|
|
||
|
אלו פסוקים במקרא נדרשים ע"פ תורת הגלגול, או מובאים כסמך לה? |
||
|
|
||
|
|
ביסוס מפסוקי המקרא פסוקים רבים בתורה
מקבלים צורת הבנה שונה עם התפרשם ע"פ תורת הגלגולים. וכן מעשים ומאורעות
שונים נתפסים כמתחייבים על פיה, ומובאים ע"י המקובלים לפעמים כראיה לנכונות
האמונה, ולפעמים כעזרה להבנת המתרחש בה. בשלב מאוחר יותר, אחר
שאמונת הגלגול נתקבלה ונקבעה בלבבות, פרשנים שונים מסבירים על פיה פסוקים
ומאורעות שונים במקרא. גם אם נרצה לא נוכל
להביא את כולם, כי רבים הם, והסתפקנו בדוגמאות מייצגות שהובאו במקורות שונים. הספרות החסידית,
כדרכה בקודש להוציא לפעמים מקראות מפשטם או גם ממדרשם, דורשת פסוקים ופרשיות
רבות ע"פ תורת הגלגולים. הגדיל לעשות
הרמב"ן - ע"פ רבינו בחיי - שאף רואה בספר איוב, שהציר המרכזי שלו נע
סביב הדיון בשאלת הגמול והעונש, כוויכוח ודיון על מידת מחוייבותה של תורת הגלגול,
ועל המידה בה נתבע האדם החי בעולם הזה להתחשב בה בבואו להבין את מעשי הבורא. כך
כותב: להשיב נפשו מני שחת לאור באור החיים - אשר על פני האדמה הוכן... והנה הוא
מתרץ קושית צדיק ורע לו, וממנה יבוא תירוץ רשע וטוב לו, הוא הדין והוא הטעם, רק
מפני שזה חסד הוא, ואם יהיה אובד צדיק בלי פשע יהיה רשע ועול, יפליג וידבר בזה
יותר. הנה פירשתי הענין הזה, והפסוקים ומילותיהם נאותים לפירוש מאד ומורים עליו
הוראה שלמה, והטענה בעצמה טענת אמת ודברים מהוגנים, לא תישאר אחריהם קושיא בדעתו
של אדם כלל, ועל כן החריש איוב ולא ענה אותו דבר. ואם תחפוץ להבין הסוד הנכבד,
לבך תשית לדעתי וכליותיך תשתונן, ועלי חטא תתאונן, ויסור עלי פניך הענן, תחזינה
עיניך המלך והכלה ותצפה לגאולה, ותראה עפרים תאמי צביה, והגזירה והבניה. רמב"ן בפירושו לאיוב לג ל במקום אחר הסברנו את
דברי הרמב"ן ולאיזה סוד רומזים מילותיו. ואכן הפסוק המרכזי עליו מבוססת תורת
הגלגולים הוא הפסוק שלפניו: "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר" (איוב לג כט). ומסביר בספר חסד
לאברהם את הפסוק האמור ע"פ תפיסת חלק מן המקובלים שלא הכל מסכימים לה (ראה
ע"כ בתשובה העוסקת במספר הגלגולים): הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר - דע כי נפש הרשע אין הקדוש ברוך הוא מגלגלו בגלגול יותר מג' פעמים, שנאמר
הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, ר"ל פעמים ושלש בצורת גבר, אבל בפעם
רביעית בבהמה טהורה. חסד לאברהם - מעין ה - נהר כב וראה עוד בספר כד
הקמח לרבינו בחיי אבן פקודה, ערך השגחה. יש הרואים
ב"עבור בשלח" המוזכר באיוב מעניין גלגול נשמות, "יחשך נפשו מני
שחת וחיתו מעבר בשלח" (ספר איוב פרק לג יח), במשמעות שילוח מגוף לגוף. הפסוק באיוב (ט'
כ"א) אומר: "תם אני לא אדע נפשי", ומכיון שתם הוא מדוע לא ידע
נפשו שכשרה היא? אלא שאינו יודע את מעשיהם של הגופים בהם היתה נשמתו בעבר, ואת
הנזקים שנגרמו לה בעקבות כך, ולכן "לא אדע נפשי", מה מצבה ברצף
הגלגולים שעברה, למרות היותו של איוב "תם" בגלגולו הנוכחי. כך מסביר
אחד מחכמי הקבלה פסוק זה (מערכת האלוהות ז' ע"ד בפירוש פ"ז). ישנם פסוקים שגם אם
אמנם קשה להביא מהם ראיה ברורה, שהם מתפרשים במקומם ע"פ פשטם ומדרשם, אלא
שתורת הגלגול מעניקה להם מימד עומק נוסף לאלו הקיימים - במהלך התשובות נכיר רבים
מהם - כמו הבאים: ספר בראשית פרק לח (יח) ויאמר מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חתמך
ופתילך ומטך אשר בידך ויתן לה ויבא אליה ותהר לו: ספר שמות פרק לד (ד) ויפסל שני לחת אבנים כראשנים וישכם משה בבקר ויעל
אל הר סיני כאשר צוה יהוה אתו ויקח בידו שני לחת אבנים: ספר דברים פרק ג (כו) ויתעבר יהוה בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר יהוה אלי
רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה: ספר דברים פרק לג (ו) יחי ראובן ואל ימת ויהי
מתיו מספר: וכן שאר ברכות האחים בני ישראל. ספר שמואל ב פרק יד (יג) ותאמר האשה ולמה חשבתה כזאת על עם אלהים ומדבר
המלך הדבר הזה כאשם לבלתי השיב המלך את נדחו: (יד) כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשר לא
יאספו ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח: ספר עמוס פרק ב (ד) כה אמר יהוה על שלשה
פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנו על מאסם את תורת יהוה וחקיו לא שמרו ויתעום
כזביהם אשר הלכו אבותם אחריהם: (ו) כה אמר יהוה על שלשה
פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים: פסוקים רבים מספר
איוב, בעיקר חציו השני של פרק לג. כותב ר' יונתן
איבשיץ: וכל דברי איוב, כמ"ש הרמב"ן, סובבים הכל על גלגול... ספר יערות דבש חלק שני - דרוש ו ספר קהלת פרק א (ד) דור הלך ודור בא והארץ
לעולם עמדת: ספר קהלת פרק א (ט) מה שהיה הוא שיהיה ומה
שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש: (י) יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה
לעלמים אשר היה מלפננו: (יא) אין זכרון לראשנים וגם
לאחרנים שיהיו לא יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרנה: ספר קהלת פרק ד (ב) ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה
חיים עדנה: (ג) וטוב משניהם את אשר עדן לא היה אשר לא ראה את
המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש: ספר קהלת פרק ח (י) ובכן ראיתי רשעים קברים ובאו וממקום קדוש יהלכו
וישתכחו בעיר אשר כן עשו גם זה הבל: ספר קהלת פרק ח יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר
מגיע אלהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים אמרתי שגם זה הבל: וכן פסוקים נוספים
מפרק ח'. (ראה עוד בספר הבהיר
קכא, ריקנאטי עד ע"ב ע"ג, ספר מאירת עינים ל"י דמן עכו עמ' כט-ל) תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון: תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה: ספר תהילים פרק קד כט-ל רבי דוד קמחי
(הרד"ק) רואה בפסוקים אלו ביטוי לרעיון הגלגול, כלשונו: "כי כל חי אחרי מותו יקום כי הנפשות הן עתידות להתגלגל ולחזור לעולם".
וזו כוונת הפסוק
באמרו "תשלח רוחך יבראון". גם האב"ע מסביר כך את הפסוק גם ע"פ
"חכמי התושיה", אם כי רק ברמז: תשלח - אנשי
המחקר אומרים כי כל חי אחר מותו יקום, וחכמי התושיה אומרים כי הכללים שמורים
והפרטים אובדים וטעם יבראון אחרים והמבין בו יבין דרך האמת. אבן עזרא על תהילים
פרק קד פסוק ל "הפרטים"
הכוונה כנראה לגופות הגשמיים, ו"הכללים" - לרוחות. כפי תפיסת
האב"ע בכל התנ"ך, כמו למשל בתחילת תהילים כותב: ...הכללים הם
נפש כל חי לכל הברואים והפרטים הם כל מין ומין בפני
עצמו או אפי' כל בריה ובריה בפני עצמה... אבן עזרא על תהילים
פרק א פסוק ו אם כי מפרשים אחרים
מסבירים הכתוב כעולה על תחיית המתים כפירוש רש"י והמצודות, ועולה השאלה שמן
הכתוב משמע שמדבר גם בבע"ח שאינם קמים בתחיית המתים, ראה במצודות שם, וכן
במלבי"ם שמסבירו ע"פ מחזור החיים הפיזי). גם את הגאולה העתידה
בתיקון כל הברואים כפי שמופיע בנבואת ישעיה הידועה "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר
ומריא יחדו ונער קטן נהג בם" (ישעיה יא ו) ואת המשך הפסוקים, ניתן לשייך לתיקוני הגלגולים שבהם, כפי שכותב
רי"א חבר בספר פתחי שערים: האדם בתורה ובמצות הוא מעלה אותם כידוע בסוד הגלגולים שבהם, וכמו שיהיה
אחר התיקון הגמור לע"ל כמ"ש עתידה א"י שתוציא כו', וכן הבעלי
חיים, וגר זאב עם כבש וגו' ואריה כבקר יאכל תבן וגו' פתחי שערים נתיב קיצור אבי"ע, פתח א בספר נשמת חיים
(פרק עשירי) מביא "הרבה ראיות מן הנביאים וכתובים להוכיח אמיתת
הגלגול", ביניהן: "דור הלך ודור בא והארץ לעולם עמדת" (ספר קהלת פרק א
ד), ומביא ע"כ את המדרש: "אמר
ר' עקיבא דור הולך ודור בא, היה לו לומר דור בא ודור הולך אלא מלמד שכבר בא".
או "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין
כל חדש תחת השמש" (ספר קהלת פרק א ט) ועוד: "ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה
חיים עדנה" (ספר קהלת פרק ד ב) ומסבירו
ע"פ דברי רשב"י בזהר: משבח אני את המגולגל אשר מת בתשובה ובמעשים
טובים מן המגולגל אשר עדיין לא מת שמא יחטא. עוד בקהלת
"ובכן ראיתי
רשעים קברים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר" (ספר קהלת פרק ח י) ומפרש: ראיתי רשעים קבורים ובאים ושבים פעם אחרת לעולם הזה לתקן
את אשר עותו ממקום קדוש ששם הנשמות ואחר כך משתבחין בההוא עלמא מאשר עשו מהמצוות
ומעשים טובים. ודוחה אגב כך
פירוש אחר המבאר את הפסוק לשלילה, אודות הרשעים שאינם זוכרים את תפקידם לשמו שבו
לעולם. כ"כ מביא
את הפסוק שבפי האשה התקועית האומרת: "כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא ישא אלהים נפש
וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח" (ספר שמואל ב פרק יד יד), אשר "כל המקובלים בונים כמעט כל אמונתם
בפנה הזאת על הפסוק הזה", כלשונו, ומשמעותו חותרת לכך שאין נשמה אובדת
"כמים הניגרים" אלא שבות לתיקונן. נביא את שארית
דבריו כלשונם: ישעיהו הנביא גם הוא בסימן כ"ב הודיע לנו
העיקר הזה. הלא הוא בקראו תגר על אנשי דורו האומרים הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין אכול
ושתו כי מחר נמות, אמר בסימן כ"ב ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העוון הזה
לכם עד תמותון. ותרגם המתרגם מותא תנינא. וכן בירושלמי זו מיתה שניה ר"ל
אחר שישובו עוד בגוף אחר למות מיתה שניה. ונראה לי דהוקשה להם כי איך תוכל המיתה
דכל אדם שוה בה כצדיק וכרשע לכפר העון הגדול הזה ויהיו נקיים מכל חטא ואשמה לחיי
העולם הבא. ולכן פירשו מה שפירשו שענין המיתה היא השנית. אחר שיתגלגלו ויתקנו מה
שקלקלו. וכן תרגם בסימן ס"ה לא אחשה כי אם שלמתי
ושלמתי על חיקם ואמסר למותא תניינא ית גוייתהון. וזה מורה שאין פירוש מותא תניינא מיתת הנפש
אלא הגוף השני בגלגול. סוף דבר הענין הזה פירש הקב"ה בעצמו לאיוב
סימן ל"ח באמור לו לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעי' ממנה תתהפך כחומר חותם
ויתיצבו כמו לבוש. רוצה לומר כפי מה שכתב הרב רבינו בחיי המימיך לוים כמוני
לאחוז בכנפות הארץ ולנער הרשעים ממנה ולהעמיד אחרים תחתיהם ותתהפך הארץ מהם כחומר חותם שהוא מתהפך
ומשתנה לצורות משתנות וייצבו כל אחד ואחד מהרשעים כאדם שהוא לבוש בגדים חדשים
וכו' ובמציאת אליהו לאיוב תראינה עיניך עוד מפורש הענין הזה בע"ה. וזהו מה שהעיד על עצמו באומרו ערום יצאתי מבטן
אמי וערום אשוב שמה ר"ל אשוב ממש לבטן בהיותו חושב שעוד תשוב נשמתו להתגלגל
בגוף אחר. ודע שעל היסוד הזה בנו חכמי האמת כל הגלגולים שנתגלו להם בחכמתם. נשמת חיים פרק עשירי ברכת
אביגיל לדוד "והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את יהוה אלהיך ואת נפש איביך יקלענה
בתוך כף הקלע" (ספר שמואל א פרק כה כט) מתפרשת ע"פ המקובלים כרומזת על אי
גלגול נשמתו של דוד מול גלגולם של אויביו. הזהר
מביא ראיה לחיוב גלגולו של אדם שנמנע ממצוות פריה ורביה ולא הותיר אחריו זרע
מכמה וכמה פסוקים, מתוך הבנה שזהו חיוב מוחלט להשאיר זרע באופן כלשהו, שאם לא כן
אין לנשמתו יכולת להמשיך את קיום ניצוצי נשמתו בצאצאיו, וכפי שהוסבר בתשובה אחרת
זו המצווה הראשונה והעיקרית שעליה אדם מתגלגל, כך לשון הזהר: ואית לנא ראיה מנדב ואביהוא,
כדכתיבנא, דמיתו פלגי גופא הוו בגין דלא אנסיבו. ועוד אית לנא סמך, מענין יבמה יבא עליה.
בגין דלא ישתרש זרעיה, ולא יצטריך למיתי זימנא אחרא בגוף. ותו אוליפנא מאונן, דאמר
הכתוב ביה, לבלתי נתן זרע לאחיו. ועוד ראיה אחרא, יולד בן לנעמי. וכי לנעמי
יולד, והלא רות ילדתו. אלא ללמד, שזה עובד הוא היה מחלון, ומית בלא בנין. מדרש הנעלם פרשת כי תצא דף עב: מאמר מת בלא בנים פסוקים נוספים
המובאים בתיקוני הזהר: עלייהו אתמר הן כל אלה יפעל
א"ל פעמים שלש עם גבר, ואם שלש אלה לא יעשה לה לנפשא
בתלת גלגולין, דעביד לה שאר כסות ועונה, ויצאה חנם אין כסף, ועל שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו,
ועל ארבעה דאיהו מזל אדם לא אשיבנו, דלא יקלקלו ליה. תיקוני זהר תי' לב, דף עו: על גלגוליו
של אדם הראשון אומר בתיקוני הזהר: פתח ואמר תוסף רוחם יגועון ואל עפרם
ישובון, הכא רמיז גלגולא דצדיקיא... תיקוני זהר דף צט: או על
גילגולי קין: אתמר וישם ה' לקין אות
לאגנא עליה, ומה דהוה אזיל נע ונד בגלגולא, אתעביד נוד... תיקוני זהר דף קיט: (ת' ע') וכן על
עניין הייבום כותב התיקונים: קם סבא ואמר
רבי רבי במאי אוקימתא סוד יבום וחליצה... הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ד) גם
צפור מצאה בית... הדא הוא דכתיב (איוב ל"ד) אם
ישים אליו לבו רוחו ונשמתו... תיקוני זהר דף עב. תי'
ו' פרשה
שלמה הנדרשת בספר הזוהר על נושא הגלגולים, היא פרשת משפטים, "כי תקנה עבד
עברי..." וכו', הידועה בשמה "סבא דמשפטים" ע"ש "ההוא
סבא" הדורש שם את תורת הגלגולים. כך פותח הזהר: פתח רבי שמעון ואמר, ואלה המשפטים אשר
תשים לפניהם... אלין אינון סדורין דגלגולא... זוהר (חלק ב דף צד.) רס"ג
באמונות ודעות (מאמר שישי אות ח) תוך שהוא תוקף קשות את מאמיני הגלגול ושם אותם
ללעג ולקלס, מביא את מקורותיהם ואת טיעוניהם - וגם מבטל אותם - להלן אחדים מהם
בלשונו של רס"ג: "כי את ישנו פה עמנו עמד היום לפני
ה' אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום" (דברים כט יד) אמרו מזה משמע כי
רוחות האחרונים הם רוחות הראשונים ולפיכך הם הנמצאים הם הנעדרים... "אשרי
האיש אשר לא הלך בעצת רשעים" (תהילים א) אמרו כיון שאמר לא הלך ולא אמר לא
ילך משמע שהעונש על רע שעשתה בגוף [הראשון]. "תתהפך
כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש", (ספר איוב פרק לח יד) ובארו תתהפך על הנפש, ואמרו שזה משמע שהיא
תתהפך בבני אדם ובבהמות תמיד. אומרים על המצרי שרעב
והאכילו דוד עליו השלום "ותשב רוחו אליו..." (ספר שמואל א פרק ל יב) "אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו" (איוב לד ד) בשליח נאמן ציר נאמן
לשלחיו "ונפש אדניו ישיב..." (ספר משלי פרק כה יג) על התורה "תורת ה' תמימה משיבת
נפש..." (ספר תהילים פרק יט ח) נאמר "מארבע
רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו..." (ספר יחזקאל פרק לז ט) אמונות ודעות מאמר שישי - אות ח וראה
בתשובה אחרת את דחיותיו של רס"ג לפרשנות מוטעית זו, לדעתו, של הפסוקים. |
|
|
|
||