סקירה היסטורית – יהדות אוקראינה
סמיון גולדין – דוקטורנט
האוניברסיטה העברית, ירושלים
"יהדות מזרח אירופה"
11.3.2002
18:30 – 20:15
דרכה המיוחדת של
יהדות אוקראינה
התפתחות חברתית
סוף המאה ה19
עד 1917 - נושא גיוס
לצבא
במהלך השלטון הסובייטי
דרכה המיוחדת של
יהדות אוקראינה:
1. שרטוט קווים מנחים להתפתחות ההיסטורית של יהדות רוסיה בעת החדשה (מהמאה ה-18 ועד
1917)
2. גורל היהודים בשלטון הסובייטי (עד מלחמת העולם ה-II).
(גזרות ת"ח-ת"ט ובוגדן חמלניצקי)
נשאלת השאלה מתי הגיעו היהודים לשטח האימפריה הרוסית. מאמינים שיש שני מקורות:
א. הם כבר היו שם (הכוזרים, קייב הקדומה, חצי האי קרים).
ב. הגיעו עם גלי ההתיישבות מאשכנז בימי הביניים (בעקבות הגלייתם).
בסוף המאה ה-18 החלה ממלכת פולין הגדולה (פולין-ליטא, מהים הבלטי ועד לים השחור)
להתפרק. זו הייתה מדינה גדולה בה התרכזה מרבית האוכלוסייה היהודית של מזרח אירופה.
פולין-ליטא מפסיקה להתקיים והיא מתחלקת בין רוסיה, פרוסיה
ואוסטרו-הונגריה. כך הגיעה לשטח רוסיה גם האוכלוסייה היהודית (כ-900 אלף יהודים).
1815: שוב משתנים הגבולות (קונגרס פולין) ונכנסים לשטח רוסיה עוד כ-600 אלף יהודים.
זה קורה אחרי מלחמת נפוליון.
שאלה: למה עד אז לא היו יהודים ברוסיה?
שלטונות רוסיה לא היו מעוניינים בהתיישבו יהודית בגלל אי סובלנות דתית, פחד מתחרות
כלכלית (הקיסרית אליזבטה כתבה דו"ח, במו ידיה, על הרצון להכניס סוחרים יהודים
לאימפריה: "מאויבי דת ישו אין לי צורך ברווחים – גם לא ברווחים נאים").
באותה תקופה מותר היה לגרש יהודים, אך בגלל השינויים בתקופה יד גם שינוי בגישה
(1780) ורוסיה עוברת לתקופת השכלה כדוקטרינה רשמית.
הדחף הראשוני של הממשל (של יקטרינה הגדולה) היה לקבל את היהודים כשווים בין שווים.
ליהודים היו זכויות בערים – הם הורשו לעסוק בסחר בלי כל מגבלות, ועוד. בתוך זמן קצר
(1791) המדיניות השתנתה. סוחרים רוסית התחילו להתלונן על כך שיהודים מתחרים בצורה
בלתי הוגנת. יקטרינה מקשיבה להם ומסכימה להגביל את היהודים ל"תחום מושב", אשר קם
מספר שנים מאוחר יותר.
בתחילת המאה ה-19 מוקמת ועדה בראשות המשורר דז'ארין(?) החוקרת את הנושא היהודי: מה
מקומם ומה תפקידם באזורים המערביים החדשים. מסקנות הוועדה הולידו את: "תקנת יהודים
# 1": הקמת תחום המושב (1804).
לפני הגדרת תחום המושב היהודים ישבו בעיקר בצפון. השלטונות ביקשו ליישב את הדרום,
וזה התאים גם ליישוב היהודים: אודסה, שהוקמה בסוף המאה ה-18, הפכה למרכז יהודי.
המצב הכלכלי בדרום אוקראינה היה רע למדי. תחום המושב היה חונק והיהודים ביקשו
שיאפשרו להם להתרחב. אחת הסיבות היא הריבוי הטבעי של היהודים ופיצוץ האוכלוסין.
השלטונות ראו ביהודים אוכלוסייה עירונית – הם חיים בערים ועוסקים במסחר. היציאה
לכפר של אותה אוכלוסייה נתפשה כניצול לרעה של האיכרים, ולכן אסור היה להם להתיישב
באזורים כפריים.
1914: בעת המפקד 1897 חיו כ-6 מיליון יהודים בתחומי האימפריה הרוסית (גידול של פי
ארבע תוך מאה שנה). עד 1914 היגרו מהאימפריה כמיליון יהודים (למערב אירופה, אמריקה,
דרום אמריקה, אוסטרליה).
מגמת הנהירה הייתה מצפון (הבלטיקום) לדרום (אוקראינה).
[
למעלה ]
התפתחות חברתית
מספר כיוונים להתפתחות החברתית:
1. השתלבות היהודים בחיי העמים הסובבים (מבחינה פוליטית, תרבותית, כלכלית, ועוד).
באוקראינה זה נעשה בשפה הרוסית (זה נכון לגבי כל אזורי אוקראינה פרט לחלק
ה"פולני"). היהודים תמיד הזדהו עם היסוד האתני העליון מבחינה תרבותית באזור בו חיו
(בפולין – הפולני, באוקראינה – הרוסי).
2. מקצועות חופשיים – בתחילה השלטונות האיצו את כניסת היהודים למוסדות להשכלה גבוהה
(לפעמים אפילו ניסו לחייבם בכוח).
בחלק הראשון של המאה ה-19 הם עשו זאת דרך הרבנים: רק רב שלמד בבית ספר לרבנים רשאי
לקבל אישור להיות רב. בבתי ספר אלה למדו: היסטוריה רוסית, שפות ועוד. הבעיה הייתה:
הקהילה לא רצתה רב כזה, ורב שסיים בי"ס כזה לא רצה יותר להיות רב.
בחלק השני של המאה ה-19 חלה התפתחות ברוסיה ויהודים נהרו לבתי ספר להשכלה גבוהה.
אחת הסיבות לכך הייתה שסטודנטים היו רשאים לצאת מתחום המושב. סוחרים עשירים ובעלי
מקצועות מסוימים, כמו גם המשכילים, היו רשאים לצאת מתחום המושב.
שני שלי מהסטודנטים ברפואה ובמשפטים היו יהודים.
האורתודוקסיה המודרנית היא תגובה למודרניזציה.
ההגבלות על הלימודים התחילו בסביבות 1878. באותה תקופה הופיע מאמר בעיתון
הריאקציוני "נובוייה וורמיה" – זמן חדש - "ז'יד אידוט" – יהודון בא. המאמר תיאר את
היהודים ככוח חתרני ופנאטי המשתלט על המדינה. בעיקר היה חשש ממעורבותם של היהודים
בתרבות הרוסית. גישה זו הפכה למדיניות, וחלו הגבלות על היהודים. באותה תקופה בתחום
המושב כרבע מהצעירים למדו באוניברסיטאות, בעוד שמחוץ לתחום המושב רק 10%, בערי
הבירה – רק 5%.
ההגבלות הביאו לכך שהיהודים נסעו ללמוד במערב אירופה. הם היו עניים, ממורמרים,
מושפלים ו"מסולקים", מה שהפך אותם לרדיקלים, ומשם הם התגייסו לקבוצות מהפכניות.
[
למעלה ]
סוף המאה ה19
מתפתחת אנטישמיות ממוסדת וגוברות ההגבלות על היהודים – תחת שלטונו של ניקולאי ה-II:
חל איסור על יהודים להיות פקידי ממשל, קצינים, פרופסורים, חלו הגבלות נוספות על
תחום המושב, ועוד. למרות שיעצו לניקולאי להסיר את ההגבלות הוא לא הסכים כי ראה
ביחסו הקשה אל היהודים "יעוד".
מצב היהודים לא היה פשוט, והוא התבטא בפוגרומים וביחס עוין רשמי. ובכל זאת הצליחו
היהודים להיכנס לאליטה החברתית-עסקית-תרבותית-ספרותית. תחום היצירה פרח מבפנים
(מפלגות, עיתונות, תרבות, התעוררות הלאומיות) גם בהשפעות חיצוניות – הלחץ החיצוני
עורר פריחה רעיונית פנימית.
[
למעלה ]
עד 1917 - נושא גיוס
לצבא
א. בהתחלה שחררו את היהודים מחובת גיוס באמצעות תשלום מס המזכה משירות. יהודים נהנו
ממעמד מיוחד של בני מיעוטים, אך רק היהודים האשכנזים נהנו ממעמד זה. מעמד זה הגדיר
את היחס כלפיהם מצד השלטון – כשל קבוצה מפגרת, ולכן יש להתחשב בה.
ב. ב-1827, בתקופת ניקולאי ה-I, היהודים התקרבו אל האוכלוסייה דרך השירות בצבא.
ג. ב-1850 – חלה עליהם חובת גיוס, אך אם הם לא המירות את דתם
אסור היה להם להיות קצינים.
ד. במלחמת העולם ה-I עבר חוק על פיו נאסר על יהודים לשרת בצבא.
ה. בתקופה הסובייטית – בעקבות המהפכה הוסרו ההגבלות של השלטון הצארי, אך אז החלה
מלחמת האזרחים (קרבות, מעבר כוחות) והיהודים היו קורבנות המצב הזה (כל צבא שעבר
אצלם היה עושה בהם פוגרומים). למעלה מ-1,500 יהודים מתו מפוגרומים (75% מהם בשטח
אוקראינה). בקרב האליטה היהודית כ-90% היו נגד הבולשוויקים והצטרפו לדניקין. מעטיפ
הלכו לצבא (אך לא התקבלו). הליברלים היו נגד הצאר אך לא בעד הבולשביקים, והלאומנים
היהודים היו נגד הבולשביקים כי אלה היו נגד לאומיות.
[
למעלה ]
במהלך השלטון הסובייטי
(אחרי 1920, וניצחון הבולשביקים)
1. חברתי-דמוגרפי: הוסרו המגבלות על אזור ההתיישבות והמוני יהודים התחילו להגיע
לרוסיה, לערים הגדולות. זה נכון גם לגבי אוקראינה – כי שם זה העתיד. עד שנת 1926
גדלה האוכלוסייה היהודית של קייב פי ארבע, של חרקוב פי שבע (הדבר היה נכון גם לגבי
מוסקבה, סנט פטרבורג, יקטרינבורג, ועוד).
2. תוכנית החומש – היה צורך בהרבה ידיים עובדות. נוצרה ברית יהודית-בולשוויקית
בשנות ה-20 וה-30: היהודים נכנסו באופן מסיבי לשירות המדינה, לצבא, לשירות החשאי
ועוד. הסיבה: הם היו אמינים יותר מקבוצות אתניות אחרות בגלל מי שהיו הוריהם – קבוצה
לא מאיימת על השלטון.
3. ג'ון קליר – היסטוריון – "השלטון הסובייטי והיהודים": השלטון הסובייטי הופיע
לפני היהודים עם פיתיון: הם יסירו את המגבלות, אך לזה יהיה מחיר – הסתרת כל סממן
לחיים יהודיים. הם יקראו "אזרחים סובייטייים ממוצא יהודי". (במחקר שנעשה בין שתי
המלחמות היה אחוז נישואי התערובת בסנט פטרבורג של שנת 1936 כמו בשיקגו בשנת 1968).
בסוף שנות ה-40 עושה סטלין מפנה מדיני כלפי היהודים – היהודים עוינים, חשודים, זרים
(משפטי הסופרים והרופאים). היהודים האמינו לשלטון והתנערו מסממניהם ואז השלטיון בגד
בהם. ילדיהם אינם יכולים להמשיך. זו הייתה לידת תנועת הסירוב.
4. הערה של סמיון: בשנות ה-20 וה-30 הייתה יציאה מתחום המושב וכן התבוללות, אך גם
הישארות בתחום המושב ו"סובייטיזציה יהודית". יצירת "אומה יהודית סוציאליסטית" ששפתה
הרשמית היא אידיש. אומה זו תהיה קומוניסטית ונאמנה למשטר. (מגמה זו הייתה פחות
עקבית ממגמת ההתבוללות באזורים אחרים).
5. לקראת מלחמת העולם ה-II נוצרו שני עמים: שניהם באו ממקור אתני אחד ודיברו באותה
שפה אך אחד נכנס פנימה והתבולל בעוד השני שמר על אופיו היהודי אך היה גם סובייטי.
6. בשואה – מי שנשאר בתחום המושב הושמד. מי שיצא ממנו ניצל, אך גם התבולל.
[
למעלה ]
|
