מסה על התאווה לבשר (מתוך "אמנות המחשבה")

המוסיקה עושה את העולם ראוי למגורי אדם ואת האדם ראוי לגור בעולם.

       כל הישגינו רק ממחישים לנו מה ארציים-אנו בחיינו ונטולי-נצח בהוויתנו. מכל הישג מתבקשת התהייה האם היה זה הישגי האחרון? כמה הישגים נותרו לי? ובכלל איזה ערך יש להישג מעבר לזמן הזה ולמקום הזה?

       הטכנולוגיה תפסיד לבסוף: לא את החומר יש לאלף, אלא את הנפש. המאבק הגדול של האדם הוא בעצמו גרידא. לא ייזכר איש מעידן זה. אין לנו אפלטון ולא הומרוס. אנו חיים בעידן שכוח אל.

       לו הייתה הביצה דלוחה לגמרי, הייתי צפרדע. אלא שהיא איננה דלוחה לגמרי; מבצבץ יופי ארור, ללא כל התרעה, דווקא בשעות השפל.

       הגברים חזקים כי עליהם מוטלת חובת ההוכחה. על הנשים מוטל רק לבחור.

       אין לצפות לאופי מיופי טבעי. אין צורך שיהא ליופי גם תוכן. אינני מייחל שדוב הפנדה יחשוף בפניי מסתרי ליבו, כפי שאינני מצפה מאווה הרציגובה שתהיה כליל התבונה.

       חיי הם "אמנות הלא להיות". כדי לא להיות ביב השופכין המצוי נחוצה מידה גדושה של הוויה אסתטית. מוטב ללחוש למרככי השדים, מאשר לשפוך חמתך עליהם - לרוצץ יגונם לתמיד. דע היכן צפויה לך רעה חולה, דע היכן נוכחותך איננה רצויה. עמל את הנפש, פרך אתה הנפש, עשה אותה לידענית גדולה בכל מה שנוגע לאי-עשייה. אמור לה "את מסוגלת לכך, חזרי על התרגיל 20 פעם, ראי באיזו קלות לא היית וחיית". מסתבר שדעתנות איננה בהכרח מגרעה. הורה לה את מלאכת החתירה וצווה עליה לחתור במלוא המרץ. הפק זהב וזהב גרידא. ראה להיכן כולם נופלים ודע כי שם מונחת המלכודת. אתה לא שם, כי קומתך גבוהה משלהם וכשאתה ניצב על פי הבור - אין הם יכולים להתכחש לכך. לא אהיה ואהיה לעולמי עד. לא אהיה ואהיה לעולמי עד.

       החיים המודרניים הם ניצחון המוחשי על המופשט. אנו נאלצים להשחית מיטב מלותינו ורעיונות רוחנו כדי להנציח ולקדש את העון. דבר איננו חזק יותר מתותח רועם או משרה גבוהה. דבר איננו שווה למות למענו מלבד רעיונות של הבל רעות רוח והכושר להתבזות.

       לא יבוא העולם על קצו במלחמה גרעינית ולא תהא זו השמש שתקץ. תהא זו ההכרה בכך שהכניעה לתאוות ההתרבות, מטמטמת ומסיחה את דעת האדם. אז יחדל העולם, אבל תהא זו גם שעתו הגדולה ביותר של הדור הנעלה ביותר.

       הכל שונאי אדם הנם ובייחוד הללו שאינם מודים בכך. הו הו - המה המיזנתרופים הדגולים ויש גם מיזנתרופים למיניהם. היו רוצים שמכונות יחליפו אותנו והם יעשו הכל כדי שזה יקרה יום אחד ואם לא ימצאו מכונות נהא אנחנו המכונות בינתיים. נהא אנחנו המכונות בינתיים. אה, אנושיות היא החמורה שבחולשות, מלבד אהבת האנושות. הכל מדברים בשבח התפקוד המכניסטי, הקר, המחושב, האסרטיבי, השקול ובייחוד אלה שאינם מודים בכך - הם כבר שם.  

       המוות מגלם הניכור המובהק. זו הדרגה הגבוהה ביותר והשלמה ביותר של ניכור. המת מנוכר לך לחלוטין. עם  הכמעט-מת עוד יש לך אחד או שניים נושאים לשיחה, עם המת אין לך על מה לדבר. אם תקבע להיפגש עמו בשעה מסוימת, ידוע לך בודאות שלא יגיע. אם לא היה מת, אולי היה מגיע. המת בכלל לא מכיר אותך. המת בכלל לא מכיר אותך.

       אם רצח הוא חטא ועל חטאים נענשים בעולם הבא אז כולנו נלך לגיהינום על רצח או שותפות ברצח בעלי-חיים.