90 פליטים בני ליבירה החיים בישראל, בסכנת כליה
נשמח אם תוכלו
לעשות משהו כדי לעזור לנו ולהפיץ הלאה (במדיה או לחברים) את סיפורם ההומניטרי
הקריטי של 90 פליטים בני ליבריה החיים כבר יותר מעשר שנים בישראל, חשים ישראלים
לכל דבר, וכעת עומדים להיות מגורשים לארץ שסיכויהם לשרוד בה קלושים: ללא
ביטחון (בשל דעותיהם הפוליטיות ומוצאם האתני), ללא בתים (שנהרסו במלחמה), ללא רכוש
(שנבזז ונשרף), ללא מקומות עבודה או סיכוי לעבודה (במשק ממוטט), ללא תשתית חברתית
(רבים מחבריהם הוגלו, גלו או נרצחו) וללא סיכויי ממשי לקבל עזרה סוציאלית
והומניטרית (האדמיניסטרציה במדינה חרבה ומושחתת, והאו"ם לא עומד בקצב הצרכים
ההומניטריים). ניתן לומר שהם מגורשים לארץ אחרת מזו שעזבו, בהרבה מובנים זו ארץ
זרה להם.
להל"ן
מכתב מבני הקהילה אל העם בישראל
אזרח\ית ישראלי\ת
נכבד\ה
אנחנו, חברים
בקהילת הפליטים ההומניטריים הליבריינים (בני ליביריה) בישראל, כותבים לך היום כדי
לספר לך על המצב העגום בו מצאנו עצמנו. כמי שהיו פעם בעצמם פליטים בסכנת כליה, אנו
מקווים שתטו אוזן קשובה לסיפורינו:
לפני 16 שנה
נאלצנו לעזוב את ליביריה בגלל מלחמת אזרחים שפרצה במדינה. ליביריינים הובאו אז
לדין רק בגלל מוצאם האתני ודעותיהם הפוליטיות. נאלצנו לעזוב את ליביריה כדי להגן
על משפחותינו ולהציל את חיינו, פשוטו כמשמעו. כשהגענו לישראל נציג האו"ם
הבכיר לענייני פליטים העניק לנו הגנה והכיר בנו כפליטים הומניטריים.
לרוע המזל ההגנה
הקבועה במעמד זה תקפה רק כל עוד הסכסוך האלים במדינת המקור נחשב לפעיל, ללא
בחינה מעמיקה של מהות וסבירות הסכנות הקיומיות. בגלל שליבירה קיימה בחירות
דמוקרטיות באוקטובר 2005, כעת היא שוב נחשבת לבטוחה. כך נאמר לנו על ידי הנציג
הבכיר של האו"ם לענייני פליטים. וכן, נאמר שאנו צריכים לעזוב את ישראל עד
ה-31 למרץ 2007.
לרוע המזל אנחנו
לא יכולים להרשות לעצמנו לקבל גורל זה. על אף שאנו מקווים כי יום אחד ליבירה אכן
תיהיה מדינה דמוקרטית ובטוחה (ברמה הכי בסיסית של המושג), ייקח לה זמן רב להפוך
לכזאת. כרגע לא מחכים לנו בליבירה לא בתינו ההרוסים, לא רכושינו הבזוז, ולא רבים
מחברינו שנרצחו. מחכה לנו שם בעיקר סכנת המוות האלים בידי מתנגדים פוליטיים והרעב
והמצוקה בהיעדר כל רכוש, קורת גג, מסגרות סעד ועזרה, מוסדות רפואיים או תשתיות
בסיסיות. לבחירות הדמוקרטיות שהתקיימו שם אין שום משמעות מבחינת ביטחונינו הקיומי.
הקהילה שלנו
קטנטנה, היא מונה בערך 90 איש, מתוכם 13 ילדים. בזמן בו שהינו בישראל בנינו כאן
לעצמינו חיים והשתלבנו בחברתכם באופן מוחלט. רובנו חיינו כאן יותר מ-10 שנים וחלק
מאיתנו מתגוררים כבר 20 שנה בישראל. בזמן זה רכשנו חברים קרובים, בנינו את חיינו
ובתינו, היינו תושבים שומרי חוק וחברים יצרניים ותורמים בחברה. ילדינו הלכו לבתי
ספר ישראלים ולא מכירים שום תרבות מלבד זו הישראלית. אנו חשים ופועלים כאזרחים
ישראלים לכל דבר ויש בליבינו אהבה גדולה, הכרת תודה והערכה לעם בישראל.
שמחנו ונהנינו
ללמוד על ההיסטוריה והדת שלכם, איתם אנו מזדהים. אנו גם חוגגים איתכם את חגיי
ישראל - ואף משתתפים באופן קבוע בסדר פסח. בנוסף, אנו רוכשים כבוד רב לדמוקרטיה
הישראלית ולזכויות שהיא מעניקה לאזרחיה ואנו נשמח לקחת חלק במשימות התנדבותיות
למען המדינה עד כמה שיתבקש מאיתנו.
בשלב הזה אנו לא
יכולים לחזור לליביריה. למרות שמבחוץ נדמה כי ליבירה בדרך להשתקם היא רחוקה מלהיות
בטוחה עבורינו. הארץ נהרסה משנים של דיקטטורה ומלחמת אזרחים ואין לה יסודות כלכלה
מינימליים או תשתיות - בקושי יש חשמל במדינה, מים זורמים או שירותי בריאות. בתינו
ורכושינו נהרסו או נבזזו; מקומות העבודה שלנו נחרבו או שינו את פניהם, וחברינו גלו
או נרצחו; ללא תשתית חברתית וחומרית זו אין לנו שום תקווה שנוכל לתמוך במשפחותינו
ולקיים את עצמינו אם נשוב לליביריה. ללא תשתית סעד נידונו לרעב וכליה.
בנוסף, המצב
הביטחוני בליביריה רחוק מלהיות יציב. גם ב-1997 ליביריה הוכרזה כ"בטוחה"
ואזרחים גולים רבים שבו אליה מארצות סמוכות. אבל רק שנתיים לאחר מכן רבים מהם
שילמו בחייהם או נפצעו מעוד התפרצות של הקונפליקט.
כרגע ליביריה חסרה
צבא מסודר ואין לה שום דרך להבטיח ביטחון מינימלי במקרה של התעוררות האיבה –
שבהחלט צפויה לשוב בעקבות מתיחות בין-שבטית עתיקה.
אנו פונים אליכם
היום מתוך כבוד גדול למדינת ישראל ולנבחריה. אנו מקווים שנכבדיכם ישמעו את
תחינתינו ויבינו עד כמה בוער ומסוכן המצב בו אנו נמצאים. נשמח מאוד אם תוכלו לפגוש
את נציגי הקהילה שלנו כך שנוכל לחלוק עימכם את הסיפור שלנו ולדון באלטרנטיבות
לגירושינו. ישראל הפכה לביתנו היחידי, בבקשה עזרו לנו להימנע מגורל אכזרי.
בברכה,
בשם הקהילה
הליברינית בישראל
מר איובה א. קנה –
נשיא הקהילה הליברינית בישראל.
פרטי התקשרות:
מר איובה א. קנה
ת"ד 1605,
תל-אביב, ישראל
טל' 0542129387
מר אדווין בראון
טל' 0547446731
לתגובות בעברית:
יריב מוהר
