החרצית

סוג צמחים ממשפחת המורכבים.

בסוג חרצית כ200- מינים, הנפוצים בעיקר באזורים הממוזגים של אירופה, אסיה, אמריקה ואפריקה. בארץ נפוצה מאוד החרצית העטורה, הגדלה בר. לחרצית זו עלים שסועים, ופרחיו, הערוכים בקרקפות,, צהובים. לעיתים נראים בה גם פרחים לבנים. החרצית העטורה מקובלת גם כצמח נוי תרבותי, וכך גידלוה במצרים כבר בימי קדם.

במרכזה של הקרקפת מצויים פרחים צינוריים, ובהיקפה פרחים לשוניים, הנראים כעלי כותרת. כך נראית הקרקפת כולה כפרח אחד, שקוטרו מגיע עד 6 ס"מ והוא מושך אליו חרקים המאביקים אותו. הפירות הם זרעונים קטנים בעלי שלוש כנפיים, שבעזרתן הם נפוצים למרחק.

בישראל מצויים עוד שלושה מיני בר של חרצית: חרצית דביקה, חרצית השדות וחרצית משוננת, כולם צמחים קטנים יותר וגם קרקפותיהם קטנות יותר מאלה של החרצית העטורה.

רוב זני הנוי של החרצית פותחו מהחרצית היפנית או מהחרצית ההודית. לחרציות הללו נודע מקום חשוב בתרבות הגנים של יפן, ובשמן קשור חג יפני ידוע. החרצית היא הפרח הלאומי של היפנים.

לחרציות התרבותיות, הקרויות בפי העם כריזנטמות, יש היום מאות זנים תרבותיים. פרוש השם כריזנטמום ביוונית הוא "פרח הזהב". גם השם העברי נגזר מ"זהב חרוץ". אלה הם צמחים חד-שנתיים, הפורחים בדרך כלל בסתיו. עם זאת ניתן לכוון את פריחתם גם למועדים אחרים על ידי הארתם גם בשעות הלילה. כיום מגדלים חרציות בהיקף נרחב בחממות. לקרקפות החרציות התרבותיות צורות מצורות שונות. ריבוין נעשה על ידי זרעים או ייחורים.