
מראה המודרני של ירושלים של
היום קיים הרבה בזכות מאמצי ראש העיר לשעבר שלה - טדי קולק.
הוא עמל על פיתוח העיר מבחינה כלכלית, תרבותית, חברתית ובהתאם למעמדה כעיר הבירה של ישראל.
קולק נולד בוינה
והיה פעיל בתנועה החלוצית "החלוץ" באירופה. הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1934. הוא היה בין המייסדים של
קיבוץ עין-גב. זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם
השניה הוא החל לשרת בתפקידים שונים
בחו"ל.
בהתחלת
הקריירה הוא ייצג את האינטרסים
היהודיים
באירופה, הוא פגש את אדולף אייכמן
וארגן משלוח של 3,000 צעירים יהודיים
לאנגליה.
בין השנים 1940 ל- 1947 הוא עבד עם הסוכנות היהודית באירופה, שומר על קשר הדוק עם המחתרת היהודית, הוא היה
מעורב בפעולת ההצלה "בריחה ". בין 1947 ל- 1948 הוא היה נציג "ההגנה" לוושינגטון ועזר לצבירת
התחמושת בשביל הצבא החדש של
המדינה
שבדרך. בתחילת שנות החמישים הוא שרת כציר לוושינגטון אולם בשנת 1952, עקב היותו קרוב לבן-גוריון,
הוא שב לארץ והיה למנהל משרד ראש הממשלה, תפקיד אותו הוא מילא עד 1964. הוא ייסד וניהל את
מוזיאון ישראל - המוזיאון הלאומי של ישראל - בירושלים. הוא הרגיש שקיומו
של המוזיאון בירושלים תורם לשם הטוב הפוליטי של ירושלים כבירת ישראל.
בשנת 1965 נבחר קולק לתפקיד ראש העיר של ירושלים. הוא שרת בתפקיד זה במשך 28 השנים הבאות. הוא ניהל את העיר כאשר
היא הייתה חצויה והיה ראש העיר כאשר היא אוחדה
בשנת
1967. קולק היה נחוש לפתח את ירושלים לא רק כעיר מאוחדת
מבחינה גאוגרפית
ומוניציפאלית
אלא גם כמאוחדת מבחינה חברתית. ואמנם רוב מאמציו הנמרצים של קולק הופנו לגישור הפער בין האכלוסיה, הדתית והאתנית, השונה בעיר. הוא הכיר בצרכי הסקטור הערבי בתוך הבירה היהודית, באופן דומה
הוא כיבד את ערכיה הדתיים של הקהילה החרדית
אולם
לא נתן להשפעה דתית להתערב בניהול ענייני העיר. הוא ניהל הדברות עם קבוצות המיעוט בעיר במיוחד עם תושביה
הערביים, מה שלעיתים גרם לניכור בינו ובין בוחריו, אולם, למרות זאת קולק בזכות סבלנותו ופתיחותו זכה להערכתם של רבים הן מתוך
ירושלים והן מחוצה לה.
תחת ניהולו של קולק ובמיוחד לאחר איחוד העיר בשנת 1967 גדלה ירושלים הן
בגודל והן במגוון. שכונות חדשות
הוקמו, הן בתוך העיר והן בפרברים מחוצה לה. פארקים, מרכזי קהילה מוסדות דת וחינוך קיבלו תמיכה.
נתיבים חדשים ובצידם עצים נסללו. נוף העיר
השתנה
באופן דרמטי, האורבניזציה ,הכבישים המהירים החדשים שנסללו וחצו הרים גבעות ועמקים שינו את הנוף והפכו את ירושלים
למודרנית.
בנוסף להיותו מייסד מוזיאון
ישראל, בנה קולק מוסדות ציבור אחרים בתוך העיר ביניהם תיאטרון ירושלים, שעתה מכיל
קומפלקס שלם. קולק פיקח על בנייתו מחדש של הרובע היהודי בעיר העתיקה כמו גם עם שחזורם
של אתרים היסטוריים רבים וקידום המחקר
הארכיאולוגי
בעיר. רבים מהפרוייקטים של קולק
הצליחו בזכות עקשנותו ובזכות היותו
מתרים
מוצלח. בשנת 1991 הוא הקים את "קרן ירושלים" שמטרתה היא הרחבת פיתוחה
האסתטי והתרבותי של העיר.
בשנת 1988 זכה טדי קולק בפרס ישראל על תרומתו המיוחדת למדינה. 5 שנים לאחר מכן הוא החליט לוותר על הפרישה המתוכננת
ולרוץ לראשות העיר אולם הוא הפסיד למועמד

דוד המלך, המלך השני של ממלכת
ישראל המקראית. על פי המקורות מלך כארבעים שנה (970-1010 לפנה"ס לערך). נולד
בבית לחם יהודה והיה הצעיר בבניו של ישי , ונינם של רות
המואביה ובעז . לממלכתו המאוחדת נודעה
עמדה של מעצמת ביניים, בין מסופוטמיה
ואנטוליה בצפון לבין מצרים בדרום.
את שנות נעוריו עשה דוד כרועה
צאן, ולימים הצטרף לחצרו של שאול
, הראשון במלכי ישראל; הוא התחבב על יהונתן (בן המלך) ונשא לאישה את מיכל בת שאול.
במקרא שלושה תיאורים שונים של הופעת דוד על בימת ההיסטוריה, ובכל אחד מהם מוטעמת
אחת מתכונותיו הייחודיות: משיחתו למלך על-פי בחירת אלוהים, כשרונו
לשורר ולנגן והיותו גיבור מלחמה ולוחם עשוי ללא חת שניצח את גולית
הפלישתי.
דוד הוא זה שאיחד את כל שבטי ישראל לממלכה עצמאית אחת והפך את ירושלים לבירתה. הוא
העלה אל העיר את ארון
הברית ובכך הפך אותה לבירתה המדינית, הצבאית והדתית של הממלכה
המאוחדת.
ניתן לחלק את תקופת שלטונו של דוד לחמישה שלבים במהלכם נבנתה הממלכה: השלב הראשון
- ממלכת שבטים
: תקופה המאופיינת בפעילות צבאית רבה. השלב השני - ממלכה לאומית: הברית בין דוד
לבין שבטי הצפון. השלב השלישי מדינה
טריטוריאלית מגובשת המקיפה את נחלותיהם של כל השבטים. השלב הרביעי - מדינה
רב-לאומית: לאחר שפרץ דוד את החזית העוינת שממערב לישראל, ערך מספר מסעי מלחמה נגד
העמים השכנים ולאחר שהביסם זכו בני ישראל למוצא אל ים סוף. במהלך תקופה זו נאף דוד
עם בת-שבע, אשת אוריה החיתי שאותו שלח דוד אל מותו בקרב. על פשע זה הוכיח נתן
הנביא את דוד ובישר על עונשו: "לא תסור חרב מביתך עד עולם" (ספר שמואל
ב' פרק י"ב פסוק י"ג). השלב החמישי - אימפריה: במפעל של הרחבת גבולות,
הצליח דוד להביס את הארמים, לספח את ארם צובה ואת דמשק. גבולות הממלכה הגיעו עתה
עד לנהר הפרת והיא נחשבה למעצמה.

|
|
|
שלמה בנם של דוד
ובת שבע , השלישי במלכי ישראל . שלמה נתפס בזכות חכמתו, עושרו ומפעלי הבניה שלו.
ימי שלטונו היו ימי בטחון , שגשוג ומעמד בינלאומי חשוב מבחינה מדינית וכלכלית . שלמה נמשח למלך
לאחר שאחיו הגדול אדוניהו , שקדם לו לכאורה על פי סדר
הירושה , מיהר להכריז על עצמו כמלך בחיי דוד אביו. ברם, בת שבע , נתן
הנביא ואחרים , הצליחו לשכנע את המלך הזקן להמליך את בנו הצעיר. שלמה
מלך ארבעים שנה , החל בשנת 976 לפנה"ס לערך. דוד היה עדיין בחיים אך
בריאותו הייתה רופפת , ושלטונם המשותף נמשך תקופה קצרה בלבד. מדיניות החוץ של
שלמה התבססה בעיקרה על דיפלומטיה ולא על כוח הנשק . במיוחד נזקק למספר גדול של
נישואים פוליטיים . החשובים ביניהם היו נישואיו לבת פרעה , מאורע יוצא דופן
המעיד על עוצמתו של שלמה . שלמה אף בנה לבת פרעה בית מפואר שבו תוכל לבצע את
עבודת האלילים. שלמה
קשר קשרי כלכלה עם העמים השכנים, קשרים שהיו כדאיים מבחינה מדינית וכלכלית כאחת.
נראה כי הגיע להסכם כלכלי עם מדינת שבא העשירה שבדרום חצי האי ערב. שלמה המלך נתפרסם
במיוחד בחכמתו. מסופר כי ה' נתגלה לשלמה בחלום בשהותו בגבעון והציע לו כל אשר
יחפוץ. בקשת שלמה הייתה שיזכה בחוכמה לשלוט בעמו , וכך היה. מיוחסים לשלמה גם
סוגי חכמה אחרים. הוא היה אמן במשלי חכמה . לפי ספר מלכים
חיבר 3000 משלים , הוא דיבר על כל אשר בטבע והיה אמון על כל חכמת המזרח הקדמון
של ימיו. ביקורה הנודע של
מלכת שבא בירושלים נועד לבחון את חכמת המלך בחידות . נאמר על שלמה שאהב
את ה' והלך בחוקת אביו דוד. הוא בנה את בית המקדש , ואחר כך הקים את ארמונו. למרות המספר העצום
של נשיו ופילגשיו , מזכיר המקרא רק שלושה מילדי שלמה : יורשו רחבעם, והבנות בשמת וטפת,
הנזכרות הואיל ובעליהן היו מושלי מחוזות. |