חלק ד'

ובכן אנו מטעם החרם מדאורייתא קוראים את הפסוק תהילים עד' אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים: אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים: אתה בקעת מעיין ונחל אתה הובשת נהרות איתן: לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש: אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחורף אתה יצרתם: זכר זאת אויב חרף ועם נבל נאצו שמך:

לב הנביא: ראשי תנינים על המים רמז הוא על גדולי ההשפעה שהשפיעו על יתר העם בהתפשטות קבלת הזוהר ובהתפשטות החסידות, שהם רבנים גדולים מפורסמים שלקחו להם שם על שם הקבלה הזאת שלהם, וההמונים קבלו מהם וכו'. השפעתם זאת העצומה נקראת תנינים על המים: ואין מים אלא תורה: הרי התנינים הם הדגים הגדולים של הגלקסיות, שכל גלקסיה יש לה הדג הגדול שלו או הלויתן שלו, כמוסבר אצלנו בקבלת הלויתן: וכאן הוא רמז על גדלותם של הרבנים ההם וכל אחד היה 'גלקסיה' של השפעה על אחרים, שהם תנינים על המים וגדולים בדברי תורה: וצריך ה'' לפורר ולשבר ולרצץ את הראשים של ההשפעות הגדולות האלה, שהיא קבלת הזוהר וכו'., כי כל השיטות ההן בסוג אויב חרף ה'' ועם נבל נאצו שמך: ובעונות הרבים יש רמז רע סתום כאן על טעם השואה; כי אויב חרף ה'' ועם נבל נאצו שמך קאי על הגרמנים ונאצו רמז לנאצים ימח שמם וזכרם: אבל פירושו, בעונות, כפול נגד הקבלה המזויפת לתת טעם פנימי, בעונות, לאותה הגזרה: ובכן אתה פוררת לחתיכות בעוזך ים של קבלת הזוהר בסוף, ושברת את ההשפעות הגדולות המוטעות בקבלת הזוהר של גדולי תורה: הנה התנין הוא המבנה הגופי של הדג הגדול של הגלקסיה והלויתן הוא הנפש החיה של דגו, ויותר קשה לשבור אותה מהמבנה הגופי, שלכן אתה רצצת ראשי לויתן: הנה יכולים לשבור מבנה אבל אין שבירה אצל הנפש שהיא רוח, שלכן ברציצת הרוח יצטרך מכל מקום לשלוח אותה למקום אחר, כמו לדוגמה משביעים על הרוח הרעה לצאת ולהשאר במדברות: ככה פה הרוחות הבלתי רצויות היוצאות מקבלתם תהיו רצוצות ונשלחות להיות מאכל לציים רמז לשדים של הים: ומעין ונחל ונהרות איתן רמזים הם למה שקובעים המקובלים את קבלתם על שם התורה ומשוים את דבריהם לדברי תורה שהם מעינות ונחלים ונהרות איתן: אמנם מעינותיהם ונחליהם חייבים בקיעה ונהרות איתן שלהם חייבים הובשה, ותחזור התורה לכתרה: אחר כך אומר לך יום אף לילה, שאחרי הפירור והשבירה והרציצה והבקיעה וההובשה יתקיים בירור הדברים להבדיל בין היום ובין הלילה בין הקבלה החשוכה ובין קבלת אבותינו וחכמינו האמיתית: וזה היה הקושי העצום בדבר הקבלה השקרנית שלא ניתנה מקום להבחין בין תורה אמיתית ותורה מזויפת ועל זה נפלו גדולים ופשוטים ובאמת אי אפשר להגיע אל תיקון הדברים להבחין בין האור ובין החושך אם לא שקדמו לתיקון פעולות ה'' ברוך הוא וברוך שמו לעד, החזקות והנוראות לפורר לשבר לרצץ לבקע ולהוביש את כל דבריהם ומעשיהם: ואז יצא האור האמיתי המוכן מאת ה'' ברוך הוא להתגלות והוא המאור של האור החדש של הגאולה השלמה והוא השמש של הכח הניתן לגואל האחרון: הם המאור והשמש המוכנים מכבר לפניו יתברך, ומבטלים ומאפסים את כל האורות השקריים שיצאו מהשכל האנושי: אמנם בסוף חוזרים לגבולות לגבולי התורה בדברי האמונה: כי אתה כבר מאז הצבת גבולות ארץ: ויבינו שהשמים שמים לה'' והארץ נתן לבני אדם להבחין בין הגבולות המותרים ובין הגבולות האסורים: ותחזרו התקופות לזמניהם על פי הטבע, רמז הוא לדור הרביעי שהתקופות שבו חוץ לטבען הן, וכפי הרמז בשבירת קבלת הזוהר הוא העון שלהם שגרם ליציאת העולם מטבעו: כי הדרכים הישרות של התורה אשר הולכים בהן בני ישראל כאשר הם במצב של עושי רצונו, הן מישרות גם כן את טבע העולם כידוע לבעלי תורה, ובהפך מזה כאשר חס וחלילה מזייפים את פירושי התורה, גורמים, בר מינן, פגמים והפרדות במערכות השמים המקלקלים את טבע העולם, יצילנו בוראנו ויושיענו מכל עוונם: ואחרי התיקון הגדול הזה יחזור מלסדר את הטבע יתברך לסדר אותם שוב כפי טבע יצירתם 'וקיץ וחורף אתה יצרת' ורק אתה יכול לסדר אותם כפי רצונך: וכן יהי רצון מלפניו יתברך שיתקיים זה לעם ישראל במהרה בימינו אלה ונאמר אמן:

שור הבר: הרי לכם תנין מוכר בכל תפוצות פירושי התורה ונביאים בדור אחרון זה, וגאון מופלא בכל שטחי התורה ואדם גדול בחיי קדושתו ובדרכי רעיונות, הוא הגאון מלבי''ם מי לא מכיר את גדלותו ואת תפארתו בדרכי הפירושים: תראו, איפוא, איך נפל גם הוא, כי נתן את שכלו הטוב להצדיק דברי 'קבלת הצימצום' והסביר שלאצילות יש מקום, אף כי לא נמצא בפשט: וכפי דעתו הוא העולם שהוא למעלה מעל לעולם הכסא שהוא עולם הבריאה, הם השמים של העולם ההוא, שלכן השמים שמעל לעולם הכסא הוא מקומו של עולם האצילות:

ועוד מסביר המלבי''ם, במחילת כבודו, כפי השגתו בדברי המקובלים שענינו של מקום השמים והארץ קשור הוא באופן ישיר עם דבר הצימצום (ומביא מכתבי ר' חיים וויטל שתכלית הצימצום היא בכדי שתהיו מדרגות ראש וסוף): ברא אלהים את השמים ואת הארץ: ומפרש שהתהליך הזה הוא בכל עולם ועולם, גם למעלה מעולם הכסא גבוה מעל גבוה בעולם האצילות: ועוד ממשיך הגאון מסכן בפגם הזה ומשער השערות על נקרת הצור, ומבלי הבנתו איתו פגע בסוד ה'' ליראיו, כי שכל אנוש להבל דמה, ובא להגיד שבאה התורה ללמד אותנו ענין הצימצום וסוד בוצינא דקרדנותא:

ואני דג קטן מאד ומי יתווכח עם תנין גדול כזה ועם מי אמדוד דברי סופרים בימו של תלמוד, ואמנם אין גדול וקטן לפניו יתברך ובכדי לעזור לי בקטנות דגותי להרים קול נגד גאון ותנין מכובד בצדק בכל פינות עם ישראל התורני, נשלח אצלי שור הבר מהגלקסיה שלו אשר אין בה עיקומים ועקלקלות, לגעור אף כנגד גדולי תורה שיתעוררו מתרדמת הדורות האחרונים, ואל תחשבוהו לבור כי הוא שור ולכן אין לו שום פחד מעקלקלות בני אדם: מה לכם ולצימצום הזה הלכתם בר ונקראתי ממקומי בחוץ מחוץ לגלקסיה שלכם לשור בישרות אל חוצפתכם להקים צימצום על בוראכם: תתביש לך שכל מוגבל הגדלת להקטין! על מי תגידו צימצם עצמו בצימצומים אחרי צימצומים! ועל איזה מקום יוקם בצימצומו, טפשים, והוא אמר ונעשה, ואתם צמצמתם לעשות כסילי שכל אנוש מקטין אלהים ומרבה צימצומים ומגדיל פרצופי העכברים: הנה העגל עומד ואינכם מבינים בטומאתו! תישרו את השכל הישר לפני שתעקמו את מעשה בראשית בפרש האציליות של האלוה בודהא: מה דעת תדעו לאמר שבורא עולם עשה דבר כה זר לצמצם את עצמו, והרי כתוב בראשית ברא אלהים, ועל מי תעלו כנשר לראות איך עשייתו לפני האין! והאפסתם את מחכם בצימצומי האין ואינכם, כי לקח אתכם ראש הנחשים: לא צריך לתורה להבין כי ילד יוצא מרחם אמו אדם קטן ומצומצם כעשו עשוי מהבטם: ולאיזה פירוש צמצמתם את הדעות להשתייך למי שאמר והיה העולם! ועל דבר משה הכנסתם סרחון וממעשיו עם משה עבדו, שהגדיל אותו בהשגת מדות רחמיו יתברך, למדתם על עניניו של ה'אין סוף' לפני מעשה בראשית! ואתם נקראים חכמים ואין סוף לטפשות הזאת כי אפס אנו כולנו יחד להבין במעלותיו לפני שברא מעלות: כי לא יראני האדם וחי! אמנם אדמתם אותו עד כי נעשה אדם כמותכם והשכלתם באדם המצומצם והשויתם אותו אל השגתכם ונפקחו עיניכם לראות ברע ולהחשיב אותו לטוב: ואין טוב אלא תורה, בסימנא טבה בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ! ותמים תהיה עם ה'' אלהיך: אין לו צימצומים יתברך ,ומה שיש לו יש לו ויודע הוא ואת מעשהו לפני בראשית לא נבראו מלים להם בשפה אנושית להגיד על צימצומים או אף על הסתר פנים כי לא על דרגות נודעות לבני אדם אלה ובנין של אלהים אחרים נברא מכל הגה על צימצום פרצוף ואצילות: חזרו לכם ותשפילו את עצמכם להיות עצמכם ותשכחו מה שחשבתם לדעת כי לא ניתן בדעת ואין מקום בדרגות שהם למעלה מן המקום ואין חכמה האוחזת באפס ומגדיל בצימצומים!

נחוץ מאד הוא להבין בדעת ברורה את סימנו הנבואי של אהרן הכהן בקשר לעוון קץ: אנחנו צריכים לשער כפי יכולתנו כמה היתה גבוהה מדרגתו של אהרן הכהן, נביא ה'' היה ואדם קדוש מאד, וכל מחשבתו מקודשת לעבודת ה'': אמנם הוא דוקא חטאו של אהרן הכהן במעשה עגל הזהב, שסימנו מוכרח לחזור באחרית הימים, בעונות הרבים, לשם תיקונו השלם ההיסטורי הסופי, שלכן מוכרחים אנו להתבונן בו ולהשיג ממנו מסקנות:

חשוב להבין את חטאו מצד החטא עצמו ומצד כפרתו, שהגם שהם דברים קשים מאד, אמנם דוקא הרבנים והחכמים הם שנפלו בעוון הזוהר באחרית הימים: ובכן יכולים למצא מזה דרך להשפיל את עצמם בהבנת נפילתו של אהרן הכהן: שהרי ישנם הרבה לומדי תורה המאמינים בספר הזוהר ובקבלת המקובלים האלה, אפילו אם לא קוראים בו, מצד הכבוד שהרבנים מראים כלפיו: הרבה ישנם מסוג זה העונים תכף ומיד ''מה אנחנו כלפי כל הרבנים הגדולים המאמינים בו והמשבחים אותו עד השמים והנושקים אותו והמפרשים אותו: בטח ספר קדוש הוא'':

אבל אם יובן שחטא העגל חוזר, בעונות, בעוון קץ בכדי שישראל יתנקה מחטא זה בתיקונו הסופי לדורות הגאולה השלמה, רק ההתבוננות בטעות אהרן (כמבואר בלוח השני) יציל אותם ויוציא אותם מכל ספק: בדבר הסיבוכים הקשורים בעבודה זרה, אהרן הכהן, שלא לפני משה, היה חלש מדי מלהבחין בעגל את מחשבת העבודה זרה שבו, ובנה לו מזבח וקרא עליו חג לה'' מחר:

וככה על דרך זה צריכים להתחשב ולהתבונן בעומק הסימן הנבואי הנורא של התורה הקדושה בשבירת הלוחות על יד משה רבינו עליו השלום: כי קשור הוא בחטא העגל עצמו הנולד מכוונותיהם המוטעות של הערב-רב (כמוסבר באריכות בלוח הרביעי ע''ש): הנה סימנו חוזר בכדי לשבר את דעת העשר ספירות הנאצלות: תראו תראו והתבוננו; התחלנו בו לומר שלא באנו להכחיש דבר העשר ספירות מצד התקיימותן בסודם לבעליהם: והוא כמו שמשה רבינו עליו השלום לא היה משבר את הלוחות מצד הכתובים שבהם עשרת הדיברות: אלא מצד העקמות הזרות של מחשבת העבודה זרה של הערב-רב, נפסלו הלוחות על פי כוונותיהם: ומוסבר שם בלוח הרביעי איך שכוונותיהם בעיקר נימוקם הפנימי היו בדרך 'אציליות' שמשה עצמו היה כנאצל מן האלהים בעיניהם והלוחות והכתב באצבע אלהים היו בעיניהם כנאצלים מן ה'אין סוף' לולא משה שבר אותם, להראות שאינם כלום הלוחות והכתב אם היו נראים ולקוחים כמו תיאולוגיה מזויפת של נאצלים כדת המצריים: ולימוד היסטורי הוא לכל הזמנים: ואך לא מובן לימודו העמוק עד שבאים לשבר את כוונותיהם של שיטת הזוהר על הספירות הנאצלות מהאין סוף וכו'. הוא עבודה זרה ממש, וכל דבריהם חייבים שבירה גמורה ושרפה:

זהו מה שקרה לבני ישראל באחרית הימים, ובכן צריכים הכל להבין שבדבר עון קץ בחטא העבודה זרה שבשיטות הזוהר, אין לנו בזה, ברגע היסטורי זה של טהרת העם מאלהי נכר, גאונים או חכמים או רבנים, ואין תיקון אלא בשבירת החטא והעבודה זרה בכח התורה עצמה והיא מטרת החרם מדאורייתא הזה: ואשרי חלקנו גם עם אהרן הכהן, אחרי ששב מטעותו והבין את חטאו והכיר בשפלות מצבו והתחרט על עונו והתפלל משה בעדו וחזר לקדושתו: וכן יהי רצון שיתקיים כל זה ברבני וחכמי התורה של הדור הזה:

הרי הששה סימנים העיקריים להחזיק בזכרון לשם הבנה היוצאים מם התורה לשם תיקון עון הקבלה השקרנית:

א) חטא עץ הדעת טוב ורע - מרוב טעמו והשכלתו ויופי מראהו והחשק הדק מאד להיות כאחד האלהים יודעי טוב ורע , והוא נקמת הנחש על עונשו באחרית הימים לפני מפלתו הסופית: והיא בשרשי העדר הסבלנות לחכות עד השבת או לחכות לציווי ה'' וכו':

ב) - טעות דור אנוש - והיא שרש ידוע בעבודה זרה במחשבה דקה אף הגיונית המטעה אותם, חשבו שהאלהים האין סופי הוא למעלה מדי מלהתחשב בהם שלכן ברא את הכוכבים והם שריו הגדולים לשרת לבני אדם, שלכן נכון לכבד אותם ולעבוד אותם כדי לקבל את השפעתם, וזה אף בידיעתם שיש בורא אחד לכולם: ולהראות את כבודם לשרים האלה, התחילו להוסיף מלת 'אל' על שם הכוכב: ככה המקובלים השליכו את ה'אין סוף' ועזבו אותו למעלה ודבקו בזעיר אנפין, ועוד הרכיבו את שמות הקודש על הספירות הנאצלות שם 'אל' על ספירת החסד שם אלהים על ספירת הגבורה וכו'.

ג) חטא העיר והמגדל - משרשי החטא כלפי שפה אחת ודברים אחדים: והיא משרשי החטא לרצות לעלות השמימה ולעשות לעצמם שם, ומשרשי החטא לבנות בנין למען הקים את כוונותיהם המוטעות והאגואיסטיות וכו'. שפה אחת ודברים אחדים - היא הבנה עמוקה בשרש השגתם המוטעה כלפי 'אחדות' עולם האצילות: ונמשך ממנו בנין העיר והמגדל הם העולמות והספירות המגיע 'השמימה', ולעשות לעצמם שם - עיקרו נראה בסוף אצל תנועת חב''ד וכל המשיחוחיות המלוכלכת שלהם, וכל התעמולה שלהם שהפיצו בכל העולם:

ד) - הוא סימן החטא של פוקד עון אבות, והשתלשלות עון אבות ארבע דורות, מפנימיותו של העוון ועד לפעולותיו הכי חיצוניות ורעות של העוון, היוצא לפועל בדור הרביעי: משרשי הכפילות של הדור הרביעי כלפי 'שונאי' ו'אהובי', עונשים קשים מאד מצד וישועות הגאולה מצד, והוא הוא הדור הרביעי הסופי הזה, שלכן בדור הזה דוקא מתגלה איזהו העוון הקשה המרומז בו לאחרית הימים כשחוזר סימנו הנבואי לתיקון הסופי: והיא השרש להבנת הארבע דורות של עבודה זרה בכלל: והוא הורס את שיטת ובנין הארבע עולמות ומחריב ארבע דורות של התפשטות עון הזוהר: ולא יהי לך אלהים אחרים על פני - מאפס את כל פרצופי הזוהר ושולל אותם לנצח נצחים: והחרם מדאורייתא זה הוא קשור במיוחד בלוח הרביעי בשל קבלת יהושוע בין נון הקשורה בנ' שערי הבינה של הדיבור השני להסביר את ענינו של עון קץ לדורות:

ה) - חטא עגל הזהב וחטא אהרן הכהן - משרשי המחשבה האלילית של המצריים ועשרת אלהיהם הגדולים, בשרשי מיצרי וסיבוכי הקשרים בעבודותיהם הזרות: ואהרן לא הבין את סיבוכי מחשבותיהם: משרשי ההצטדקות מצד תמימות אהרן 'לא יחרה אדני כי יודע כי העם ברע הוא' - קרא לו 'אדני' אף שמשה אחיו הקטן הוא, מפני שרק משה היה יודע את שרשי הרע שלהם, כי היה יודע את שרשי העבודה זרה הדקות והמסובכות (שלמד מקודם בבית ספר החרטומים בארמון של פרעה): והוא משרשי הדקות אשר מגיעה אליה העבודה זרה עד שאפילו החכמים והרבנים לא הכירו את העוון ונעלם מהם וכל העדה בשגגה וצריכה לחרטה ולכפרה לתיקון ולטהרה:

ו) - שבירת הלוחות - משרשי התורה המשומשת להוסיף כחות בסטרא אחרא, בר מינן, בפירושים החורגים מהאמונה הפשוטה והתמימה שהיא ירושתנו מאבות עולם ומסיני, ואין אמונה אחרת: משרשי שבבירת מחשבת העשרה אלהות המצריות החוזרות, בעונות, בצורתו האחרונה של עשר ספירות נאצלות מהאין סוף:

אלה הם ששת הסימנים ה'נבואיים' העיקריים בתורה הקדושה, שכולם קשורים בעוון עבודה זרה, ומהם הלימודים על שרשי עבודה זרה: וכאשר בא הזמן לגלות את עון קץ, כולם מצד השרשים האמיתיות שבהם נפגשים עם הדיבור השני, בכדי לסגור על עון הנפרץ המפריע לגאולה בעם ישראל, ולהחרים אותו בתוך החרם מדאורייתא, וזהו דברו השרשי והתכליתי של החרם מדאורייתא, לקשר את הסימנים האלה על עון קץ וחטא החטאים של הזוהר:

ואיפה הוא איפוא החרם מדאורייתא מדאורייתא? כמוסבר, הוא הוא הדיבור השני עצמו, שבאמת הדיבור השני הוא הוא המחרים את הארבע דורות הנמשכים מעון אבות בחרם השנאה מדאורייתא: וגדולה מאד זכותו של החכם התימני יחיה אבן שלמה אלגאפח שהכין בהתעיפות רבה מאד את ספרו מלחמות השם, והיתה זאת הכנה גאולתית נחוצה ממש ומן השמים יצא הדבר, להיות למדריך ולמגלה עמוקות בכל השיטות החורגות מהדיבור השני: והוא בעצמו החרים את כל השיטות ההן ואת כל ההולך בדרך ההיא שלכן ספרו חלק שלם של החרם מדאורייתא:

זה החרם מדאורייתא שכחו מן התורה ועל פי קדושת התורה ובפרט על פי קדושת שם אל קנא מהדיבור השני של עשרת הדיברות: הרי החרם מדאורייתא מחרים לחלוטין בשם אל קנא את כל שיטת העשר ספירות הנאצלות המדוברות למעלה מבריאת העולם או למעלה מעולם הבריאה או לפני מעשה בראשית, דהיינו שיטת העשר ספירות של ספר הזוהר ושיטת הפרצופים וכל היוצא בזה מהדברים המדוברים כנאצלים מלפני הבריאה, ונכלל בו שיטת הצימצום וכו'. הן של ספר הזוהר והן מכל הספרות המיוסדת על אמונת דברי הזוהר והם כאלף ספרים שהסתעפו מאותן השיטות:

בכל כתבינו עד כאן על החרם מדאורייתא מוסבר שהחרם הוא על שתי פנים א) החרם נגד השיטות עצמן הנחשבות לעבודה זרה ולכפרות ממש וכו'. וב) החרם נגד החב'דיים וכל תנועת לובביטש וכל שיטת חב''ד הבאה בכל ספריהם המרובים: והחרם נגד חב''ד הוא על שתי פנים, א) על היותם מכריזים (בצדק) על עצמם להיות היורשים האמיתיים של קבלת הזוהר המעובדת בתוך מסגרת שיטת חב''ד הפרטית וכו'. ולא משתנה צורת העבודה החב''דית כי כולה מסריחה מראשה בזוהר ועד סופו בשיטת חב''ד: וב) על המשיחות המזויפת והשקרנית היושבת ביניהם תמיד, גם אחרי מותו של מנחם מנדל שניירסון הנתפס בעוון תמונתו וכו'.: והחרם נגד חב''ד הוא נגד כל הנדבקים בתנועה זו המסוכנת, מראשם ועד סופם ומחרים אותם על כל מה שהם עושים, על כל התנהגותם הרעה, ועל כל דבריהם ועל כל מעשיהם, שמכח החרם אסור לאכול משחיטתם ולהשתמש בספר תורה או בתפילין כתובים על ידם וכו', כי טמאים הם בעבודת אלילים ממש: הרי מוחרמים מוחרמים מוחרמים כל השייכים לתנועת חב''ד בארץ ישראל ובחוץ לארץ, מראשם ועד קטנם, כולם מוחרמים בחרם זה מדאורייתא: הרי הם מוחרמים ומופרדים מכל עם ישראל בחרם זה, כולם מוחרמים ומופרדים ומובדלים מדת ישראל בחרם זה, ואסור לשאר בני ישראל ובנות ישראל המגע איתם או לאכול איתם יחד, או לצחוק איתם ביחד, או לעזור להם בצדקה, או לקחת אותם שותפים לעבודה, או לקבל מהם דברים, או לאכול משחיטתם או לשים מזוזות כתובות על ידם או תפילין כתובים על ידם, וכל דבר הנוגע לדת, כגון להתפלל איתם או לענות אמן על ברכותיהם או ללמוד ביחד איתם או לשלוח להם ילדים או ילדות ללמוד אצלם וכל כיוצא בזה, כל זה אסור מצד חרם מדאורייתא זה, עד שיתחרטו על היות חב''דיים ויצאו לגמרי מהתנועה הזאת ויחליפו את בגדיהם אחרי טהרה וחרטה ותשובה והודעה גלויה וכו'. והנה העובר את דברי החרם הזה בשגגה מסכן בנפשו והעובר במזיד פושע הוא ונקרא רשע:

הנה החרם הזה יוצא על שם ובכח הצדיק הקדוש ראש הלו' צדיקים הנסתרים בדור זה שעבר, הוא שמו חיים בן משה הנולד בצנעא תימן והנפטר בכד' סיון תשמ''ב במילאנו שבאיטליה:

-------------------------------------------------------------------------