ככר
החסידים
מקום האתר: "בדרך
מעלות חסידים"
. מול "ככר
אחרית הימים"
ו"ככר נח
ממציא המחרשה".
מטרות
שלושת האתרים :
סיפור עליית
החסידים לכפר
חסידים והקמת
כפר הנוער
הדתי עם חשבון
נפש לאומי
קצר
על מעשים
ומחדלים
באותה תקופה.
המצוות
הראשונות בהן
החלטנו לעסוק
עם הקמת המכון
היו המצוות
הרשומות על
השלטים באתר "כיכר
החסידים"
והן:" כבד את
אביך ואת אמך",
"והדרת פני
זקן" ,"מפני
שיבה תקום" "ולספר
סיפור יציאת
מצרים".
סיפור "יציאת
מצרים"
מספרים בליל
הסדר ואילו
אנו סיפרנו ב"כיכר
החסידים" את
סיפור עליית
החסידים
לגבעות
קוסקוס טבעון
חרטייה בשנת
השמיטה תרפ"ד
שהוא סיפור
יציאת מצרים
של דורותינו
אלה
בסביבה זו, כל
ימות השנה.
לפני
כשמונים
שנה, בשנת
השמיטה התר"פד
גאלו הסבים
והאבות שלנו
החסידים את
גבעות
"שייך-אבריק"
"קוסקוס
טבעון" ואת
אדמות ביצות
הקישון בואכה
חיפה.
באותה
תקופה
התארגנו
בפולין
קבוצות
בודדות של
חסידים
בהנהגתם של
הרב ישעיהו
שפירא, הרבי מ"קוזניץ"
והרבי מ"יבלונה"
,שהאמינו
שהתנועה
הציונית היא
תנועת הגאולה
של עם ישראל.
הם החליטו
להקים חברות
פרטיות
ובאמצעותן
גאלו את
האדמות
המוזכרות.
סיפור עלית
החסידים הוא
סיפור הרואי
שנכתב וייכתב
עליו
עוד רבות
בדפי הזהר של
דברי ימי
התנועה
הציונית.
סיפור זה
מורכב
מסיפורם
האישי של מאות
משפחות
בודדות
שהשתתפו
בפועל במעשה
העלייה. יש
להדגיש שהם
הוו חלק מזערי
מבני התנועה
החסידית
בגולה
בעוד
שמרבית
מנהיגי תנועה
זו, לא
ראו בעין יפה
עלית חסידיהם
ארצה וזאת
בגלל מניעים
אידיאולוגיים
כמו
האיסור
להתגרות
בגויים
"לא לעלות בחומה"
לפני בוא המלך
המשיח, או
מהחשש של
התפרקות
המסגרת
וכן
מהעובדה של
התרחקות
מ"סיר הבשר".
הויכוחים
עם שוללי ציון
היו חריפים,
לדוגמה:
מפורסמת
הייתה דרשתו
של אחד מחריפי
המתנגדים
להצטרפות
לתנועת ציון
שרבים מבני
הגולה נהו
אחריו שדרש: "אקמצא
ואבר קמצא
חריב ירושלים"(
גיטין
נ"ח)
"אקמצא",המשיך
הדרשן, הם ראשי
תיבות של:
על קומוניסטים,
מזרחיסטים,
ציוניסטים
ואגודיסטים,
חרבה ירושלים"…
או דרשה
אחרת של אותו
מנהיג: "ולא
תתורו אחרי לבבכם"
=הרצל...
ואחרי
עיניכם=
קוק.(העוקץ
בתרגום
לאידיש)…
כאן
בארץ היו
תנאי החיים
קשים מאד
באותם ימים
ומעטים היו
מוכנים לוותר
על מנעמי
החיים להם
הסתגלו
באירופה.
לדוגמה
נביא כאן את
סיפורו האישי
של הסבא יששכר
דב יונג
ז"ל שהיה
מבין החסידים
העולים, על רקע
התקופה.
סיפור
עלייתו של
הסבא מתחיל
במעשה ברברי
של פורעים
פולנים
שגילחו את
מחצית זקנו…
ואז אחרי
משבר,
שבא
בעקבות
ההשפלה, גומלת
בלבו ההחלטה
לעלות ארצה.
לכשבא הסבא
לבקש את ברכתו
של הרבי למעשה
העלייה
אמר לו הרבי:"
אינני מצווה
עליך לעלות
לארץ ישראל"...
השיב לו הסבא: "כל
מה שתצווה עלי
לעשות
מלבד
להישאר פה
אעשה. לי
הורידו
הפולנים את
הזקן, אך לא
ירחק היום ולא
יטרחו להוריד
ליהודים זקן
,אלא,
יערפו את
ראשם על זקנם .אני
אעלה לארץ
ישראל כדי
להכין לכם
מקום אחרי
שתגורשו מכאן
בבושת
פנים..."
הלך
הסבא ז"ל
והצטרף
לתנועת חסידי
קוז'ניץ שקנו
אדמות בארץ
ישראל על
חשבונם הפרטי
ועלה עם ארבעת
ילדיו
הקטנים
שהגדולה
ביניהם אמנו
חדוה ז"ל
הייתה בת שלש
עשרה שנה.
בהגיעם
ארצה עסקו החסידים
בבניית
צריפים
למגוריהם
בחמש
התנחלויות על
הגבעות
השוממות של
"קוסקוס
טבעון" "שייך
אבריק" כיום
קריית טבעון
"חרטיה"
כיום "קריית
חרושת" "אל
רואי" "שער
העמקים"
וכן על גבעת
"כפר הנוער
הדתי" כיום.
כשהאדמות
שגאלו
והביצות
שייבשו היו
שטחי הקרקע
שבין
נחל
הקישון ממערב
עד סמוך גבול
קריית אתא
כיום מצפון.
החסידים
עברו תקופה
קשה ואבדו את
כספם עד
שהמוסדות
המיישבים
נחלצו
לעזרתם. הסבא
יונג אחרי
שחיסל
את מפעליו בחו"ל
הלווה לרבי 1000
לירות
שטרלינג
לשימוש כלל
החסידים(
הרבה כסף
באותם ימים)
משתם
הכסף, קבלו
עליהם
המוסדות
המיישבים
לסייע
לחסידים.
לכשהובא
סיפור החוב
של הרבי לסבא ז"ל
ע"י הרבי,
נקרא הסבא
למוסדות שם
נאמר לו: כסף
אין לנו
להחזיר לך... אך
נוכל לפצות
אותך בקרקע...
כך
קיבל
הסבא ז"ל
כשלושים דונם
קרקע זיבורית
שבזיבורית
בארץ גזירה אז,
כיום בין
"ככר נח" לבין
"רמת
יצחק"
ברמת גן...
שמונה שנים
אחרי עלותו
ארצה אחרי
יבוש ביצות
כפר חסידים
ותלאות
התקופה
מוסר
הסבא
יונג לבתו הבכורה
את משקו בכפר
חסידים ועובר
עם משפחתו ל"רמת
גן" . כאן אמנם
לא היו ביצות,
אך
, את השטח שקבל תמורת
כספו חצו
וואדיות
וערוצים וכדי
לטעת פרדס היה
צורך ליישר את
השטח, כך
המשיך
הסבא
החלוץ לבנות
את ביתו השני
בארץ ישראל
לתפארת מדינת
ישראל כיום.
סיפור
עליית
החסידים היכה
בשעתו גלים
בארץ
ובתפוצות
ומכל קצוות
הארץ באו
לראות את
ה"פלא" של
חסידים
חלוצים
מייבשי ביצות.
סיפור הרואי
זה נחרט
בדפי הזוהר של
תולדות ישראל
בדורות
האחרונים.
ארבע
עשרה שנה
אחרי עלית
החסידים
במועד שנת
השמיטה שנת "תרצח"
כשהכתובת "שואה"
על הקיר...
מוסרים
החסידים חלק
מאדמותיהם
ליסוד כפר
הילדים "כפר
הנוער הדתי"
וראשוני
הילדים פליטי
רדיפות
הנאצים
עוד לפני
פרוץ מלחמת
העולם השניה
מוצאים להם
בית חם בכפר
הנוער. ארבע
עשרה שנה
קריטיות
לחשבון
נפש לאומי לא
נוצלו
ופורצת השואה.
המוני בית
ישראל
שבאירופה
שהלכו אחרי
רבותיהם
שפסקו
נגד
הציונות נספו
"במדבר השואה".
אותו "דרשן"
שניבא על
חורבן "ירושלים"
התגלה כנביא
שקר... אמנם
חורבן היה,
אך היה זה
חורבן ביתו
הוא ...חלוצי
התנועה
הציונית
והישוב
היהודי בארץ
ישראל נצלו
מגזירת
השמדה זו...
כנראה שמעשיהם
וליבם של בני
התנועה
הציונית
העוברים
כחלוצים לפני
המחנה בעלותו
ממצרים
של אירופה
היו
רצויים לפני
ריבון כל
העולמים אדון
כל הנשמות והוא
עלה אתם לארץ
ישראל ...כי
אמונתם
ותורתם הייתה
תורת האמת כדברי
הרמבם
המובאים
להלכה בהלכות
מלכים פרק ה'
הלכה י-יב: "אמרו
חכמים כל
השוכן בארץ
ישראל
עוונתיו
מחולים"..."וכל
היוצא לחוץ
לארץ כאילו
עובד עבודה
זרה".
הטועים
היו הפוסקים "לא
לעלות בחומה
ולא
להעיר את האהבה
עד שתחפץ"
היינו :האנטי
ציונים שבקרב
מנהיגי יהדות
אירופה
שהטיפו נגד
עליה או
שפסקו
ששב ואל
תעשה עדיף ויש
לחכות למשיח...
עליהם קרא
הנביא ישעיהו
"ותופסי
התורה לא
ידעוני"...
כיצד
מנציחים
אירוע יוצא
דופן כמו עלית
החסידים
למדנו מיהושע
בן נון
כשיהושע עובר
את הירדן הוא
מקים
גלעד
משתים עשרה
אבנים גדולות
כשכל שבט מביא
אבן גדולה.
כשתלמידי כפר
הנוער הדתי
ובני האזור
רוצים
לקיים
את המצוות: "כבד
את אביך ואת
אמך" "והדרת
פני זקן" "ומפני
שיבה תקום". הם
מחפשים את
האבנים
הגדולות ביותר
בשטח
ומנציחים את
מעשה כניסת
אבותיהם לארץ
בשלוש אבנים
גדולות, אחת
לזכר
חסידי
יבלונה" ,אחת
לזכר חסידי "קוזניץ"
ואחת לזכר
ראשוני תנועת
"תורה ועבודה",
שלשה גופים
אלה
חברו
יחדיו באותה
עליה.
כשתלמידי
האזור
והמבקרים
במכון רוצים
לקיים את
מצוות :"סיפור
יציאת מצרים"
לא רק בפסח, הם
עולים
לאתר
זה ומספרים את
סיפור "עלית
החסידים"
שהוא סיפור
יציאת מצרים
של דורנו
באזור זה, "בכל
דור ודור
חייב
אדם לראות את
עצמו כאילו
הוא יצא
ממצרים"... אולי
לא מקרה הוא
הדבר שאמנו
חדווה אורלן
בתו
בכורתו
של הסבא יונג
הגיעה ארצה
בערב פסח תר"פד
ונפטרה בערב
פסח שנת תשנ"ב
ערב סיפור
יציאת
מצרים,
שכן צוותה
לנו להמשיך ב"שירה
חדשה"…
( מוטלה ז"ל ספד
לה בכיכר
החסידים).
פעילויות
מוצעות באתר
זה: 1. ראה
בחוברת "כפר
חסידים מפנה
בתנועה
הציונית"
שהוצאה ע"י
המכון.
2. סיור בנושא:
בעקבות
ההתנחלויות
החסידים
בהדרכת מורה .
