מבוא
1. הפיכת בית מרחץ
לבית כנסת
2. הפיכת בית תפילה
מוסלמי לבית כנסת
3. הפיכת בית תפילה
פרוטסטנטי לבית כנסת
4. שכירות מקום תפילה
לימים נוראים מכנסיה או אולמי קולנוע, תיאטראות וכו'
מסקנה מעשית
& & &
ברצוני
לעיין בנושא הנ"ל כיוון שהוא לא רק נושא מחשבתי מעניין, אלא גם כן מעשי מאוד.
לראשונה נתקלתי
בנושא באחת מן המדינות הצפוניות של ארה"ב. באחת הערים שם הקים שליח חב"ד
קהילה יהודית מיוחדת, שמאפיוניה הבולטים היה הגיל המתקדם של חבריה. פעולותיה של
הקהילה היו מרוכזים בעיקר בסופי השבוע ובחגים.
לקראת ימים
נוראים וסוכות החל השליח לחפש מקום גדול לשכירות (בחגים תמיד הקהילות מתמלאות מפה
לפה ויותר), אלא שמיד נתקל בבעיה: באזור מגורי קהילתו לא היה שום מקום ראוי להשכיר
חוץ ממסעדות. ניתן היה לשכור מקום טוב וראוי קצת הרחק מן הקהילה, אבל כאמור חבריה
היו מבוגרים מאוד ולא יכלו לעמוד בהליכה ארוכה. בפניו אומנם היתה אופציה נוספת
שקהילות רפורמיות באזור השתמשו בה: הם שכרו אולמות מכנסיה פרוטסטנטית!
כך נכנסתי לנושא של "שכירת בית כנסת",
לחגים היהודים החשובים ביותר.
בעבודתי אני רוצה
לסקור את הנושא מכל ההיבטים. תחילה נדון בסוגיה קלאסית המופיעה עוד בימי התלמוד
המדברת על הפיכת בית מרחץ לבית כנסת. לאחר מכן נעסוק בשינוי בית תפילה נוצרי
ובייחוד נוצרי - פרוטסטנטי לבית כנסת.
נעמוד על הבדלים
בין בית תפילה מוסלמי לנוצרי לעניינו.
במקביל לכך נבדוק
אפשרויות של קניית בית תפילה של עכו"ם והפיכתו לבית כנסת, ונראה גישות של
ענקי דורנו לגבי שכירה מנוצרים מאת בעל שו"ת אגרת משה - ר' משה פיינשטיין
ז"ל - וייבדל לחיים ארוכים וטובים בעל שו"ת ציץ אליעזר - ר' אליעזר
ולדנברג.
1. הפיכת בית מרחץ
לבית הכנסת
שנינו במסכת שבת
דף י': "אמר רב אדא בר אהבה מתפלל אדם תפלתו בבית המרחץ. מתיבי, הנכנס לבית
המרחץ, מקום שבנ"א עומדין לבושין, יש שם מקרא ותפלה, ואין צריך לומר שאילת
שלום, ומניח תפילין ואין צריך לומר שאינו חולץ, מקום שבנ"א ערומין ולבושין,
יש שם שאילת שלום ואין שם מקרא ותפלה ואינו חולץ תפילין ואינו מניח תפילין, מקום
שבנ"א עומדים ערומין, אין שם שאילת שלום ואין צריך לומר מקרא ותפלה וחולץ
תפילין ואין צריך לומר שאינו מניחן, כי קאמר רב אדא בר אהבה במרחץ שאין בו אדם,
ושוב שאלו, והא אמר רבי יוסי בר חנינא, מרחץ שאמרו אעפ"י שאין שם אדם וכו',
אלא כי קאמר רב אדא בחדתי" כך הגמרא.
מכאן שמרחץ שרחצו
בו כבר, אסור להתפלל אפילו בחדר האמצעי, וכ"ש בחדר הפנימי.
וכן פסק המחבר
בשו"ע או"ח סימן פ"ג-פ"ד סעיף א', "מרחץ חדש שלא רחצו בו
מותר לקרות בו, ובישן, בבית החיצון שכל העומדין שם לבושין מותר, ובאמצעי שקצת
העומדין שם לבושין וקצת ערומין, יש שם שאילת שלום אבל לא ק"ש ותפלה, ובפנימי
שכולם עומדים שם ערומין אפילו שאילת שלום אסור". ואפילו אם אינו משמש כבר
כבית מרחץ אסור להתפלל שם, כיון שהבית מיוחד לכך.
אם נעשה בו שינוי
מה שעלינו לברר
הוא, באיזה אופן אפשר לבטלו ממה שהיה מכבר. דבר פשוט, שאם סתרו את הבית ובנו אחר,
בודאי בטל ממנו גדרו הראשון. הספק הוא רק, אם אפשר לבטל ממנו את שמו גם באופן אחר.
בטרם שנברר שאלה
זו, נפנה לשאלה אחרת: בית שעבדו בו ע"ז ונעקר משם ונעשה בו שינוי מה דינו?
המחבר בשו"ע
או"ח סימן קנ"ד סעיף י"א פסק, "נרות של שעוה שנתנם
עכו"ם, אסור להדליקם בביהכ"נ". על כך כתב המג"א בס"ק
י"ז בשם הרא"ם: "דאפילו נעבד הבית ע"א בקבע מותר להתפלל
בתוכו, המחובר שאני".
מקשה ב"דגול
מרבבה" שם, מהגמרא במגילה דף ו' ע"א, "והיה כאלוף ביהודה ועקרון
כיבוסי", אלו תראטריות וקרקסיות שבאדום שעתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה
ברבים". ומסבירים התוס' שם: "טראטריות" בתי עכו"ם וכו'.
"קרקסיות" רוצה לומר בית הכסא". וממשיך שם התוס' ואומר: "וקשה
לומר שאותן מקומות מטונפות יכול ללמד שם תורה".
משמע מהתוס' שבית
הכסא, כיון שהוא מאוס, ובית עכו"ם, לא ייעשו לבתי תלמוד, דבר המקשה על
המג"א האמור. וכן הקשה בשו"ת "חתם סופר" חלק או"ח סימן
מ"ב מדברי תוס' אלו.
ולכאורה משמע
מהתוס' שגם ע"י שינוי אסור, שהרי מסתמא כשיעקרו משם את הע"ז ישתנה
המקום, וכמו"כ שאר בתים שאסורים בתלמוד תורה מחמת מיאוס, לעתיד יעקרו מתוכם
אותם הדברים הגורמים מיאוס, ואעפ"כ כתבו התוס' שאינם ניתרים.
בשו"ת
"שואל ומשיב" (מהדורא קמא ח"ג סימן ע"ב) יישב קושיא זו, שלא
כיוונו התוס' לומר שאסור להתפלל במקומות האמורים, אלא שקשה לומר שהכתוב יבטיח שיהיו
בית ה' לרבים. כי גנאי הוא שאותם מקומות מטונפים ישמשו לצרכי גבוה, אבל אליבא
דהלכתא מותר לעשות מהם ביהכ"נ. כן התיר לעשות ביהכ"נ במקום שהיו מתאספים
בו "פראטסטנטים" שעובדים בלי דמות וצלם. (וראה בשו"ת "כרם
שלמה" ח"א סימן ס').
ובשו"ת
"עין יצחק" או"ח סימן י' כתב, שמותר להתפלל בבית שעבדו בו, כיון
שמעמידין הצלם או הדמות בתוך ארון, ואת הארון מעמידין על הקרקע, הרי הקרקע הוא
'תשמיש דתשמיש' ומותר. רק התוס' לשיטתם במסכת ע"ז דף ט"ז ע"ב, דגם
תשמיש דתשמיש אסור, לפיכך אותה דעת התוס' במגילה היא רק אליבא דשיטתם, אבל לדידן
דנקטינן בשו"ע יו"ד סימן קמ"ג דשאני תשמיש, מתשמיש דתשמיש, לעניין
זה - מותר להתפלל בבית זה, וכמו שכתב המג"א.
עכ"פ
מהדגמ"ר והח"ס הנ"ל משמע שאסור, מעצם הדבר שהקשו על המג"א
מהתוס'. ועיין בשו"ת "בנין ציון" סי' ס"ג שנוטה להחמיר, בבית
שעבדו בו בשתוף.
ולכאורה
ק"ו הוא לנידון דידן, ומה שם בע"ז שעיקר האיסור הוא מפאת היותו בית
שעבדו בו, אעפי"כ אסור לשיטת התוס', בנידן דידן שגופו של המקום נאסר מחמת
השימוש המלוכלך שבו – שכן אפילו ביחוד בעלמא כל ששמו 'בית
המרחץ' עליו אסור – עאכו"כ שצריך להיות שגם
ע"י שינוי יאסר.
ברם, בשו"ת
"פנים מאירות" ח"א סי' פ"ז כתב, שאם עשו שינוי מעשה בגופו של
מרחץ ועקרו התנור וכיוצא, ועשוהו בית, מותר לדור ולברך ולהניח בפתחו מזוזה.
והנה בא"ר
בסימן קנ"ד סעיף ט"ו כתב, שאף למג"א לא שרי להתפלל בבית שנעבד בו
אלא באקראי בעלמא, אבל לעשות מזה בית כנסת קבוע אסור, וא"כ אפשר דגם בנידון
דידן, לא התיר ה"פנים מאירות" הנ"ל בבית המרחץ ובבית הכסא אלא לדור
בו ולברך, כדמשמע בלשונו, אבל לעשות מזה בית כנסת קבוע לא התיר. אולם קשה לחלק
בזה, דמשמע דע"י שינוי מותר אפילו להתפלל באופן קבוע, וזה קצת תמוה כמו
שביארנו. (וראה "ספר חסידים" סימן תתמ"ג)
דעות האחרונים
ובאמת קצת מן
האחרונים אסרו לעשות בית כנסת במקום שהיה בתחילה בית מרחץ, כן כתב בספר שו"ת
"פינות הבית" סימן ז', והוכיח בין השאר, מכך שאסור למכור ביכ"נ כדי
לעשותו בית מרחץ, "חזינן דמאיס לעשות מביכ"נ בית המרחץ, כמו כן להיפך
אסור". וכן משמע מה"חזון איש" הלכות ק"ש סימן י"ז, שבית
ששם בית הכסא עליו נאסר, אא"כ סתרו וחזר ובנאו.
אולם אחרונים
אחרים שדנו בשאלה זו הסיקו להיתר בזה ע"י שינוי גמור. וכ"כ בשו"ת
"שאילת דוד" להגאון מקרלין ז"ל סימן ג', שאם עקרו את התנור של
המרחץ באופן שלא יוכל לשמש יותר לבית מרחץ, ושינו החלונות ולעשות שיהא היכר שלא
יוכשר יותר למרחץ, אזי יוכלו לעשות שם בית כנסת. וכ"כ בשו"ת "כוכב
מיעקב" סימן ק' להתיר ע"י סתירת הכתלים ופתיחת חלונות, דהוי שינוי.
וכ"כ ב"ערוך השלחן" סימן פ"ג אות ג', שאם שינוי עד שלא ניכר
כלל אם היה שם בית הכסא, מותר. ויעויין בשו"ת "מהר"ם שיק"
או"ח סימן ס"ז, שנשאל אם מותר לעשות ביהכ"נ במקום שהיה רפת בקר,
והתיר ע"י שינוי.
עוד כתבו
האחרונים ז"ל, שאף לדעת ה"בית יהודה" המובא בברכי או"ח סימן
פ"ד שאסר ע"י שינוי, היינו דווקא בלא שינוי גמור, אבל בשינוי גמור מודה
שמותר. (ראה בשו"ת "זכר והוסף" חלק או"ח סימן מ"ט)
עוד כתב
בשו"ת "מהרשם" ח"א סימן ל"ב, שמותר לקחת אבנים מבית מרחץ
ולקובעם בביהכ"נ דהוי שינוי השם עם שינוי מעשה, עפ"י דברי הפנים מאירות
הנ"ל.
אם כן ראינו שלפי
דעת האחרונים בית מרחץ שנעשה בו שינוי גמור מותר להופכו לבית כנסת.
2. הפיכת בית
תפילה מוסלמי לבית כנסת
לגבי בית תפילה
מוסלמי' הם אינם נחשבים כעובדי עבודה זרה (וזה נפקא מינה גדולה לשאלתנו) ולכן מותר
לקנות או לשכור את בית תפילתם כמו שכתב בעל שו"ת עין יצחק (חלק א' -
או"ח סימן יא) "...ע"כ ברור ופשוט דמותר אף לעשות בהכ"נ קבוע
בהמקום שנותנין להם מן הממשלה אף שהיה שם מקודם מקום תפלה להישמעאלים".
3. הפיכת בית תפילה פרוטסטנטי לבית תפילה
לגבי בית תפילה נוצרי קתולי או אורתודוקסי
פשוט הדבר שאי אפשר לשכור אותו לעניינו עקב צלמים, אייקונים, ריחות וכו' הנמצאים
בתוכם, שזה עבודה זרה ממש כפשוטו. אלא שלפעמים ישנה הוה אמינא להקל במקרה של בתי
תפילה נוצרים פרוטסטנטים, שאצלם אין סממנים חיצוניים של עבודה זרה ולכתות מסוימים
ביניהם אין אף צלבים בתוך בתי תפילה שלהם, ויש כאן דעות שונות בין האחרונים :
בעל שו"ת
בנין ציון נוטה להחמיר ולאסור. וכך כותב: "אשר שאל מר נ"י כי נדחקו ראשי
ביהמ"ד לקנות להם בית לביהמ"ד ולא יוכלו להשיג רק בית שנבנה בתחלה לבית
דירה ואח"כ קנאו אותו כהני האומות שעובדים ע"ז בשיתוף והתפללו שם לאליל
שלהם איזה שנים אבל לא הביאו שם שום תמונת ע"ז ועתה מכרוהו אם מותר לעשות בית
זו לבית המדרש לתורה ולתפלה.
תשובה ...ולכן לכתחילה ודאי יש להחמיר אבל
לעת הצורך כדאי הרא"מ לסמוך עליו בנדון זה שלא נבנה הבית לכתחלה להיות בית
ע"ז רק להיות בית דירה ואל נקרא שם עע"ז עליו..."
לעומתו בעל
שו"ת שואל ומשיב (שו"ת שואל ומשיב מהדורה א ח"ג סימן עב) כותב
שלדעתו מותר לעשות במקרה דנן בית מדרש
"...ומצווה היא לדעתי לקדש שם שמיים" (!), כלומר לא רק שמותר
להפוך את כנסיה לבית כנסת אלא שפעולה הזאת מצווה היא ומביאה לקידוש
שם שמיים. אבל יש לזכור שגם
בנין ציון וגם שואל ומשיב מתעסקים בעניין קניית המקום מנוצרים לדיינו.
ונקודת המחלוקת
פה היא, לדעתי, אם מכירת המקום מצדם וקנייתו על ידינו מהווה ביטול עבודה זרה
וביעור שמה. וחושש הבנין ציון שאף על פי שנקנה המקום על ידינו אנו נישא בחרפה עקב
שמו הקודם ומעשים שנעשו בו.
מפשר
כאן בעל איגרות משה ומוסיף, שכדי לבטל ספק ספקא כלשהו יש לשנות צורת הבניין
לחלוטין (זאת אומרת לטייחו, לסיידו ולצבעו מחדש), כדי שלא יהיה ניכר כלל מה שהיה
בו קודם. וכך כותב "בדבר בית תיפלה של עכו"ם שנחרב אם מותר לקנותו לתקנו
לביהכ"נ.... אבל נראה דבעת הבנין עד שישתנה לא יקדישוהו לבית הכנסת, אלא
לבנין חולין בעלמא, ורק אחר שיתקנוהו וישתנה יקדישוהו לביהכ"נ".
4. שכירות מקום
תפילה לימים נוראים מכנסיה או מאולמות קולנוע, תיאטראות וכו'
אבל לענין מקום
של הוללות כתב איגרות משה שאסור לשכור מקום כבוד לתועבה ואף עדיף לא להתפלל במנין
במקום כזה אלא ביחידות. וכלשונו: "...אם רשאין להתפלל במקום שקבוע לפריצות
והוללות... יפה הורה כתר"ה לאיסור... במקום עשיית תועבות שאינו רצוי אף שתהיה
התפלה בעשרה אין שם מעלת תפלת בצבור כלל, ומילא עדיף להתפלל ביחיד אף בביתו שאף
שאינו מקום המקודש מ"מ אינו מקום שנאוי וע"י תפילתו תתקדש לאותה שעה שתהיה
השכינה שם ותשמע תפלתו, מלהתפלל במקום המתועב ושנאוי אף בעשרה שלא הוי רצון
כלל".
וכן נפסק בילקוט
יוסף אורח חיים קנ, סימן י': "מקום שהוא קבוע לדברי פריצות והוללות כמו
קולנוע וכד' אין ראוי לשכור מקום זה כדי להתפלל שם בימים נוראים ובמועדי השנה כיון
שהוא עדין קבוע לדברים מכוערים. אבל מותר לקנות מקום כזה ולקבעו מכאן ולהבא לבית
הכנסת".
ומוסיף בעל ציץ אליעזר:" כשאנו קונים
או שוכרים לשנים את הבתים מעובדי עבודה זרה - אז מבטלים את מהותם הקודמת… ונשתקע מהם שמם הקודם ולכן נותר בכזאת, מה שאין
כך בנידונינו (לגבי שכירות) - ששמם המתועב והשנאוי נשאר עליהם ואנו שוכרים את
האולמות אך ורק למספר ימים, והמה ימשיכו עוד במעלליהם ותועבותיהם… וחוזרים מיד לאחר מכן לסורם…
ויש לחוש אפילו מנתינת רווחים למקומות כאלה…
ואין לך ביזיון גדול מזה לעמוד בין כותליהם ולהתפלל לפני ה', ובודאי לא יאבה לקבל
קולות תפילה… שיוצאים ממקומות כאלה… ואין רצונו של מלך מלכי המלכים הקב"ה
שיזכירו שמו באשפה".
זאת מסקנה ולקח
לנו היוצאים לשליחות: יש מקומות שבשום פנים ואופן אי אפשר לשכור אותם לתפילת
הציבור, ועל אחת כמה וכמה בימים הנוראים, כי הדבר יהווה מצווה הבאה בעבירה. ואם
אין שום מקום אחר - יש לסמוך על דברי ה'איגרות משה' ולהתפלל ביחידות.
כמו כן יש לנקוט
זהירות משנה לגבי שכירת מקומות חולין מובהקים, כמו שראינו לגבי בתי קולנוע,
תיאטראות וכו' שלדעת איגרות משה, ציץ אליעזר וילקוט יוסף מקומות אלה אסורים בשכירות
ע"מ להתפלל בתוכם.
כל
הנושא הזה דורש עיון רב, מחשבה ושאלת חכם, ויהי רצון שנתפלל כהלכה כל אחד במקומו
הוא, ונזכה לנחת רוחו של בורא עולם ובריותיו.
—
