[a] מסכת בב"ק פב. מדין תורה צריך עיון ובדיקה בגוף לפני הטבילה שמא ישנן שערות קשורות או שיש על הגוף לכלוך החוצץ, ועזרא תיקן שלא מספיק עיון ובדיקה, אלא צריך גם חפיפה. בפרוש המילה חפיפה פרש רש"י בנזיר מב. ד"ה חופף: לשון מגרד, וכן בסדרי טהרה קצט סק"ט בדעתו. ובתוס' בב"ק פב. ד"ה ושתהא, פרשו שחפיפה פרושה רחיצה, וכן בסדרי טהרה קצט ס"ק ט בדעתם. וכן פרשו הרמב"ן בהלכות נדה פ"ט, רשב"א נדה סו: ובתוה"ב בית ז שער ז, מאירי לנדה שם, סה"ת סימן ק, קג, סמ"ג לאוין קיא, טוש"ע קצט א.

בחפיפה חיבים גם גברים, כן כתבו שבולי הלקט סימן שי, כלבו סימן פו, וכן נקטו התוס' בחולין י. ד"ה עד, ברמב"ן שם, וסה"ת סימן קב.

ותמוה מה שכתב בהגהות חשק שלמה לב"ק פב. שבאנשים לא תקנו חפיפה כיון שאין דרכם להקפיד על חציצת מיעוט. ונסתפקו האחרונים בטובל בערב יום הכפורים משום מנהג אם צריך לחפוף כחיבי טבילות ועין בא"ר תרו ס"ק יד, ועי"ש שמש"כ בתניא סימן עח שחופף, הינו לפי שדעתו טבילת ערב יום כפור חובה, שהרי מברכים עליה. ובמטה אפרים סימן תרו ס"ח כתב שיש לטול צפרנים, ולחצוץ שינים, להתרחץ במים חמים ולהסתרק לפני טבילה בעיו"כ, והובאו דבריו בכף החים סימן תרו ס"ק נח. ובמסכת יומא פח. הרואה קרי ביום הכפורים יורד וטובל, ומבערב ישפשף. ופרש"י שם ד"ה אימא מבערב: דאתמול ישפשף כל אדם עצמו בחמין, שאם יראה קרי למחר יכול לטבול בלא חציצה. ועין שם בתוספות ישנים בדעת רש"י שהוא מדין חפיפה. ובתוס' בחולין י. ד"ה עד כתבו שכהנים לא צריכים לחפוף מפני שטובלים תמיד.

ב  שו"ע סימן קצט סעיף ג, ובשעורי שבט הלוי שם כתב: שיעור סמוך הנזכר תמיד בשו"ע הוא חצי שעה, כדין מנחה, ספירת העומר, ובדיקת חמץ, אך לענין זה כתב בשואל ומשיב ח"א סקכ"ט ומהרש"ם בדע"ת בשם היראים סימן קצב שקבלה מרבותינו ששלש שעות נחשב סמוך לטבילה. ומ"מ לכתחילה יש לסמוך ממש, ובקיץ שמזיעים יש להזהר יותר.

[c] מחלוקת ראשונים האם עזרא תיקן חפיפה רק במקום שער או גם בשאר הגוף. יש ראשונים שסברו שעזרא תיקן לחפוף את כל הגוף והם: רש"י, הובא בהלכות נדה לרש"י במחזור ויטרי עמ' 609, ובסמ"ג לאוין קיא, רבי שמעיה בשם רש"י, והובא בתוס' נדה סו: ד"ה אם, וברא"ש סוף הלכות מקואות, ובאו"ז סימן שסא ובטור קצט, או"ז שם בשם הרשב"ם, סמ"ק סימן רצג. ובטעם התקנה לחפוף את כל הגוף כתב האו"ז שם בשם הרשב"ם כדי שלא יהיה בו דבר חוצץ בשעת הטבילה. ורבים מהראשונים סוברים שעזרא תיקן חפיפה רק בשערות והם: ר"ת בספר הישר סימן קעט, תוס' בב"ק פב. ד"ה ושתהא ובחולין י. ד"ה עד, ובמסכת נדה סו: ד"ה אם, בעלי הנפש שער טבילה דיני חפיפה, יראים השלם סימן כו, רמב"ם הלכות מקואות פ"ב הט"ז, רמב"ן הלכות נדה פ"ט הלכות ב-ג, רשב"א ריטב"א ומאירי לנדה סו: לדעת ר"ת בציונים שהוזכרו החפיפה היא רק בשערות הראש.

בשו"ע סימן קצט סעיף א פסק שתחוף כל גופה, וכתב שם הש"ך בס"ק ב הסכמת הפוסקים דתקנת עזרא אינו אלא בחפיפת שער, אלא שנהגו להחמיר לחוף ולהשתטף כל הגוף. מנהג זה הובא בתוס' בב"ק פב. ד"ה ושתהא, ובחולין י. ד"ה עד, במסכת נדה דף סו: ד"ה אם, ברמב"ם שם, ברא"ש והובא בטור בשמו.

בטעם מנהג זה כתב הרמב"ן לנדה סו: שנהגו לשטוף כל הגוף מפני מקומות שער שבו, וטעם נוסף כתב הר"ן בחידושיו לנדה סו: שמכיון שמהתורה צריך לעין ולבדוק את כל הגוף נהגו גם לחפפו. ור"ת בספר הישר הביא טעם נוסף כדי שאם ימצא דבר חוצץ בגופה לאחר הטבילה לא תהא צריכה לחזור ולטבול. ובתוס' בנדה סו: ד"ה אם כתבו שצריך לחפוף את כל הגוף לחוש לדעת הסוברים שעזרא תיקן לחפוף את כל הגוף.

וכתב הרמב"ן בנדה סו: שהמעביר על מנהג זה ימתח על העמוד. ופרש רש"י ביטוי זה בר"ה כב: ד"ה ימתח על העמוד, למלקות כדאמרינן במסכת מכות כב: כופת שתי ידיו על העמוד.

[d] דין חפיפת השער במים חמים מופיע במסכת נדה סו: ואמר אמימר משמיה דרבא אשה לא תחוף אלא בחמין ואפילו בחמי חמה אבל לא בצונן. ובטעם הדבר כתבה שם הגמ' לפי פרוש רש"י שמים קרים מקשים את השערות ואין הלכלוך עובר. וכן ברמב"ם הלכות מקואות פ"ב הי"ח: אלא בחמין ואפילו בחמי חמה מפני שהחמין משירין את השער ומסלסלים אותו, אבל בצוננין מקלקלין ומקבצין את השיער ומתקשה. וכן את שער שאר הגוף חופפים במים חמים לפי שהמים הקרים מסבכים השער,  רמב"ן הלכות נדה פ"ט.

גם את שאר הגוף יש לחפוף במים חמים לדעת רש"י הסובר שתקנת עזרא היתה לחפוף את כל הגוף וכן הובא בשמו בתוס' נדה סו:

ואף לסוברים שחפיפת שאר הגוף הוא ממנהג כפי שמופיע במקור ג נהגו לחפוף את כל הגוף במים חמים, וכן הוא בתוס' בב"ק פב. ד"ה ושתהא ובתוס' נדה סו: ד"ה אם, וכן פסק השו"ע יו"ד קצט א, וכן בש"ך שם ס"ק ב: הסכמת הפוסקים דתקנת עזרא אינו אלא בחפיפת שער, אלא שנהגו להחמיר לחוף ולהשתטף כל הגוף. ובטעם הדבר כתב הרמב"ן בהלכותיו פרק ט: כבר נהגו בנות ישראל לשטוף כל גופן בחמין בשעה שחופפות כדי שיעלה להן לכל הגוף יפה. וכן כתב הסד"ט ס"ק ז ע"פ דברי הרמב"ן שלא לחלק בין חפיפת שער לחפיפת שאר הגוף.

[e] נדה סו: אמר אמימר משמיה דרבא אשה לא תחוף אלא בחמין אבל לא בצונן, ואפילו בחמי חמה. ופרש"י שם: די לה בחמין שהוחמו בשמש. וכן הוא ברמב"ם הלכות מקואות פ"ב הי"ח. וברא"ש הלכות מקואות סכ"ד הביא את דעת רבינו חננאל שבחמי חמה אסור לחפוף, והקשה שם הרא"ש על דעתו. ובשו"ע קצט סעיף ב פסק להתיר לחפוף בחמי חמה.

[f] חכמת אדם כלל ק"כ ד: ומיהו אפילו בחמי חמה סגי ובלבד שלא יהיו קרים. ובכלל קפא סעיף א: ואפילו בפושרין או חמי חמה סגי. ועין בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סקס"ב, וביו"ד סימן קסב שמחמיר בפושרים, ולכן רק בדיעבד או שאין מים חמים אפשר לחפוף בפושרים.

[g] רמ"א קצט סעיף ב, ש"ך ס"ק ד, דרכי טהרה פרק טו.

[h] פרישה יו"ד סימן קלה אות יז, ש"ך קצט סק"ג: ומיהו משמע בנתר שאנו קורין בל"א זי"ף מותרת לחוף שאינו מסתבך ואדרבה מנקה הזוהמא, וכן משמע בפרישה לעיל סימן קלה סעיף יז וכן נוהגין וחושבין זה למצוה. ובברכי יוסף שם כתב שלא לחפוף זמן רב בסבון מפני שבריבויו נדבקות השערות. ובמקור חיים ס"ק יב כתב שנהגו לאחר החפיפה בסבון לשוב ולהתרחץ במים חמים כדי לחוש למפרשים שנתר הוא סבון.

[i] ירושלמי מגילה פ"ד סוף ה"א: הוא - עזרא - התקין שתהא אשה חופפת וסורקת. במסכת בב"ק פב: פרש רש"י בד"ה חפיפה: במסרק. וכתב בפרישה בסימן קצט אות ג שגם לדעת רש"י עיקר תקנת חפיפה היא להעביר את הלכלוך על ידי רחיצה אלא שהצריכו גם להסתרק במסרק. ובשו"ע קצט א: ולסרוק שער ראשה יפה במסרק.  ובסדרי טהרה קצט סק"ט ובחכמת אדם כלל קכ סעיף ב כתבו שיש להסתרק אחרי הרחיצה כאשר השערות עדיין רטובות.

[j] שבו"י ח"ב סימן עח, שערי טהרה שער יט או"א.

[k] סד"ט סק"ו, סק"ט, חכ"א כלל קכ סעיף ב.

[l] בדי השולחן קצט סעיף א בבאורים ד"ה שער ראשה.

[m] ש"ך ס"ק א, חכמת אדם כלל קכ סעיף ב.

[n] חכמת אדם כלל קכא סעיף א.

[o] שו"ע קצח סעיף מג ברמ"א, דרכי תשובה ס"ק כט, חכ"א כלל קכא סעיף א ושם כלל קיט בבינת אדם ס"ק כ.

[p] חנוך מצוה קעה, סה"ת סימן קב וקג, סמ"ג לאוין קיא, רא"ש מקואות סימן לה, טוש"ע קצח סעיף כד, קצט

   סעיף א.

יז שו"ע קצח סעיף יח, רמ"א סעיף כ.

יח ט"ז ס"ק ד, סד"ט ס"ק ה, חכמת אדם כלל קכ סעיף ג.

יט שו"ע סימן קצט סעיף ג לכתחילה צריך לחפוף סמוך לטבילה. וכתב בשואל ומשיב ח"א ס"ק כט ומהרש"ם

   בדע"ת בשם היראים סימן קצב, שקבלה מרבותינו ששלש שעות נחשב סמוך לטבילה. וכתב שם בשו"ע

 . שאע"פ שחפפה תשא עמה מסרק לבית הטבילה ותסתרק שם.

כ סימן קצח סעיף מג ברמ"א. ומה שמחמיר הרמ"א אינו משום מי הרגלים עצמם, משום שהם בלועים, אלא

   עיין בשו"ת רע"א סימן ס, שע"י העצירה מתהדקים שפתי אותו מקום ואין מים באים לשם, והוה דומיא

   דקמצה שפתותיה, סימן קצח סעיף כז.

<< הקודם || תוכן || הבא >>