 | |
מטריקס revolutionsרגע לפני שהכל אבוד, מצילה השעה האחרונה והנהדרת של המטריקס Revolutions את הסדרה כולה. כדאי לראות. בשיא הייאוש, כשאתה בטוח שהנה, תשתגע אם עוד בנאדם יקבל בוקס ויעוף דרך הקיר, או אם עוד דמות ארורה אחת תגיד לניאו, שוב, שהיא מאמינה בו - באותו רגע קורה במטריקס דבר מוזר. הוא הופך למעניין. לא ברור מה עבר על האחים וואשובסקי ב'מטריקס Revolutions'. השעה הראשונה מדרדרת לשפל חדש את כל מה שהיה ריקני ונמרח בסרט הקודם; העלילה היא שאריות מעלילת 'Reloaded' - כולם מחכים לתמנוני המתכת שיבואו להחריב את ציון, ובינתיים נשמתו של ניאו מחוסר ההכרה הולכת לאיבוד בפינה נידחת של המטריקס ומנהלת שיחה פילוסופית משמימה עם ילדה הודית. הדיאלוגים עשויים מגיבובים חסרי תוכן של המלים 'בחירה' ו'אמונה', תוך ניסיון לעטוף אותם בהילה של משמעות ('עשיתי את הבחירה שלי ועכשיו אני משלמת עליה' מסבירה האוראקל למה היא נראית כמו השחקנית מארי אליס, במקום להיראות כמו גלוריה פוסטר המנוחה, ששיחקה את האוראקל בשני הסרטים הקודמים). אין טיפת מסתורין או סקרנות. ואפילו אין קרבות מגניבים כמו בסרט הקודם, כי רובו של הסרט השלישי מתרחש בעולם החרוך והמדכא של המציאות. אבל אז, כשהכל נראה אבוד והתקווה היחידה היא שהמכונות ישמידו כבר את בני האדם, מתרחשת התפנית. או שהואשובסקאים תכננו מראש את הסיום המוצלח, המרשים ומלא הטוויסטים, או שמישהו באולפני וורנר רמז בעדינות שכדאי להם להכניס קצת עלילה אם הם רוצים לעבוד שוב בעיר הזאת. כך או כך, הסוף של הטרילוגיה חוזר למתכונת שעבדה גם ב'מלחמת הכוכבים' וגם ב'שר הטבעות': ניאו וטריניטי יוצאים למשימת התאבדות בעיר המכונות, שם שוכן השרת הגדול שמאחורי הכל, ובאותו זמן מתאגדת ציון לקרב האחרון וחסר הסיכוי מול צי תמנוני הברזל. השעה האחרונה של הסרט, שהיא גם מותחת וגם מרהיבה בעיצובה האפלולי, מספיקה לענות על כל השאלות הישנות שעניינו אותנו מהסרט הראשון: איך נראים מרחביה של שיקאגו החרוכה, מי או מה עומד במרכז המטריקס, ומה לעזאזל זה רוצה, מה הסיפור של האוראקל, מה תפקידו של 'הארכיטקט' המעצבן, מה קרה לעולם שבתוך המטריקס אחרי שהסוכן המשתכפל סמית התרוצץ בו כמה חודשים, ומי ינצח במלחמה. לכל אחת מהשאלות האלו תשובה מפתיעה, וכמו בסרט הראשון - לפחות כמעט כמו בסרט הראשון - זה עשוי נכון. סלבוי ז'יז'ק, פילוסוף סלובני שהתלהב כל כך מ'מטריקס' של 1999 עד שכתב עליו ספר, ניחש שבסרט האחרון בסדרה נגלה שגם העולם האמיתי רץ על מחשב, וגם העולם שמחוצה לו, וכן הלאה, עד אינסוף של מטריקסים. זו אולי הציפיה שבאופן כזה או אחר נבנתה אצל כל מי שראו את הסרט הקוּלי ההוא. משהו בסרט ההוא גרם לנו לשכוח שאנחנו מדברים על הוליווד, ולצפות מהסדרה הזו להיות מגניבה עד אינסוף. אולי היתה לנו הרגשה שדווקא הסדרה הזו תהיה כמו ניאו עצמו, תושיע אותנו מהכלא של המוכר, ותגלה לנו משהו חדש על המציאות או על משמעות החיים. אבל כנראה שסרטים, מטבעם, נועדו להיות הבטחה שלא מתממשת. מה שכן, לפעמים זה יכול להיות מהנה מאוד. וגם אחלה אפקטים. |
|
