6.11.02
ט'יול פתיחת קורס... ה-ט'יול – סיקור מהשט'ח!
בצהרי יום
שישי החלו חברי גדוד סער להגיע לשבט... מ-12 וחצי עד בערך 1 וחצי כולם הגיעו.
העמסנו ציוד שבטי וציוד אישי קיבלנו איזה הרצאה קטנה מחן ומהדר ויצאנו לדרך (אחרי
לא פחות מ-3 שעות בשבט!). הנסיעה עם שבט עמירים הייתה נחמדה מאוד. היה לנו אוטובוס
קטן ומסריח ונזלו ממנו מים כל הזמן. העיקר שעשינו מוראל חבל על הזמן... עמירים
ישבו בשקט ואפילו לא הגיבו (בזבוז של קול או מה?).
אחרי נסיעה
של בערך שעתיים הגענו לצומת שוקת ושם רצנו לשירותים וגילינו להפתעתנו הרבה שהם עולים
1 ₪ (חוצפה!!!), פה אני חייבת להודות למיכל שתרמה 10 ₪ למטרה הנעלה ולשירותי
מקדונלדס... אחרי ריקון השלפוחיות נפגשנו עם כל החברים מההנהגה, זה היה רגע מרגש
שהיה מלווה שחיבוקים ונשיקות!
ושוב על
האוטובוסים... נסיעה של עוד שעה וחצי והגענו לשטח. שמנו כובעים וסווטשרטים
והתחמשנו בפנסים. דפקנו מוראל לא מהעולם הזה כדי שכולם ישמעו! וכולם שמעו! אחרי
כמה הוראת בטיחות יצאנו לכבוש את צוק תמרור בדרך חשוכה נטולת ירח אבל עם ה-מון
סטיקלייטים. עלינו ועלינו החלקנו ומעדנו אבל זה היה שווה. כל הדרך היה מוארת במאות
סטיקלייטים מהלכים והשמיים היו מלאים בכוכבים! כשסוף סוף הגענו למטה אחרי בערך 3
שעות התחלנו להוריד ציוד מהאוטובוס.
אחרי
שריכזנו את כל הציוד התווכחנו עם להקים אוהל או רק לישון עליו. החלטנו להקים אבל
זה לא ממש שינה כי בסוף ישנו על האוהל. הבאנו סנדה ארוכה מידי שקרעה את האוהל...
כמה חבל. אני לא זוכרת בדיוק מה קדם למה אבל בערך ב-12 הלכנו למסדר. הפעם המוראל
היה סביר לעומת הפעמים הקודמות אבל לא שכחנו לעשות את המוראל הכי טוב שיש יחד עם
כל ההנהגה (כמעט) אני חושבת שאתם יודעים על מה אני מדברת: "מי שלא קופץ הוא
צור" (סליחה צוות חוץ זה לא משהו אישי). צור די התעצבנו עלינו ונתנו מכות
רציניות לכמה אבל אנחנו החזרנו במורל משותף עם רכ"ס. אחרי שנרגענו חזרנו
לאזור שלנו.
התחלנו
להכין לאכול וגילינו שרק המדריכות שלנו חשבו שאי אפשר לבשל ולכן נתקענו עם אוכל
מעפן אבל פה צור באו לעזרתנו יחד עם שבט מגל ותרמו לחלקנו אוכל. אחרי סעודה קצרצרה
הלכנו לבקר חברים מכל מיני שבטים וב-2 וחצי נקראנו במסתוריות חזרה לאזור המדורה
שלנו. אמרו לנו לשים חאקי ולהתייצב למסדר.
עמדנו
נרגשים ואמרו לנו לכסות את העיניים עם העניבה, התיישבנו וחיכינו... מוסקו ויואב לא
נתנו לנו לדבר ואפילו שפכו על כמה בנות קצת מים. לאט לאט החלו כל מיני אנשים
להיעלם בלי להשמיע קול. ממש נבהלנו. מה שבעצם קרה זה שכל זוג שנעלם צעד למקום שבו
חן והדר ישבו, נשבענו למלא את מידות הצופה ועוד ואחרי זה הלכנו עוד כמה מטרים
לאזור שבו היו פנסינים עם השם סער. שם עברנו מסדר ראשון בתור שכבה. קיבלנו סיכות
הבטחה וסווטשרטים מדליקים ורצנו חזרה להשוויץ שהיבטחו אותנו.
רובנו נשארו
ערים עד הבוקר. באמת שלא היה צריך אוהל. ניקינו, העמסנו ציוד וישבנו לאכול ארוחת
שחרית חפוזה.
יצאנו
למסלול השני... מסלול ארוך ארוך, ארוך. אני לא אעריך בפרטים כי לא היה משהו מיוחד,
זה היה טיפוס על איזה הר או מצוק ואז ירידה ממנו דבר לא קל בהחלט. אבל משהו מיוחד
שכן שווה לשמוע הוא: בשבט רכ"ס יש משחק מעניין של מי הכי נועז. זוג של בן ובת
מורחים אחד לשני שוקולד בכל מיני מקומות ומלקקים את זה אחד מהשני. נשמע משחק תמים
בהחלט אך לא! זה התחיל באצבע עבר ללחי עבר לצוואר, לבית השחי אבל המקום הכי מגעיל
היה בכף הרגל בין הבוהן לאצבע! Talk about sick
בסוף המסלול
שנמשך כ – 7 שעות עם עצירות (והיו הרבה כאלה) היה אגמון עם מפל ומים נעימים מאוד,
זה הפך את כל המסלול לשווה בהחלט, גם ירידה ענקית וממש קשה מצוק.
הגענו הביתה
מפורקים אך מרוצים. טיול פת"ק 2002 בהחלט היה משהו מיוחד!
ותודה גם
לצוות ליווי (ליעד,אור,דנה ויואב הכלים !!!) שהיה מעולה, מעולה, מעולה ובלעדיו לא
היה טיול..בטח שלא... :)
נעה רגב
