ושהצטברו במשך החיים -  אלו בשום פנים ואופן לא היו הפנים היפות של שנות השישים עם העניים הכחולות החדות , אלו היו פנים קטנות מצומקות וכחושות עם אופי וחוזק .החלטתי לקורא אליו כדי שישמע אותי על מנת לחשוב שיש איזשהו תקשורת בינינו, אני בטוח שהוא שמע אותי משום היינו כל כך קרובים, למרות זאת הוא לא ענה אפילו לא טרח להגיד שלום לקהל ואחרי איזה שלוש ארבע פעמים מישהו מאחור אמר לי לוותר כי זה לא יקרה... .

 דילן התחיל לנגן. השירה של דילן היתה די מאכזבת אבל , אני כבר ידעתי שזה מה שיהיה ,  זה לא חדש שהקול שלו נשחק והוא לא מגיע לאותם שיאים כמו בעבר לכן לקח לי הרבה זמן להבין את הקצב שהוא שר ואת המילים למרות שאני מכיר מכיר אותם בעל פה . המופע היה ברובו רוקנרול מלהיב , משולב בקטעי מפוחית גיטרות ורוני ווד.( כן רוני ווד מהרולינג סטונס עלה לבמה לנגן עם דילן , האמת אני לא הבנתי מה הוא קשור אבל בזכותו ראיתי את דילן מחייך. הגיטריסט של הסטונס עשה פרצופים קפץ,רקד בקיצור הצחיק את דילן ותרם הרבה אנרגיות חיוביות להופעה.

  השיר הנועל של המופע  : " כמו אבן מתגלגלת"  - היה השיא מבחינתי של הערב , דילן במיטבו סוף סוף נשמע כמו בצעירותו כשהקהל משתגע ואני רק מתאמץ לזכור את הרגע הזה.

בסיום המופע נפרדתי מהת'ר וכן גם מפינסבורי פארק והייתי בדרך חזרה לחדר. באוטובוס מולי ישב אדם מבוגר "עב בשר"  שדיבר ודיבר בלי שהקשבתי שכן הוא הריח מאלכוהול ונראה די הזוי , אך פתאום נתפסה האוזן שלי כשהוא פלט משהו בסגנון  "שמעתם שבוב דילן הופיע כאן היום" , הנדתי בחיוב ולא הוספתי , הוא המשיך "דילן היה פנטסטי" והמשיך עם המלמולים . ואז הוא התחיל לפצוח בשירה באוטובוס תוך כדי שהוא מחזיק את הכרטיסיה שלו :

"MAMA TAKE THIS PASS FROM ME

I CAN'T USE IT ANYMORE"

מצחיק נכון. גם אני חשבתי

הנה רשימת השירים מאותו ערב וכמה תמונות

Down Along The Cove
It's All Over Now, Baby Blue
Lonesome Day Blues
Maggie's Farm
Desolation Row
Seeing The Real You At Last
Positively 4th Street
Tweedle Dee & Tweedle Dum
High Water (For Charley Patton)
Highway 61 Revisited
Not Dark Yet
Honest With Me
Boots Of Spanish Leather
Summer Days
Like A Rolling Stone

Christy Moore

Billy Bragg

Counting Crows