אחרי קריאה חוזרת של הארי פוטר וגביע האש, הפרקים האחרונים, מלאי הרגש והנוראיים, עברו רבות בראשי. הבוקר, מהרהר בקיצור מה היה קורה אם סדריק היה היחיד שתופס את הגביע, חזרתי לשאלה הנצחית:

למה לעשות את הגביע כמפתח מעבר ולא את מברשת השיניים של הארי שהייתה עושה בדיוק את אותו האפקט?

כמו הגרינץ', כולנו חשבנו על זה עד שכאב לחושבים שלנו, אבל היום תשובה פגעה בי בכוח כמו קללת אימפדימנטה טובה. זה היה כל כך פשוט, התשובה נמצאת במפתח המעבר עצמו. כי מה אם זה היה הולך טוב לוולדמורט?

אוקיי, אנחנו בהנגלטון הקטנה, יוני, 1995. וולדמורט וזנב-תולע מחכים לגורם הימצאותם במקום - הארי פוטר הצעיר. ברגע שהוא מגיע, לא מודרך ומבוהל כיאות, קשור לקבר של אבא רידל, ומוכרח לספק דגימת דם לוולדמורט. וולדמורט מאחד מחדש את "חבורת הרעים" לשעבר, ובנקודה זו קורא לאוכלי המוות שלו, מעניש אותם קצת, ואז נפטר מהארי אחרי משחק מרענן של חתול ועכבר.

(אתם איתי עד עכשיו? אוקיי. כי עכשיו זה נעשה טוב)

בנקודה זו וולדמורט והמשרתים שלו נוגעים במפתח המעבר וחוזרים להוגוורטס כדי להתחיל שלטון חדש של טרור. זאת הסיבה שמפתח המעבר זוייף כדי שיוכלו לחזור להוגוורטס.

הם מגיעים מחוץ למבוך, עם גופו חסר החיים של הארי (אחרי הכל צריך לשמוח לאיד) ומתחילים להשמיד את עתיד אוכלוסיית הקוסמים. הם רק תלמידים (ולא רק של הוגוורטס, אלא גם של בובאטון ודורמשטרנג), טרף קל. קרקרוף הפחדן גם נמצא בזירה, סנייפ המרגל, בגמן, שר הקסמים קורנליוס פאדג', דמבלדור, וכמובן, קראוץ' מחופש למודי. קראוץ' לא סתם "שכח" לקחת את שיקוי הפולימיצי שלו. לא היה צריך את זה. הוא היה יכול להתחיל להטיל כישופים כמודי (בכל הבלאגן מי היה שם לב באיזה צד הוא?) ואחרי שהשיקוי התפוגג, הוא היה יכול בבירור להילחם כעצמו, לצד אדון האופל.

אחרי הקרב, וולדמורט יהיה בכוח מוחלט, והכל יהיה נפלא בעולמו.

זה היה כל כך גאוני. זה היה כל כך פשוט. זה אמור היה לעבוד.

למזלנו, להארי היה קלף מתחת לשרוולו (או יותר נכון, נוצת פיניקס בשרביטו) והצליח לקלקל את תוכניתו שוב.