עתה נעצרה נא אותך, ונעשה לפניך הוכחה ברורה שלא יאות לזאת הידיעה שם ק ב ל ה ואינה מן האפשר שתהיה מקובלת מן משה רבינו, ולא לבד מן הנביאים ואפילו לא מימות עזרא ושנים רבות אחריו. הלא כתבתי לך שלשים במועצות ודעת, כל בר ישראל אין גם אחד יכחד היות לכל התורה שתתעלה בכל חלקיה פנימיות וסוד נסתר, מלבד הפשט הדרש והרמז אשר נגלה למרע"ה מאת ה' מן השמים, והרבה ממנו אפשר שמסר אותו ליהושע תלמידו, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, וכם אחריהם, אך בודאי שהיה תמיד הלוך וחסר, רצוני שכל מה שנגלה למרע"ה מהשי"ת לא גלה הכל ליהושע, וכל מה שלמד יהושע מרע"ה לא למד הכל יהושע לזקנים, וכן אחריו כפי מה שהושפלו המדרגות כן נתמעט הלמוד, הגם שיוכל להיות שגם איזה נביא נגלה לו מן ה' יתברך מה שלא למד מרבו, ומסר אותו לתלמידו ותלמידו לאחר, או גם כן שלא למדו, יהיה איך שיהיה, הן מהמעטת הלבבות, הן מרבוי הצרות והשמדות והגליות, לא נמשכה קבלת אותם הסודות עד היום, ולא עד יום שהוחל לקרוא בשפ הזוהר והספרים שאצל אלו כמו שלש מאות שנה, והידיעה שהם מכנים בשם קבלה, כמקובלת מהנביאים, אינה לא מינה ולא מקצתה. צא ולמד מה שכתב המורה פרק ע"א מן ח"א, זה לשונו, דע כי החכמות הרבות אשר היו באומתינו באמתת אלו הענינים, אבדו באורך הזמן, ובשלוט האומות הסכלות עלינו, ובהיות הענינים ההם בלתי מותרים לבני אדם כולם כמו שבארנו, ולא היה הדבר המותר לפני אדם כולם אלא דברי הספרים לבד. וכבר ידעת שאפילו התלמוד המקובל לא היה מחובר בספר מקדם וכו', אבל נמסר הדבר הזה כולו לב"ד הגדול וכו', ואם תושבע"פ נפלה בה הקפדה מהשאירה לעד בחבור מפורסם לבני אדם כולם, למה שיגיע בזה מן ההפסד, כ"ש שיחובר דבר מאלו סתרי התורה, ויפורסם לבני אדם כולם, אבל היו נמסרים מיחידי סגולות ליחידי סגולות כמו שבארתי לך מאומרם אין מוסרים סתרי תורה אלא ליועץ חכם חרשים וכו', וזאת היא הסבה המחייבת להפסק אלו השרשים העצומים מן האומה. ולא תמצא מהם אלא הערות קטנות ורמיזות, באו בתלמוד ובמדרשות, והן גרגרי לב מעטין, עליהם קליפות רבות, עד שהתעסקו בני אדם בקליפות ההם, וחשבו שאין תחתם לב בשום פנים וכו'. הרי לך דברי מורה צדק המקיים שפסקה קבלת הסודות וסתרי התורה מאומתינו, והקבלה היא שלשלת טבעות זו אחוזה בזו, ובהפסק הטבעת האחת שוב לא תקרא קבלה בשום אופן. ושמע נא, איך חשבו הטפשים להשיב על אלה הדברים אשר דבר משה הרב ז"ל, אמר ר' שם טוב בספר האמונות פרק א' וז"ל: ואני שואל לרב, אם היתה ליחידים קבלה בסתרי תורה או לא היתה להם קבלה זאת כלל, אם כן תכחיש שלא היה קבלה בתורה ותכחיש כל התורה שבעל פה, כי האיך אפשר שמרע"ה לא קבל מעשה בראשית ומעשה מרכבה ולא מסרה לחכמים וליהושע ב"נ, זה נמנע. עכ"ל. על זה אני אומר, אוי מה גדולה הקושיא מכח לא ימנע שעשה נמהר לב הלז לרב ז"ל, וכמה ידע בדרך ההגיוטן, אם בטבעי, אשר יד כל אדם בו, כאלו לא נוכל להבדיל לענין ההמשך בין בקלת תורה שבע"פ לסודות התורה, ולהשיב בפירוש לו דבריו: דאין הכי נמי אמת ואמונה לכל ישראל שמשה רבינו קבל מסיני זו וזו ומסרן ליהושע וכו' אבל קבלת תושבע"פ נמסרה ונמשכה עד היום בשרשים, עם שנפל איזה ספק בסעיפים, ונברר ונתקן לדור דור, להיותה דבר מפורסם וצריך לכל עת ורגע לאיש ואשה ועם הארץ, אך סתרי תורה שהיו נמסרים לבד ליחידי סגולה שבדור, בהתמעט יחידים אלו, וברבות ממשלות ורדיםות האומות עלינו, נפסקה הקבלה הזאת מהם. ובא הסומא ונשען על סומא חבירו הגבאי בעבודתו פ' י"ח מהתכלית, ופעל ללא תכלית, אחר שנעזר מדברי רש"ט הנ"ל ובנה פרק והציע שספרי החכמה האמתית לא אבדו, ולא נעתקו מן אומה אל אומה אחרת, והנה הם בידינו היום מזמן בית ראשון, והראיה שהביא הוא משנה דאבות, משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' ומאנטיגנוס איש סוכו עד רשב"י, שהוא מרי דמתניתא דא מהקבלה הזאת. ולבבו כן יחשוב שבהוסיפו הקשר, הקישם זה בזה, רצוני, בתורה, שמרע"ה קבל תורה שבע"פ והסודות, שכבר הוכיח אמתת הצעתו, אשר בחילוק שאמרנו לארף תפול. כי שלשלת קבלת תושבע"פ מי הסדירה ולימדה לנו יותר בברור ובסדר מהרב הגדול ז"ל בריש פרושו למשנה. ובפתיחת חבורו הגדול משנה תורה, באמרו שם: כל המצוות שנתנו לו למשה בסיני בפירושן ניתנו וכו' ואע"פ שלא נכתבה תושבע"פ למדה מרע"ה כולה לבית דינו לשבעים זקנים וכו' והולך ומונה כל הסדר ממרע"ה עד רבינא ורב אשי ארבעים דורות, וחוזר ומונה אותם מרבינא ורב אשי עד מרע"ה מפי הגבורה, ואמר בלשון הזה: נמצא שכולם מה' אלהי ישראל לחזק לב בני ישראל באמונת פירוש תושבע"פ. ולעמוד הימיני פטיש החזק הזה יאמר חרש"ט, שאומר: שלא נמשכה קבלת סתרי תורה. והגבאי רצה ללמד לנו המשך קבלת אבות מה שלא למדנו הרב ז"ל, הוא אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו, עוד מעט שכותב שספרי החכמה האמתית לא נאבדו, והנה הם בידינו היום כבזמן בית ראשון שהפליאה ההשגחה האלהית לעשות עמנו חסד שלא נעתקה תושבע"פ לאומה אחרת וכו', ואם לא נכתבה איפה היו הספרים ממנה? אלא שנפלה האמת בפיו במקרה, שספרי החכמה שהיו בבית הראשון הם בידינו היום הזה, היינו שכמו לא נמצאו אז, כן אינם נמצאים עתה, ונפסקה מאז ומקדם קבלת סתרי התורה, שקבל מרע"ה ומסר ליהושע. כל ראיותיהם שמביאים על דבריהם הם מהזהר מתקונים ואידרא, ונמצאו נתלים בחגורתם ממה שכתבו, ומביאים ראיה להוכי הדבר בדברי עצמם. והראיה על זה שנפסקה וודאי קודם התנאים והאמוראים, שלא מצינו שום אחד מהם שדברו ממנה. לא במשנה ולא בגמרא, וכמו שכתב הרב המובהר כמו"ה אליה דיה מדיגו מן קנדיא במאמר בחינת הדת דף ה' ע"ב שחבר, וז"ל: ולא נמצא בדברי התלמוד מאמר יורה בהכרח או קרוב להכרח על הדעות ההמה אשר למקובלים האלה. ותשובה נשחתת השיבו קרובו הר' יש"ר מקאנדיא, שהוא כמי שאומר, שבכל ספרי הרפואות לא נמצא שום רמז על מלאכת המלחות והנגרות, שאין מחקר התלמודיים לחקור מחקר באין סוף ויוד ספירות וכו'. דחית קש היא זו, כי אין התלמוד ספר מיוחד לדבר בו בחכמה פרטית כי אם כשמו תלמוד בבלי כי שם בלל מסדרו כל מה שמצא עד אז מדברי התנאים בכל חכמה, וגם מהמיכאניקי, והליבראלים, הפילוסופיא, תכונה, הנדסי, וזולתם. כ"ש שהיו מדברים מסודות האלה, או בענין הדינים, אם היו שרשיהן מאותן הסודות, תמור היות הדבר להיפך, כמה שכתב בעל בחינת הדת הנזכר שם, וזה לשונו: ועוד כי אנחנו נראה לפעמים רבות יאמרו המקובלים שכפי הרמז ראוי שיהיה הדין כך ומכל מקום נראה הפוסקים וגדולי התלמוד יפסקו להףך, וכן מרשב"י שאין הלכה כמותו, ומה שיש בספר הזהר מיוחס לו נגד דיני הגמרא כמו שאומר בסיעתא דשמיא. או באגדות ומדרשים, שרמזו בהם מכל חכמה כלולה בדבריהם, היו אומרים בראש וראשון מסתרי תורה ויסודותיה. ואם יאמרו שנזכר מהם איזה מאמר, אינו שכוונו לדבר זה, אלא כמפרשים ומושכים אותו המאמר לדרכם, כמו שעושים גם כן המבארים רבות מאגדותיהם בדרך פלוסופי, ברוך היודע אם כוון אומרם לכך. אבל מפיהם בפירוש או קרוב לו מוכרח, אין כל דבר בכל המשנה והגמרא, ואיך היו יכולים להתאפק, אם היו דברים אלה קבלה בידם, כמו דיני התורה ודרשותיה, אלא שלא ידעו מהם, ולא נמשכה להם קבלת סתרי תורה כקבלת תושבע"פ.