הדמויות

אלבוס פרסיוול וולפריק בריאן דמבלדור (מע"ח8) הוא, לרוב הדעות, הקוסם הכי טוב בדורו. דמבלדור מנהל כעת את בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. הוא מפורסם על כך שהביס את הקוסם הרשע גרינדלוולד ב-1945, על גילוי 12 השימושים של דם דרקון ועל עבודתו עם האלכימאי הנודע, ניקולס פלאמל (מקלפי הקוסמים המפורסמים, א"ח6).

דמבלדור הוא כושף ראשי בקסמהדרין ויושב-ראש קונפדרצית הקוסמים הבינלאומית. (מע"ח5)

לדמבלדור הוצעה המשרה של שר הקסמים בע. 1990 (א"ח, מע"ח10) אבל הוא סירב, כך שפאדג' לקח את המשרה. למשך כמה שנים מאז המינוי שלו לשר הקסמים, פאדג' שלח מכתבים יומיים לדמבלדור וביקש את עצתו (א"ח5).

דמבלדור הוא הקוסם היחיד שממנו וולדמורט פוחד. נוכחותו בבית הספר עשתה את הוגוורטס למקום בטוח במהלך שנות השבעים; וולדמורט מעולם לא ניסה להשתלט על בית הספר. דמבלדור עבד במרץ כדי להביס את דמבלדור במהלך שנות שלטונו, והקים חבורה שנקראת מסדר עוף החול שנלחמה באוכלי המוות. עכשיו כשוולדמורט עלה בשנית, דמבלדור הקים את המסדר מחדש ונלחם באדון האופל (ג"א36).

"הוא היה גבוה, רזה וזקן מאוד, אם לשפוט לפי שיערו וזקנו הכסופים, ששניהם היו מספיק ארוכים כדי לתחוב מתחת לחגורה שלו. הוא עטה מלבושים ארוכים, גלימה סגולה שנגעה בקרקע, ומגפיים גבוהים ואבזמים. עיניו הכחולות היו בהירות, בוהקות ומבריקות מאחורי זגוגיות משקפיים בצורת חרמשים, ואפו היה ארוך ומעוקל, כאילו נשבר לפחות פעמיים." (א"ח1)

דמבלדור, אלבוס פרסיוול וולפריק בריאן

גרינדלוולד תפס את תשומת ליבי מכיוון שהוא נשמע ממש כמו המפלצת גרנדל משיר העלילה הנורבגי מהמאה ה-8 "ביאוולף וגרנדל" ("Beowulf and Grendel"). אולי מישהו כבר הזכיר זאת לך ואולי גם לא, אבל אני עשיתי עוד קישור תחת זהותו של דמבלדור. שמו האמצעי השני הוא וולפריק (Wulfric). אם אתה מפרק את השמות, Beowulf מתפרק ל-BEO שפירושו "דוב רב עוצמה" ו-WULF שפירושו "זאב". שמו האמצעי השני של דמבלדור מתפרק ל-WULF שפירושו "זאב" ו-RIC שפירושו "עוצמה, שליטה". בהסתמך על ניצחונו של דמבלדור על גרינדלוולד ב-1945, הייתי אומר כי יש סיכוי גדול ששמו האמצעי השני של דמבלדור מהווה רמיזה לביאוולף ושמו של גרינדלוולד מהווה רמיזה לגרנדל.

הרהורים על גרביים
סנדרה ל. דיירסינג
הדבר שהוא רוצה הכי מכל הוא זוג גרביים עבים וחמימים לרפואה, כך דמבלדור אמר להארי (א"ח12). האם הוא מתלוצץ? האם זו עוד דוגמה לחוש ההומור המגוחך שלו?

אני חושבת שפרופסור דמבלדור אמר את האמת, כשהארי הפתיע ושאל אותו, למרות שזה לא היה הכי ברור. מעריצים הזכירו שגרביים מסמלים, בין השאר: חופש (דובי), אהבה (מולי סורגת גרביים במו ידיה) והתחייבות (הבגדים המשומשים של הארי). מה שחשבתי בהתחלה, זה משהו שאף אחד לא הציע, ואני לא יכולה להוציא את זה מראשי, אז אנא המשיכו לקרוא בסובלנות.

דמבלדור לא סתם אומר שהוא היה רוצה גרביים; הוא הזכיר שאנשים מתעקשים לתת לו ספרים. אני לא חושבת שאנשים מביאים לו ספרים לשם הנאה, לפנאי; אני חושבת (למרות שזה לא מופיע בקאנון) שהוא בורך כלל מקבל ספרים עבי-כרס עם מידע בהם.

המתנות שאנשים נותנים לך משקפות את הדימוי שיש להם עלייך. אנשים רואים בדמבלדור אוצר של ידע והמגן/מנהיג של האנשים הטובים. הוא הוא מקבל את אדרת הכבוד הזאת, ויודע שהוא האיש המתאים ביותר ללבוש אותה. אבל הוא משתוקק להנאות פשוטות (סוכריות שרבט לימון, שבעברית תורגמו לקרמבו), נוחות ולבביות כדי לפרוש בבטחה. (כמה פעמים נאמר לנו שהוא נראה זקן או עייף? או שניהם? האם הוא לא הציל את העולם כבר פעם אחת, מאיזה איש מטורף שנקרא גרינדלוולד?) ישנה גם שורה בפרק הראשון בספר הראשון שדמבלדור אומר, "לא הסמקתי כל כך מאז שגברת פומפרי אמרה שהיא אוהבת את מחממי-האוזניים החדשים שלי." איזה היבט מעניין ומוזר זה על קוסם כל כך נכבד וכל כך רב-עוצמה, שבתגובתו לכך שהוא מסמיק כל כך בעוז, מקשר את התגובה למחממי האוזניים הנעימים והרכים שלו.

עולם שבו דמבלדור יכל לקבל לחג המולד משהו פרוותי, נעים, נוח ומחמם כמו זוג גרביים, היה עולם שלא היה תלוי על המאזניים. זה יהיה עולם שבו הוא לא יהיה חייב להיות זהיר במעשיו טובי-הלב כלפי אחרים שהפנו לו את גבם. זה יהיה עולם שבו הוא לא יהיה חייב להקריב את השמחה (או את החיים עצמם) בשביל "הילד שנשאר בחיים".