רמי (פבל) בלקת   ,מומכה בפסיכולוגיה האלטרנתיבית, עונה על השאילות הקוראים

שלום, רמי בלקט הנכבד.

קראתי לראשונה את המדור שלך "הגורל ואני", לפני כמה חודשים. מאז אני פותחת לעתים קרובות מגאזינים ישנים וקוראת שוב את המדור הזה. תודה רבה לך על כל העצות הטובות שאתה נותן לאנשים. אני גרה בארץ כבר 13 שנה. היו לי בעיות ראיה עוד מילדות אשר החמירו עם השנים. כעט הראיה שלי 7-. אני כל כך רוצה לראות את הכל במו עיניי... לפני שנה, ידיד שלי שיפר את ראייתו לפי שיטת הנורבקוב. הכלל המרכזי של השיטה – מצב רוח טוב. אדם צריך ללכת כל הזמן עם גב זקוף ועם חיוך על הפנים. מצב הרוח צריך להשתפר בהדרגה וההרגל להיות במצב רוח טוב, יהפוך לתת-מודע.

במקביל, צריך לעשות תרגילים מסוימים עם העיניים. אנשים אשר מתרגלים את השיטה הזאת, הראייה משתפרת די מהר. כמובן, שהתחלתי לעבוד על עצמי. זה חשוב מאוד בשבילי גם בגלל שאני מתכוונת ללמוד רפואה. הרי אני חייבת ללמוד לרפא קודם כל את עצמי... אם הזמן נהיה לי קשה יותר ויותר לשמור על החיוך. התחלתי להבין כמה פחדים לא מודעים יש בתוכי – פחד מהקהל (חוסר יכולת לתקשר אם אנשים בלי להרגיש אי-נוחות), פחד בפני משפחה, ועוד פחדים רבים. תחושת הפחד הביאה אותי לדיכאון. אני מבינה שדיכאון – זה לא שיטה, אבל בכל זאת... החלטתי להתעסק בפחדים ובתסביכים שלי, למצוא את הסיבות להיווצרותם וללמוד לסלוח. ניסיתי הרבה שיטות של מדיטציה, בסופו של דבר, הגעתי לקבלה ויהדות. למרות שמשפחתי היא חילונית, מילדותי הייתה לי משיכה למסורת יהודית (שבת, חגים וכו') והשתדלתי לשמור עליה. התחלתי להתפלל (בבית), אבל במקום השלווה התחלתי להרגיש בחוסר שקט מוחלט. התחלתי להיחשף לאנוכיות שבי. הבנתי שאני לא יכולה לומר שום תפילה טהורה. הבנתי שאני לא יכולה לעשות שום מעשה טוב בלי להרגיש גאווה, לכן החלטתי לשאול אותך כמה שאלות.

1. איך לנהל את המלחמה הזאת (נגד האנוכיות והגאווה) עם אבידות מינימאליות (איבוד שמחה, בטחון וכו')?
2. אני התבלבלתי לגמרי. מצד אחד אני צריכה להילחם בדברים רעים בתוכי, אבל מצד שני צריכה להיות בטוחה בעצמי, לאהוב ולכבד את עצמי. כיצד, לאחר שגיליתי את כל הרוע שבתוכי, אני יכולה לאהוב את עצמי?
3. מהי המטלה שלי בגלגול הזה?
4. האם אוכל להיות רופאה ולרפא את עצמי ואת אחרים?
5. מתי אתה ממליץ לי לעסוק שוב בשיפור הראיה?

תודה רבה  לך. ק.

ק. הנכבדה!

תודה רבה על המכתב שלך, על מילות התמיכה! אני מאוד אוהב לעבוד עם צעירים אשר בגיל 17 שואלים שאלות כה עמוקות. זה גם יותר קל בשבילי. למשל, השבוע היו לי 2 פגישות ייעוץ. בראשונה היה זוג צעיר שהחליטו להתחתן. עשיתי להם מפת זוגיות, אמרתי להם איזה תכונות הם צריכים לפתח כדי להיות מאושרים בנישואין ובחיים באופן כללי, במה הם צריכים להתמקד מבחינה מקצועית, באיזה תקופה כדאי להתחתן ולהביא ילדים. נגענו גם בשאלות פילוסופיות של מטרת החיים. הם רשמו רשימה של ספרות מומלצת, הבטיחו שיתחשבו בכל ההמלצות והלכו לדרכם. מניסיוני, אני יודע שבעוד כמה זמן יתקשרו אלי הורים מאושרים כדי לעשות את מפת הילד ולשאול מה צריך לפתח אצלו, למה צריך לשים לב מבחינת הבריאות וכו'.

לפגישת ייעוץ שנייה הגיעה אישה מבוגרת אשר השיגה הרבה מבחינה מקצועית. אבל בגלל אופי קשה והשקפת עולם מוטעית, קלקלה לעצמה את הקארמה. לכן בשנים הקרובות היא צריכה לעבוד כדי לשפר לפחות את מה שהיא עשתה בחיים האלה. למען הצדק, אני חייב לציין שהיו מקרים בהם סרבתי לעבוד עם אנשים, מכיוון שהבנתי שהם לא יבינו כלום ויכעסו על החיים עוד יותר. החיים צריכים להכות את האנשים האלה, כדי שהם יבינו. היו גם מקרים הפוכים. אדם מבוגר שלא התעניין בשאלות רוחניות קודם ושלא ניהל את חייו בכבוד, אחרי שיחה קצרה הוא עשה תפנית חדה. התחיל לעבוד על עצמו ובעוד כמה חודשים אף אחד לא יכל להכיר אותו. הוא כל כך השתנה מבחינה פנימית וחיצונית. אבל זה היה מבוא.

עכשיו ברצוני לדבר עליך. במפה שלך היופיטר (כוכב הצדק) "הולך אחורה" במצב מסוים. אנשים כאלה מתחילים להתעניין בשאלות הרוחניות בגיל מאוד מוקדם. כאן אנחנו דומים.

מהמפה שלך אפשר לראות שבחיים הקודמים היית רבי אשר חי חיי ייסורים. השאלה הראשונה שלך הכניסה אותי למבואי סתום. מנקודת המבט שלי, ככל שיש פחות אנוכיות וגאווה בלב של אדם, כך יש לו יותר שמחה ובטחון עצמי. למה את חושבת שכדי להרגיש שמחה, את צריכה להתגאות, ולהרגיש שאת מעל כולם? כמובן שצריך כבוד עצמי, אבל המקור העיקרי של האושר צריך להיות רגש האהבה בנפש. הניצחון במלחמת הקודש שלך (נגד אנוכיות וגאווה), יתקרב אם תעשי משהו טוב לאחרים מדי יום ביומו, כך שהם לא ידעו שאת זאת שעשית את זה. כאשר עשית משהו, אל תספרי לאף אחד. לפי חוק הקארמה, אם סיפרת למישהו שעשית משהו טוב, אז את הגמול כבר לא תקבלי (נתינה בסתר). כדי לענות על השאלה הראשונה שלך בפרוט, צריך לכתוב ספר שלם, אבל ספרים אלה כבר כתובים. את צריכה פשוט להמשיך בהתפתחות הרוחנית שלך. את צריכה להבין שאהבה אלוהית אמיתית – היא ללא תנאי. אדם רוחני באמת מתייחס באהבה לכולם, כאשר הוא רואה אלוהים בהכל. אלוהים זה גם השמיים והארץ; קדוש ועבריין; קור וחום וכו'. כמובן שלא צריך להיכנס לכלוב עם נמר, אבל אנחנו צריכים לאהוב אותו. אותו יחס אנו מביאים גם לעצמנו. אנחנו חלק מאלוהים כלומר אנחנו מושלמים. צריך להבין שככל שאנחנו רחוקים יותר מהאלוהים, כך אנחנו מרגישים יותר נפרדים ממנו ומשאר היצורים החיים. מחשבות ודרכי התנהגות מסוימות יכולות להזיק לנו. כמעט ואף אחד לא בא מושלם לעולם הזה. כולם צריכים לעבוד על משהו. אבל איך היית מתייחסת למצב שבו הילד בא מביה"ס ואומר: "זהו, לא יכול ללמוד יותר. ככל שאני לומד יותר אני מבין עד כמה אני טיפש וכמה יש עוד דברים ללמוד?!" או דוגמא אחרת: אדם מתקלח ומישהו מעיר לו שהוא מלוכלך. האם זה נכון? הרי ברור שבעוד זמן קצר הוא יהיה נקי. במזרח אומרים: העיקר שאדם נמצא בדרכו הרוחנית וכל השאר יתווסף. לכן תאמרי לעצמך: "בחרתי בדרך לאלוהים, ברור שבדרך זו יכולים להיות מכשולים וטעויות, יש בי עוד חסרונות, אבל אני אעמוד בכוונות שלי". דבר נוסף, אצלך במפה כמעט ולא רואים בעיות עם ראיה. המרפאים הגדולים אשר רואים את הסיבה למחלה ב"עבירות" קארמטיות, טוענים שאם אדם לא אוהב את עצמו ויש לו טענות כלפי עצמו, זוהי תוכנית של "חיסול" עצמי שפוגעת קודם כל בראש, משפיעה על הראייה, על הפסיכיקה וכו'. היה לי מכר אחד עם "תוכנית" דומה. בגיל הנעורים, הראייה שלו מאוד נפגעה. פעם אחד, כאשר הוא חזר מהעבודה, ערבים התנפלו עליו, נתנו לו מכה בראש והוא נהפך לנכה. המטלה הקארמטית שלך לגלגול הזה, להבין שאין משהו חשוב יותר מאהבה ואפילו אדם בעל עקרונות הנעלים ביותר, אשר יודע כתבי קודש בע"פ ושומר מסורת של דתו אבל חסרה אהבה בנפשו, רחוק יותר מאלוהים מאשר זה שאין לו ידע כה רחב אבל הוא יודע לסלוח ולשמור על רגש האהבה בכל הסיטואציות.

כן, את יכולה להיות רופאה, את יכולה לרפא את עצמך ואת האחרים. את נולדת תחת כוכב "אשביני" זהו כוכב אלוהי. מי שנולד תחתיו, יש לו כשרון לרפא אנשים אחרים. אבל לא חובה לעבוד ברפואה כדי לרפא אחרים. הכי חשוב לעזור לאדם לרפא את נפשו, אז אחרי זמן מסוים, גופו יפסיק לחלות: הרי לרוב המחלות יש סיבה קארמית. אם לרפא את הגוף בלי לשנות את התודעה, אז הקארמה רק תחמיר. כך שאם תרפאי את נפשך, תרפאי גם את גופך וההילה שלך תהיה זוהרת ותקרין אור. ואז כל מי שיתקשר איתך, ירגיש יותר מאושר. באיורוודה נאמר שמחלות, שרפה וחובות צריך למנוע מיד. לכן תתחילי להתרפא מיד. אני מבקש את סליחתך אבל קיצרתי בשאר השאלות כי אין מקום כדי לענות עליהם. אוכל רק לומר שלפי המפה יהיו לך נישואים מוקדמים ודי מוצלחים. מצבך הכלכלי בחיים האלה לגמרי לא רע.

שמתי לב שהמגאזין הזה יצא ביום הולדתך, אז מאחל לך מזל טוב!! אהבה ואושר!

שלום רמי!

המדור שלך הוא המדור החשוב ביותר בשבילי במגאזין. בגללו אני משתדלת לא לפספס אף גיליון. אני מזמן כבר לא כתבתי מכתבים. אני רגילה להביע את עצמי בתמציתיות. אני אפילו לא מזהה את הכתב שלי. הרבה נושאים מעניינים אותי. אבל כעת מעניינים אותי יותר נושאים כמו ילדים, פחדים ובדידות. כשהילדים היו קטנים, חלמתי להיות "שייכת לעצמי" ולהחליט לבד מה לעשות עם הזמן שלי. עכשיו יש לי יותר מדי זמן לעצמי. אני לא רוצה להתלונן, אבל אני פשוט לא יודעת איך להפיק ממנו תועלת. כנראה, לא לחינם ניתנה לי הבדידות – כדי שאני אעשה סדר בחיים שלי. אני חושבת שפחדים יש לכל אחד (או כמעט לכל אחד). מישהו פוחד לאבד אהבה, כסף או מעמד. כולנו מפחדים מכאב, מוות , פוחדים שלילדנו יקרה משהו. אבל אנחנו בני אדם ולא קדושים שיכולים להתרומם מעל לחיי היום-יום. כמובן, שאני גם טועה. אבל במה? כיצד לדעת אם דרך התנהגות מסוימת אשר נראית נכונה, לא תהיה מוטעית? איך להשתלט על הרגשות? אני חושבת שבאופי שלי היה הרבה גאווה מיותרת. אבל כיצד להיפטר מזה באופן סופי? אני מנסה להאמין באינטואיציה שלי אבל לעתים קרובות אני רוצה עזרה. עכשיו ברצוני לשאול לגבי הילדים: כיצד אני יכולה לעזור להם? הם ילדים טובים ועצמאיים. אבל הבן הבחור נמצא במצב קשה עכשיו. אני מתכוונת לא רק מבחינה כלכלית. הוא מחפש את עצמו. כשהייתי ילדה, הרגשתי לחץ חזק מצד המבוגרים. אולי בגלל זה תמיד ניסיתי לא ללחוץ על הילדים שלי. אולי לא עשיתי נכון? אולי לא לחצתי מספיק? כיצד אוכל באמת לעזור להם? ועוד שאלה אחת אשר לא יכולה שלא להדאיג אותי. יחסים שלי עם אדם אהוב – אין להם עתיד. אין כוח להפסיק את היחסים. אם זאת הקארמה שלי, אז איך אוכל לא להרוס אותה? המכתב יצא מבולגן מדי, אולי אני נראית לפי המכתב חלשת אופי אבל אני מאוד רוצה להבין את עצמי. אני רוצה לקבל עצה מעשית. מי אני? מה הקארמה שלי? באוקטובר הייתה לי תאונה . האם זהו גם שיעור? יש לי עבודה מעניינת. אני אוהבת את מה שאני עושה ואנשים שאיתם אני עובדת. לא הייתי רוצה לאבד אותה. כל יום אני מודה לאלוהים על מה שהוא העניק לי. אני שמחה לכל רגע בחיים. מנסה לקבל כל מה שנותנים לי בתודה (אם זה משהו טוב או רע). תודה רבה לך על המדור שלך!

כל טוב! בכבוד אינה.

אינה היקרה!

מהלך המחשבות שלך בתחילת המכתב מתואר יפה מאוד במקורות בודהיסטיים. "אדם רגיל עסוק בלחלום על העתיד ולהצטער על העבר, אבל אף אחד לא חי בהווה", לכן אפשר לפגוש לעתים רחוקות כל כך אדם שבאמת מאושר. ועוד, אדם רגיל חושב שכדי להיות מאושר הוא צריך לקבל משהו מבחוץ, להשיג משהו. אבל אושר- זוהי תחושה פנימית. אדם יכול לחיות בארמון ולהרגיש שהוא לא מאושר. יש דוגמא טובה עם החמור. את בטח יודעת מה לעשות כדי שהחמור יצעד מהר עם המשא שלו? בשביל זה צריך לתלות לו מעל הראש גזר. הוא עושה צעד והגזר זז וכך הוא צועד הלאה עד שהוא לא יכול יותר, אבל גם אז הוא ינסה להגיע לגזר. כך גם חושבים הרבה אנשים, שכדי להיות מאושרים, הם צריכים לסיים אוניברסיטה יוקרתית, למצוא עבודה טובה, לחנך ילדים, אחר כך נכדים. ובכל שלב בחיים האדם מוטרד איך להשיג משהו. מיד אחרי שהוא משיג את מה שרצה, מופיעה מטרה נוספת. אבל במקום האושר, האדם חש פחדים. הוא פוחד שלא ישיג את מה שהוא רוצה או שלא יצליח לשמור את מה שהוא השיג. וגזר האושר והרוגע זז קדימה... לא מזמן קראתי שהסתיים מחקר של פסיכולוגיים שמטרתו הייתה לגלות באיזו ארץ חיים האנשים המאושרים ביותר. התברר שבארץ באנגלדש – אחת הארצות העניות ביותר בעולם. הארצות המפותחות ביותר היו בסוף הרשימה... רק אהבה ללא תנאי יכולה להעניק אושר. לפני כמה שנים דלאי לאמה, אשר  היה באיטליה, דיבר אל הקהל "תעבירו את חייכם באושר תמידי". הכתבים ביקשו הסברים: "מה הוא אושר בשביל הנזיר הראשי של טיבט?" "אושר – זה יכולת להוציא מהראש דברים כמו קנאה, גאווה, כעס ולהחליף אותם בחמלה, סבלנות ועבודה עצמית".

את כותבת שיש לך פחדים. פחד זהו ניגוד לאהבה. ככל שיש פחות אהבה בנפש, כך יש יותר פחדים וההפך. הסיבות הנפוצות לפחדים זה באמת דברים שאנו נקשרים אליהם. אבל אני לא מסכים איתך שאי אפשר להילחם ולנצח אותם. כמובן שזה קשה ודורש זמן. אם את רוצה ללמוד שפה זה ייקח לך לפחות כמה שנים. אבל זה אפשרי. הפסיכולוגים הגרמנים הגיעו למסכנה שאדם בגיל ממוצע בעל כישורים ממוצעים יכול ללמוד שתי שפות זרות. אני אישית ראיתי הרבה מקרים כאשר נשים בגיל הפנסיה הגיעו לארץ, למדו עברית ושלטו בו ברמה מאוד גבוהה. וראיתי גם אנשים צעירים שטענו שזה בלתי אפשרי ללמוד עברית – תוך כמה שנים הם למדו רק כמה משפטים פשוטים. כך גם בספרה הרוחנית: כדי להשיג משהו, צריך רצון עז וזמן. אבל זה שווה את זה. הונוס שלך בנסיגה בבית המחלות והאויבים. זה אומר שיש לך מעט אהבה בנפש, מכאן הרבה פחדים. אבל שאר המפה היא חזקה לכן אני לא מודאג לגביך. תתחילי לעבוד ברצינות ותוך 3-5 שנים תוכלי לשנות את הכל. זוהי המטלה הקארמטית העיקרית שלך. כך גם תוכלי לעזור בדרך הטובה ביותר לילדים שלך ולעצמך. הפחדים רק מושכים בעיות. בגדול, על מה את מתלוננת? יש לך עבודה טובה, אדם אהוב, ילדים טובים ועצמאיים. את בריאה. את מתפתחת מבחינה רוחנית. מה עוד את צריכה? אבל את לא יכולה להירגע. הפחד, שאת יכולה לאבד את כל זה, מפריע לך. אבל מתישהו כולנו נאבד את הכל: "באנו ערומים לעולם הזה וגם נלך ערומים". וכל מה שנוכל לקחת איתנו זה הקארמה שלנו (תופעות לוואי של המעשים שלנו) ורגש האהבה בנפש אשר אגרנו אותו במשך חיינו. לכן אנו לא צריכים לבכות ולפחד מהמחשבה ש"כל זה" אנחנו יכולים לאבד כל רגע. אנחנו צריכים לחיות את החיים במלואם, לשמוח לכל זריחת השמש, לכל רגע, להשתדל להעניק לכולם אהבה, להבין שכל מצב בחיינו יכול לקרב אותנו לאלוהים ואהבה אלוהית או ההפך. וכאשר מגיע זמן לאבד משהו, לקבל את זה ברוגע וחוסר פחד. כפי שהבנתי מסוף המכתב שלך, את כבר התחלת לחיות ככה. ההתחלה הזאת תוך כמה שנים תהפוך לתוכנית תת-מודעת של האישיות שלך. לפי המפה, בית הקריירה שלך מאוד חזק. ב- 18 השנים הקרובות – השינויים יכולים להיות רק לכיוון הטוב. את צריכה להתחתן, והנישואין יהיו מוצלחים. הילדים הולכים בדרכם שלהם, אצלם גם המצב בכלל לא רע. כך שאם לא תקלקלי את הכל ע"י הפחדים שלך, אז מבחינה כלכלית אצלכם הכל יהיה בסדר. מבחינת הבריאות, תשימי לב לכליות ומעיים. כל טוב לך!

בכבוד רב  רמי (פבל) בלקת