|
5 |
אור |
|
13/09/2003 |
בנייה
חופשית * תרבות * וחברה |
|
תוכן העניינים: · רשמים מביקור בלשכה הגדולה של יפן · ארנסט ופאלק – שיחה שלישית בסידרה חידה מסונית מס 2 בחסות: ליעוז-סמלים,מדליות ומוצרי פרסום מה היה
המוטו המקורי של הלשכה הגדולה הראשונה באנגליה בשנת 1717? בין הפותרים תוגרל סיכת דש מסונית מתנת
"ליעוז" |
התחלות... דעתי
היא כי חלק אינטגראלי מהבנייה החופשית היא התקווה: היכולת הנתונה לאדם להישאר
אופטימי ולכאורה להתכחש לכל הסימנים מבשרי הרעות הנה אחת הדרכים להתקדמות בכל
שדה ותחום של העשייה האנושית. לפעמים די בתקווה זו להפוך משענת קנה רצוץ לקורה
תומכת ואבן יסוד. בגיליון הנוכחי של האור הגנוז האח ישי
מביא מרשמיו לאחר ביקור מרגש בלשכה הגדולה של יפן. אנו מפרסמים את השיחה הבאה
בסדרת שיחותיו של לסינג על הבניה החופשית. החידה מהגיליון הקודם עדיין לא נפתרה
והפרס עדיין עומד. שנה טובה !לאחיי כל המסדר באשר הם. בתמונה
מימין למעלה:
משתתפי יום העיון |
|
המתנה המושלמת לביקור בלשכה הלשכה הכחולה ביפן הלובי בלשכה הגדולה ביפן |
הלשכה הגדולה של יפן/ ישי
קרני אקהאוז כהרגלי בקודש, נוהג אני לפני כל נסיעה לחו"ל
להכין בנוסף למברשות השיניים, תיק הרחצה, כדורים נגד השד-יודע-מה וכובע, גם:
לפחות חליפה אחת, את ה"דרכון המסוני" שלי, מכתב הכרה של הלשכה הגדולה
למדינת ישראל- חתום על ידי המזכיר הגדול, סינר, עדי לשכתי ומתנה סמלית לאחים
בחו"ל. כאן הייתי מעוניין לעצור לשנייה קלה ולציין כי
בכל פעם שהריטואל של ביקור לשכות בחו"ל חוזר, אני מופתע שוב ושוב מחדש... כאשר החלטנו סופית כי יעד נסיעתנו יהיה יפן, לא
עבר זמן רב עד שהתחלתי את מסעי בארץ האינטרנט (חו"ל בחבילת מתכת הכוללת
מקלדת ומסך) ומהר מאוד עלה בידי למצוא את אתר הבית האינטרנטי של הלשכה הגדולה
למדינת יפן! כל כך שמחתי ומייד (לאחר סיור בכל האתר) שלחתי EMAIL
לכתובת המופיעה בתפריט המסך שהייתה מאוד מעוניינת לשאוב כל פנייה אפשרית שלי בכל
נושא. לא
עבר זמן ולמחרת קבלתי תשובות לכל שאלותיי מאותה תיבה חביבה. התשובה הנ"ל
נשלחה מהמזכיר הגדול – האח המ. מ. נשיא גדול לשעבר של מדינת יפן -FREDRIC COLLINS,
ששמח מאוד לשמוע על בואנו (בואנו?!) וציין, כי ישמח עוד יותר, לארח במתקני הלשכה
הגדולה אותי ואת זוגתי (שתחייה...) והוא מצפה לכך בקוצר רוח. כמו כן ציין כי
בתאריכים הכוללים את ביקורינו ביפן ישנו חג לאומי ולכן, ישנה האפשרות כי ייעדר
באופן לא צפוי מלשכתו- אך אנו מוזמנים ללא כל קשר לכך! ראוי לציין כי באותו שלב לא הייתי מודע למוצאו של מר קולינס, למרות שבמחשבה שנייה, עמוקה קצת יותר, אין זהו שם פופולארי ליפני מצוי. בכל אופן, התשובה והיחס היו אדיבים ביותר ומסבירי-פנים כראוי ליפני ממוצע. החלטנו שיחס כזה ראוי לתשובה ולכן, הכנתי בעזרת אחי וחבר סודי, משה שנון מתנה "סמלית" (תרתי-משמע) אשר אנו נוהגים למסור לאחינו בחו"ל בביקורנו והיא: אבן ממערת צידקיהו, אשר נאספה בטקס דרגת "אומן האות" בשנת 2000. האבן, ארוזה בתיבה הנושאת אינפורמציה על האבן, הקשרה המסוני ומכתב, המסביר בפירוט את ההקשר המסוני של האבן, למקום בו נחצבה ולנו, הבונים החופשים. טוקיו. יום אחרון לפני הנסיעה לאוסקה. אחה"צ. השמים מתקדרים. 15 מעלות. גנהיגשי דורי, מתחת למגדל טוקיו- בניין הלשכה הגדולה. המונית נעצרה בכיכר החנייה שלפני הבניין. הדלת נפתחת לבד (כמו בכל מונית ביפן...) ואלפי פרחים בצבעים עזים מחייכים אלינו מבחוץ. אני מגיש לנהג את כרטיס האשראי שלי לתשלום (כן, כן!) והוא מחזיר לי את הנייר עליו מודפסת מפת ההגעה ושם המקום ששלח לי האח קולינס. אנחנו יוצאים מהמונית ואומרים לנהג החביב: "אריגטו!". הוא מחייך בפה ללא שינים, הדלת נסגרת לעצמה והמונית מתרחקת. אנו מביטים ומלפנינו ניצב בניין מרובע, שחור, מצופה זכוכית שחורה ואטומה, לא גדול במיוחד, מיוחד! - על אבן גדולה לידו, על המדרכה, חצובים להם בקובית שיש ומתחילים להירטב מהטפטוף שהחל זה עתה, סמלי המחוגה ומד-הזווית. אין ספק כי זהו המקום! אנו ניגשים לדלת הזכוכית הגדולה. היא נעולה. מבפנים- לובי לבן מאבן ושיש. אני לוחץ על כפתור האינטרקום הקבוע בקיר. "מושי, מושי, גוזאי מה-שתההה!" בוקע קול צורמני ומתכתי
מהקיר השחור. "דיס יז ברודר קרני פרום יזראל, אי הב אן
אפויינטמנט וויד מיסטר קולינס" אני עונה בחשש-מה. "אוווו, קאם אינסייד פליז, אי אם און דה
סקונד פלור, יוז די אלוויטור טו יור רייט פליז". זמזום עצבני מקפיץ אותנו והדלת נפתחת לרווחה.
אנו פוסעים פנימה, לתוך חלל של שיש לבן וצחור המואר מהתקרה בעוצמה. תחושה נעימה
ושלווה אופפת אותי מיד עם הכנסנו אל המבנה ובאופן בלתי מוסבר - אני מרגיש
בבית... אני מביט ימינה ומגלה שהמעלית ממתינה לנו בדלת פתוחה. ללא היסוס אני
פוסע פנימה כשאני אוחז את ידה של אשתי, אך זאת לא מגיבה. אני פונה אליה ואז מבין
מדוע היא נטועה במקומה וחיוך על פניה- מולנו (מול המעלית) ישנו קיר אבן מפוסל
ביד אומן. תבליט מרכזי בו המתאר את סמל הזמן (המוכר לנו מטקסים עתיקים יותר של
הבנייה החופשית) ומשני צידיו חלונות זכוכית המעוטרים באומנות וויטראג' מרהיבה,
המלאה בסמלים מסוניים של סוגי הלשכות והגופים הנלווים. יצירת פאר מכובדת הראויה
ביותר למקום שהוא לובי הכניסה לבניין זה. עולים במעלית. קומה שנייה. הדלת נפתחת. את
פנינו מקבלת בחורה יפנית בהשתחוות מסורתית ומטה (קצת יותר מכובד מאדם שמכירים)
ואנו עונים לה באותה הדרך. היא מחייכת.
"וולקם
טו דה גרנד לודג' אוף ג'פאן!" כדי לא לעייף אתכם יתר על המידה, אקצר ואפרט-
הבחורה המקסימה ומסבירת הפנים הזו, היא מזכירתו של מיסטר קולינס (המזכיר הגדול.
אגב, היא המזכירה היחידה במתקן הלשכה הגדולה...). מסתבר, שמר קולינס היה חייב
לצאת לדרכו מפאת אותו חג שהוזכר מקודם, אך השאיר הוראות מפורטות לגבי ביקורנו
בהיכלים (?!). לאחר שהתעקשתי להציג את התעודות המעידות על חברותי כאח סדיר במסדר
הדגול והמפואר בעולם נלקחנו, אשתי ואני לחדרו של המזכיר הגדול לחתום בספר
המבקרים. בעוד אנו חותמים, אני מביט סביבי בחדר המפואר עטור ספריית העץ הכבדה
המלאה בתמונות וספרים ושולחן הכתיבה העצום ומגלה את תמונתו של המזכיר הגדול, האח
קולינס- בחור מערבי מבסוט! (הייתי צריך לנחש, כבר אמרתי?...) מכאן אנו פונים
למעלית שוב. בדרך, אנו שומעים היסטוריה על הבונים והבניין ואנו יורדים לקומת
המרתף בה ממוקמים ההיכלים. מסתבר, כי ישנם שני היכלים: אחד כחול ואחד המשמש את
הנוסחים היורקי והסקוטי. במקום גם נפגשים חברי מסדרי: השריינירים
(נדבנים בונים חופשיים) , איסטרן סטאר (מסדר מקביל לנשים) , ריינבוו גירלס (לנערות) ודמוליי
(לנערים). הסתבר, כי ביום ביקורנו במקום התנהלה עבודת קידושין בהיכל
ה"כחול". למזלנו, הגענו בדיוק בהפסקה. (בנוסחים שונים ישנן הפסקה
במקומות שונים בטקס הדרגה הראשונה, באורך שונה) הוצגנו לנשיא הלשכה (שהיה
אמריקאי לחלוטין...) ונכנסנו אל ההיכל. קשה
לתאר את הסיבה המדויקת והנקודתית לשוק שהכה בנו! איני יודע אם זה הגודל של ההיכל
(שהיה זהה לאולם כדורסל של אולם מפעל פייס שכונתי). או אולי התקרה הגבוהה במיוחד
שהייתה מחולקת קורות גותיות-מודרניות וזרועה כוכבים מאירים (כוכבים, כוכבים!).
או שאולי העמודים ועליהם הכדורים שנראו כנעשו על ידי אמן-על. או שאולי התאורה,
שלא הבנת מהיכן היא בעצם מגיעה (אך עדיין "עשתה" את העבודה). או שאולי
חדר הבקרה האקוסטי שצופה ממעל אל ההיכל (המשרת את האחראים לתפעול הטכני של
הטקס...). אכן, מקום מרשים ביותר שגורם לך להעלות חיוך אינפנטילי על פניך ללא
יכולת למנוע זאת וללא כל התחשבות ב"איך אני נראה עכשיו ומה יחשבו עלינו-
הישראלים" מול חמישה אחים התוהים מה לעזאזל עושה פה הבחור הזה ומי זאת
הבחורה שאיתו?! הוצגנו אל האחים הנוכחים (שהיו כולם אמריקנים...) וברכתי את האח החדש (שנראה מאוד
"אפוי" והיה אמריקני גם...) ואת נושאי המשרה של הלשכה הנוכחית (שהיו
גם אמריקנים למעט אחד, שהיה בריטי...). דברנו קצת על ישראל, בניה חופשית ועוד
הרבה על ישראל ו"איך שם" ואז שאל אותנו נשיא הלשכה החביב אם ברצוננו
לראות את ההיכל הגדול. יש
אחד גדול יותר!... אמרתי בסינון שיניים לאשתי והיא חייכה. נלקחנו למרחק עשרה
צעדים ודלתות עץ גדולות נגלו לעיננו. זהו ההיכל של הדרגות הגבוהות. הדלתות נפתחו
וחדר עצום נפער לנגדנו. ראוי לציין כי אשתי היקרה מגיעה מעולם העיצוב
הארכיטקטוני, הבנייה (לא החופשית) ועיצוב הפנים וכבר בשלב זה החלה להתמוגג
ולנסוך חיוך חושף שיניים צחורות על פניה. ישנם רגעים כאלו בחיים, בהם אתה שמח
להיות במקום מסוים בזמן נתון עם אדם מסוים. זה היה רגע כזה! נכנסנו. החלל
גדול עוד יותר מההיכל הכחול (מתנ"ס הפיס השכונתי...), העיצוב הקלאסי-מודרני
עשוי כמלאכת מחשבת ואין גורע גם כשמדקדקים בקטנות ומביטים על המנורות דמויות מנורות
גז התלויות ובוערות על הקירות. התאורה המדהימה האופפת את החלל. התקרה המחולקת על
ידי קורות דקורטיביות בהן מפוזרות, חקוקות ו"בוערות" המילים: Infinity, Immortality, Hope.
הכיסאות המרופדים אדום בוהק, השולחנות ופסנתר-הכנף בפינה. ומעל הכל, מתנוסס
בגאווה הנשר הדו-ראשי בענקיותו המרשימה (שבלחיצת כפתור מתוחכמת, מסתובב על צירו
והופך לסמל היכל ארון-הברית...). גם באולם זה דאגו להעיר את תשומת ליבנו לחדרי
הפיקוד האקוסטיים הממוקמים בקומה העליונה והצופים אל החלל מבעד לזכוכית אקוסטית
משוריינת, משם פוקדים, מפעילים ומנהלים את הכל. על קיר הכניסה הוטבעו מספר לוחות
אשר מתארות את האחים אשר הביאו את הבניה החופשית ליפן ואת ההיסטוריה של המקום
בראשותו של הגנרל מקארטור! (עוד אמריקני...). נפעמים ומרוגשים נפרדנו אשתי ואני
מהאחים החביבים (כל השמונה...) ואני, נתתי את מלתי כי בפעם הבאה אביא איתי סינר,
חליפה ואלמד אותם כמה מילים בעברית. היו
עוד המון תמונות, ארונות מלאי כל-טוב מסוני, ציורים ותעודות בדרך החוזרת אל
המשרדים של הבניין, מקום בו התחלנו את סיורנו (און דה סקונד פלור). לאחר כוס מים
הגיע הזמן למסור את השי שהבאתי מארץ הקודש. כמנהג אחינו היפנים, בתמורה, קבלנו
(אשתי ואני) מתנות, חומר כתוב על המקום, סיכות הלשכה וחבילת גלויות של הלשכה
הגדולה. עזבנו את המקום בקידות רבות ואמירת "אריגטו גוזאימה שתה!"
רבות, נבלענו בתוך המעלית שהובילה אותנו חזרה כשבאנו אל הלובי הלבן ההוא ואותו
סמל הזמן שבכל פעם שאני מביט בו, אני נזכר מהיכן אני בא ולאן אני הולך... ומשם
אל הרחוב, שעכשיו כבר היה רטוב וסגרירי. טיילנו להנאתנו לכיוון מגדל טוקיו (העתק מדהים
של מגדל אייפל, רק יותר גדול ואדום, מרחק הליכה מהבניין) תוך כדי שאני חושב
לעצמי כי: טסתי עד לקצה העולם, הייתי בהיכלי הלשכה הגדולה
בטוקיו, עם איישתי, הכרתי אחים חביבים, חזיתי בפלאי הקונסטרוקציה המודרנית ולא
פגשתי אף לא בונה חופשי יפני אחד... מעניין. חומר על הלשכה הגדולה של יפן ותמונות ניתן
(ומומלץ!!!) לראות באתר: http://www.japan-freemasons.org/index.php כמו כן, יש באתר פירוט היסטורי מעניין מאוד על
הבניה החופשית ביפן וההיסטוריה (המעניינת) של המבנה בטוקיו. בברכת אחים נאמנה, האח ישי קרני אקהאוז |
|
את התשובות יש לשלוח לכתובת הדואר האלקטרוני המופיעה
בתחתית הגיליון. או לחץ כאן: שלח תשובה הבהרה פרסום זה אינו פרסום רשמי והוא אינו מיצג בהכרח את דעותיה של לשכה כל שהיא לרבות הלשכה הגדולה. כמו כן הוא אינו מייצג בהיכרך את דעות הכותבים. |
ארנסט ופאלק שיחות לבונים חופשים / לסינג תרגם האח משה
שנון כמות נכבדת של דואר אלקטרוני אני מקבל אני
מלשכות שונות. באחד המכתבים, הוזמנתי לטקס קידושי מועמד. בעוד אני קורא את
ההזמנה לא יכולתי שלא להבחין כי המוזמנים נתבקשו "להקדים את בואם מפאת כבוד
למעמדו של המתקדש...". שיחה שלישית
ארנסט: אתה מתחמק ממני כל היום בתוך קהל האנשים
שכאן. אבל אני אעקוב אחריך עד לחדר השינה שלך! פאלק: האם
יש לך משהו כל כך חשוב להגיד לי? עייפתי משיחות חולין להיום. ארנסט: אתה
צוחק מסקרנותי! פאלק: סקרנותך? ארנסט: סקרנות
אשר אתה הצלחת לעורר בי כל כך באומנות בבוקר זה. פאלק: ועל
מה בדיוק דיברנו בבוקר זה ? ארנסט: על
הבונים החופשיים. פאלק: טוב
ובכן? בזמן שכרותי ממימי הפירמונט1 המינרלים ששתינו, לא גיליתי לך את
הסוד האם לא כן? ארנסט: שהוא,
כפי שאתה אומר, לא ניתן לגילוי בכל מקרה. פאלק: אה,
נכון. זה מרגיע אותי פעם נוספת. ארנסט: ...אבל
כן אמרת לי משהו על הבונים החופשים שלא ציפיתי לו, משהו שמשך את תשומת לבי, גרם
לי לחשוב. פאלק: ומה
זה היה יכול להיות? ארנסט: או!
אל תענה אותי כך! אתה לבטח זוכר זאת. פאלק: אה
כן, זה חוזר אלי בהדרגה. וזה מה שהעסיק אותך כל היום בין ידידך הג'נטלמנים
והגברות? ארנסט: זה
הדבר! ולא אוכל להירדם אם לא תענה לפחות על שאלה אחת עבורי. פאלק: הכל
תלוי בשאלה. ארנסט: טוב
ובכן, איך תוכל להוכיח לי, או לפחות שיראה לי סביר, שלבונים החופשיים יש כאלה
גדולות ונכבדות? פאלק: האם
אמרתי לך משהו על כוונותיהם? איני זוכר שעשיתי זאת. לעומת זאת, אתה לא היית
מסוגל להעלות רעיון למעשים טובים של בונים חופשיים, אני רק ביקשתי להפנות תשומת
לבך לנקודה, שבה ניתן לעשות גדולות ונצורות במקום שגם החכמים במוחות הפוליטיים
שלנו לא מסוגלים אפילו לחלום. ייתכן והבונים החופשים עובדים באזור זה. יתכן ורק
באזור! רק כדי להעמידך על דעותיך הקדומות שכל המקומות שצריך לתקנם נמצאו והם
תפוסים, או שכל המטלות שלא הושלמו כבר חולקו לידיים להם נצרכו. ארנסט: תתחמק
איך שתרצה. מספיק לי מהתיאור שלך לדמיין את הבונים החופשים כאנשים אשר לקחו על
עצמם בהתנדבות לעבוד נגד הרעות הבלתי נמנעות של המדינה. פאלק: רעיון
זה לפחות אינו יכול לגרום בושה לבונים החופשיים. החזק ברעיון זה! רק היה בטוח כי
אתה מבין אותו בדרך הנכונה. על תערבב בו דברים שאינם שיכים. הרעות של המדינה! לא
של מדינה ספציפית. לא הרעות שאפשר להתעלם מהם ואשר פעם נחשבו הכרחיות מאימוץ של
שיטת ממשל מסוימת. הבונים החופשים לא מערבים עצמם בסוג כזה של דברים. לפחות לא
כבונים חופשיים. את השיפור והתרופה לכך הם משאירים לאזרח הפרטי אשר יכול לפעול
בהתאם לכושר השיפוט שלו, אומץ ליבו, ואחריותו לביטחונו האישי. אני בדבר על רוע
מסוג אחר סוג גבוה יותר, שהוא מטרת מאמציהם. ארנסט: אני
מבין זאת טוב מאוד. אין אלה הרעות אשר גורמות לאזרח להיות לא מאושר. אלא רעות
שגם האזרח המאושר ביותר סובל מהם. פאלק: נכון!
נגד אלו איך ניסחת זאת? "עובדים נגד אלו?" ארנסט: בדיוק! פאלק: ביטוי
זה קצת מוגזם. עובדים נגדן! להשמיד אותן לגמרי? זה לא יתכן. כי לשם כך צריך יהיה
להשמיד את המדינה ביחד איתן. גם אסור להציגן לאלה שעדיין אין להם מושג על קיומן.
במקרה הטוב, ליצור מודעות ביחיד מרחוק, לאמץ את הדרך בה המודעות נובטת, לשתול את
השתילים. לטפח ולדלל אותם, לזה ניתן לקרוא לעבוד נגדן במקרה כזה. האם אתה מבין
למה אני מתכוון, למרות שהבונים החופשים תמיד היו עסוקים בעבודה, אף על פי כן
מאות בשנים יכולות לחלוף מבלי שניתן לומר זה מה שהם עשו? ארנסט: ואני
מבין את החלק השני של החידה גם כן! ...מעשים אשר הופכים מעשים טובים למיותרים. פאלק: בדיוק!
עכשיו צא ולמד רעות אלו ולמד לזהות כל אחת מהן והשווה את השפעתן זו מול זו, אני
מבטיחך כי לימוד זה יגלה לך דברים אשר בימים קודרים יראו דיכאוניים לחלוטין.
ומנוגדות להשגחה האלוהית והמידות טובות. תובנה זו, הארה זו, תהפוך אותך לרגוע
ומאושר גם בלי להיקרא בונה חופשי. ארנסט: אתה
מדגיש יותר מידי את המונח "להיקרא". פאלק: מפני
שמישהו יכול להיות משהו מבלי להיקרא כך. ארנסט: טוב!
אני מבין. אבל אם נחזור לשאלתי, שעלי להלבישה לבוש שונה במקצת: מכיוון שכעת אני
מכיר אותן, את הרעות שנגדן הבונים החופשים מתקדמים… פאלק: אתה
מכיר אותן? ארנסט: האם
לא מנית אותן עבורי זה עתה? פאלק: מניתי
כמה מהן עבורך כדוגמה. רק כמה שמובנות מאליהן גם לקצרי הראיה ביותר, כמה מאלה
שלא ניתן לערער עליהן, אלה הרווחות ביותר. אבל מי ידע כמה כאלה יש שלמרות שאינן
בולטות, אינן כה ניתנות לסתירה, אינן כה רווחות אך הינן ודאיות ואינן פחות
הכרחיות! ארנסט: ובכן
טוב! הנח לי להגביל את שאלתי רק לאותן דוגמאות שאתה עצמך נקבת בשמן עבורי. איך
אתה יכול להוכיח לי מדוגמאות אלו שהבונים החופשים אכן מרכזים אליהם את
כוונותיהם?... אתה שותק?...אתה חושב על זה? פאלק: אכן,
אך לא על מה שאני להשיב לשאלה הזו! איני יודע מה הגורם לשאלה, מדוע אתה בכלל
שואל אותי שאלה זאת? ארנסט:
אתה מבטיח לענות לשאלתי אם אסביר? פאלק: כאילו
לא עניתי לך על כלום עד עתה?!... אני מבטיח. ארנסט: אני
עדיין מפחד מהמוח החד שלך! פאלק:
המוח החד שלי?! ארנסט:
הבט, אתה מנסה להעביר לי את השערותיך כאילו היו עובדות. פאלק: מודה
לך מאוד! ארנסט: נעלבת? פאלק: נהפוך
הוא, אני חייב להודות לך על שקראת למשהו חדות מוח, אשר בהחלט יכולת לקרוא לו
משהו אחר. ארנסט: בכלל
לא. אבל אני כן יודע באיזו קלות מי שהוא חד שכל יכול לרמות את עצמו. באיזו קלות
הוא מיחס ומשליך תוכניות או כוונות על אחרים, אשר בכלל לא עלו בדעתם. פאלק: מאיפה
אנו מסיקים את המסקנות שאנו מסיקים בדבר כוונותיהם ותוכניותיהם של אנשים?
ממעשיהם הפרטיים האם לא היית אומר כך? ארנסט: אכן
ממעשיהם. וזה מחזיר אותי בחזרה לשאלתי. מאילו מעשים פרטיים ובלתי ניתנים לערעור
של הבונים החופשיים, אנו יכולים להסיק ,גם אם באופן משני, את כוונתם, לאחד שוב
את אותם כוחות מפרידים שאותם מנית, שהמדינה ומדינות בכלל מפעילות בין היחידים? פאלק: ויתרה
מזאת, לא כדי להרע למדינה או המדינות בכלל. ארנסט: עוד
יותר טוב. יתכן ולא צריכים להיות אלה מעשים ממש. הם יכולים להיות מאפיינים,
פרטים מיוחדים, אשר מכוונים למטרה זו או עולים ממנה. הרי משהו כזה בוודאי שימש
כנקודת פתיחה להשערותיך, בהנחה ששיטה זו שלך הייתה רק היפותזה. פאלק: חוסר
אמונך ממשיך ומראה עצמו. אך אני מקווה שהוא יעלם כאשר אבהיר למענך עקרון בסיסי
של הבונים החופשיים. ארנסט: ומה
יהיה דבר זה? פאלק: משהו
שאף פעם הם לא הפכו לתעלומה. ואשר לפיו הם נהגו תמיד ובאופן גלוי בפני העולם
כולו. ארנסט: ומהו
זה? פאלק: זהו
הדבר: הם קיבלו לשורותיהם רק אנשים ראויים, המתאימים לתיאור שכזה בלא התחשבות
במולדתם, בלא התחשבות בדתם, בלא התחשבות במעמדם החברתי. ארנסט: באמת! פאלק: נכון
שעקרון בסיסי זה נראה כאילו שהוא מניח כי האנשים האלו הם כבר מעבר לאותם כוחות
מפרידים, מאשר את הכוונה ליצור אנשים כאלו. אך ברור כי האשלגן מצוי כבר באוויר
לפני שהוא הופך למשקע מלח על הקירות. ארנסט: או
כמובן! פאלק: ולמה
לא יורשו הבונים החופשים להשתמש בתכסיס פשוט? לחשוף רק חלק מכוונותיהם כדי
להוליך שולל את החשדנים שתמיד מניחים משהוא אחר לגמרי ממה שהם רואים. ארנסט: מדוע
לא? פאלק: מדוע
האומן אשר יודע לייצר כסף יעסוק בחתיכות כסף ישנות, כדי שאנשים יחשדו פחות שהוא
יודע לייצר אותו. ארנסט: מדוע
לא? פאלק: ארנסט!
אתה שומע אותי? נראה כי אתה עונה כאילו מתוך חלום. ארנסט: ...לא,
ידידי. אבל יש לי די והותר. מספיק ללילה זה. מחר עם אור ראשון אני חוזר לעיר. פאלק: כבר?
ומדוע כה מוקדם? ארנסט: אתה
מכיר אותי כל כך טוב ושואל את זאת? כמה זמן יחזיקו מי המרפא שלך? פאלק: רק
התחלתי לקחת אותם יום אחד לפני אתמול. ארנסט: ובכן
טוב, אראה אותך שוב לפני שתסיים אותם. היה שלום ולילה טוב. פאלק: לילה
טוב היה שלום. נכתב בצדו 1 Pyrmont –
מי מעיין מינראליים אשר נחשבו מאוד בזמן כתיבת המאמר. |
|
|
החידה המסונית שבתחילת הגיליון בחסות: |
|
|
בגיליון הקודם הופיעו תמונות של מדליות מסוניות
ישנות ושאלנו על מקורן. קיבלנו על כך תשובות מאת האח המ. מ. יאשה ברזינר אח בעל מוניטין נרחב בבניה החופשית
העולמית. המדליה הראשונה המתארת גברת מכונפת אוחזת היכל
היא לציון מלחמת העולם הראשונה וניתנה לנשיאי לשכות שתרמו לבנייה מחדש של היכל
הבונים החופשיים. את השנייה לבשו בונים חופשים שתרמו לבית החולים
המסוני המלכותי שהוחלף ע"י קרן השומרוני כיום. המדליות הראשונות מסוג זה
הונפקו בכסף והמאוחרות בעופרת-ניקל. |
|
|
בקרוב.... · בגיליון הבא שמועד הוצאתו לאור עדיין לא נקבע נמשיך בפרסום השיחות. · יש בידנו עבודת מחקר אוניברסיטאית על מוצארט וחליל הקסם ואנו מתכונים לפרסמה. · נשמח לקבל עוד חומר מאחים שמתאים לכתב העת הזה. כאמור גם בנושאי תרבות וחברה. ·
בסקר
שערכנו לא מכבר שאלנו מהי הדרגה החביבה עליך ? לצערנו בגלל תקלה טכנית שלא תלויה
בנו נבצר מאיתנו לפרסם את התוצאות עד למועד ההפצה ולכן נפרסמן בגיליון הבא.
הסקרים הבאים יערכו דרך אתר קהילת הבונים החופשיים שפתחנו לאחרונה באינטרנט. |
|
פרסום זה
אינו פרסום רשמי והוא אינו מיצג בהכרח את דעותיה של לשכה כל שהיא לרבות הלשכה
הגדולה. כמו כן הוא אינו מייצג בהיכרך את דעות הכותבים. |
· נשמח אם תפיצו את "האור הגנוז" בכל דרך גם לאלו שאין להם דואר
אלקטרוני. בצילום או פקס. · מסיבות טכניות נוכל לפרסם רק חומר שיגיע בדואר אלקטרוני. · הודעות למערכת ובירורים בטלפון: · פקס וירטואלי שיחה מקומית: · דואר אלקטרוני: · אתר וארכיון: · תגובות ודיון פתוח באתר קהילת הבונים החופשיים http://community.msn.co.il/comm_community_page.asp?CommID=855 |
