אסתר 11, פרק 2
גנומן 51: יומן: יום ראשון, 24 ביולי 2005,
י"ז בתמוז התשס"ה, מלכות הג'ירף 5, 3958, אינזאגו. למדנו את הדיבר השמיני: "לא תגנוב". אני
דיברתי על השלמת הרפורמה ביהדות ואנה השלימה את הבדיקה מחדש של אסתר 4. בנאפולי
מספר אנשים אמרו כי ראו את המדונה מתגשמת בבשר, סימן שהלוגוס נגע בארץ והגזרות
ירדו. באותו זמן שמעון בן לולו (שמו המתוקן, אליו שלחתי את המכתב ששויך לאסתר 10)
אמר שהדין נגדי הוא צואה רותחת, חס ושלום, מאחר והלכנו בדרך שיעורי הרב אלקפאח נגד הקבלה השקרית של הזוהר.
גנומן 52: שימו לב כי אם מישהו מדבר נגד התורה, הדבר
כמעט ולא מדאיג את אוהבי הזוהר. רק כאשר תדברו על הזוהר ועל השרשרת הקבלית הנובעת
ממנו, הם יזדעזעו, יזעמו ויקללו. תגובה דומה מאפיינת גם קתולים אחדים - אם תדברו
נגד השילוש ונגד האלהת ישוע, הם לא יקבלו זאת בדאגה, אלא יסתפקו בחוסר הסכמה, אך אם
תצאו נגד פולחן מריה הבתולה, הם לא יוכלו לשאת זאת, יכעסו ויקללו את אמכם. הלוגוס
האלילי ודוקטרינת האצילות האלילית הם מרכז אמונתם, ולכן הדין נגדם יושלם בעולם.
גנומן 53: צרפו זאת לתיקון הקשה של היהירות היהודית
וה"דם הטהור", והביטו על דברי אוהבי הזוהר:
יהירותכם מסתירה את חוסר הידיעה המשמעותי שלכם.
אם אתם רוצים לחנך את עצמכם, פנו לאתרו של משה מילר, בו הוא מפריך את המידע המוטעה
אודות הזוהר. אל תתפללו, בבקשה, לשם הגאון, הבעל שם טוב או המלבי"ם,
ביחס לעצמכם או לנביא השקר שלכם. הגדולים הנ"ל לא יכשירו אתכם להיות כשרים
לעדות. אתם משמיצים את דברי החכמים ודינכם הוא צואה רותחת.
אין לכם אמונה
בהשגחה של כלל ישראל, לפי משפטו של הלל: "אם אין נביאים הן בני נביאים הן"
(תוספתא, מסכת פסחים, ד').
אם כתבים יישרפו
באחרית הימים, יהיו אלו עותקי ספרי רבניכם הלא מחונכים וכל זיכרון מטומאתם.
גנומן 54: בן לולו בוודאי רצה לכתוב "impurity" (טומאה), אך כתב "impunity" (פטור מעונש).
מדוע הוא לא קרא את
ספר מלחמות השם? כי אם יש לו מה לומר, ראוי שיגיב תחילה למה שנאמר בו. הוא מסוגל
רק לפזר שמות ולירוק קללות, אך הוא לא ענה אף פעם על השאלה האמיתית: "מי הרשה
מלכתחילה לדוקטרינת האצילות להתקיים?". החכם האמיתי מן המסורת התימנית, יחיא
אבן שלמה אלקפאח, מציג הוכחות מן התורה וממסורת חכמי
ישראל. הוא לא המציא דעה משל עצמו. בשל דבריו הוא נפגע מנזיפת הקבליסטים
בירושלים, אשר הלכו יחפים לבית הקברות והטילו אפר על ראשיהם תוך סירוב ללמוד את
הספר.
גנומן 55: הם צרחו, בכו וקיללו את השד, בשל חטא
הכפירה של עמידה מול ספר הזוהר, אך הם לא ענו לאף אחת מן השאלות הרלוונטיות שנשאלו
על-ידי הרב אלקפאח על בסיס התורה, המסורת, התלמוד
והפוסקים.
הביטו ברשעות הוולגרית
הכלולה בכעסו המטופש של בן לולו. ראו כיצד הוא מציב את עצמו כעליון, ומנמיך את הרב
אלקפאח. ראו כיצד הוא מנסה לשבח את רמת לימודיו, ולפגוע
בי בעזרת האשמות הנובעות מבורות. שימו לב לכך שהקבלה המיסטית משחררת אותו מכל דרך
ארץ, אך מדבריו גם ניתן להבין שהוא לא למד דרך ארץ בעברו, ולמעשה אינו מודע לה כלל.
גנומן 56: כעסו מקביל לטראומה פסיכית. המחשבה שספר
הזוהר ו-400 שנות קבלה הם שקריים מנפצת את ארמונות הזכוכית שמקיפות אותו. אם ספרו
של הרב אלקפאח הוא נכון, כל חייו הפנימיים של בן לולו
מתנפצים לחתיכות. אין לו אמונה להתבסס עליה, אם כל הקבלה שלו מבוססת על הדוקטרינה
האלילית שאינה שונה מן הבודהיזם. בחור מסכן, הוא מאמין בכל הקבלה, ואם תיקחו אותה
ממנו, תהרסו את יסודותיו. בעזרת סיוע של רבו נחמן, הוא טוען (במכתבו הראשון) כי
התורה לא תישכח, מאחר והזוהר של רבי שמעון בר יוחאי קיים. זוהי טיפשות טהורה.
יהודים למדו תורה במהלך המאות ללא הזוהר וללא מיסטיקה.
גנומן 57: האם כל לומדי התורה שלמדו תורה, נביאים,
תלמוד, משנה, פוסקים ומשנה תורה היו ללא תורה? זוהי זנות אלילית של ספר הזוהר, אשר
הטעתה וסילפה את כל היהדות הנורמלית והנורמטיבית במשך
400 שנים. הזוהר הפך למלכה והתורה למשרתת. אם תהרגו את מלכתו, תהרסו את ממלכתו,
כולל את משרתותיו.
האמת היא שמערכת
היחסים כלפי התורה מתייחסת לקשר האמיתי המחובר לבסיס אמיתי. אם מישהו אומר שהוא
אינו מאמין ב"בראשית ברא אלוהים את השמים והארץ", לא תאהבו את מה שהוא
אומר, אך יותר מכל תרחמו עליו, במיוחד אם הוא יהודי.
גנומן 58: הליכה בדרך התורה לא תהרוס אתכם ולא תגרום
לכם לאבד את הכיוון. אתם לא תחושו בקירות מתנפצים בתוככם, ולא תרגישו שכולים ביחס
ליסודות חייכם. להפך, היא לא תפגע בכם, אלא רק תחושו רחמים או עצב ביחס לדינו של
מי שכופר בתורה. לא תרגישו כי אתם בסכנה וצריכים להתגונן. יש אמנם אנשים שאינם
מאמינים בתורה, אך עובדה זו לא תגרום לכם לחוש כי התורה "בסכנה". אם
אמונתכם בתורה היא חזקה, אתם מודעים לכך שהתורה יכולה להגן על עצמה גם בלעדיכם.
היא קדושה ונצחית, והעונש של הלא מאמינים הוא עונשם בלבד.
גנומן 59: זוהי השבירות הפנימית של הדוקטרינה
המטפיסית, אשר לא הוזכרה בתורה או בנביאים, בתלמוד או במשנה, בפוסקים, במשנה תורה
או אצל רש"י, ולכן יוצרת את הצורך להגן עליה. אין לה רגליים אמיתיות לעמוד
עליהן, מאחר והיא אינה מושרשת בתורה שניתנה על-ידי אלוהי ישראל. יש לה רגלי שקר
שחדרו לבן לולו, ויצרו בתוכו ארמונות זכוכית גדולים. אם דוקטרינת האצילות שקרית,
כל הארמונות הללו יתנפצו לחתיכות במהרה, ואמונתו חסרת הבסיס תישחק ותתפזר ברוח.
גנומן 60: לכן הוא כועס כל כך. התורה האמיתית אינה
מצויה בו, והוא אינו מודע לביטחון האמיתי של אמיתותה. בתוכו הוא חש בארמונות
זכוכית שמתמוטטים, כאשר אתם מסבירים לו כי הם עשויים מחול וחסרי בסיס. הם השתלטו
והפכו לחלק ממנו, ולכן אם הם יתמוטטו, גם הוא יתפורר ויישאר ללא מהות מבנהו
הפנימי, חייו, מחשבותיו ואמונתו. בן לולו אינו מודע לפחד לאבד את עצמו, אך זוהי
המהות הפסיכולוגית שמזעיקה את מנגנוני ההגנה שלו כדי להגן על הארמונות מפני קריסה.
גנומן 61: כך גם ביחס לכל דוקטרינת אמונה שסוטה מאמת
אחדות ה', ובה נוצרים ארמונות זכוכית גדולים. מעטים הם האנשים החזקים מספיק כדי
להתמודד מול סתירה לאמיתותם ולדון אותן באופן ניטרלי.
השקר הפנימי בדוקטרינות השקריות של האמונה יוצר את הפחד מן ה"אויב",
שרוצה להפילו. אנו יכולים להבין זאת טוב יותר מן הפחד האסכטולוגי של האנטי-כריסטו,
המקבל את כריסטו כאדם, אך מתכחש לאלוהותו. בעלי המזל הטוב והמאמינים באמת אחדות
ה', יכולים להבין את מקור החזון האפוקליפטי.
גנומן 62: זהו השקר של הדוקטרינה הנוצרית, הלוגוס,
השילוש, האלהת ישוע, החוזה את השמדתו. מאחר והוא מנסה להציל את עצמו, קורא השקר
להשמדת המשמיד. אם אלוהות כריסטו אמיתית, האנטי-כריסטו חייב להיות מושמד, אחרת
כריסטו ה"אל" יושמד, אך מה יקרה אם אלוהות של כריסטו היא שקרית? אז
האנטי-כריסטו מדבר אמת ומצדיק את הכרזת המלחמה כנגד האלהת כריסטו. לפיכך הנוצרים,
ובעיקר הפרוטסטנטים, פוחדים מן האנטי-כריסטו, המגיע להרוס את האלהת כריסטו.
גנומן 63: האלהת כריסטו חייבת, כאמור, להיות מוגנת
בנאמנות ואילו האנטי-כריסטו חייב להיות מושמד, אחרת כל המסורת התיאולוגית הנוצרית
תתמוטט. ואם התיאולוגיה הנוצרית תיפול, כל הנצרות תקרוס, מאחר והנצרות ובסיסה
התיאולוגי המשולש הפכו לאחד. בשל כך, התיאולוגיה השקרית היא שקרית, חסרת בסיס,
והאנטי-כריסטו הוא גיבור. הוא כוח האמת החיובי שמנפץ את ארמונות הזכוכית של
התיאולוגיה הנוצרית כולה. זוהי החולשה הבסיסית של דוקטרינות השקר הנוצריות, אשר
הופכת אותן לפגיעות, וגורמת לחשש מן האנטי-כריסטו.
גנומן 64: האם יש פחד בקרב העם היהודי מאנטי-אל? לא.
האם ה' זקוק להגנה מן הנימרודים והפרעונים של כל תקופה?
לא. הוא הרי בורא כל היקום, כשהשטן הוא רק מלאך שנוצר על-ידו. אין ביהדות רעיון של
הגנת ה' מאנטי-אל, מאחר ולה' אין חולשות, אשר הופכות אותו פגיע לסכנות אנושיות.
אין גם חולשה בתורה הקדושה, אשר הופכת אותה לפגיעה בפני גחמותיהם של פרשני שקר. התורה
נשארת בזמן, וכל הפרשנויות השקריות ייעלמו לבסוף.
גנומן 65: הדוקטרינה האלילית של האצילות, עם זאת, חייבת
להיות מוגנת על-ידי חסידיה. מארג היהדות השקרית שאליה הם התרגלו הפך עבורם למייצג היהדות,
ולא יהדות התורה האמיתית. מדובר בזנות אליה הם נפלו, בשל עורמתה הגדולה, המייצגת
את עצמה כמלכה מוסרית מן השמים, ומלמדת את אוהביה את סודות התורה הפנימית. כוונתה
היא שהתורה האמיתית תישכח מישראל, חס ושלום.
גנומן 66: זו הסיבה שבגללה בן לולו לא יכול לקרוא
וללמוד את ספר מלחמות השם. הספר מייצג את התורה, והורס מאות שנים של התאהבות
טיפשית בזנות ערמומית, אשר נוצרה על-ידי משה דה לאון. למידת ספר מלחמות השם ביחד
עם התורה משמעותה ניתוץ אלפי ארמונות זכוכית שבן לולו מאמין כי הם מבנים אמיתיים.
אנו מביטים מעבר
לגדר ומחכים לשחר חדש. אנו מכסים את העירום שלנו בעלי תאנה ומחכים למחילה, מאחר ו"לֹא
מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם
דְּרָכָי" (ישעיהו, נ"ה, 8). מדובר ברגע רחום של סלחנותו: "כִּי
אֶסְלַח לַעֲוֹנָם,
וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד" (ירמיהו, ל"א, 34).
גנומן 67: מתקופת חורבן בית המקדש השני, בעוונות
הרבים, לא התקיימה קדושה מלבד בקרב ל"ו הצדיקים הנסתרים בכל דור, הקשורים
לקדושה הנעלה. מרביתם ידעו על חטא הזוהר, אך לא יכלו לדבר או לכתוב עליו. גם לראש
ל"ו הצדיקים בכל דור במשך 400 השנים האחרונות, אשר ידע בוודאות על הטעות
שאחזה בישראל, לא ניתנה הרשות לדבר. הצדיק חיים, ראש ל"ו הצדיקים האחרון, חי
בזמן השואה, וכפי שגילה לנו, הצדיקים ידעו על הגזרה, אך לא ניתנה להם הרשות
להתערב. הייתה זו גזרה מאל שדי, שאף אחד לא יכול להשפיע עליה.
גנומן 68: בן לולו ודומיו לא יכולים לתפוס את האפשרות
שגדולים כגאון מוילנה, המהר"ל מפראג, האר"י, חיים ויטל, הבעש"ט, הרב נחמן ותלמידי חכמים רבים אחרים נפלו אל
הטעות האלילית הנוראית. בן לולו סבור כי מי שמדבר נגד הזוהר ושרשרת הקבלה שנבעה
ממנו מתעמת עם החכמים הללו, ולכן גם מזלזל בערכם, חלילה וחס. הם עדיין לא מבינים
שאותם חכמים, למרות שידע התורה שלהם היה עצום, והלכו בקדושת ההלכה, לא התקרבו כלל
לרמת הקדושה של ל"ו הצדיקים הנסתרים. זוהי לפיכך הקטגוריה החדשה של ההבנה
המתגלה בגאולה השלמה.
גנומן 69: העובדה של"ו הצדיקים הנסתרים היו ברמה
נעלה ונפרדת מכל שאר תלמידי החכמים הייתה חלק בלתי נפרד מן המידע שמסר לי הצדיק
חיים. ראשית היה עליו לנתק אותי מפולחן הרב של חב"ד. אבהיר שוב כי אין קשר
בין היות רבנים, הן של חב"ד ושל תנועות חסידיות אחרות, תלמידי חכמים ההולכים
בדרך התורה יום ולילה, לבין הקדושה הנעלה של ל"ו הצדיקים הנסתרים. בהמשך
הצדיק העביר אותי בכל המשוכות של ידע זה, אשר לא היה ידוע לאחרים.
גנומן 70: לימוד זה היה הכרחי כדי שאבין עם מי אני
מתהלך. גם הצדיק חיים ידע את התלמוד כולו בעל-פה ואת כל מכלול ההלכה. עם זאת, לא
היה לכך קשר להיותו צדיק נסתר. ידע התורה, התלמוד, הפוסקים וכו'
הוא עבור כל ישראל, ולמרות שיש רק מעטים שמגיעים לידע רחב זה, אותו ידע הוא נגיש
לכולם, אם האנשים אינטליגנטים מספיק כדי לקבלו. מדובר בשאלה של מזל טוב המאפשר את
קבלת הידע, את הרצון לידע ואת ההליכה אחרי הרב שילמד אותו.
גנומן 71: לא כך היא הקבלה האמיתית של ל"ו
הצדיקים הנסתרים. הם יודעים, כאמור, את כל המסורת הגלויה, הכתובה ושבעל פה, אך
הקבלה הנסתרת כוללת סודות נסתרים אודות העולם, והיא מנותקת לגמרי מכל לימוד אחר.
ידע זה לא ניתן בספרים והוא אסור להפצה בדיבור או בכתב, מאחר והוא נכלל בקטגוריית
חכמת השמיים, אשר נפרדת מחכמת הארץ.
גנומן 72: גם לתלמיד של כל צדיק, ה"סודות"
לא נמסרים בעל פה אלא בראשי פרקים. העבודה המרכזית של הצדיק הנסתר עם תלמידו מכינה
אותו בכל דרך להיכנס אל "קדושת העלייה". כאשר התלמיד מבצע את העלייה
ברשות המורה, הוא לומד את הסודות ככל שתהליך העלייה מתקדם. ל"ו הצדיקים
הנסתרים היו עמודי התווך של העולם מזמן מרדכי הצדיק ועד לצדיק חיים. הם החזיקו
למעשה את העולם. חוסן יסודות העולם היה עליהם, ככתוב: "וְצַדִּיק, יְסוֹד
עוֹלָם" (משלי, י', 25).
גנומן 73: הם התהלכו בשלמותם תמיד, מוגנים על-ידי
ההשגחה העליונה עליהם. הם התעלו מעל לפיתויי יצר הרע, וכל צעד שלהם קשר בין השמים
והארץ. הם ראו ודיברו למלאכים, כמו גם לרוחות מתים. ידעם היה של
"נסתרות", ככתוב: "הַנִּסְתָּרֹת--לַיהוָה, אֱלֹהֵינוּ;
וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, עַד-עוֹלָם"
(דברים, כ"ט, 28). אל שדי בוחר את מי שהוא רוצה כדי לקבל את הסודות הנסתרים,
ככתוב: "סוֹד יְהוָה, לִירֵאָיו" (תהילים, כ"ה, 14).
גנומן 74: הצדיק חיים לימד אותי לא להתבלבל עם רמות
האנשים ה"ידועים" כצדיקים וגאונים, בשל ידעם העצום והמעמיק של התורה.
אין להפחית בערכם, אך גם אין להתבלבל בין רמתם לרמת הצדיקים הנסתרים והסובלים, בני
העלייה. מדובר בשני עולמות שונים לגמרי, ואין להשוות ביניהם. עולם אחד הוא ברמת
השמיים והעולם השני הוא ברמת הארץ. גם זה היה סוד, ולא הייתה לי הרשות לגלותו, אך
דרישות הגאולה השלמה השתנו והפכו את האיסור לחובה.
גנומן 75: לפיכך היה קל עבורי לא להחשיב את רמות
הגאון מוילנה, הבעש"ט
ומלומדי תורה אחרים, במיוחד ב-400 השנים האחרונות, ככאלו ששוחררו מחטא הדוקטרינה
האלילית אך העדינה של אצילות הזוהר. הצדיק חיים סיפר לי שמשה דה לאון כתב את ספר הזוהר
עבור כסף, והוא מכיל טעות נוראית שאליה כולם נפלו, גם חכמי תורה וגאונים. הוא לא
רצה להיכנס לפרטים אודות התיאולוגיה השקרית, ואמר כי ניתן יהיה ללמוד את הפרטים
כאשר יהיה לנו עותק מהספר "מלחמות השם" של יחיא אבן שלמה אלקפאח מצנעא, תימן.
גנומן 76: עשר שנים עברו עד שדוד לוי מצא את הספר,
באורח פלא, והביא אותו לצדיק חיים, כאשר הוא שהה עדיין בבית החולים אחרי הניתוח
הראשון. הבנתי אז מעט על החובה הגאולית, שבהמשך הפכה לספר חמשת לוחות הברית והחרם
מדאורייתא, ולתוספות לספר מלחמות השם של הרב אלקפאח. ספר
זה היה הכרחי לעם התורה היהודי. בעניין זה לא הספיק שאמרתי בפשטות: "הזוהר
הוא אלילי ושקרי - כך העיד הצדיק חיים, שנבחר על-ידי אל שדי כגואל האחרון".
גנומן 77: בטוח שמשפט זה הוא מספיק עבור מרבית
היהודים, אם הם מאמינים בכל הבשורות הנפלאות של הגאולה השלמה. הצדיק חיים נבחר
בידי ה', ויש לקבל וללמוד כל מילה נכונה שלו, ואכן מרבית האנשים יצטרכו לקבל זאת
ולהתנתק לגמרי ממכלול הקבלה השקרית. עם זאת יש צורך בכך שחכם תורה אמיתי (לא אחד
מן הצדיקים הנסתרים) יסביר את ההלכה האמיתית, המתייחסת לאמונה באחדות ה', ויוכיח
דרך מקורות ההלכה שאמונת דוקטרינת האצילות מנוגדת לחלוטין לאמונה המונותיאיסטית
הטהורה שבה ישראל מצווה.
גנומן 78: כתב זה חייב להתקיים למען תלמידי חכמים
ורבנים, כדי שיבינו את הסוגיה מן ההוכחות האמיתיות שאינן שנויות במחלוקת, והובאו
דרך דברי חכמי המשנה והתלמוד, מן הפוסקים ועד משנה תורה, מורה נבוכים וכו'. כל מי שנפל, נפל מאחר וההלכה האמיתית הנוגעת לדוקטרינת
האצילות לא הייתה ידועה, ולמעשה לעולם לא נוסחה. המילים הנבואיות של משה רבנו
הסבירו זאת: "אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם" (דברים, ל"ב, 17) – דוקטרינה
בעלת טרמינולוגיה חדשה שלא הייתה ידועה לחכמי העבר, והם לא יכלו להעריכה.
גנומן 79: בשל יהירותו הטיפשית ובורותו העמוקה בנוגע
לדרך התורה זלזל בן לולו בחכם אלקפאח, קרא לו נביא שקר,
וטען בטיפשות גדולה שהרב אינו יכול להבין אפילו שורה אחת של פרשנות הגאון מווילנה
לספרא דצניעותא (חלק מספר הזוהר). אמרו לי מדוע אין הוא
יכול להבינה? האם היא
נכתבה עבור תלמידי חכמים או עבור מלאכים?! ואם היא נכתבה עבור מלאכים ולכן גם אינה
יכולה להיות מובנת על-ידי תלמידי חכמים, היא בוודאות אינה תורה! "הכל
שגוי", אמר הצדיק חיים, "הסודות האמיתיים של התורה לא יכולים להיכתב
בספרים, וזוהי ההוכחה הגדולה לכך שכל מה שכתוב בספריהם אינם סודות אמיתיים או קבלה
אמיתית".
גנומן 80: בן לולו אמר שחוץ מהרב חיים ויטל, שאר התלמידים, שהיו תלמידי חכמים, לא הבינו את האר"י. ייתכן והאר"י היה
צריך להזמין מספר ישועים לצפת כדי שיבינו אותו טוב יותר, אך התורה היא לא בשמיים,
הסביר משה רבנו, ואין צורך להגיע לשמים כדי להשיגה. היא אמנם הייתה בשמיים, אך רק
לפני שמשה הוריד אותה ואת חוקיה אל הארץ. לעומתה האלים החדשים שמקרוב באו קשים
להבנה. הם למעשה כה מורכבים, עד שרק חרטומי מצרים היו יכולים להבינם.
גנומן 81: עבורם מיועדת כל המיסטיקה הזו, עבור עכברי
הכפר או הבודדים שמוזמנים על ידם. לעומתם, קיבלתי אני את חסד ה' בשל אהבתי את
הצדיק הנסתר האמיתי, חיים בן משה מצנעא, תימן, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים
בדורו, שלאחר סבלו הגדול נבחר על-ידי אל שדי כגואל האחרון של ישראל ושל העולם,
וכמי שינחיל לעולם את אמת ל"ו הצדיקים הנסתרים ויסביר אותה לעם ישראל. לל"ו
הצדיקים האמיתיים בכל דור הייתה הקבלה הנסתרת האמיתית, ולא הייתה להם כל שייכות לאשפה
המיסטית שנבעה מן הזוהר.
גנומן 82: בן לולו, כאלפי מקרים דומים וחסרי מזל, רצה
להרגיש חלק מן הדרג העליון של היהדות הקבלית, המגלה את סודות התורה. דברים אמיתיים
לא עובדים כך. מדובר באשליה ענקית. ה"קבלה", כביכול, היא ערב רב אמיתי
של דור זה, אשר נטל אלמנטים מן המטפיסיקה ומדוקטרינות הזוהר החדשות של האצילות.
יחד עם פרשנות חדשה של מילות התורה והמסורת נוצר סולם של 4 עולמות, אשר ראשו מגיע
לשמים (אצילות) ורגליו מגיעות לקבליסטים ולרבנים
החסידיים, כך שהם מוערצים על-ידי תלמידיהם.
גנומן 83: באופן זה נולדה תנועת חב"ד ומשיחה,
אשר מואר על-ידי עולם האצילות, והוא בעצמו הפך ל"כל יכול", ומי שאליו יש
לכוון את התפילות והבקשות. זוהי רק צורה גלויה של האלילות החבויה, אשר מרכיבה את
מלכודת האצילות. אין לה דבר עם האמת. כאשר הזנות החבויה, שמציבה אלים חדשים לפניו,
מתגלה, כל מיליוני המילים בספרים הן כקורבנות לבתולה מריה. לזבל זה יש מטרה, אך
הערב רב, שנפל אל תכנית עגל הזהב האחרון בהיסטוריה, משליך את הנשמות התמימות והלא
ידועות אל מערבולת החטא של הדור הרביעי.
גנומן 84: הם מאמינים כי הם מוזנים ב"סודות
העולמות העליונים", וכי הם יכולים להגיע לרמות העליונות. הם חושבים כי הם
בעלי הזכות שמבינים את התורה באור האצילות. הם הופכים לדתיים קיצוניים, ולפיכך גם
מביטים ביהירות לעבר האנשים מסביבם, אשר אינם חלק מן הקבלה או החסידות. כאשר הזנות
תתגלה, הבתולה מריה תוכר כפולחן אלילי, המעכב את הגאולה האמיתית. הלוגוס ייהרס
כאשר יסודותיו השקריים והאליליים יתגלו.
גנומן 85: השילוש יהפוך למשחק ילדים ביחס לניתוץ
אברהם את הפסלים האליליים של אביו. גם ילדים קטנים יבינו את השקר האלילי ויסלקו את
הסתירות הטיפשיות. הזוהר ודוקטרינת האצילות שלו יהפכו לשנואים על-ידי כל יהודי
ויוכרו כאסון הרוחני הנורא ביותר שאי פעם התרחש בעם ישראל, וכהתגשמות ההיסטורית
הנוראית ביותר של עגל הזהב, אשר הסית את עם ישראל ממסלולו האמיתי ב-400 שנות אחרית
הימים לפני השואה. אז עשר הספירות הנאצלות של הקבלה השקרית יתנפצו לחתיכות
בידי כל ישראל, ועם ישראל יחזור ל"תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ"
(שם, י"ח, 13).
גנומן 86: זאת מאחר ויש רגע רחום בו ה' אלוהינו יסלח
לנו, כחוטאים, ולא יזכיר יותר את חטאנו. הסליחה תקרה לאחר שעם ישראל יקבל את בשורת
הגואל חיים, ויטוהר לאחר שריפת עקבות הזוהר והקבלה המזויפת, כפי שמשה רבנו שרף את
עגל הזהב וטיהר את העם בזמנו. זמן זה יגיע, מאחר ובחירת ה' בצדיק חיים כגואל
האחרון היא אמת, וכך גם הרס כל הקבלה השקרית של הזוהר והקבלה שבאה בעקבותיו על-ידי
כל ישראל, אחרי דחייתן והפיכתן לשנואות. אז ה' אלוהינו יסלח לחטאנו ולא יזכירו
יותר. אמן.
גנומן 87: נפלנו לחשכת הגלות, ולרצוננו להתעלות מעל
לצרות הגשמיות ולייסורי הנסיבות של קיומנו היומיומי. רצינו לחוות הארה עליונה,
ואולי אף קינאנו ב"בני העלייה". חיפשנו גאולה, וניסינו לצעוד בדרך התורה
הקדושה, אך כך היה תמיד והדבר לא גאל אותנו מן הגלות המרה. התפללנו לגאולה ולהגעת
המשיח, וחיפשנו אור נעלה מה', אשר יביא אותנו אל קיומנו האמיתי כעמו הנבחר.
התעייפנו מן הציפייה ותרנו אחרי אור שיזרז את הקץ.
גנומן 88: הסתמכנו על ה' אלוהינו, מאחר והוא הבטיח
זאת ותמיד מקיים את הבטחותיו, אך לקינו בקוצר רוח ובחוסר סבלנות. חשכת הגלות קיצרה
את ראותנו, והאור הקטן ביותר זרח בעיננו כהר אש. זאת מאחר ולא הורגלנו לאור, ולא
הכרנו את כוחות הרוח. חיפשנו את הקץ ואת האור שמגלה חזון משיחי. המילים היו
טעימות, עינגו את החושים והאירו את האינטלקט. "מהיכן הגיע הפרי המענג
הזה?" שאלנו. "זהו סוד", ענה הנחש, "שנכתב לפני 13 מאות
על-ידי התנא הגדול שמעון בר יוחאי".
גנומן 89: קחו חלק בכך, ואז עיניכם ייפקחו ותהיו כאלים,
יודעי טוב ורע. אך הזוהר אינו מביא גאולה, אלא הביא לעם ישראל את השואה, ירחם השם.
אכלנו זאת, שכלנו נפתח לאורות שקריים גדולים ורוחות לא רצויות רבות פלשו אלינו.
בהתלהבות גדולה רקדנו מסביב לעגל הזהב, ואמרנו לעשר הספירות הנאצלות: "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות, ל"ב, 4). התפללו
אליהם, אחזו בהם ברוחכם, וכאשר אתם ממלאים את המצוות, קשרו את כוונותיכם עם עשר
הספירות הנאצלות האלוהיות באחדות קודשא בריך הוא ושכינתיה.
גנומן 90: הרשו לנו לשמוח, כי כל זאת יסולק. שום דבר
מכך לא יישאר לאחר הדור הרביעי. ילדים, תלמידי תורה צעירים, ישאלו את אביהם:
"כיצד זה קרה? מדוע ה' העניש את ישראל בדרך כה קשה? מה היה חטאו של ישראל
שגרר את השואה ההרסנית?". האב אז יסביר: "עם ישראל נפל אל מלכודת אלילית
ערמומית, ומבלי לדעת, הלך אחרי אלוהים אחרים, כפי שניבא משה רבנו: "יִזְבְּחוּ,
לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ-- אֱלֹהִים, לֹא יְדָעוּם"
(דברים, ל"ב, 17). מספר רבנים ניסו להזהיר אותו, אך הוא סירב להקשיב, עד
שהגיעה תוצאת הנבואה, והוא הוענש בידי "גוֹי נָבָל" (שם, 21) – גרמניה
הנאצית.
גנומן 91: "העונש הקשה של ישראל הפך לקורבן בפני
ה', והוביל להקמת מדינת ישראל ב-1948 ולפתיחת 100 שנות "ימות המשיח" –
זמן של בלבול גדול, אך גם של התפתחות ושינויים גדולים. 35 שנים לאחר הקמת המדינה, נבחר
הצדיק חיים, שנולד בצנעא, תימן, על-ידי ה' כגואל האחרון. הייתה זו התחלת ירידת
הסימנים השלמים של הגאולה השלמה והתחלת "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב"
(ישעיהו, נ"ט, 20). לאחר שמלחמות הקודש נגד הקבלה השקרית יסתיימו בניצחון
ויתקבלו על-ידי כל ישראל, יוכל העם לקבל את הגאולה השלמה.
גנומן 92: אז ישירו כולם: "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן
הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ
יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת" (זכריה, ט', 9). אז יחזור עם ישראל באמונתו
לפשטות חמורית, ולא ירצה לדעת עוד את "פעולותיו הפנימיות" של ה'
אלוהינו, מאחר ואף מוח אנושי לא יכול לתפוס זאת, ובנוסף המשנה אוסרת לתור אחר ידע
זה. אם מישהו יבין אמת זו, הוא יבין שחיפוש כזה הוא יהיר ועז מצח בפני הקדוש ברוך
הוא, ישתבח שמו לעד.
גנומן 93: ישראל
תהפוך שוב לקדושה במסגרת התקדשות שם ה' והבנת אחדותו, ולא כמו האחדות הקשורה בכל
הקטגוריות האחרות ביקום, כמו שהאדם הוא ''אחד'' ויש בו הרבה פרטים, או כל סוג אחר
של "אחד", שאחריו יש "שתיים". לא רק ישראל תקבל את השפה
הברורה, ככתוב: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה,
ג', 9), אלא כל האומות יתעמקו בכתבי ספר משנת חיים, ויהרהרו בין השאר אודות תוכנית
הגאולה הקשורה לשם הקדוש "אהיה אשר אהיה". הם יתפלאו מן הסימנים השלמים
הנפלאים של הגאולה השלמה, בזכות הצדיק הנבחר חיים.
גנומן 94: המצוות חוזרות ומתחדשות במסגרת הברית החדשה
השלמה. נודע קיבלה חלום נבואי מדרגה נעלה, ובו קול ה' הצהיר: "בגאולה הראשונה
גאלתי את ישראל מעבדות ומאלילות מצרים. בגאולה השלמה אני אגאל את כל העולם מעבודת
אלילים". בשל כך, העלה הראשון בספר משנת חיים חייב להתמקד במלחמות הקודש נגד
הקבלה השקרית, והעלה החמישי בתיקון הגדול של הנצרות. דוקטרינת האצילות והתיאולוגיה
של לוגוס יוחנן מייצגות את שני שורשי עבודת האלילים. השמדתם מסמלת את תחילת גאולת
ה' עבור כל האנושות.
גנומן 95: כאשר עם ישראל יחל לחזור לפשטותו, אנשים
רבים מן העולם הנוצרי יעזבו את הנצרות וייכנסו אל הברית החדשה השלמה על מזבח
מלכיצדק. כך גם האסלאם יטהר את עצמו מן הקיצונים, ואז ישרור שלום בין ישראל לעולם
הערבי. האסלאם ינוקה גם מן השיעה ומן המיסטיקה הסוּפית, שלהן אין מקום באסלאם
האמיתי שניתן על-ידי ה' לצאצאי ישמעאל. לאחר שישראל והעולם הערבי יחיו בשלום, יחול
גם שינוי באירופה, ככל הנראה בהונגריה וברומניה, שיכעיס את ישראל. ייתכן ומדובר
בכינוס ניאו-נאצי, אשר יבצע תקיפות כנגד יהודים תמימים.
גנומן 96: ישראל תחליט לתקוף ללא רחמים את כל צאצאי
עמלק, ותגרום לזרימת נהרות של דם. אז יובן כי ישראל מילאה את מצוות השמדת עמלק
מתחת לשמים. הפחד מישראל יגבר, מאחר וכולם יראו שאין לה רחמים ביחס לאויב השנוא על
כולם, וכל העולם הנוצרי יכיר בנבואה התנ"כית הנוגעת להשמדת עמלק.
גנומן 97: מעט לאחר שהחלק הקשה של הדור הרביעי בין השנים
2035 ל-2041 (ייתכן ועד 2042) יסתיים, מנהיג סין, שיקנא מאוד במזלה הגדול של ישראל
ביחס למדינות אחרות בעולם, יחליט לתקוף אותה צבאית. עבור כך הוא יקבץ קואליציית
מדינות, מבין אלו שעדיין ישאפו להשמיד את השפעת האידיאלים האמריקאים, אך בשל הפחד
לתקוף את ארצות הברית, הוא יבחר לתקוף רק את בת בריתה ישראל. התקיפה תתבצע דרך
הים, האוויר והיבשה.
גנומן 98: ברגע זה אל שדי יזכור את ברית האבות ואת
זכות משה, ויחולל ניסים בשמים ובארץ, אשר יגרמו למות לוחמים רבים, כחלק ממלחמת גוג
ומגוג הנבואית. כה גדול יהיה החיזיון, עד שהעולם כולו יראה את אל שדי
"יורד" להגן על ישראל בעזרת אותות וניסים הגדולים מאלו שהיו בתקופת
מצרים, ולאחריהם לא יהיה עוד ספק במוחות האומות שישראל הוא העם הנבחר של ה'.
גנומן 99: לאחר אירועים אלו, ישראל והעולם יהיו
מוכנים לבנות את בית התפילה החדש בן 7 הקומות, 13 המזבחות ומחצלת האסלאם, בירושלים
ובבאר שבע. בירושלים ישכון בית המקדש השלישי והסופי, אך בית תפילה זהה יוקם גם
בבאר שבע, כפי שהתקבל בחלומו הנבואי של ג'יוזפה מניגרסו. הדור הרביעי יסתיים רשמית בשנים 2047-2048. חמש
השנים האחרונות יהיו אחרי יום ה' הגדול והנורא (שייתכן ומצביע על התקופה שבין
השנים 2035-2041). לכן השנים שבין 2042 ל-2047 יהיו בסימן הבניין החדש. אפשרי שבית
המקדש ייבנה בין 2048 ל-2050, אם ירצה השם.
גנומן 100: אז יבין עם ישראל שהתורה הקדושה עצמה נכנסה
לברית החדשה השלמה של הגאולה השלישית השלמה, בזכות הצדיק הנסתר חיים, והקדושה
הגדולה החדשה, הנובעת מ"אהיה" האחרון של שמו הקדוש כגואל ישראל, תרד אל
מקדש ה'. כל מי שיתפלל יחוש בקדושה ובשמחת חיים גדולה שתגיע לעולם, ואשר לא הייתה
בו לפני כן. אז יובן כיצד השמים והארץ התחדשו, וכיצד התגשמו הנבואות המשיחיות והגאוליות. שלום ישרור בעולם והפיוס, שיביא אליהו הנביא, זכרו
לברכה, בין האבות לבניהם ובין הבנים לאבותיהם, יזרח בלבבות כל מי ששרד את יום ה'
הגדול והנורא.
