פסוקים מלאים אלה מראים על גדלותו של אהרן הכהן אחיו הגדול של משה רבינו, עליו השלום, גם לפני שניתנה לו הכהונה הגדולה:

אהרן היה אהוב מאד לפני ה'' והיה נביא מקבל דברי ה'' כפי דרגתו הנשגבת, ולפעמים היה אהרן מקבל את דברי ה'' כמעט כמו משה:

אף על פי שחרה אף ה'' במשה על שלא הסכים משה לקבל את השליחות לבדו, חרון אפו, כפי הפשט, היה על שורת הדין במקום שעלתה ענות משה על המידה ונטה להכניס פחיתות עצמו גם ללא קיום הפועל אשר אליו נשלח: משה נבחר בגלל ענותו העצמית הפנימית, ולא ישרה לעיני ה'' שמצד ענותו לא ירגיש את עצמו ראוי לשליחות ולא ירצה לקבל אותה.

ולשבעה ימים שלמים סרב משה לקבל את השליחות, עד שבסוף, כמו שהסביר הצדיק השלם, חיים, מצא את רגליו הולכות מאליהן וצעק אל הקדוש ברוך הוא ''מה זה, רבונו של עולם ומה אעשה לך'': ענה לו ה'': "אם אתה מקבל טוב, ואם לא אשלחך גם נגד רצונך'' עד שאמר לו משה: ''אני מקבל, רק תיתן לי לנשק לבני ולהתפרד ממשפחתי בנחת'': הסכים ה'': עוד זאת והתחיל משה ''והלא אהרן הוא אחי הגדול וראוי לשליחות יותר ממני'' אז חרה ה'' במשה ויאמר הלא אהרן אחיך ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו:

כל זה וכל זה, לא על פחיתות אמונה חלילה וחס, ולא על מדת עקשנות חס ושלום, כי אם מצד הענווה הגדולה הפנימית, כאשר אף עולה על המידה עד כדי לגרום הפחתה בפועל הנדרש: שהרי מה תהיה למדרגה הפנימית הפרטית של משה אם לא יעשה שימוש באותה הענווה לשליחות להצלת הכלל!

והוא החילוק בכל שיחת השבעה ימים בין מחשבת הקדוש ברוך הוא, כביכול, ובין מחשבת משה, שמשה מצד ענותו היה חושב על פחיתותו, וה'' ברוך הוא מצד ענות משה היה חושב על השליחות להושיע את העם: ולא היה מבין משה, מצד רוב ענותו, שדווקא מצד זאת הענוה העצמית הפנימית שלו, היה רק הוא ראוי לקבל את השליחות:

ואם לא מנקודה הזאת, על מה היה סובל ריבונו של עולם סירוב כזה מבר נש, אלא נאהב משה עד מאד לה'', כי עניו משה מכל האדם אשר על פני האדמה, ולכן מוכן ה'' היה להפציר בו אף שבעה ימים ולשמוע אל כל טענותיו ולענות לו בסבלנות אלהית:

עד שבעת ימים אמנם ולא יותר, כי אחרי זה אף שמדת הענווה הייתה מתנגדת לשליחות, ונתן לרגליו של משה פקודה ללכת, וכשמשה עוד שאל על אהרן, הזכיר לו ה'' בקצת חרון אף שכבר מדתו היתירה בשפלות גורמת לו לשכוח את שלמות ידיעת הבורא, וכי משה מכיר במעלות אהרן ולא ה'', ויאמר ''הלא אהרן אחיך ידעתי כי דבר ידבר'', ולא שאתה משה צריך להגיד לי, כי אם אני שולח אותך בשליחותי, הלא כבר אני ראיתי והכנתי את כל מה שתצטרך לקיום השליחות, הרי ''אנכי אהיה עם פיך ועם פיהו והוריתי אתכם את אשר תעשון, והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים'':

ואך באים אנו כאן על עניין קבלת אהרן בספר הזה למטרה המיוחדת בו להפריש בין הקבלות האמיתיות לבין הדברים שנכנסו באחרונה, אלהים אחרים, בר מינן, אשר לא שערום אבותינו: אשר לתכלית זו נצטרך ללמוד מחדש את המסורת של העון הגדול שיצא, בעונות, מבין ידיו של אהרן הכהן, מבלי הכרתו הברורה בדבר עון העגל, ומבלי יכולתו אז מלהימנע ומלמנוע את טעותם של הערב-רב ואחריו של חלק העם עצמו:

קשור הדבר מאד בחטא העגל הראשון, ואמנם צריכים להבין את הדברים כפי מה שנסדר, שתהיה ההסתכלות בעניינים אלה מסודרת ומושרשת בדת האמת על פי כללי הדיבור השני:

ועוד שתהיה זאת ההסתכלות בהגיון כללי של הגאולה השלמה, כי כל מה שבתורה מתקשר עם הגאולה השלמה ומגיעה אותנו להבנה מושלמת לגבי ההבנה הראשונה, שההבנה הראשונה קשורה לזמנה וההבנה השלמה קשורה להמשך הדורות, עד קיום הגאולה השלמה:

השלמות מצד הזמן דווקא מקילה על הבנת הנבואות, הן הנבואות המכוסות בפרשיות התורה הקדושה על אחרית הימים ועל הגאולה השלמה, מפני שהתורה עצמה נשלמת כאשר מתקיימת 'אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים': כאשר בא הזמן ההיסטורי של ואני אחרון, מושלם מאומת ומצודק הזמן הראשון, כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי:

בכלל שמקודם לכן לא היו יודעים את ה'': ושעוד לא נסלחו עוונם וחטאותם: ובכלל שלא יודעים עוד את ה'': מכלל שהם עושים עבודה זרה, ושהעולם המודרני מלא עבודות זרות ואלהים אחרים מכל המינים ובכל צורה: והגדול שבהם הוא עוון האלילי המזויף והשקרן הגדול, ממון שמו, שחזר מכל חושך וחשוך מכל שחור, מפיל ההמונים בכוחו ומשפיע עליהם להשתחוות לו, בר מינן: והרוב אין להם כוח לקום נגדו והם משתחווים לו אף על פי שאינם מרגישים בעוונם ובקשי חטאתם:

ויש עוד סוג גדול העושה עבודה זרה במין ומפריץ פריצות על פני כל גבול ומתועב במוחו וטמא בכל מחשבתו וכולו לכלוך מראשו ועד רגלו: ובאמת הוא עובד את המין ואינו מכיר בלבו אלא המין, ורחוק הוא מאלהי ישראל האוהב את הצניעות ואת טהרת המחשבה בכל חלקי החיים, ושונא את הזנות ואת העריות ואת התועבות כמשכב זכר ורביעת בהמה וכו.:

הרי כל אלה, וכמובן באלפי ורבבות סוגים העומדים בהם וביניהם, שווים לעבודה זרה ממש, כי בכולם הם משתחווים בעצם לאלוה זר אשר לא אל הוא, ואינם מכירים את ה'' בורא שמים וארץ ויודע את הכל:

הנה חוץ מכל העניינים הללו, אין המקרא יוצא מידי פשוטו, דהיינו עבודה זרה לאלילים ממש הקשורים בדעות מוטעות וחורגות מן האמת: וברוב בני חם, האסייתים ובני אפריקה, עובדי עבודה זרה הם, חוץ מאלה שהתאסלמו: ועדיין אינם בקשר עם גאולת ישראל, כי לא ידעו מבחירת ישראל וחשיבות כל דברי ימיה ומעשיה:

וכל הנצרים לא מכירים באחדות האל וחורגים לגמרי מהמסורת האמיתית:

כל זה רמז השייך לגאולה השלמה כמו שבכל מעשי יעקב אבינו יש בהם סימנים השייכים לגאולה השלמה דווקא, אמנם ישנם גם סימנים לכל דברי ימי ישראל: וכמו שהיה יעקב אצל לבן עשרים שנה רמז הוא ידוע על הגלות הארוכה האחרונה: התקופה של חזרתו לארץ כנען מרמזת על הקמת מדינת ישראל בארבעים ושמנה: והתקופה בין חזרתו של יעקב אבינו לארץ כנען והליכתו לבית אל, מרמזת על התקופה בין הקמת מדינת ישראל ובין הקמת ובנין בית המקדש בירושלים עיר הקודש:

ולכן לא צריכה לאמונה נוספת להבין שבין החזרה לארץ ובנין בית המקדש השלישי והסופי, במהרה בימינו, ישנם אלהי נכר עוד במחנה יעקב, אלהי נכר שמוכרח עם יעקב להסיר ממחנהו, לפני שמגיע לבית אל, ושיצטרך העם לטהרה מאותה העבודה זרה הטמאה אותם ואת בגדיהם: הנה יש כבר היתד ההיסטורי, היא הקמת מדינת ישראל, בכדי להבין את הסימנים הנבואיים כאן:

ואמנם אחרי הידיעה הזאת צריכה הידיעה על איזה עוון של עבודה זרה מדובר ואיזה חלק מהעם מכסה בתוך אהליהם אלהים אחרים:

ועוד דברים מובנים מהרמז 'ויתנו אל יעקב אתכל אלהי הנכר אשר בידם ואת הנזמים באזניהם ויטמון אותם יעקב תחת האלה אשר עד שכם':

ועוד שהיו אז צורות אסורות בעבודת אלילים, בא לרמז על האלילות והעבודה זרה באחיזת תמונות אסורות:

ואת הנזמים באזניהם: אם בתוך אוהליהם שמו אלהי נכר בסתר, עוד גרוע היה שהדביקו צורות של עבודה זרה העשויות לאוזניים לאזנהם ובפרהסיה יצאו בהן: ואין בה תיקון אלא בהטמנתם מתחת לאלה הזאת, הוא החרם מדאורייתא הזה נגד טומאת האלילים והפרצופים וכל הקבלות הנכריות שיצאו ממנו ונגד הכלי הטמא האחרון של אותה קבלה, כמשיחות השקרנית של תנועת חב''ד וכמו דובקי אשלג על סולם השיגעונות בפסגת הכפרות בבית ספר קבלתם בירושלים ובניו ברק:

הנזמים באזניהם רמז הוא על שהם סומכים על מה שהם מאמינים כפי דעתם שהם דברים מאוזנים, והם כללי ודברי ס' הזוהר, וסומכים עליהם ושמים אותם כאילו בתכשיט על עצמם וגאים בהם לפני הכל: והולכים כפי אותו ההגיון ולכן רואים אותם לדברים מאוזנים: אמנם ההגיון ההוא הוא עצמי מצד עצמו רק, אבל אין לו הבסיס האמיתי הצריך להקדים לו: שכל הגיון היוצא מתוך מסגרתו המיוחדת לו יתראה לנכון ולהגיוני: למשל הנוצרי המלומד בתאולוגיה הנוצרית והמתבוסס על הגיון השילוש יוכל לחבר ספרים על גבי ספרים שהם יתראו לנכונים ולהגיונים על פי השילוש, שעל פי הגיון השילוש יוכלו כל דבריו להצטדק: אמנם בבוא הקדמת האחדות האמיתית ותובן זאת לאמת ואף להגיון עליון שאין הגיון אחר יכול לעמוד איתו, אז יפלו כל דברי הספרים שכתבו וכל הגיונם להבל ולריק ולשטן: ומה שהיה להם לערך ממשי במחשבת המאמין, עתה יהיו לאשפה בעיניו וכל טעמם יסריח:

וככה באחרית הימים אלה כשיתוודע לעם ישראל החרם מדאורייתא נגד כל הקבלה המזויפת של ס' הזוהר וכל קבלתם המזויפת וכל התנועות השקרניות שיצאו מזאת, הכל יוטמן מתחת לאלה של החרם מדאורייתא, ולא יעיז ולא ירצה עוד כל בן או בת ישראל מראש החכמים ועד סוף הפשוטים להתעסק בו עוד ולהשתמש בדעותיו האליליות:

ופחד גדול יצא וירדה יראה נרגשת -ויסעו ויהי חתת אלהים על הערים אשר סביבותיהם, ולא רדפו אחרי בני יעקב-: מרומזת בו הקדושה העליונה היורדת על כל הארץ ואף בכל העולם בקידוש ה'' זה לטהר את עם יעקב בעוון קץ:

שבהתקדשות זו של מחנה ישראל יוצאת חתת אלהים על כל העמים: וענינו מרומז בפסוקים, שמקודם לזה אמר -ויטמון אותם יעקב מתחת לאלה אשר עם שכם': אשר עם שכם רמז הוא לעשרת השבטים הנמצאים אצל הנצרים עד שמגיעים לגאולה השלמה ונגאלים משם: כי שכם הוא נחלת יוסף הצדיק ויוסף קשור בעשרת השבטים אשר יתבוללו נשמותיהם בתוך עולם הנצרות:

ובא הרמז להשוות את עוון אלהי נכר, שנמצאו עם בני יעקב, עם אלהי נכר שקבלו עשרת השבטים בהיותם בתוך הנצרות:

ואחריה 'ויהי חתת אלהים על כל הערים' שמתוך הטהרה מהעון של ס' הזוהר , יוודע הדבר בעולם ו-ישובו בנים לגבולם' ברבים מאד משרשי ישראל שנשמותיהם עמדו על הר סיני: ומזה יצא שישמעו רבים מהמוני הנצרים אנשים נשים טובים וטובות ויבינו בעניין טהרת האמונה הנדבקת בכל ישראל וידרשו את האמת בהר ציון בירושלים:

אמנם לא היה דבר קטן, שעל כן הזכיר אותו בתורה; אפילו אם נרצה לפרש כרש''י זכרונו לברכה, יש להתפלא על שלא חונך בית יעקב עד אותו הפרק: איך שיהיה, הפשט חסרה הבנה, דהיינו פשט מציאות הדברים: איך יעקב אבינו לא הרגיש בדבר והנה שמו הנזמים באזניהם: איך שיהיה נתעלם ממנו מעשה ביתו ולא ידע, או שראה ולא הקפיד, עד שנצטווה לעלות לבית אל:

איך שיהיה, יש פה העלם דבר מיעקב אבינו, ובכן לא רחוק לחשוב שאותו ההעלם דבר סימן היה להעלם דבר של אהרן הכהן במעשה העגל, שאנחנו מתכוננים לעמוד על פרקו בחלק זה של חמישה לוחות הברית: ובזה נארג חוט משולש בין העלם יעקב אבינו והעלם אהרן הכהן והעלם רבני וחכמי ישראל זה ארבע מאות שנה בעיקר מכל עון ס' הזוהר:

ובכן לא היה סימן דומה באברהם וביצחק, כי סימנו בעיקר נודע לדור הרביעי של הגאולה השלמה בעוון קץ:

עוון קץ המוזכר בנביאים ברמז על העוון הגדול האחרון שחלק מעם ישראל נופל בו, בעונות, באחרית הימים, עד לזמני הקצים, הוא עוון כל השקרים בעטו של משה די ליאון:

ובניית בית המקדש של הגאולה השלמה מופרעת לגמרי, עד שייטהר בית ישראל מעון ס' הזוהר וכל הקבלה המזויפת אף המתלבשת בבגדי חסידות ובמשיחי שקר:

ונקרא עוון קץ גם כן מפני שהוא העוון הקיצוני ביותר ברעתו ובנזקו ובקנאת אל קנא נגדו: כי לא עוון שנשאר בחוץ למחנה ישראל, כי אם בתוך תוכו, בר מינן, ולא בין היהודים שאינם יודעים את התורה, כי אם בין הדתיים והחרדים ובין הרבנים: הרי אין בזיון לתורה גדול מזה, שיש טעות כעגל הזהב ממש בזמנו, ושקר אלילי נגד אמונת האחדות בו יתברך, וחושבים אותה לתורה אמיתית מן השמים ולקבלה ישרה מסיני, חלילה וחס:

ומוכרחים לפרש ככה, למרות נסיון חכמים, זכרונם לברכה, לשים את כל האשמה על הפחד, שראה אהרן איך שהערב-רב הרג את חור בעלה של מרים, ופחד אהרן שיהרגו גם אותו וגרמו, חס וחלילה, כליה לכל העם:

הנה החכמים, זכרונם לברכה, אומרים דבר על חציו ועוזבים את החצי השני להשערה; אם מפחד על כליון פחד אהרן, האם פחות גרוע הוא שמפני הפחד יסכים אהרן הכהן לעשות עבודה זרה ביחד עם העם!

כל הסיפור בחטא העגל ועל חטא אהרן בו קשה מאד להבנה ברורה: למשל, אחרי שאמרו הערב-רב לאהרן ''קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו'', איך יגיד אהרן 'פרקו נזמי זהב' וכו'. ואחרי שראה שפרקו את התכשיטים של זהב מעליהם במהירות יתירה, איך לא הבין אהרן שכל אותו החיפזון היה מיצר הרע? שאם כן איך 'ויקח מידם ויצר אותו החרט ויעשהו עגל מסכה? לא עוד אלא ממשיך הפסוק 'ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים' ? ועוד אחרי כל זה וירא אהרן ויאמר חג לה'' מחר: האם יש כאן בכלל הבנה? ועוד בפסוק כה' וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם': מה פירושו?

מראש ועד סוף פרשת העגל התורה מגלה טפח ומסתיר טפחיים: ישנם כאן גם שני פסוקים הנאמרים בסגנון מליצי ולא מובן למה תבחר תורה להשתמש בלשון מליצי כאשר המדובר על החטא הגרוע ביותר שבתורה: בירידת משה מן ההר, בפגישתו עם יהושוע, אמר 'אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שומע': מה ברגע כזה ראה משה לענות במליצה?

הדברים מתאימים שהרי ידוע שעצם חטא העגל היה בידי הערב-רב ומהערב-רב נפלו גם בקרב העם: וחטא העגל רב הוא וקשור בזה שהם לא נטהרו לגמרי מהעבודות הזרות של מצרים, וחלק מהעבודה זרה שלהם היתה עבודת פרעה:

פרעה הוא המפתח להבין את חטא העגל, ומהבנת חטא העגל נבין את הטעות של אהרן הכהן, ומטעותו של אהרן הכהן נוכל לדעת את כוונתה הנבואית של תורה לאחרית הימים:

אמנם לפני הבנת פרעה נסדר את הכללים היוצאים מפרשה זאת כי עליהם אנו בונים כאמור נקודה עיקרית בהפרשת הפשט היא זאת שעיקר הטעות באהרן הוא שלא הבין את הכוונות הזרות של הערב-רב; ולא כמו שפרשו החכמים, שעיקר גורמו בענין זה היה מצד הפחד: אם אהרן היה יודע בבירור שכוונתם היתה לעבוד עבודה זרה, לא היה בשום אופן בונה מזבח לעגל ולא היה אומר 'חג לה'' מחר' אם הוא היה יודע שהמזבח עשוי לעבוד עליו את העגל בעבודות זרות!

אלא מוכרחים לומר שעד הסוף אהרן הכהן לא היה משוכנע שגם העגל גם המזבח וגם החג לא יוכלו להשתמש שימוש כלים לעבודת ה'':

אין זה שולל את פחדו של אהרן, שבטח היה מפחד שלא יחטאו; ובפרט אחרי שהרגו את חור וראה שפרועים הם ומבולבלים, שהיה לו על מה לפחד על מה שעלולים הם לגרום בחטאם ובמורדם:

בטח שקשה מאד הוא לדעת מה שהיה במחשבתו של אהרן ברגע ההוא, מפני רוב הבלבול שהיה, וכמו שמפרש רש''י על מעשה השטן בכל העניין, שהראה להם דמות חושך ערפל וערבוביה וכו.

ואך כל זה לא מספיק לענות על מעשה אהרן, שאהרן אם טעה בתחבולותיו, לא טעה בכוונותיו לשמים: שלכן אם היה יודע שהם כוונו לעבודה זרה ממש, או שהעגל הזה היה אסור בעבודת אלילים, לא היה בונה לו מזבח, לא מצד פחד ולא לשם תחבולה כל שהיא!

וגם עד הסוף כאשר אמר אהרן חג לה'' מחר, לא השמיע לנו תורה שענו על זה הן או לא ובבקר קמו לשחק, ואז דווקא ראה והבין אהרן שהכל היה מקולקל ולא לשם שמים, כי אם לשם העגל הזה: מקודם לזה ועד אחרי שאמר חג לה'' מחר לא הבין, שודאי לומר שלא הבין טוב ובדבר זה נגרם חטאו של אהרן:

מאד מוסמך על פירוש זה הוא מאמר אהרן למשה ויאמר אהרן אל יחר " אף אדוני אתה ידעת את העם כי ברע הוא ":

הצטדקות אהרן מצד אחד נמצאת בתשובתו זאת לשאלת משה " ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה " :

בדבריו של משה אין ספק שמשה לא תלה את עצם החטא על אהרן, כי אם על הערב-רב; ובאותו רגע אין ספק שישנה כאן חטאה גדולה מובאת מידי אהרן:

מובן שמשה היה מחפש ברגע ההוא למצוא צד הצטדקות על אהרן להציל אותו מכל הרע שיצא, שהנה משה ואהרן שני האחראים הגדולים היו על כל העם:

ולכן יש לנו לחפש על הצטדקותו של אהרן בתשובה ואת והעיקר " אתה ידעת את העם כי ברע הוא ": דהיינו אתה הוא משה שיודע בדבר הרע אשר בלב הערב-רב ובתשוקתם הפנימית לעבוד עבודה זרה, ולא אני:

זו הצטדקות אמיתית מצד, שהרי אהרן הכהן היה תמים מאד באמונתו עם ה'': והמשכיל יראה את תמימותו של אהרן באומרו 'חג לה'' מחר':

לא היה מאמין אהרן שאחרי כל זה שראו, הנסים והמופתים במצרים, יציאתם ביד רמה וקריעת ים סוף ואחרי שמיעתם את הדברות וכו., שהם ימרדו נגד ה'': לא חשד בהם אהרן שיצאו מאמונתם: יכול היה לחשוב שהם טועים סתם ומבולבלים ומפחדים על שמשה עוד לא חזר, אבל לא חשב אהרן שרוצים אלהים אחרים ללכת לפניהם כפשוטו:

ובאמת לא דברו הערב-רב על החלפת ה'' באלוה אחר, שכל כוונתם הייתה להחליף את משה, כנאמר 'וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו':

לא על ספק מציאות ה'' דברו, כי אם על ספק קיומו של משה, אחרי שהראה להם השטן כל מיני סימנים לבלבל אותם ויחשבו שמשה כבר מת:

חשוב מאד להבין את זה כי מכוונתם המוטעה נבין את טעותם האלילית אשר בקרבם:

כלומר, משה, האלהים שלנו, איננו, ועתה קום אתה אהרן ועשה לנו אלהים במקומו:

לכן החכם יהודה הלוי בכוזרי מוסיף חלקו בהצטדקות אהרן ובמקצת הצטדקות העם עצמו, בהסבר השגת הזמנים ההם, שכפי השגותיהם הקדומות יכול היה העגל והמזבח לשרת כמין מקדש להשראת השכינה:

נראה לי שהנקודה בשווה בין מפרשי פחד ותחבולות המתנה ודמיון למקדש הוא החיוב שקבלו על עצמם החכמים, זכרונם לברכה, להדגיש את הצטדקותו של אהרן הכהן, ומפני שישנם הצדדים האמיתיים בהצטדקות זו, הדגישו אותם בצדק ובישרות:

גם אנו היינו הולכים בדרכם הקדושה אמנם תפקיד אחר בידינו הוא, להבין את עצם חטא העגל בעצמו מה היה, בכדי לדעת ולהבין דווקא את טעותו הגדולה של אהרן הכהן, כי מזה רק יש תכלית לפועל בסדרו הנבואי לאחרית הימים:

החכמים, זכרונם לברכה, בקשו לפרש פרשת העגל באופן הצטדקותי כלפי אהרן וסגרו עין במקצת, לשם שמים ולכבוד הכהן הגדול אהרן הקדוש:

מול זה אנו מוכרחים לפרש את חטא העגל כלפי שייכותו לסימן חטא העגל של הדור הרביעי הזה, ובכן החשוב אצלנו הוא שדווקא אהרן הכהן, האחראי על ישראל, ובפרט ברגע ההוא שלא היה נמצא משה, נפל לחטאה גדולה מאד: כי דבר זה סימן נבואי הוא מן התורה הקדושה על עוון קץ באחרית הימים, הוא הזמן אשר נעלם בו מעיני העדה עוון נורא ואלילי ששרשו בספר הזוהר ובכל הרע שנסתעף ממנו:

אהרן לא הבין את האלילות שבדבר ודמה שיכולים לכלול עבודה זאת בעבודת ה'', ולא ידע שהדבר שנוא לגמרי לפני ה'':

אף התנאים של הגאולה השלמה נותנים מקום להתפתחות הדברים עד שלמותם, כי כתוב: " כי לא שלם עוון האמורי עד הנה ", דהיינו עד הדור הרביעי לא נשלם אותו העוון ובדור הרביעי נשלם עוונם, ואז תהיה רשות להכריתם:

תנאי דור הרביעי הזה נותנים גם מקום לתשובה, וככה בסוף בהתגלות ענייניו של החרם מדאורייתא, ראשי בני ישראל ולומדי תורה ושומריה יקומו נגד העגל הזה המוזהב בספירות ופרצופים דאצילות אשר כולם אלהים אחרים על פני: שכל מה שידובר להיות למעלה ולפני הבריאה, בחילוקי מדרגות ובחינות ושמות מחולקים, היא יצירת אלהים אחרים על פני, אלהים אחרים הבלתי מתקיימים, כי אם על ידי יצירתם מאותה המחשבה האסורה באלילות בשיתוף, בריבוי רשויות וביחר איסורי עבודה זרה, והכל ,כאהרן הכהן, מבלי דעת הכרת החטא שנפלו בו עד הסוף בהתגלותו: