מסה על הסבל כמטהר (מתוך "אמנות מחשבה")

הטוב מצוי רק בחלומותינו, אין לנסות ולאתרו במציאות. חלום כפי יכולתך ויינתן לך מבוקשך., קווה בכל לבבך ובכל נפשך שלעולם לא יתגשם החלום.

מקיפים עצמנו באשליות והאושר איננו מבושש לבוא.; המכוניות הן המנוע והגלגלים שלנו, המטוסים הם הכנפיים שלנו, המחשבים הם המוח העצום שלנו., המדים הם כוח אחדותנו והחליפות הן אחדות כוחנו. משכפלים עצמנו למוות לא רק באמצעות הגנים אלא גם באמצעות חפצים וסתם סמלים אותם אנו מכנים מילים.; כה הרבה חומרי טבע עומדים לרשותנו וכל שאנו עושים הוא להנציח בם את שלל מגרעותינו. מסרבים להכיר במוגבלותנו הפיסית, מתעלמים מהעובדה הפיסיולוגית היחידה והיא שאנחנו חבורת שלדים עוטי בשר וצמאי דם. כה הרבה נעשה למען כה מעט. בנסים הם חושקים, ראו את הנס והאמינו. האשליות הללו אוכלות את הנשמה ומכלות את הטוב, את להבת החלומות.   

עם הנץ החמה על כל איש ואישה לומר בלחש ובלהט "אלוהים, עשה שלא אהיה בהמה., עשה שאטבול בהוני בחזיונות גדולה." 

 כל ניסיון לארגון חברתי נידון לכישלון. הקומוניזם קרס והקפיטליזם הוכיח שקיים גיהינום גם עלי-אדמות.: מוטב להבין שלא נועד האדם לחיות יחדיו. לא טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד... אנחנו שונים בטביעת אצבענו, בשינינו, בצבע עורנו. ואם כה שונים אנו במראנו, תארו לעצמכם מה שונים אנו באישיותנו.! הדמיון כללי ושטחי בלבד, כשנכנסים לפרטים מגלים גלקסיות שונות בתכלית.

הייתי רוצה לשבת 24 שעות, ללא שינה, ולפאר לרומם ולשבח את איכויות הבריאה. מה חבל שאין בידי די זמן וכוח רצון. מה חבל.  

האלוהי ניכר בעמידותו בפגעי הטבע.  יצר המין גווע לכשבא על סיפוקו, תאוות השלטון גוועת לכשבאה על סיפוקוה. יש גם מיני רצונות שהזמן משככם. אבל יש גם מיני רצונות שדבר אינו יכול להם והם נצחיים לנצח.

ראוי להרחיב את הדיבור על האוטונומיה של אטמוספירת הנפש.: מה שמכנים ההודים מדיטציה ולא רק הם. יש לכוח הרצון סגולה להשרות אטמוספירה נעימה בחלל נפש, להזמינה ללא סיבה.

בכוחו של המספר לעורר התרגשות שעזה מההתרגשות לו החוויה המסופרת הייתה נחווית בממשות.  יכול להיות המספר במאי, סופר, משורר, מורה, הורה, או אפילו סתם רוכל בשוק. אבל עושה הוא את מלאכתו נאמנה עד כי מתבלבלת עליך דעתך ואובד לך כוח השליטה ולפתע אתה מוצא עצמך בעורו של הגיבור.. עלוב ועצום, מפוחד ואמיץ, ללא שאר עצמיות וללא ממשות, אבל עם הרבה רוח-חיים; למעשה יש יותר ממספר אחד והם מלווים אותנו לכל אורך חיינו. למעשה מעטים-הם האנשים שחווים את-הממשות. לא בנקל אני בז לבריות שוטות הללו שכף הדמיון שבתם, שהרי הדמיון יכול היות כה מופלא לאדם.

האלמותיות מתבטאת ביכולת להיוותר שווה נפש אל מול פורעניות ההוויה ולנוכח איום המוות.

תפקיד הנשים הוא לשוב ולהזכיר לאדם מה עלוב ושטוף תאוות הנו. זו הסיבה שהן מתקשטות ומתאפרות. זו גם הסיבה שעצמותיהן כה עגלגלות ואיבריהן כה מפתים ולוחשי זימה. מה ישרי-שכל היו חכמי ימי-הביניים שראו באישה מכשפה, שהרי בכישוף היא עוסקת.

אנחנו העכבר מאכל הנחש והכבש מאכל הזאב. לפיכך אילו מביננו שגאים על היותם ברואים בצלם אלוהים והלך-רוחו של הטבע איננו עולה בקנה אחד עם תפיסתם את טוהר כל החי, חשים צער כה עמוק כשהם חוזים במלאכת ההרג של שר הטבע. הו, לא רק היה מותר למילים גם להשמיע מוסיקה, אזי לא היינו נצרכים להתלונן על השחתת המילים לשם סיפוק הצפי, לשם התחביר הנכון והניכור עז המגע ורדוף הזוהמה.

מה אומללים הללו שמצב רוחם תלוי במידת אושרם. ראויים הם לצער כה-רב וליגון ללא מזור. אמלוק צווארם בחרב דמוסתנס, לכשאזנח את המידות כליל.

כעת כשהקץ כה קורב מדוע שלא נצהל לשמע שירת הציפורים? מדוע שלא נהלל חולשת ליבנו? מדוע שלא נאהב את שלעולם לא העזנו לשנוא?

הניסיון גורם לאנשים לשקר. עליהם להעמיד פנים שעשו דבר-מה שלא עשו. הניסיון איננו פוסח על בתים שאין דם במזוזותיהם. כולנו משועבדים לניסיון. לולא הייתה מיוחסת חשיבות לניסיון כולנו היינו חיים חיי-אמת. הלא זה הניסיון שמקדים את בוא הליל ומשניא טובי-לבב, משקצם ומצרעם לדיראון עולם. אם השטן אוחז מטה בידו, - הניסיון הוא מטה זה.

מה אומלל הלה שתר אחר פתרתרונים למצוקת הנפש., מה אומלל הלה שמכלה ימיו במאבק במוחלטות גורלו, שהרי כהוזה יהיה בעיני הבריות. מה מר גורלו של הלה שניצח, מה עלוב יהיה בעיני הבריות. מה מתוקה לכשניטחה מהלומת הזעם והייסורים. רק הבו לי את מר גורלי ואשקוט לעד (רק אל תניחו לנגד עיני חזיונות שווא וניסי הבל),! אי אז אדע לבטח כי לא אשוב עוד ואהיה לרמש השדה.