ד'ר גבי הוֹרֶנְצִ'יק – בי'ס לחינוך , אוניברסיטה העברית

השפעת העליות על עיצוב הזהות הישראלית

ישראל – שנות ה-50 , הגירה מארצות ערב  

מודל דו מימדי של שינוי תרבותי:  ההתייחסות אל שני הצדדים של המערכת

האם עליה לארץ מטעמים של נירדפים , זה שונה ממי שעולה לארץ מטעמים כלכליים ?     

היום , רוב העליה לארץ היא לא עליה אידאולוגיות , וגם לא עליה של יהודים נרדפים . בדרך כלל באים לארץ מבחינה כלכלית .

אנחנו לא יכולים להפריד  או לאמר שאנחנו מקבלים יהודי זה או אחר , אבל השאלה היא האם יש תחושה אחרת הנמצאת ברקע , או בתחושת הבטן לגבי הענייו?

אפשר לחשוב על שני כיוונים שונים הקשורים לאידאולוגיה ומגורים בארץ :

1. אידיאולוגיה שמשמשת כמגן מפני קשיים – מחסנת מפני הקושי , ואולי מעוותת קצת את הראיה

2. אידיאולוגיה מעלה ציפיות , העלולות להשבר .

מניע אידיאולוגי לא מבטיח היקלטות טובה יותר . יש סיפורים מאד קשים על עולים מאתיופיה , על אכזבות של עולים . האידיאולוגיה מקשה לפעמים על הקליטה .

הרוב ההגירות שבעולם , אין שום דיבור על אידיאולוגיה . אין בכל פונקציה של דבר כזה . מניע להגירה הוא בדרך כלל מעבר ממקןם של מצוקה כל שהיא למקום שבו יותר טוב.

חוקי שבות יש – בגרמניה , מי שיש לו מישהו במשפחה מגרמניה , זכאי לאזרחות.

אין הרבה מדינות בעולם שיש להם כמות כזאת של מהגרים , עולים .

במחקר שנעשה בקרב נוער מברית המועצות ואתיופיה והוריהם . המניעים שיותר קשורים לאידיאולוגיים נמצאים באותה קבוצת תשובות , ומניעים אחרים בקבוצה אחרת . התשובות שענו הנוער האתיופי – היו יותר במניעים האידיאולוגים , בעוד שבמניעים הפרגמטים – בחרו הנוער מברית המועצות.

זה די תומך בסטריאוטפים שאנחנו בונים לעצמינו .

השפה של האתיופים היא שפה של תנ'ך .

השפה של הרוסים היא שפה יותר פרגמטית.

כנראה שקבוצות שונות של עולים שבאות ממקומות שונים , הן בעלות שפות שונות ומניעים שונים . זה אומר שאנחנו צריכים להיות מוכנים גם " למכור " את ישראל בכל מקום אחרת , ומוכנים לקליטה אחרת .

האם אנחנו כחברה קולטת עליה – מעדיפים את הדפוס האידיאולוגי יותר... האם זה משפיע על הדרך בה אנחנו "קולטים" ?

מתוך מחקרים :

" נראה שהעולים היו מעדיפים לחיות בישראל במסגרת של אוטונומיה תרבותית ..."

מחקר נוסף אומר – שזהו ישראלית שכרוכה בוויתור על מאפיני תרבות המוצא , מקובלת רק על חלק מהבאים המצטמצם והולך עם העליות ... "

עולה השאלה על היחס לתרבות המוצא , והיא נכונה יותר לגבי העליות האחרונות . הגישה אל תרבות המוצא היא הרבה יותר נגישה מאשר בעבר וניתן להיות עדיין במדינת המקור – אבל בארץ  . 

הטענה היא – שאם קבוצה זו או אחרת , שומרת על תרבות המוצא, הדבר מאיים על התרבות הישראלית  המקומית.

היסטורית :

הייתה טענה ליניארית , חד כיוונית-  של שינוי תרבותי אצל מהגר .

תרבות הרוב     ß-----------------------------------------------------------------àתרבות מקורית

גישה זו טוענת שאי אפשר לשלב בין התרבות המקורית לבין התרבות החדשה . ככל שאתה מתרחק מהתרבות המקורית אתה נמצא בתרבות החדשה . המהגרים הטובים היו אלו שוויתרו על התרבות המקורית שלהם . בארה'ב – דרשו מהמהגרים להפסיק להשתמש בשפה המקורית , ולהיטמע לחלוטין בקרב המקום החדש . ככל שתהיה יותר מעורב כך תהיה יותר  " אחד מאיתנו " . זאת הייתה הגישה הכללית , כיוון שתרבות אמריקאית הייתה התרבות הנחשבת והנאורה .

[ למעלה ]

ישראל – שנות ה-50 , הגירה מארצות ערב

 היו הארץ אנשים שטענו טיעון פסיכולוגי . לא רק שעדיף למדינה שהעולים ינטשו את התרבות שלהם , אלא שאימוץ התרבות החדשה יהיה טוב יותר להם . ויתור על התרבות שלהם , יגרום לקליטה טובה יותר , ובעיתית פחות.

עם הזמן – התפתח מושג אחר, שהתפתח בארה'ב : כור היתוך .

כוך היתוך אמור לקחת תרבויות שונות , לערבב ביניהם – וליצור משהו חדש Melting Pot  .

במונחים סוציולוגים :

1. הטענה הראשונה היא – שאם יש קבוצת רוב A וקבוצת מיעוט B – קבוצת B תתאדה .

2. הטענה השניה היא  -   A+B = C . יצור של תרכובת חדשה .

אבל-  היסטורייונים – סוציולוגים טוענים , שאף פעם לא הייתה באמת תרכובת של החברה . אם הולכים למקומות רבים ורואים עובדתית לא היה מגע שיכל ליצור את כור ההיתוך .

טענה קשה יותר היא – A+B = A' . קבוצת B , הפכה להיות סוג מסויים של A , הייתה אידיאולוגיה של אסימילציה תוך החברה הישראלית דאז . הם היו מגובים על ידי אמצעים חינוכיים תרבותיים , שהיו מקובלים על ידי המדינה והחברה באותם ימים . 

המסרים החינוכיים שהתקבלו הביעו את הרעיון של צורך אידיאולוגי מאד מסויים . האוירה שנוצרה הייתה מגובה על ידי מעשים קונקרטיים הפרקטיקה  הייתה חלק מהאידאולוגיה .

3. טענה שלישית היא – A + B = A+B' ( A' B' ) – כשבדרך כלל , קבוצת ה- A , לא משתנה כל כך .

[ למעלה ]

מודל דו מימדי של שינוי תרבותי:  ההתיחסות אל שני הצדדים של המערכת

כששני הצדדים מוכנים – תהיה מציאות של שילוב

כששני הצדדים בצד השלילי – קבוצת המיעוט תהפוך לשולית, או תהיה מופרדת .

מחקר , עמדות כלפי תירבות - Acculturation Attitudes   :

 שאלון שכולל בתוכו את הרעיונות של התיאוריות השונות . כל היגד מבטא משהו אחר – היטמעות , הפרדה , שילוב, או שוליות .

בשתי התרבויות הנבדקות – רוסים ואתיופים  התוצאות הן :

            העמדה המועדפת – אצל שניהם – שילוב . זה נוגד את הרעיון שהרוסים לא מעונינים להשתלב , אלא רוצים אוטונומיה תרבותית .

במודל החד מימדי , הדבר הזה לא מקובל , כי הדרישה היא לקבל את  התרבות החדשה , אין את האופציה של השילוב . בשילוב- יש את האופציה להשאר חלק מהתרבות המקורית , יחד עם קבלה של זהות חדשה ותרבות חדשה.

ישנה תפיסה שהקולטים צריכים לעזור לקליטה החומרית , ואין כ'כ מחשבה על הקליטה הזהותית . הרבה מלחמות שקשורות למלחמות הזנות שלנו – הם על גבי גבם של העולים .

אחרי שנות ה-50 , טענו  שיש עקרון פסיכולוגי מאחורי התפיסה של ביטול התרבות הקודמת ואימוץ התרבות החדשה.

עשו מחקר על הזהויות של העולים . האפשרויות הם : ישראלית , רוסית, יהודית .

התןצאה הייתה – שכל שיש לי יותר זהויות , כך אני חי חיים טובים יותר , פחות געגועים , יש יותר שליטה על החייים .

זאת אומרת – ריבוי זהויות , לא פוגע בתיפקוד, אלא ההפך – רק תורם לרמת שביעות הרצון.

יש כאן טענה כזאת : ככל שיש לי יותר משאבים , שהחברה מספקת לי , אני ארגיש יותר שייך ונוח . אם המודל הזה הוא נכון , אז הטענה של שנות ה -50 , היא לא נכונה . דווקא ככל שיש לי יותר זהויות , אני אהיה במצב פסיכולוגי טוב יותר , ולא שאני אהיה בטוח/מרוצה/וכ'ו – על ידי אימוץ התרבות החדשה וביטול הקודמת.

מה חשבו בשנות ה- 50 ?

אולי אז , להיות בעל יותר מזהות אחת היה בעייתי , כיוון שהאוירה הכללית לא יכלה לקבל את זה . ישנם כמה מחקרים שגילו שמי הנטמע יותר – גם מצליח יותר , מסתגל יותר .

 ( מחקר על  עולים הצבא) .

היום , כשהחברה היא הרבה יותר מקבלת מבחינה תרבותית, אז מי שבוחר בכמה זהויות – הוא יצליח . בעבר זה לא היה קורה , כיוון שהחברה לא הייתה בנויה לכך .

את אותו השאלון , שהעולים מילאו על עצמם , הם היו צריכים למלא שוב , אבל בתור ישראלי , ואיך הוא רואה אותך . זאת אומרת , איך מצפים שאתה תהיה ?

התוצאה הייתה – הציפיה להטמעה הייתה מאד גבוהה , כולם רוצים שילוב- אבל בפועל , אין.

מה זאת אומרת ?

השילוב נתפס אמל הישראלים, כהטמעה . הכוונה כשאומרים "שילוב " היא קצת מזה וקצת מזה . אבל לא ברור כמה מזה וכמה מזה . יתכן , שבאמירה של שילוב, אנחנו מתכוונים ליותר ישראלי ופחות תרבות מקורית , ואילו לעולה שילוב – זה יותר תרבות מקורית ופחות תרבות ישראלית .

לדוגמא : הטמעה בנושא של השפה – הותיק מאמין שהעולה רוצה להיטמע יותר ממה שהעולה מוכן להיות מוטמע .

המתח , הוא מאד גדול .

מה עושים ?דבר משמעותי הוא  דיון רציני בדרך בה מערכת החינוך משלבת את העולים.      

 [ למעלה ]