בה' ניסן תשנ''ו חדשנו את החרם מדאורייתא זה ואת כל הנאמר למעלה על החב''דיים שהיה כתוב בט' שבט תשנ''ג, גם אחרי המות של מנחם מנדל שניירסון, ראשם ומשיחם: ועתה בי' כסלו תשנ''ט מחדשים עוד הפעם את החרם מדאורייתא נגד החב''דיים בדיוק כמו שהוא מוסבר למעלה בחרם מספר עה' ובכל החרם בכלל, כי הם, החב''דיים, עוד אוחזים במרדם ובטפשותם, וקוראים לו עוד המשיח שלהם, ומפיצים את תמונותיו וכותבים עליו שהוא מלך המשיח, ושמים לו כסא על יד שולחנם ומאמינים שהם אוכלים ביחד עם משיחם, ועושים עוד המון תעמולה על המשיחות שלו וכו'.

לב הנביא: אבל יש כבר מחלוקת רבות ביניהם, ולא כולם מסכימים על משיחותו אחרי מותו: והוא כמו שאמר לנו הצדיק הקדוש, המורה חיים, כמה פעמים, שאחרי מותו תתחיל החבילה להתפרק ולהתפורר עד שבסוף יהיו לקבוצות קטנות מופרדות ועד שתתאפס כל התנועה בכלל: ושמענו שכבר התחילה דרך הפירוד והמחלוקת, ויש אף מהספרדים שנפלו ביניהם שניצולים ויוצאים מתנועתם ומתחרטים: אבל אצל החב''דיים ישנן כבר דעות שונות ולא משתוות והתחילו הבילבולים הפנימיים להרגיש בריקנות חיי תקוה על מלך מת: ובכל מה שהזמן נמשך ירגישו בהעדר כחם ויתדלדלו על רקיעי האויר ועד שיעברו עולם ועל שפתיהם מלכא משיחא למה שבקתני? אמנם לא על אלה אנו מקוים, כי אם על כל אלה שיכולים להנצל ולצאת או להתרחק ולהיות נקיים מכל הטעות האפלה הזאת:

אנו מדברים על חב''ד, מפני שהמשיחות המזויפת והמסוכנת ביותר נמצאת אצלם, כאמור בכל החרם שהם הם הסמל הממשי של הדור הרביעי השנוא וכל חטא בנין העיר לובביטש ומגדל חב''ד נמצא בהם, ואין אותה המשיחות השקרנית של חב''ד אלא תוצאות ארבע דורות של עון אבות הזוהר, והשתלשלות היא מדחי אל דחי ובכל דחייה השגעון עולה יותר לכסות על עון אבות ולהצדיק את פולחנם כלפי המגדל של ארבע עולמות וכו'. ולהקל על דברי הימים אנו אומרים עון אבות - תקופת ספרד, חטא הבנים - תקופת צפת חטא השלשים - הקמת החסידות - ושנאת הרבעים על החב''דיים וכל יתר הדרגות של השקר והכפרות ושיבושי הדעות המכוסות בזוהר ובכל ספרי המקובלים יוצאים לפועל במשיחות הכופרת של אמונת חב''ד:

ועתה כי לא נתגלה משיחם, ונעשו ללעג וקלס בהכרזתם בארץ ישראל שיתגלה החולה הדומם על כנפי נשרים בלתי מוכרים ויעוף ממטתו בכח נסתר של חב''ד ויתגלה לתוך האיצטדיון המלא באלפי אנשי ונשי חב''ד המחכים בדמעות על הגילוי המצופה הנפלא: וכנראה נפצע כנף הנשר או שעשו שביתה בשדה התעופה ואוי ואווי לא נתגלה המשיח: וככתוב בעתון, ידיעות אחרונות, 'לא בא המשיח אבל בא השליח של הסופרמרקט': ובכל ישראל לעג וקלס ובטח החנויות הקרובות לאצטדיון הרויחו טוב: אמנם אחרי הצחוק על הטפשות, איפה הבכי על שיבושי האמת!? עם ישראל היודע לצחוק, זה טוב והלואי תהיו רק שמחות בישראל: אמנם איפה הישראל התורני הרציני?

אמנם מובן שלעת עתה אין מי שדואג על שרשי הדברים להשכיל ברע המכוסה המקלקל, ואין לעם טוב מהצחוק על חברת משוגעים בעיני כל בר נש נורמלי: ואך מה הצחוק על חברת משוגעים שראשית כל אינם משוגעים מצד כוחות המח החיצוניים אלא משוגעים באמונתם: ועוד שבבתי המשוגעים ישנם הרבה החושבים את עצמם להכי גדולים וחשובים בעולם וכל יתר העולם בעיניהם אינו מבין את חכמתם הגדולה: אבל אלה לא נמצאים בבתי משוגעים ולומדים תורה וחושבים את עצמם לפסגת היהדות והיחידים ההולכים בדרך המשיחית האמיתית וכל יתר הדתיים והחרדים והחסידים אינם כלום בעיניהם, כי רק החב''די ,בגלל אמונתו במשיחות הרבי, הוא הוא היהודי האמיתי:

אמנם גם הצחוק ההוא לא על חנם בא, כי מן השמים יגלו עוונם, ומפני שהעם עצמו, הדתי והלא דתי, לעת עתה אין לו עוד הכלים לדאוג על הנושאים הפנימיים המזיקים לעם ישראל כל זמן שעוד לא תוקנו, יצא הצחוק לזכרון והשגעון לסימן היסטורי: כי כל העם בארץ ובחוץ לארץ מכל המתענין בדברי ישראל שמע וידע וצחק או בכה או חבק את ידיו כמתיאש על כל תקוה למי שאי אפשר לדבר איתם בשום שכל ישר: ובכן ייזכר הוא כסימן אחר כך בהמשך דברי ימינו, כאשר טהרת אמונת ישראל עולה לראש בסדרי הכנת הגאולה השלמה:

אמנם אין הצער וכח האויב הפנימי נמצא רק אצל חב''ד: חב''ד היא הפסולת ההיסטורית הבאה לסמן על פסגת טומאת הדור הרביעי של עון הזוהר וחטא החטאים בעון קץ הימים: והמשיחות השקרנית של חב''ד אחר כך יסמן על רוב השגעון שיצא משיטת הצימצום והאציליות וההתבוננות הפסולה על פרצופים אחרים על פניו ושימת שמות הקודש על ספירות שלא נבראו! אבל ישנם משוגעים הרבה בכל מחנות החסידים ובחושך הוגים על הבלי הזוהר ברוב מתוך פירושי ספרי החסידות שלהם: וגם אצלם נופלות הנשמות המסכנות שלהם בדעות זרות והתנהגויות מוזרות אשר לא מסיני שרשיהן:

ומתים צעירים לפני זמנם, בעונות הרבים, בעיקר מרוב החיים הבלתי טבעיים שנוהגים בהם: ומחשבותיהם הן חוץ מהטבע מהדעות ה'נסתרות' הבלתי יסודיות על אדני התורה האמיתית: אלה הם סוגים שונים ומשונים בחברות שונות ואין לי ידיעות פרטיות להוסיף אלא שכולם באופן אחר עושים שיטה מיוחדת לחסידותו מעניני 'סודות' הזוהר ובונה עליו בנינו והולך: כולם סגורים לגמרי בתוך היהדות שהם מדמים להיות תורה: כולם סגורים מדי מלהיות חלק מהציבור הכללי חוץ מחברתם הפרטית: חבל מאד על בניהם ובנותיהם כי אין להם שייכות לעולם הריאלי של בני אדם ותורתם מוטעה מצד ה'נסתרות' ומבלי פרות מצד לימודיהם כי טעמיהם יצאו בהפסדם מטעמים הרבה:

כמוסבר, אלה בעיקר הם נשארו בסוג השלישי בחטא השלשים של ה'חסידות' מסוג הבנים (קבלת מקובלי צפת וכו'). ומסוג עון אבות בלימודם בזוהר עצמו: והרי אין החרם מדאורייתא מחרים את החברות האלה שבעיקר הם של פליטי ארצות אשכנז ורוסיה ופולניה וכו'. לא בגופם ולא בעצם חייהם, כי חוץ מהחב''דיים אין החרם נופל על שם חברה או תנועה או על גופי הטועים: שהרי החרם מדאורייתא פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי, עיקר השנאה יוצאת בהשלמת העוון שהתחילה בעוון אבות, ולנו הראיות מכל הפינות שדוקא תנועת חב''ד היא שסגרה את עצמה ונסגרה בסוג הרבעים ומהתחייבות על פי דין תורה לשם השלמת החרם מוכרחים אנו לסגור אותם בשם ובפרטיות בתוך החרם מדאורייתא ולהחרים אותם בכל תוקף החרם בסוג של שונאיו של הקדוש ברוך הוא, שלכן מוחרמים הם בגופם ובכל דבריהם וכו'.

מן הצורך לשם אמיתות החרם והשלמתו עד הרבעים לשונאי: אמנם החרם בא בעיקר על החרמת עצם השיטות המוטעות של כל הקבלה הזאת שיצאה מפרצופי הזוהר, ובדרך כלל כל העם בשגגה ואינם חוששים אף כלום על כל הצעקה הגדולה שאנו עושים: אבל כל העם נקרא בשוגג חוץ מהחב''דיים שהם נשפטו במשפט המזידים, והוא מצד כמה טעמים: א) המשיחות המזויפת לרבי שלהם ב) הפולחן שעושים כלפי התמונות של הרבי שלהם, ויתר הדברים הרבים הקשורים באמונת משיחותו, והמכונית הגדולה התעמולתית המנוהלת זה כבר 40 שנה ג) ההפרזה העצמית לחב''ד להחשיב את עצמם ליורשי המשיחות והאמונה שה'משיח' אינו יכול לבוא אלא מתנועת ושיטת חב''ד, שלכן רק הם מציגים את היהדות האמיתית ויתר עם ישראל עוד לא ניצולו נשמותיהם וכו'. ויש אלפי פרטים לדבר הרע הזה: הנה הם הם שהפרידו את עצמם והוציאו את עצמם מן הכלל עוד לפני שהחרם מדאורייתא מכריז עליהם דין המוחרמים ואוסר כל מגע איתם, הרי הם החרימו את עצמם מתוך דבריהם ואמונתם ומעשיהם ומדותיהם הרעות:

ד) הגרוע שבכל, היא הגאוה הפנימית של החב''דיים השנואה לשמים ולארץ, גאותנות טמאה עד עצם הנשמה היא, שכל קיומם סגור בה ונעלם הוא מעיניהם, שנשתבשו הלשונות ונקראת הגאוותנות ענוה אצלם והענוה נקראת טפשות, והמכיר אותם היטב יראה שכל מדותיהם הפוכות, הלשון אומר ענוה והפועל גאותנות ומדות רעות וכו' וכו'. שלכן נשפטו מהבית דין של מעלה להסגר בחרם הרבעים:

ומה שזה כבר מת, ועוד לא נראה לעין משפטי השמים עליהם, אין זה כי אם רחמנות מאיתו יתברך לתת זמן-מה למתעוררים ביניהם, אולי יראו שבאמת אין קול ואין עונה וירד המכסה העבה מעליהם ויברחו להם מדרכי השגעונות והשקר ויחזרו אל מקלט אמונתם הפשוטה בתוך כלל ישראל: ובזה אין עוד שום טענות לאף אחד מהם, כי ראו שמת ולא קם ולא שלח מלאכים ממקומו להכריז על משיחותו: הלואי ויפקחו עיניהם וישובו לשכל הישר ויצאו מכל גדרי החב''דיים ויבכו ויתחרטו ויינצלו מהמשפטים הקשים הבאים בחרון אף אל קנא על הרבעים בזמן טהרת ישראל מהעבודה הזרה המכוסה בספר הזוהר ובכל קבלתו:

אמנם ישנם גם כן סוגים אחרים שנפלו בפח הזוהר עצמו בכדי שיואשמו בעוון אבות עצמו, הם המקובלים המכריזים על עצמם שם מקובלים ועבדי הזוהר הם, כסוג הרע הנזכר בירושלים בבית ספר אשלג ואחרים מלמדי ומוכרי הזוהר, שאי אפשר שלא תימצא גם בעולם העסקים בשרש העוון עצמו, שגם הוא סימן נצרך בזמן הטהרה, כי עצם חטא הזוהר מתכסה במאד בדור הרביעי שלו, ואם היה בא המשפט רק עליהם לא יוכר בו כל כך עצם החטא וכו', שלכן נמצאים גם הנפקדים, בעונות, בעוון אבות עצמו: ככה בבוא הזמן של כל הלימוד העמוק הזה, ייראו לעינים כל הסוגים מעון אבות אל חטא הרבעים: אבל זה לא מתיחס לחברות הספרדים בעיקר, האומרים את הזוהר לתמימות לבם, שבאמת אינם חושבים על תוכן הזוהר עצמו.

הנה הסברנו לעיל את הששה סימנים הגדולים והעיקריים מן התורה המגלים את עונות הארבע דורות של עון אבות עד השנאה בתכלית לדור הרביעי: אפשר לסדר את זה יותר בפרטיות באופן זה:

עון אבות - חטא עץ הדעת טוב ורע

עון הבנים - טעות דור אנוש

עון השלשים - דור הפלגה

עון הרבעים לשונאי - חטא עגל הזהב

וכפול (5) הוא בחטא הערב-רב ובחטא אהרן הכהן

ומכופל (6) בשבירת הלוחות ובשריפת העגל וכפרת ותיקון העם:

ןלפעמים נדרש טעות דור אנוש על עון אבות וחטא המגדל על בנים, אבל באמת הכל אחד, שהנדרש רק לדעת את העיקר בו, אמנם לכל אחד יש את הנדרש לארבעה דורות של עונו:

שבירת הלוחות היא כנגד שבירת העשר ספירות של עולם האצילות, ושריפת העגל מראה שתיקון כל ספריהם בשריפה: והעונש נגד החוטאים הוא החרם מדאורייתא המחרים את החב''דיים: וחטא אהרן הוא כנגד כל הרבנים ולומדי תורה שבארבע דורות אלה של הזוהר לא הכירו בעגל האלילי שהוציאו על פי כישופיו של משה די ליאון: וחטא דור הפלגה הוא לימוד על בנין השנוא וכל פרטיו מכוונים כנגד בנין ארבע עולמות ובנין הזעיר אנפין וכל הבנין השנוא במחנה חב''ד: וחטא עץ הדעת טוב ורע הוא עון המח והלב בחשק האסור להכנס לדברים סודיים מבלי רשות ומבלי הדרכה אמיתית ואשר הכוונה הפנימית בזה הרעה היא להיות כאלהים יודעי טוב ורע:

ובכן מלכות דאצילות תיפולי, כי כבר נפלת, ולא תקומי עוד מלכותא דאצילותא, כי את אשה זונה, וכבינו את אורך המתפאר על הבלי לשון ונכבית ולא תודלק עוד כי אינך: ארורה מלכותך חב''ד, כי מלככם הביא נזק גדול לנשמות רבות וגרם הפסדת המח והפסדת המדות הטובות וירידת הרוח לשגעונות ולמחשבות זרות ולכפרות ולמינות ולזיוף התורה ולשנאת חנם ולשפת חלקות מדברת גדולות: כולם מוחרמים מכח חרם מדאורייתא זה, וחותם על זה אני פרץ בן משה גרין על פי הציווי וברשות הצדיק הקדוש חיים בן משה, הנולד בצנעא תימן, ראש ללו' הצדיקים הנסתרים, לסדר בכתב חרם מדאורייתא זה:

לב המליץ:

אמר המליץ מה נשאר

מבלי מה מבלימה?

וענה לי מבלי מה:

ומה עשה בלי מה מבלי מה?

עשה בלי מה מה מה מה מה

ויצא ממהותו הבלימהית

וזאת בקיצור נמרץ

כל התועבה הזוהרית:

וככה כל אלפי ורבבות הסברים על עשר ספירות דאצילות כולם בלי מהות, מפני שאי אפשר לתאר ולתת שם למה שאין לו מהות: וכל מה שיעשה מהות מבלי מה, לא תתאים לאמת, כי תלכו רגלי שקר למוקשי כח הדמיון, ולא יכול הדמיון על דבר מה כי איננו: שלכן כל היצירות ההן של חכמי ההבל מוכרחות לחזור לבלי מה: ואם כן מה עשו? בלעו את כחותיהם ומחותיהם בהבל וריק, כאחד המכה בחרבו על גלי הים:

ומה שנשאר בדרך האמת מדבר העשר ספירות, הוא שהן מתקיימות כפי מדרגותיהן במים עליונים: ואך ורק הצדיקים האמיתים הנסתרים יכולים לעלות אליהם ולהכנס לסודם: וכל בני אדם אשר אינם צדיקים אמיתיים אין בהם שום השגה בדברים הנסתרים האלה, ואין בני אדם יודעים כלום מהאחריות העצומה וההכבדה של הצדיקים הנסתרים, ולא יודעים בעמדת הקדושה והשראת השכינה בעננים:

גירוש ספרד ופורטוגל לפני חמש מאות שנה היה גם עונש על פתיחת עון הזוהר שם, ועונשו היה כפי פגימתו, שהרי אחרי הלימוד בעוון הזוהר יובן שעיקר פגימתו היא שמגרש כביכול את ה'' ברוך הוא ממקומו האמיתי ומצמצם אותו אל דרגת אדם עליון נאצל כפי בנין הזעיר אנפין: ובכן מגרש את הקדוש ברוך הוא ממקומו באחדותו האמיתית: והוא הטעם הכמוס בגירוש ספרד, והמבין יתפלא ויבין ויבכה: והנה לימוד הזוהר בתקופה ההיא היה כמוס בידי חכמים בעיניהם שהשתגעו על לשון ספר הזוהר והאמינו בטפשות שנכתב על ידי התנאי הקדוש רבי שמעון בן יוחאי, חלילה וחס!

ואחרי מאה שנה התחילה התפשטותו באירופה בעיקר בטורקיה בית קיבוץ למגורשי ספרד: וגם התחילו אז סדרי הגירושים בארצות האשכנזים, והיו היהודים במשך הדורות הבאים לנעים ונדים ובלתי קבועים או כחצי תושבים עד שיחליט המלך את גורלם: כי סמכו על מלך שקר עליון הזעיר אנפין, והפרידו ופזרו, כביכול, את אחדות אל עליון, אל חתיכות מחולקות, נעו בין הפרצופים ונדו בין הספירות ונסעו למרחקים מפני קדמונו של עולם:

החכמים ההם דימו במחשבה שכל העולמות בנויים על צורת שם בן ארבע אותיות: ושכחו שכבר לפני בנין עולמות הרחמים ברא אלהים את הכל: והמשיכו לבנות ארבעה עולמות על פי השם בן ארבע, ה' אחרונה לעולם העשייה, ו' לעולם היצירה, ה' ראשונה לעולם הבריאה וי' לעולם האצילות: ולא נזהרו לראות שהיוד כמוס בנקודתו ולא ניתן להתגלות אלא מנקודה אחת: וסמכו על קוצו של יוד להוכיח שליוד יש התפשטות והתרחבות, ונפלו בעון קץ:

ואף על פי שמספרו עשר, האם לאלהינו עשרים ושש בחינות? אין הגימטריות או מספר האותיות עושות בחינות בבוראנו, חלילה וחס: כי אחד הוא מוחלט ואין לו בחינות! או האם הוא אחד על יג' חלקים או בחינות, חס ושלום, מפני שמספר אחד בגמטריה יג'! או האם הקדוש ברוך הוא מחולק, חס וחלילה, ליג' חלקים של רחמנות, מפני שמשה רבינו השיג יג' מדות מרחמיו יתברך?!

ומה שנאמר יג' מדות הרחמים, אין זו נקראת בחינות בבורא יתברך, לומר שלבורא ישנן יג' מדות של רחמים, שזהו ממעט את ה'' חס ושלום, והוא ישתבח שמו לעד הוא הרחמן ברחמים עליונים, ואין מדות או שיעורים או בחינות לרחמנותו: אלא דבר-מה הראה למשה עבדו ומשה השיג מהרחמים שנראו לו שלש-עשרי מדות הרחמים: ובהשגתו אותן המדות קרא אותן בשמות כפי פעולתן בעולם: במחילת וכפרת עונות, ולא שהם מדרגות בבורא או בחינות בבורא יתברך: כי אחד הוא בתכלית האחדות: ואין שום הבנה באחדות הזו, כי אין ממנה מנסיונות שכל האדם בעולם:

ורק בדרך האמונה, בתמימות הלב, מגיעים אליה בפשטות: ובדרך החקירה לא מגיעים אליה אפילו אחרי לימוד של אלפי ספרי פילוסופיה וספרי מחקר: ואפילו ספרי מחקר הכשרים מבעלי חכמת הדעות והבחנת הלשונות בתורה, אינם עוזרים למחפשי אמונה אלא מוסיפים דעת והבנת רעיונות נשגבים למי שכבר שלם באמונתו: אבל בספרי הפילוסופיה שאינם מיוסדים על האמונה כי אם על פי השכל האנושי מבלי יתדות האמונה, כל מה שיוסיף לקורא יוסיף לבלבל, אמנם קוראים לבילבול בירור הדעות ואינם חוששים על היחסיות של אותן הדעות התלויות באויר, כי התרגלו על תענוגי הבחנת הלשונות מצד עצמם, עד שבמקום חכמת הבילבולים והעדר הפתרונות, קראו לה חכמת הספק ושמחו: תרבה את תענוגם של שוחי בים הזוהר וקבלת הצפתיים וכו'. אלף פעם ככה על שהם בעלי אמונה ומחפשים על אמונה ומאמינים בתמימות שהאלהים צמצם את עצמו בכדי להאציל את הזעיר אנפין והוא הקדוש ברוך הוא בפי כל חכמי ישראל וכו'. שמע ישראל ה'' אלהינו ה'' אחד:

אולם המחקר היהודי הוא לרמב''ם עליו השלום, מורה לכל הנבוכים אשר יסוד ספרו הוא הדיבור השני והאמונה הטהורה: וטעמו מצד השליליות המודגשת בדיבור השני לא יהיה לך וכו'. לא תעשה כל תמונה וכו'. ודרכו היא שאין השליליות הזאת דבר מקרי, כי אם מעצם הציווי הוא לשלול כל תמונה, אף תמונת המחשבה : וטעם דרכו בזה הוא מפני שאין הבנה במה הוא הבורא, וההבנה רק במה שאין הוא זה, דהיינו כל מה שידוע לנו ולחושים שלנו: שלכן אין להבין את פשטי המקרא כפשוטם ביטוים כעיני ה'' ויחרה אף ה'' וכו'. אין לבורא עינים ואין לו אף, אך לשכח את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע: ובכלל הוא יתברך אין לו מכל הדברים אשר נבראו עליונים ותחתונים: אם כל החכמים ההם היו שומעים לרמב''ם הנשר הגדול, היו מלכתחילא שוללים כל אפשרות לתאר באדם העליון הקוסמי שלהם עינים נאצלות ואזנים נאצלות וכו'. ולא שמעו למשה ולא שמעו למשה שלימד את כל ישראל תמים תהיה עם ה'' אלהיך:

נשלם החידוש ק' חרמים הבא על הלוח הרביעי של ספר חמשה לוחות הברית מספרי ספר משנת חיים: נשלם ביד' כסלו תשנ''ט, ב-קסטלנאובו מגרה, ליגוריה , איטליה: