|
אנחנו עוד זוכרים את היום בו הגעת בטיסה מפולין לגרמניה, כשגרנו שם. ירדת מהמטוס ונכנסת לרכב. היית רק גור קטן אבל התיישבת ליד אבי כאילו זה היה מקומך מאז ומתמיד.
בכל פעם שנסענו לטיול בלעדיך נאמר לנו, שישבת וחיכית לנו כאילו כל רגע היינו אמורים לחזור, כשחזרנו, קפצת עלינו מרוב אושר ולא עזבת אותנו לרגע.
כמובן שאני זוכר את הרגעים בהם ישבנו יחד בגן ודיברתי אתך, לפעמים אפילו קיבלתי ממך את התשובות שרציתי. אף פעם לא ויתרת על מספר דקות של המשחק האהוב עליך עם הכדור. היית אלוף במציאת כדורי טניס זרוקים ליד המגרש.
כשחלית טיפלנו בך בבית כמיטב יכולתנו כראוי לבין משפחה אהוב. עזבת אותנו בגלל המחלה שלך אבל אנחנו תמיד נזכור אותך ותמיד תהיה חלק מאתנו.
אוהבים אותך לנצח: רותי, יוכי, מקסי, דני, תמי, שלי ורומי.
|
