מסה על הזולת כמשאת תשוקת הריבוי ועל
הסכנה שבהקניית משמעות למעש (מתוך "אמנות המחשבה")
אין בכוחה של אישיות האדם להשפיע על כוח
הישרדותו - רק בכוחם של תנאי הסביבה להשפיע על-כוח הישרדותו. רק בכוחו של
השומרוני הטוב-לדרוס רגל. רק בכוח עלה נידף להמיט אסון על נמלה עמלה. נמר במדבר
יגווע-ברעב גם אם יהיה הזריז שבנמרים וטרפיו יהיו שלופים כדרך קבע.
אמנות
ללא אלוהים היא דת.
המלכוד
הפסיכוטי (מס' 1); הנושא:
הניסיון להיות מקובל. א) ללא הפסיכוטיות אין די מוטיבציה כדי לעשות את ששנוא
עליך ב) הפסיכוטיות איננה מקובלת. ג) אהיה מקובל בחברה רק כאדם גדול. ד) הגדולה
זרה לחברה המקדשת בינוניות.
המלכוד
הפסיכוטי (מס' 2); הנושא: ידיעת מצבך בחברה. אם אתה חש שמצבך
טוב, אתה ודאי פסיכוטי. אם אתה חש שמצבך רע, הוא רע מפני שהפסיכוטיות גרמה לכך.
האם אי-פעם לא היית פסיכוטי?
מושאי
ההתעניינות ריקים מתוכן ואתה הוא זה שממלאם בתוכנך. בעת צפייה בטלוויזיה עוטים
פניך מבע הזהה למבע של צפייה באקוואריום לו מושא התעניינותך היה אקוואריום. אלא
שהוא לא. הוא לא מולא בתוכן. אם יסתירו לך את הטלוויזיה מחו תמחה על כך. לא תמחה
על הסתרת-תוכנית-הטלוויזיה, אלא על הסתרת הטלוויזיה. תוכן-הטלוויזיה איננו תוכניות
הטלוויזיה אלא משמעות הטלוויזיה (דרגת חשיבותה, דרגת ההתעניינות, איכות ההנאה
וכו'). ואם האקווריום יזכה לדרגת התעניינות כשל הטלוויזיה, לא תמחה על העלמות דג
השמך, אלא על העלמות האקווריום.
מאולץ
האדם לשרת מגמות חברתיות מודרניות כדי להתפרנס. האם במאה ה19- היו אנשים
מתפרנסים מתיקון טלוויזיות? האם במאה ה18- היה ניתן להתפרנס מפטפוט חסר-שחר עם
אנשים מפורסמים? מה היו-עושים בימי הביניים ללא סנדלרים ונגרים? ואיפה הם היום? מי
היה מתפרנס מספרים-לפני המצאת הדפוס? מי
היה פיסיקאי לולא המלחמה הקרה? מי היה מתפרנס מאחיזה בפלפון לולא נרפות האדם? מי
היה מתפרנס מלבישת חליפה לולא-נרפות האדם? מי היה
מתפרנס ממוסיקה גרועה לולא נרפות האדם? אה? אה?
על
העבד של היום גם להיות מאושר. חלפו-להם ימי-הפרך. אין להזכיר את
הקישואים-שאכלנו בארץ מצרים. הנוגש רוצה שתהיה-מאושר כדי שהוא יהיה מאושר כי נהוג לחשוב שעובדים-מאושרים עובדים טוב יותר.
עשה את שנוטל ממך צלם אנוש וחייך למען-הנוהג.
מה
זול יופי הנשים. יופי נקלה שכזה! כל ייעודו לאכלס רחמה של אישה. יופי בוגדני
וארור שכזה, יופי שקמל כעבור יום יומיים, שנה שנתיים. יופי אנושי שכזה.
תכלית
הקיום איננה ההישג, אלא החיים עצמם. לא הצלחה פיננסית ולא יוקרה. לא גילוי
העצמיות ולא ביטוי ספורדי של עצמיות - אלא חיי עצמיות. יש לעשות מידי יום את שהיית
עושה לו היית עצמך.
תובנת
האפסות זו תובנת האמת. זו ההכרה בהכרחיות התבוסה נגד כוחות כוחניים ממך. זו גם
ההכרה בניקיון-בגדיך שלא טבלו בבוץ. האשליה היא חטא והיא אולי החטא היחיד שמנעת
ממך מעודך. כה הרבה חטאים מעיבים על הנפש אבל באומנותי מעולם לא חטאתי. לא לא.
מחולק
הממון בצדק בין הבריות. זה אמנם לא צדק פואטי אבל זה צדק. ראויים העשירים
להיות עשירים וראויים העניים להיות עניים. ראויים המקסימים להיות עשירים, ראויים
אנשי האדמה להיות עשירים וראויים היודעים נפש קונם להיות עשירים. כל הטוען שלא כך
הדבר הנו שוטה גמור. הצדק שוכן-גם בגיהינום.
המין
האנושי הוא מין ככל המינים וכל רצון פרטיו להמשיך את קיום המין. ככל מין אחר
נאלץ המין להשתכלל עם שינוי הסביבה - להיות מחונן בכושר להסתגל לכל שינוי. תפקיד
הנקבה לבחור את הזכר שיוריש לצאצא את הגנים שיבטיחו את הישרדותו וכו'. ומכאן נגזרת
חוקת הסוציאליזציה והדינמיקה של כל מערכת חברתית.
חובת
הריחוף כגזירה-משמים. אחת מחובותיו הקדושות ביותר של בן אנוש היא-לשכוח מצואתו
ולהתמסר כליל לאלוהיותו. והרי ידוע שרוח אלוהים מרחפת על פני תהום, לא שטה. הבו
לי-את שירת שוברט, הבו לי את-המעט מסיר-החבל הלז.
רוב
ימי חייו מצוי האדם במין מצב פרדוכסלי שכזה: עליו להיכנע כדי לנצח. עליו לזנוח את
אמונת האמת הקבועה לטובת אמונת סרק ארעית, להיות קורבן תמיד לקונסטלציות-שהרוע הוא
כוח-קיומן ותועלת לו אין. ולולא היה נכנע החיים היו מביסים אותו ומאחר שנכנע אין
הוא ראוי לחיים.
החומר
הפיסי של משאלות הלב לא קיים אלא כדי לספק את צרכי השכל הישר (הקונבנציה המותנית).
משאלות הלב מגיחות לחלל הנפש ללא חומר פיסי ורק אם הקרקע הוכשרה להגחתן מבעוד מועד
(קורה שאני מהלך בסביבה אפרורית ופתע אופפת אותי תחושה-טובה באשר לעתיד ואני תר
נואשות אחר מוצא התחושה וכל-שמוצא השכל הישר זה את החומר-הפיסי, תוכן המשאלה, ה"אולי
לא הכל אבוד" וכו'). יש עוד הרבה-תופעות לוואי שוליות שהשכל תאב-האינדוקציה
מייחס להן איכויות שלא להן ולעתים-אף מדמיין את קיומן כדי שלא יהא עליו לחרוג
מהתחום האנליטי ולהחל ביצירה מחדש של מושגי-רוח.
הרצון
לנוע, להיפעל, מערער את יסודות עצמיות הנפש ועלול להוביל להיפערות בור שוצף
נחשים ועקרבים ומהכשתם ועקיצתם לא יחלץ. ידוע לי על נטייתן של הבריות לרצות לחוות
חוויות בסביבה אינטראקטיבית דומיננטית, בה מוכתבת תגובת החווה ע"י הסביבה ללא
מתן אפשרות לגיבוש מבנה אוטונומי של עצמיות. ובכן, דעתי בנושא זה היא שאין להזניח
לרגע את מלאכת הטיפוח והדאגה לעצמיות הנפש כמושאן הבלעדי של הרצון. יש לבתר את
ראשי העקרבים והנחשים כדי שגם והיה אם יפער הבור, וזה קורה אף לטובי אנשינו, לא
ננכש ונעקץ. ואני ממליץ לכל לשעות לעצתי ולנהוג כן.
