המורה האופטימית

זאתי עם העצבים

- "שעורים עושים בבית! לא כאן!".
- "לא לכתוב בספר!"
- "מה זה פה? דיר חזירים?! שכל אחד יקום וירים את הזבל שמסביבו!".
- "צא החוצה!", לחילופין: "תצא בחוץ!".
- "אף אחד לא זז מהכיסא! תתאפקו עד ההפסקה!"
- "זאת הפעם האחרונה שאתם יושבים ביחד בשיעור שלי!"
- "גבירתי, השיעור כבר התחיל!".
- "תחכה לי ליד החדר של המנהלת!".
- והאימרה הקלאסית: "ש-ק-ט-!-!-!".

המורה המצטדקת

המורה המתחכמת

- "אולי תשתף את כולם בבדיחה? גם אנחנו רוצים לצחוק".
- "תוריד את משקפי השמש האלה, אנחנו לא בחוף הים".
- "אתה מקשקש על השולחנות גם בבית?".
- "רוצה ללמד במקומי?".
- "הפתק הזה שייך לשעור?".
- "תיהיו בשקט! כאן זה לא קפולסקי!".
- "אני כבר יודעת את החומר, אתם תיבחנו בסופו של דבר".
- "בית ספר זה לא בית חרושת לציונים".

המורה המאיימת

- "בשעור הבא אני לוקחת מחברות לבדיקה, ולא לבכות לי אחר-כך".
- "שלוש פעמים אי הכנת שיעורים זאת הורדת ציון".
- "הכל נכנס לממוצע של הציון".
- "עוד ציוץ אחד ואני לא בודקת את המבחן!".
- "לא תקבלו תעודות עד שתחזירו הספרים לספריה".
- "השנה זאת התעודה הקובעת לתיכון".
- "אתה לא נכנס אלי לשעור בלי אחד ההורים!".
- "בשעור הבא יש בוחן פתע!" (אויי.. לא ידענו).

וכמה לא מוגדרים