כל שכן כאשר אוהב את הדבר ההוא ועוד מחשיב אותו לדבר טוב לא יוכל לצאת או להפרד ממנו לעולם ואפילו הוא רע גמור באמתי וטעם הרבעים בוימצאו בקעה בארץ שנער שחשבו שכל כוונתם תתגשם במקום מרובע מפינותיו ובקוע באמצע כרחם האשה כי דימו השמים לזכר והארץ לנקבה (כמו הזהר הפסול) והוא גם טעם מגדל ולא סתם בנין כי מרובע בפנות היסוד.

והנה עון דור ההפלגה גדול וכללי שבעבורו נחלש כל העולם ונשדדו המערכות מכמות שהיו להיות בסדרים חדשים כפי זמני סדריהם הבאים. ואם המערכות כבר נתחדשו לגמרי במבול ונסתדרו כי עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו. וגם נתמעטו שנות חיי האדם במדה מרובה וכו אבל גם בצור ההפלגה השינוי גדול הוא שמקדם היו מדברים שפה אחת וכעת מצאו את עצמם מדברים שפה אחרת ושבעים לשון ביניהם וגם מצאו את עצמם מפוזרים בעולם שכל זה שנוי ג"כ בסדרי המערכות.

ורמז בחמשים מלים בשוה שעון המגדל ושבירתו כנגד חטא העגל ושבירתו. כי מחשבותם הרעה של בוני המגדל הייתה (בצורה מופשטת) שיקבלו תועלת מאמצעים שהם בידם לעשותם. כי מחשבת רשע הוא לשיחשוב האדם שביכולתו לעשות דבר שמשימוש בו כאמצעי יגרום הכרח מאל עליו להשפיע עליו לתועלתו. והוא שולל בזה את הבחירה האמיתית כי ה' ברוך הוא חפשי באמת לעשות כרצונו י"ת. והוא ג"כ חטא העגל שרצו דבר שביכולתם לעשותו שיהיה אמצעי להשפעה במקום משה. והוא הפך רצון ה' ולא ציווהו. ותמיד הטעות בזה גורמת אחריה עבודת אלהים אחרים ועבודה זרה ממש.

וכבר הנביאים הזהירו את בני זמנם שלא להחשיב אמצעות הקרבנות לתועלת משלעצמן בלי כוונת הלב לשם שמים. כי אין קדושה מצטרפת אלא ברצון ה' החפשי ית' שמו לעד. ואם ה' לא יבנה בית שוא בנו בוניו בו. ובעונות הרבים נחרב בית מקדשינו פעמים. ובבית ראשון עוד היתה פורחת עבודת אלילים בכל מיני ערבוביות. והרבה שהיו עובדים עבודה זרה בחוץ ובאים למקדש להביא קרבן גם להשם. ובבל סמל לגלותו שנתבלבלו בערבוביות.

ומהעונות של זמן בית מקדש שני יצאו אלפים שנה כמעט גלות והתגברות הנוצרות על היהדות. ולא רצו האחראיים על העם להבין את הפסוקים ואהבת לרעך כמוך ותמים תהיה עם ה' אלהיך הם שני כללים גדולים במה שהקב"ה אוהב למצא בבני אדם ושונא ממה שהוא להפך מהם. ולכן היו שנואים לשמים ושנואים לבריות. כי אם אחד ידמה שהוא מכבד את השמים והוא שונא את הבריות אינו אלא תועה ומכחיש הוא את מעשה הבורא. ומעשה הרע בשנאת חנם היה מרובה בעונות בתקופות האחרונות של בית שני.

וכנגד השנאה הזאת יצא ישו להוכיח אותם. ורב הוכחותיו עומדות על שתי נקודות של ששמים טפל לעיקר ועיקר לטפל ושנית על ששונאים את הבריות במקום להראות אהבה מתוך לב דורש הטוב ומרחם.

וצריך להבין את הנקודות האלו היטב. כי יש לדברים האלה משקל גדול כמו שיש משקל גדול לעובדה שבית המקדש נחרב בעונות והוא בית ה'. כי הקב"ה לא נתן לנו את תורתו הקדושה להתגאות בה ח"ו ולשנא כל מי שלא זכה אליה. ומדת משה רבינו עליו השלום שהיה אוהב את הגרים והיה מכבד את כל הבריות.

והנהן דור הפלגה עשו בנין נגד רצון השמים. ובחטא העגל נעשה 'בנין' העגל בלא ציווי. ועון דור הפלגה כללי לדורות ולאומות. ועון העגל כללי לישראל ואף כי נתכפר ממנו יש טהרה יתירה ממנו במשך הדורות. כי יצטרך העם להתנקות מכל וכל מכל שמץ עבודה זרה אך בדקות בכל תמונות המחשבה אף לדברים אשר בשמים ממעל. וכמו שכל סוגי העבודה זרה נמצאים בעגל ככה ישראל צריך להתנקות מכל הסוגים במשך הדורות. והוא מרומז בפסוק וישרף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל. ורמז במה שחטא העגל בא לסוף ארבעים יום שלסוף ארבעים דורות בסוף זמן הגלות הארובה והמרה צריך לצאת העגל הזה בצורתה המתאימה לצורות ההם והוא העון המונע את הגאולה באמת ואין הגאולה באה עד שמתגלה העון הזה בפרהספיה ועד שנשרף כל העון הזה מהעם.

והעון הסופי הזה יהיה בו מעון המגדל ויהיה בו נכל סוגי העבודה זרה שבחטא העגל. ורק שבירתו ושריפתו תהיה טהרתו. וזהו שבסוף בדורות האחרונים לפני ביאת הגואל כבר נפל חלק העם בעון גדול בר מינן והעון הזה חונק את רוח העם. ורב העם בעונות כמו בלי רוח ובלי התעוררות הלב על מעשי ה' הנפלאים. ובעזרת אל שדי קוינו לה' כל היום לקבל רשות מהצדיק הקדוש והנסתר ראש לבני עלייה המורי חיים ונה לגלות מה הוא העון הזה ואיך היא מעכבת את הגאולה. וחיבורינו אלה הם כולם משיעוריו של הצדיק ואינני אלא כמסדר אותם כפי הענינים המדוברים.

והנה בכאן נקשר ומ"א נאריך אי"ה ב"ה. העון האלילי זה הוא העון המתחיל מס' הזהר המתפשט מספרד ממאה ה 16 ומתגדל א"כ בצפת ומתפשט ופורח בין כל חברות החסידים ובפרט לחברת החבדיים הבונים עליה שיטה מיוחדת הנקראת שיטת חב"ד ומכתירים את עצמם בשם חכמה בינה ודעת ומאמינים שבידם המפתח להביא את הגאולה ואת המשיח על ידי שיטת חב"ד. ובסוף התפשטות העון הזה נעשתה כל תנועת החבדיים לחברת תועבות בגאווה ובכל המדות הרעות ועובדים את המשיח שלהם כאלוה והוא איננו מוחה בידם ומציפים את התמונות שלו בכל תפוצות הארץ ואומרים על הזאת התמונה שמביא עליהם ברכה ואין האנשים מסכנים יודעים שכל התמונות האלו טמאות בטומאת אלילות. והוא שמח ומסכים לזה שיפיצו תמונותיו בכל העולם כי רוצה לעשות לעצמו שם. והיא תנועה משיחית מסוכנת מאד ומוקש גדול לעם. והם שעושים כל מיני עבודה זרה ממש אבל הרוח הטמאה האוחזת בהם לא נותנת להם להבין מה שהם עושים באמת. כי כולם אחוזים ברוח השקרנית הזאת ולא יכולים לצאת מהעיר לייבאוויטש ולא יכולים לחדול מבנות מגדלם ולא ישובו מכל דרכיהם הרעים ומדותיהם הרעות ושנואים מאד הם מלפני הקב"ה שכל פסולת עונות הדורות נמצאת בהם. ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. הם רצו לבנות מגדל גדול בכדי שיעלו השמימה על ידי חכמתם ובינתם ודעתם ויבינו באלהות. וסוף דעתם לעשות לעצמם שם והוא המתגלה בסוף עוד יותר. וכן המדות הרעות והגאוה שלהם ב"מ מתגלות לפני שאר העם וגם לפני האומות כי אין להם דרך ארץ וסגורים הם בעולם מזוייף ומאוסים הם בכל התנהגותם ובאופן הילוכם ובכל דבוריהם. והיסוד לכל הרע הזה הוא השיטה הנכריה והמלוכלכת בעבודת פרצופים על פני באמונה זרה לתורתינו הקדושה המקטינה את ה' ב"ה לתוך הישו דאצילות של ס' הזהר. שקוראים אותו הקדוש ברוך הוא ואומרים שהוא בצורת אדם כפי מדרגת העולם ההוא ברמ"ח איברים ושס"ה גידים. ובכדי להבין בכל הכפרות והשיתוף בס' הזהר צריך ללמד הספר מלחמות ה' לחכם אלגאפח שפנה לפניה ושרש את שרשיה ועתה בע"ה עלינו ובזכות הצדיק הקדוש המור' חיים עלינו ורשותו ובהסכמתו הקדושה בא הזמן לגולת את האמת ולבער את הרע מקרבינו ולהחזיר את כתר האמונה הטהורה והפשוטה בה' אחד למקומה.

והנה העון הזה הוא של אלהים אחרים אלא מצד אחד לא נראה לעין בקלות ומצד השני פעולתו היוצאת בסוף מעשהו מלוכלכת בכל התועבות שמקדם היו מצויירות במחשבתה. אבל העובדה זרה בבית ראשון גלויה הייתה וצורת העבודה זרה בבית שני היתה בעצם שימת הטפל לעיקר וכו'. אך העבודה זרה של דורות האחרונים מתחילה בסוגים הכי דקים של עבודת אלילים. והוא עון הבנין השנאוי של ס' הזהר ויש בו מעון המגדל ויש בו מחטא העגל. ובטעם דקות עון זה רמז הפסוק ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל. שבסוף צריך ישראל והטהר מהדק שבסוגי אלהים אחרים.

וידוע ג"כ שהעגל דומה היה לשור שראו בני ישראל למעלה כאשר נפתח הרקיע וחשבו על כן שיקבלו השפעה מזה וכו'. ואין הגאולה באה עד שיטהר ישראל מהלכלוך שנדבק בו מחטא העגל בעבודת פרצופים עליונים ובבנין שהם חושבים אותו להיכל ה' ואינו אלא עגל הזהב וכולו לשריפה.

ויאמר משה אל אהרון מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה. תלה משה את האשמה באהרון כי אחראי היה. רמז הוא כי בדורות האחרונים עד לזמן הגאולה אשמים כל הרבנים שלא עמדו נגד האמונה הזרה והנכריה ולא דחקו אותה מחוץ למחנה ישראל. ויאמר אהרון אל יחר אף אדוני אתה ידעת את העם כי ברע הוא. פה מתגלה קטנותו של אהרון לגבי משה שקורא לו אדוני אף כי גדול ממנו בשנים. ורק משה רבינו עליו השלום שלקח על עצמו לתקן את חטא העגל. ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר. רק משה שיכול לתקן אותו כי נאמן הוא בכל ביתו ועניו הוא מכל האדן אשר על פני האדמה. משה ששבר את הלוחות משה ששרף את העגל משה שבקש סליחה ורחמים עליהם. וישם את חייו בכפיו בעד העם ואמר ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. אבל אהרון לא יכול לשאת את כל האשמה על עצמו ולכן משתף אתו גם את משה גם את העם ואומר אתה ידעת את העם כי ברע הוא. שאתה גם כן ידעת מזה מקדם. ואם יש כאן מים הוכחה עלפי משה איננה הוכחה אמיתית אלא כוונת אהרון להקל מכבד העון עליו שאין לו כח לשאת חטאה גדולה על עצמו לכפרת כל העם. ויאמרו לו עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו. וגם זה במשך הדורות שתמיד העם כאשר לא רואים את משה רוצים מה שיהיה במקום משה ורב הטעות מכאן מתחיל.

והתורה הקדושה העידה על גדל מעלת משה איש האלהים עניו מכל אדם ונאמן בכל ביתו ויאמינו בה' ובמשה עבדו. ולא יחסה תורה אמונה בבן אדם חוץ ממשה. וזכות משה רבינו עליו השלום עומדת תמיד לטובת העם. ורמז הוא לתקופה הנדרשת ולעון השנוי הנקרא בכללות עון הזהר הוא המתחיל בעגל הזהב המחשבתי וגומר בעגל הזהב בפועל בבן אדם אחד בעל רוח הזהר הפסול ועל עגל זה אומרים הערב רב שהוא המשה רבינו של הדור בר מינן מכל כפרותם ומכל טפשותם ומכל גאותם. וכבר לא פחדו מלשקר על כל היחסוים כי המורה שלהם משה כי ליאן כבר זייף את יחוס ספר כזביו על שם התנאי הקדוש רבי שמעון בן יוחאי ושם בפיו את כל שקריו וערבב את כל היחוסים בין האלהים לבין בריותיו רחמנא ליצלן.

ואמר להם למי זהב והתפרקו. התחכמות אהרון לא עלתה בידו כי כחכמה גם ערמה ולשטן גם ערמומיותו. ויתנו לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה. והנה כמעט כל הרבנים עוד בדורות הקודמים כאשר התחילו הנכשלים להפיץ את ס' הזהר ואחריו בהפצת יתר ספרי הקבלה החדשה ואחרי זה בהתפשטות החסידות וספרותה וגם עתה בתנועה המשיחית של החבדיים, לא קמו לקנא את קנאת המשים וקנאת התורה הקדושה לאמונותינו ירושת אבותינו הקדושים. ולכן ויצא העגל הזה. והרבה נפלו גם כן מפני שבמקום לבקש לתמימות אמונת האבות בקשו להתחכם ברוח האשה הרשעה הזאת ולהשתעשע ברמזי עיניה הלוכדות כל מתקרב. ושכחו שהנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלהים. וחוה נפלה לרוב נעימות קול וחכמתו במקום לעמד באמונת ציווי האלהים. ככה בפלו הרבנים לרוב נעימות קול חכמת הזהר השקרנית במקום לעמד באמנות ציווי האלהים שצוה בתורתו הקדושה תמים תהיה עם ה' אלהיך. וערממות הנחש מתחילה מהתחלת דיברו ויאמר על האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן. שהתחיל להכנס בהתחכמות על אמירת האלהים ולהטיל ספק באמונתו. וכל חכמת הקבלה החדשה היא ברוח התחכמות על האלהים ואך הכוונה הרעה הזאת מכוסה במליצת המלים וערבובית פסוקים ודברי חכמינו ז"ל.

ויאמרו איש על רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרה לשריפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר. הנה אחדות לשם הכנת האמצעים לתכליתם הרעה ומתבלט בזה איש אל רעהו שלא כתוב בפסוק שאחרי זה. והוא משום שהאחדות החזקה ביותר לתכלית רעה היא בהכנת האמצעים לתכלית ההיא. וכל זמן עוד לא הגיעו לתכלית, האחדות חזקה מאד אבל משמגיעים שנדמה להם שהגיעו לתכלית מתחילה החבילה להתפרק כי חושב כל אחד להנאת עצמו. ולכן אין כאן בפסוק ותהי להם ולא תהי לנו כי בעת האחדות חושבים לטובת אחרים. אבל בפסוק רביעי נבנה לנו וכו'. ונעשה לנו כי מפחדים מהפירוד. ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ כי עיקר כוונתם לעשות לעצמם שם.

והנה ד' פסוקים אלה הבאים בהדרגת עונם מהתחלת מצבם ומחשבתם עד שנסעו מקדמונו של עולם ובנו לעצמם בנין לגמור בו את עבודתם הזרה הוא בנין שנוי לפני השמים מראשיתו ועד אחריתו. וכמו שכתבנו ברמז עון אבת על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי שישנו בנים מטפיזי המתחלק לארבעה סוגים כלליים שעל הבנין הזה בנו המקובלים החדשים את כל בנינם. ובכל ספריהם התאימו את סוגיהם לארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה ועשייה ומקביל לפרצופי אבא אמא זעיר אנפין ונוקבה של ס' הזהר. ובא הספר מלחמות השם להסביר כל הטעמים על פי תורתינו הקדושה שהבנין הזה שנוי בעבודת השם כבנין של עבודה זרה ממש. גם כאן כבעון אבות מרומזים בד' פסוקים השנאה לבנין המרובע של אצילות בריאה יצירה ועשייה של הקבלה החדשה. שפה אחת ודברים אחדים כנגד האצילות שכפי דעתם עולם האחדות. ויהי בנסעם מקדם שעולם הבריאה שלהם כבר נסע מעולם הקודם לו והיה למציאות מבוקעת כצורת נקבה במקום הניעורים. ופסוק ג' מקביל ליצרת עולם היצירה שעיקרו לבניית הבנין נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה. ופסוק ד' לעולם העשייה שלהם פועל היוצא אחרי ההכנות הקודמות. כל זה בקיצור נמרץ ואין רצונינו להכנס לפרטי ההקבלות אלא להראות איך הבנין השנוי של המגדל מקביל לבנין השנוי המרומז בעון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי שהוא בנין ס' הזהר באבא אמא בעיר אנפין ונוקבה. ובנין הד' עולמות עצילות בריאה יצירה ועשייה המוקבלים כפי הסברם לד' אותיות השם. ואצלינו הוא ברמז אז הוחל לקרא בשם ה', התחילו בטעות להרכיב את השגותיהם על דבר בנין המרובע וחשבו להסביר בזה סוד ארבעה אותיות השם ובזה חשבו שתרד ההשגה האלהית למטה והם שקיבלוה ויהיו מהניצולים. והוא עון הזהר שמקצת 'אור' המדומה יצאו מצניעות המחשבה ומהציווי תמים תהיה עם ה' אלהיך ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ.

והנה ד' פסוקים האלה באים לספר על עונם. כי מויהי כל הארץ שפה אחת עד על פני כל הארץ ספור מעשיהם ומפס' ה' וירד ה' לראות ספור מעשה השם הוא. אמנם מהתחלת הספור לא נראה באיזה דבר או ענין יש פה עון כאשר נלמד פשט הכתובים עד סוף הספור באמרם ונעשה לנו שם שכאן מתגלה כוונתם לא לשם שמים ונגד רצון השמים. וגם לא מובן למה פס' ג' בא לפני פס' ד' והיה צריך להיות להפך פס' ד' קדש ואחריו פס' ג' מפני שהפסוקים כאן מדברים על המציאות ובמציאות כוונתם קדמה מהכנת החמר לבנינם. ובאה כאן תורה ללמדינו שבעון הבנין השנוי הזה אין נראה בבנין דבר רע עד שבסוף מתגלה כוונתו בכל רע כי כל כוונתו לעשות שם לעצמו. ואז מתגלה שכל הבנין היה שנוי מהתחלתו ועד סופו ורק השנאה הזאת לא מתגלה עד שכוונתם יוצאת לפועל בסוף הבנין.

וגם סימן הוא לתכלית שנאה שלא מפריע להם מלבנות הבנין כי שונאים הם ואין להם זכות להנצל ולכן לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות ועשו את העיר ואת המגדל. ועל היסוד של שנאת השמים המתגלה בסוף יש בכלל מדה כנגד מדה. ופה כוונתם הרעה לעשות לעצמם שם ולהתאחד בעבודתו הזרה שהוא הדבר היוצא בסף וכו'.

וכמו שמובא בספר הקדוש ספר הישר שעד עכשיו לא מוכר בעונות גדל ערכו וקדושתו 'ויהי הם בונים וימררו בה' אלהי השמים ויחשבו בלבבם להלחם בו ולעלות המשימה. ויתחלקו כל האנשים האלה וכל המשפחות לשלשה חלקים ותאמר האחת נעלה השמימה ונלחם בו. והשנית אמרה נעלה השמים ונעמיד שם את אלהינו ונעבדם. והשלישים אמרה נעלה השמים ונכה אותו בקשתות ורמחים'. והנה כוונתם הרעה היא גם כן טפשות גמורה שחשבו אלה הטפשים לכבוש את השמים עליהם אמר הפסוק ה' בשמים ישחק ילעג למו. לעג הזה בדור הפלגה ומהו 'ויהי עת בונים ויזרקו החצים אל השמים ויפלו החצים עליהם מלאים דם. ויהי כראותם ויאמרו איש אל רעהו אך הנה הרגנו את כל אשר בשמים. כי מאת ה' היה זה למען התעם ולמען הכחידם מעל פני האדמה'.

וכל האחדות שלהם היא בבניית הבנין כדי להגיע למגמת חפצם הפרטי. אהבתם האדם כולה כוזבת כי אהבה מזוייפת היא כמובא במדרשים ובלשון ספר הישר כאן 'ויהיו אלה עולים ואלה יורדים כל היום. ויהי כאשר תפול לבנה מידם ותשבר ויבכו כולם עליה וכאשר יפול אדם וימת אין מביט אליו מהם'. והוא סימן לשנאת השמים עוד לפני שמתגלה בפועל.

ותחלה כשהבנין עוד לא נבנה מתגלה האחדות והאהבה במקצת ויאמרו איש אל רעהו באחדות אבל מפני שכוונתם לא לשם שמים אלא לשם הבנין לכן כל מה שמתבנה הבנין שמחים עליו שמחה אלילית וכבר לא איכפת להם מאף אחד ומסתכלים רק במה שיכול להיות לתועלת הבנין.

וכמו כן בעות דורות האחרונים בחברות החסידים שיצאו מהתפשטות בנין ס' הזהר שהשנאה והקנאה והגאוה מתגברת בהם תמיד. ובפרט ובפרט בחברת החבדיים המאמינים שבלימודם ספרי חסידותם מביאים סוף בנין לימוד ס' הזהר בצורתה המעובדת להביא את המשיח. וכולם לומדים בספרים האלה בכל יום להבין בבנין המפואר הזה של אצילות בריאה יצירה ועשייה ושמחים מאד בבנין הזה ומכבדים מאד את ספרי החסידות שלהם ומבזים בכבוד בני אדם ושונאים אחד את השני וכל אחד רוצה להתגאות על השני ואין ביניהם שום דרך ארץ ונימוסים. אספר לכם שפעם שאלתי לאחד חבד"י למה הדבר ככה שאף אחד לא עושה כבוד לשני ואין שום דרך ארץ ביניהם בכלל. אביא לכם את תשובתו בכדי שתראו איך מהכורעות אומרים ועל החשך אומרים אור. אמר לי החבדי שהשרש לדבר הזה הוא מפני שלא צריך לכבד אלא הרבי שרק הוא ראוי לכבוד אבל שאר בני אדם כלום וצריך רק לבטל אותם כי ותר טוב שיבוטלו. והנה בפילוסופיה הזאת הורס יסוד הדרך ארץ שקדמה מן התורה. ובלי הדרך ארץ בהתנהגות הנמוסית בין אדם לחברו בדבורים נמוסים לזולת תמיד ובכבוד כל הבריות כראוי לבני אדם אין התורה מתקיימת.

וראיתי את הדבר הזה בין לברת החבדיים שרק לאנשים עשירים עושים כבוד ושנים פנים לגמרי ומחניפים ככל איסורו. ולאנשים אחרים לא איכפת להם לגמרי אלא אם כן רואים אפשרות לתפוס אותו ולהכניס אותו לחברתם אז מראים לו אהבת רעים. ואין השני מבין שהאהבה הזאת אינה אלא להכניס אותו ולקשר אותו לחברתם בכדי שיעזרו להגדיל את הבנין ולהוסיף על כבוד משיחם. וכאשר האדם הזה כבר נופל למוקש ונתפס ברוחם הטמאה זה שהיה מראה לו אהבה כבר לא מסתכל עליו כי נגמרה עבודתו אתו. כי בכלל אין לו מדת האהבה באמת כמו שאנחנו מצוויים עליה מן התורה הקדושה ואהבת לרך כמוך וכמו שהיא ירושה לנו מאבותינו הראשונים אברהם יצחק ויעקב. כי הוא אוהב את הבנין ושונא את הבריות. וזה סימן מובהק שאין לבנינו קיום ושנוי הוא וסופו להרס וכל בוניו להענש. ובין חכמי תימן אומרים למי שאוהב את ההלכה ושונא את הבריות ולא חס על כבודם שהוא עושה כבוני הגדל שעל לבנה אחת הנופלת עושה אבלות אף לבן אדם לא נותן שום חשיבות. והדבר הזה פסול מאד לפני המקום ולמי שעושה ככה שונא אותו ואת כל בנינו.

והנה הכת הזאת שזרקו חצים ורמחים אמרו לכבוש כל אשר בשמים. אבל כת אחרת אמרו לעשות מלחמה נגד ה'. הנה מכירים שיש ה' ומורדים בו. ועוד זה פלא לטפשותם שחשבו שהמלחמה הזאת עולה בידם דוקא כאשר יעלו לפסגת המגדל. ובדרך האמת הם חשבו שכל הבנין הגדול הזה יהיה כח עצום להעמיד בטחון הפסגה. ששערו שכפי רחבת ארבע פינות המגדל יהיה גדל מעלתם. וחשבו שזאת הפסגה תהיה נקודה מרכזית המקבלת כל השפעת העליונים ומי שזוכה לשבת במקום ההוא יהיה מלך העולם כי ישפיעו עליו מהעליונים והוא ימשל על התחתונים. הווא שרש לאמונת בן האלהים והוא שרש לאמונת זעיר אנפין. והכת השלישית אמרו להעמיד עבודתם הזרה על פסגת המגדל ולעבוד אותה שם והיא שרש לחטא שחשבו שהעגל הזה יקבל בעצם את השפעת האלהים וישפיע עליהם.

וכאמור שמעשה המגדל כללי לעולם והשרש לכל מיני הכפרות. ומעשה העגל כללי לישראל ושרש לכל מיני העבודה זרה בעמינו גם במשך בדורות. וכפי כל פירושינו להבין מעון בנין המגדל ומחטא העגל את הבנין השנוי המרומז בעון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי היוצא לפועל בעון דורות האחרונים בעון ס' הזהר המתפשט עד להוציא את משיחו המזויף במחנה החבדים צריך לקחת לחשבון גדול לכל האמור כי ידיעתו באותו העון המעכב את הגאולה בסוף עד שישרף העגל הזה מכל וכל.

ובסוף מסיים בעל ספר הישר אשר אמרו נעלה השמים ונעבוד את אלהינו שם היו לקופים ושנהבים. ואשר אמרו נכה השמים בחצים המיתם ה' איש ביד רעהו. והשלישית שאמרו נעלה השמים ונלחם בו הפיצם ה' בכל הארץ. והנשארים בהם כאשר ידעו והבינו את הרעה אשר באה עליהם ויעזבו את הבנין ויפוצו גם הם על פני כל הארץ. ויחדלו לבנות את העיר ואת המגדל. על כן קרא למקום ההוא בבל כי שם בלל ה' שפת כל האדם הנה מקדם שנער. והמגדל ההוא אשר בנו בני האדם פתחה הארץ את פיה ותבלע את שלישיתו. ותרד גם אש מן השמים ותשרוף את השלישית האחרת. והשלישית ממנו נשאר עד היום הזה ויהי ממנו אשר תלוי ברוח השמים ויהי מהלך צלו שלשה ימים. וימותו רבים מבני האדם במגדל ההוא בשנה ההיא עם אשר אין להם מספר.

והנה בדורות האחרונים בנו מגדל גדול כל אלה הרבנים שלקחו לפסגת מגדלם ספר הזהר וכל פרצופיו המלוכלכים בדם זבחי אלהים אחרים. וכקופים ושנהבים התחילו לפרש איך הוא הבורא ואיך ברא את עולמו ואיך הוא צמצם את עצמו בכדי לברא את העולמות. וחברו ספרים עד אין מספר להוסיף על יסוד בנינים הוא הזעיר אנפין המתיחד עם אשתו על פסגת המגדל. ונפלו בחורים וגם זקנים גם מלומדים ואף חכמים נכשלו כנשים שדעתן קלות ראו כי טוב העץ למאכל כי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל וחשבו שסוף סוף יוכלו להבין מה הוא האלהים. והם טפשים ומשוגעים וכופרים כבוני המגדל והם כקופים בכל התנהגותם ומתנפחים כשנהבים מהלימוד הפסול הזה. ומי הם שיבינו את הדבר הזה ולא יכולים אפילו להסתכל על עין השמש שהוא עבד מעבדיו של הקדוש ברוך הוא. ועל מה יסתכלו ועל מי ידברו. וכל דבוריהם ואלפי רבבות מלים שהם מוציאים אותן על המתרחש בתוך הצימצום הזה פסולים ומאוסים לפני השמים. וכחצים הם נגד השמים. וה' בשמים ישחק ילעג למו ונותן להם לחשוב שהם מצליחים עוד מעט ויבינו מי הוא הבורא ויעלה משיחם על כסא המלך הנמצא על פסגת המגדל וירד זעיר אנפין למשוח שמן על ראשו. ותהיה חנינה גדולה בשמים ובארץ וכל סוגי הזעיר אנפין יזדווגו ביסוד נוקביהם וירדו כל השגות העליונות למטה ותמלא כל הארץ תמונת שנערסון. וירד ה' לראות את העיר לויבבוטש ואת מגדל שנערסון אשר בנו בני האדם. שכל הבנין ההזה לא מה' הוא כי מאת בני האדם.

ויאמר ה' הן עם אחד שכולם מסכימים לדעה אחת מושחתת ומוטעה שפה אחת לכולם. הוא לשון ספר הזהר הפסול שכולם נכשלו אחריו וזה החלם לעשות שכל הבנין השנוי הזה מתחיל מעון הרשע המחוכם והפילוסוף הפתני תרעלת הנחש בעטו משה די לאון שישרפו עצמותיו בתוך קברו ויחס את חיבורו בשקר על שם התנאי הקדוש רבי שמעון בן יוחאי שלא ידע מהספר הזה ולא ראה אותו ולא חלם עליו אפילו. ודוקא רבי שמעון בן יוחאי שהיה שונא את כל החשובות הכפרותיות כאלו והוא אומרו כל המשתף שם שמים עם דבר אחר נעקר מן העולם.

ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. אתם אציתם לבנות מזבח לזעיר אנפין ולהמליך מלככם ממוצע בין אל עליון והארץ. אני אתן לכם כל הזמן הנדרש לעשות את בנינכם ולהמליך את מלככם. כי ידוע וגלוי אצלי שכמו שהתחלת מחשבותיכם לתאר ולעבוד פרצופים אחרים על פני, ככה וביתר שאת סופכם לעשות עבודה זרה ממש לבן אדם בעל צואה ושתן ולעבוד אותו כעבוד אלהים ממש. ואתן לכם ארבעה דורות להשלים את כל מחשבותיכם בפועל ולא תדעו ולא תבינו את כל שנאתי לבנין הזה עד שתתגלה בסוף לעין כל עד כמה שנאת השמים לכל מגדלכם.

ובכדי שלא תגידו שלא שלחתי אות להזהיר אתכם נגד הטומאה הזאת ושלחתי לאחרי זמן מעט להפצתו איש אחד ושמו שבתאי צבי להיות המשיח הראשון של ספר הזהר. והוא מוכר בהיותו בעל רוח הזהר וכל כח רוחו מהספר הזה יצא והוא בעצמו מעיד על זה. והוא יצריך את רב העם להאמין בו וישמחו שמחה גדולה וירקדו ריקודים וילכלכו את מחשבותם בחזיונות שוא. וימכרו את בתיהם לעלות לארץ ישראל. - ובסוף ידעו ששבתאי נעשה למוסלמני וכל חזיונותיהם נפלו באויר.

ומ"מ לא שבו מטעותם לחקור ולדעת מאין שרש הרע. תלו כל התועבה על שבתאי צבי ולא הבינו שכל רוחו של צבי זה מס' הזהר נלקחה וממנו נבראת ודובקת בכל מוחו בחזיונות שוא עד אין מספר. ויצא הנזק הגרוע הזה בעם מספר הזהר הטמא הזה ולא זכו הרבים כמעט כולם להכיר בשרש הרע ולא נקו את היהדות מכל האלילות ומכל השיתוף ומכל הבנין השנוי הזה במערכת האלהית.

ולדאבון לא הסבירו באופן ברור והלכתי את האמונה הטהורה. ובכל אופן לא הסבירו טוב את כל מה שאסור גם במחשבה ובהשכלה לשתף את הבורא בפרצופי עליונים המדומים. ויש גם שרש חסרון כל אלה הרבנים שרפו ידיהם מלברר את הסיבוך.

כי לפני שנכתב ס' הזהר במאה השלש עשרה כבר היה בעולם במאה האחת עשרה האור הגדול וחכם הנפלא רואה כל הנולד הצדיק הקדוש ראש לבני עלייה בדורו שכל דיבוריו מהקבלה האמיתית תורה שבעל פה. וידע הנשר הגדול הרמב"ם ע"ה בחכמתו את כל הסיבוכים שיצאו במשך הדורות בעיני האמונה. ובעת לעשות לה' חבר את הספר הקדוש מורה נבוכים לישר את כל הצרכים ולשלול את כל התוארים. והיא קבלה אמיתית מהקדושים ורק התאים אותה הרמב"ם ע"ה לסגנון פילוסופי כפי צרכי ועניני הדור ההוא. ומפני שהרמב"ם עליו השלום חבר את י"ד החזקה ובו גם הלכות יסודי התורה היה צריך זה הספיק לכל הרבנים הבאים אחריו להכיר כאות מגולה שכל הכתוב בספר מורה נבוכים אמת ועל יסודות התורה הקדושה נכתב ואין להרהר עליה או לפקפק בה כבדעות פילוסופיות. כי סגנון הפילוסופי שבו מכסה על קדושת הדברים להתאים אותם למענות לשון הדור.

וכל הספר מיסד בהסבר את היסוד שאמונת התורה עמודת עליו כי עבודתינו ותפלותינו לה' אחד הסבה הראשונה לכל המציאות ישתבח שמו לעד. ולא לנקודה אמצעית המחברת עליונים ותחתונים כפסגת המגדל וכעגל הזהב וככל שיטת הזעיר אנפין עד סוף התפשטותה בעון המשיחות של בן שנער.

וכל זה יצא מפני שלא הבינו רב הרבנים שמכל הדעות המבוכות כבר הכין להם הקדוש ברוך הוא מורה נאמן המורה דרך האמת לכל הנבוכים. ולו היו זוכים מאז להכיר באמיתות כל הספר ובמעלתו הנשגבה של המחבר לא היו יכולים ליפול ולבנות את כל הבנין ההבלי והדמיוני הזה. כי מורה נבוכים מתפח הוא לתיקון דבר האמונה. והיא הרפואה שהציף הקב"ה קדם למכה שתהיה הרפואה מוכנה לכל החפץ להתרפאות מסגולתה. כי הצדיק הקדוש כבר התפשט מכל המונחים וכבר שלל את כל התוארים והוא בסוד עם ה' אלהיו.

ואזכיר לקורא לזכור ולשמור שכל האמור כאן כמו בכל חבורינו היא בקבלה ישרה מהמורה הקדוש המורי חיים ינה זכר צדיק לברכה. והכל ברשותו ובהסכמתו והנני הצעיר כמזכיר הזוכר בכתב את שיעוריו הקדושים ורק מתאים אותם לענין הנדרש וכפי הסימנים הנפלאים והבשורות הטובות ששלח לנו הקב"ה בזכות המורה הקדוש (ראו ספר הסימנים).

והנה כל הטעות שגרמה לעון הזהר באה מפני שהפירו את האמונה הטהורה והתורה הקדושה אמרה תמים תהיה עם ה' אלהיך. ואיננה מדרך התמימות לחקור במהות אלהים חיים. אלא שיחיה ביראתו ויתפלא על מעשיו בתמימות אמונת לבו. באו תראו בפר' נצבים וילכו ויעבדו אלהים אחרים וישתחוו להם אלהים אשר לא ידעם ולא חלק להם. ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה. ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישלכם אל ארץ אחרת כיום הזה. הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת. ומה שייך ענין הנסתרות לה' אלהינו לקללה הכתובה בספר הזה הבאה על עבודת אלהים אחרים?

והיא תשובתנו כי סוג הגרוע ביותר בעבודת אלהים אחרים הוא הסוג היוצא מחקירה בנסתרות שהן לה' אלהינו ולא לנו.

וגם עברו על הכתוב בתורה אל תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם. אשר אנכי מצוה פעמים כי הדבר אשר אנכי מצוה בדבור הארשון אנכי ה' אלהיך אשר הוציאתיך מארץ מצרים מבית עבדים הוא דבר האמונה ואסור להוסיף עליה. ולא תגרעו בדבור השני בלאו אלהים אחרים שכתוב בו כי אנכי ה' אלהיך אל קנא. ונאמר כאן בפסוק אחד לרמז שההוספה בדבר האמונה היא שגורמת בסופה לגרעון ולירידה בעבודת אלהים אחרים.

וכל ספר הזהר ויתר הספרים שיצאו להסביר שיטת הקבלה החדשה הם הוסיפו על דבר האמונה עוד בתחלת השיטה כאשר קראו לספירות בשמות שהתורה הקדושה מזכירן על הקדוש ברוך הוא. והדבר הזה מוכרח להגמר בשתוף ובשילוש. וככה הוא בכל הבנין והמגדל במדרגות העשייה היצירה הבריאה והאצילות וכל אלפי רבבות הסברים בכל עניניהם הוספה רבה היא על דבר האמונה.

ואין ההוספה באמונה כחיזוק באמונה שצריך האדם תמיד לזכור ולחזק את אמונתו. כי החיזוק בא ממה שהוא זוכר את ה' ואת כל נפלאותיו כמו הפלאים וכח גבורותיו שהראה לנו ביציאת מצרים. ובכל זכירתו מתחזק את אמונתו. אבל כאשר הוא חושב על עולמות ופרצופים ספירות ושמות שהאלהים צמצם את עצמו בהם כדי להוציא את פעולותיו הוא מוסיף על עצם אמונתנו בצור כל העולמים הסבה הראשונה לכל הנבראים. ובכל מה שהוא מוסיף הוא גורע כי במחשבתו מצמצם את הקב"ה לתוך סוג ולתוך מקום ולתוך צורה מיוחדת בענינה ובונה לו תמונה מחשבתית. והתורה אמרה ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם בחורב מתוך האש. וכמו שלא ראיתם לא תעשו אף תמונות שכליות כי כולן בלתי רצויות לפני ה' וכולן גורמות נזקים גרועים מאד לנפשותיכם.

והנה הבנין המפואר באמת היא תורתינו הקדושה הוא הבנין הבנוי על יסוד היסודות המוסד בדבור ראשון המכריז מה היא אמונתינו. כי האמונה האמיתית והטהורה המגנה עלינו באמת והמחזיקה אותנו מפול מטה היא האמונה בה' אחד הכל יכול ורק לו המלוכה בכחל עולמו אשר ברא. ואין הדבר הזה נתון בהבנה כי יחודו נפלא מכל רעיון. ולכן לא נאמר בדרך ציווי אלא בדרך הכרזה כי למעלה היא מהחקירה. כי אחרי שראיתם את כל מופתי ואותיותי ונפלאותי אשר עשיתי ביציאת מצרים וראייתכם למעלה מהבנה, תאמינו שאנכי ה' אלהיך השומר עליכם והגואל אתכם כמו שעשיתי ביציאת מצרים. ובתנאי שתאמינו בכל כחי הגדול ושאנכי יכול על הכל. ואין בזה שום חקירה על מהות האלהים שזה אי אפשר לשום מוח להשיגו. ואם היה האדם משיג אף אפס מנהו מקצת היה מתפוצץ מוחו וימות. ומי הוא שיעיז לחקור במי שברא מליוני מליונים עד אין מספר עולמות וכוכבים. והחקירה שייכת רק בדבר שיכולים להבין בו חילוקים ובחינות ואין שייך זה לאלהים כי אחד הוא באופן נפלא. ואך באמונה בנסיו ונפלאותיו ובכל מעשיו נתפסת השראת האמונה וגם מקבל כל אדם בעולמו סימנים על פעולת ה' כאשר תופס בזאת האמונה מתוך לב נקי ומתוך תמימות הנפש המכירה את מקומה. הוא שמשיג לראות פעולות ה' ואהוב הוא לפני ה'. ותמים תהיה עם ה' אלהיך.

ועתה רבותי היקרים מלפני שנתיים נפטר כאן במילאנו איטליה הצדיק הקדוש המורי חיים ונה זכר צדיק לברכה ראש הצדיקים הנסתרים שמספרם ידוע והם אינם מוכרים ואסור להם בסוד קדושים להגיד על עצמם מי הם. והם הסובלים בעד הכלל. המה הצדיקים האמיתיים הנבחרים לסבול על תיקון עולם. ומספר אלה הצדיקים הנסתרים לא יחסר בכל דור כי כאשר יעלה אחד יהיה השני מוכן במקומו. והפירוש האמיתי של ראש לבני עלייה הוא שבין מספר הצדיקים הנסתרים ישנו ראשם שהוא אחראי בעד כולם אף כי כולם קדושים עד מאד וכל מליהם גחלי אש ממש.

והצדיק הקדוש גואל הדור המורי חיים ונה זכר צדיק לברכה ראש לבני עלייה. ובזכותו ובזכות סבלו יצאו לעולם כל הסימנים של תקופת הרבעים המתקרבת ותקופת הגאולה (ראו ספר הסימנים). והנה לפני פטירתו הקדושה נתן רשות לגלות לפעם הראשונה מקצת שיעורי הנעלים בדברים המבררים ענין הצדיקים האמיתיים שקבלה אמיתית בידם המודיעים באופן סופי את כל שנאת השמים למגדל הקבלה החדשה ולעגל הזהב היוצא בסוף התפשטותה. וצריך כל אדם בעל נפש וירא שמים להקשיב לכל אלו המלים כי הזדמנות גדולה לנו בזכות הצדיק הקדוש לדעת מה היא דעת הקדושים בני עלייה שמועטים הם. ואין כל קבלתם מקבלת ס' הזהר וכל מפרשיו לא מיניה ולא מקצתיה. כי הם קדושים ועולים בקדושה ממש ואין עלייתם קשורה בשום דבר או ענין מכל דברי הזהר ולהבל ולריק ולכפרות בעיניהם.

והנה הצדיקים האמיתיים לא אומרים מה שהם יודעים ועבודתם בשקט ובצניעות. ולכן בדורות האחרונים הגם שהיו יודעים שכל בנין המגדל הגדול הזה שקוראים אותו בשם קבלה אין בו ממש ומסכן האדם שנכנס לכל דבריהם ומדמה בעצמו שהוא עולה על סולם האלהות, מ"מ לא היו אומרים. כי הצדיקים הנסתרים יש להם עבודות מיוחדות גם כל אחד לעצמו גם הם ביחד ולא נכנסים לעבודת הדרכת הרבים בפועל. כי נסתרים המה ואם יצריכו את העם בפועל יהיו מוכרים ומכובדים והם נגד כל פרסמת ושונאים כל כבוד לעצמם. ויש גם להבין שעבודתם עבודה מעולה והגם שכולם כמובן מעם ישראל עבודתם שייכת לסוגים אחרים לגמרי בעבודות כלליות לתיקון עולם. ובסבלותם מונעים גזרות בר מינן מלהתקיים בפועל ומבטלים אותן. והגזרות לא רק על יהודים בר מינן אלא גם על האומות. אבל כמעט תמיד נמצאים המה בסתר במקומות שיש שם הרבה יהודים. כל זה להגיד שלא מחלק עבודתם לצאת נגד ספר הזהר בפומבי. ורק בפעם הזאת מפני עת לעשות לה' הפירו תורתיך שהצדיק האחראי על הקדושים הרשה לנו לפרסם.

ולכן דעו רבותי שהעון השנוי הזה עומד בגזרת ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. והשמים יגלו את כל עונם בסוף התפשטות בנין מגדלם וכאשר יתגלה לעם רב שנאת השמים לכל תנועתם יצא מזה שבירת כל בנין הקבלה החדשה ממשה די לאון עד בן שנער ובערת הרע מקרבך. וינקה הלכלוך מעמינו בכל כפרות הפרצופים ומאלפי רבבות פירושים של הבל ושל פילוסופיה בלתי מועילה הבנויה על יסוד יחוד זעיר אנפין ונוקביה ההורס בר מינן יסודות התורה ומצמצם את האמונה הטהורה העליונה הפשוטה לתוך גופא דמלכא בכל אבריו ובכל גידיו ובכל בידיו עד שפך חמתו על ראש שנער וכל מגדלו. ולמפרע ילמד ישראל את האמונה הטהורה בתמימותה וידע העם כי כל הליכלוך הזה הוא שהיה חונק אותם ומפריע לגאולתם. וכאשר תשרף הטומאה הזאת מהעם יבוא הגואל האמיתי כי אז יהיה לו רשות להתגלות ולהדריך את שארית הפליטה בבנין בית מקדשינו השלישי והקיים לנצח אכי"ר.

משיעורי המורי חיים ונה הגואל האחרון

נשלם ו' תמוז התשמ"ד