טולקס ההרפתקן היה חובב הרפתקות מושבע. הוא עבר אתנו למושב מהקיבוץ יחד עם אמו מיושי. הוא התאקלם יפה ובמהרה החל לטייל בכל השכונה לחפש הרפתקות.
הוא גדל להיות חתול ענקי, שחור ולבן. הוא נהג להישאר בחוץ ימים על גבי ימים ולבוא הביתה רק כדי לאכול ולישון. מדי פעם סבל מפציעות שונות שנגרמו לו מקרבות חתולים בהם השתתף או לעיתים אפילו מכלבים. אנו תמיד טיפלנו בו עד שהחלים והיה חוזר לתעלוליו.
יחד עם כל זאת אותנו הוא אהב ובימי חורף קרים היה אוהב לשבת עלינו לחמם אותנו. הוא היה תופס תנוחה נוחה ומתחיל לגרגר. הוא היה חתול אוהב וחמוד שרק רצה שיאהבו אותו.
כך התנהלו הדברים במשך כחמש שנים. עד ליום ה- 21/4/96.
יום אחד כשלושה שבועות לפני תאריך זה, נעלם פתאום טולקס ולא יכולנו למצוא אותו בשום מקום. ביום הזה הגיע טולקס הביתה לאחר שגרר עצמו בכוחות על-אנושיים למרפסת הבית. הוא סבל מגב שבור וכולו היה חבול ופצוע. עד היום אנחנו לא יודעים בדיוק מה קרה או מי עשה לו את זה אבל ההרגשה האישית שלנו היא שזו לא הייתה יד המקרה.
לקחנו אותו לוטרינר שלא יכל לעשות דבר כי הנזק לעמוד השדרה היה רציני. נאלצנו להרדים אותו.
אנחנו משתדלים לזכור את טולקס שלנו כמו שהיה לפני שנעלם. חתול גדול, יפה, אוהב וחמוד.
