חלק ג' -
הצדיק חיים היה מסביר שכמו בדוגמאות של העדפתו
של אבינו יעקב את יוסף, העדפה שעליה הועברה ביקורת רבה ע"י חכמים, ז"ל,
גם כאן יעקב, אבינו, נתן ליוסף להרגיש שהוא צודק, במקום להסביר לו שאחיו הגדולים
קיבלו ממנו סוד של הקבלה המעשית ושידעו מה עשו.
זה מסביר את
ימי הקדם והסודות הידועים לאבות הקדמונים שהועברו הלאה לילדי ישראל. שלנו היא
מסורת של כוחות נסתרים הידועים לנבחרי ישראל. יהושוע החזיק את השמש במקום למשך 24
שעות בעזרתם. אליהו הנביא ,זכור לטוב ,ואלישע ביצעו בעזרתם ניסים. קיומם ידוע
ומבורך. הם נסתרים מכיוון שרק יחידים קיבלו אותם. ואלה שקיבלו אותם לא יספרו.
הצדיק חיים סיפר לי שיהודי תימן היו ,בר מינן ,הרוסים על ידי הערבים בתקופות שונות
בהסטוריה לולא הקבלה המעשית ביד היהודים התימנים שידעו אותה והשתמשו בה לישועה.
האמונות
הנעלות של הזוהר טוענות להיות סודות התורה.
האמת היא, שהן
עיוות מוחלט של מילות התורה. ישנו כמובן חומר רב שנגנב ממקורות בתלמוד ובמדרשים
שהמשמעות שונתה בשנינות להתאים לתכנית האצילות של הדברים. אלה לאחר מכן מועברים
כסודות ומשמעויות נסתרות של התורה.
כל אלה שווים
לפירוש הנוצרי של שלושת המלאכים שביקרו את אברהם כהבהרת השילוש בתורה.
אבן עזרא,
עליו השלום, העיר ששכחו שאחר כך המלאכים הופרדו, המודיע של יצחק עלה מעלה בעוד
שהשניים האחרים המשיכו לסדום.
לכל הסבר של
הזוהר, אחרי שנדמה שנמצאים באחדות הספירות, נהיים ראשי אל נפרדים כאשר נלקחים לבד,
בעוד שמשאירים הסברים ב"צד השני" (סיטרא אחרא) של התורה, הצד שנותן לשטן
את חלקו בעוד ששואב את חיי האמת מקיום התורה.
הדוגמא היחידה
הנוספת שממנה קורא יהודי יכול להבין את מושג "הצד השני" היא בדרך השוואה
לנצרות. נצרות מסורתית הייתה מוצצת-דם אדירה של חיי האמת של קיום התורה מאז ההתחלה
. היא שאבה את החיים מתוך הקודש ואמת המילים של התורה בעוד שהחזיקה ומשכה אותם
לאמונה אלילית מוטעית ומתועבת. זו הכונה במילים "הצד השני" של התורה. הם
לא השתמשו בקוראן למצוא את חלקם הרוחני בגלל שהקוראן לא עונה לנבואות המשיחיות. גם
לא שאבו את כתבי הדת של הינדוס או הבודאיסטים וכו'. לצד השני יש גם את הקירבה הזאת
וההשוואה לאל. הדבר התחבר למקור האמת אך רק למטרותיו.
גם הזוהר
ומאמיני הקבלה שאבו את מקורות המסורת רק להכניס אותם לתוך מבנה ספירות האצילות על
מנת לאחד בין זעיר אנפין ונוקבא. השימוש במילות המסורת ואיחודם בצורה זו, בהתאם
ל"כוונות" הספירות, מכונים על ידם סודות התורה. קולות החזירים קרוב יותר
לאמת מאשר הסברים נעלים של התורה. התורה חוללה ע"י מפרשיהם.
מהסיבות
הנעלות ועד לשפלות התוצאה אותה תוצאה, חטא הימים האחרונים מצא דרכו לעולם היהודי,
כדי שייחשף בסוף ויושמד לעד. זוהי האמת.
גם אהרון,
כשראה איך רקדו סביב עגל הזהב והעריצו אותו, הבין שהאנשים נכשלו בעבודה זרה. זה
היה מייד לפני שמשה שב מההר. אהרון, לעומת זאת בנקודה זו לא יכול היה לעשות דבר.
היה מאוחר מדי. קולו לא היה נשמע, במיוחד בגלל שהוא היה זה שביקש מהם את הזהב
ליצירה ובנה לו מזבח והודיע: "חג לה'' מחר''."
בלקיחת הזהב,
אהרון לא הבין, בבניית המזבח אהרון לא הבין.
כשלעומת זאת,
הוא ראה את מעשי העבודה הזרה ואת העם מגישים מנחות לעגל הזהב ידע שהעם חוטא אך לא
יכול היה לעשות כלום.
השינוי בתכלית
של חטא אלילי מתקשר לדור הרביעי השנוא. עבודה אלילית גולמית של חטאי שלושת הדורות
שהגיעו לתוצאה המתומצתת. במקרה של 400 שנות החטא של הזוהר וארבעת הדורות (אחד יאמר
ספרד, צפת, רוסיה-פולין, ארצות הברית), הגסות של מעשי האלילות, ההתנשאות הפנימית,
הדרכים המגעילות של התייחסות לאחרים, הכת המחליאה שהם יוצרים לרבם, אפילו אחרי
מותו, העיוות המוחלט של כל דבר הניתן לגאול באמת או דבר משיחי, חוסר כנות, לימוד
שנאה לכל מי שלא כמותם וכו'.. כל אלה יצאו לאור בתנועת חב"ד, בייחוד כשהתפתחה
בארצות הברית.
כל הטעיה,
אמונות אליליות, מובילות בסופו של דבר להתנהגות קיצונית, לשנאה, למידות נוראיות
ולמעשי עבודה זרה. כמו חטא הזוהר היה צריך לצאת לאור על מנת שנכיר בו וכדי שהשמדתו
תהיה נצחית, כך גם חב"ד ותנועת המשיחיות המוטעית שלה הייתה צריכה לצאת לאור
ולהיות מוכרת כאלילית ומוטעית כדי שמשיחים מטעים לעולם לא ימצאו מקום להרים ראשם בעולם
היהודי.
הצדיק חיים,
לעומת זאת, ידע את כל סודות הכוכבים שהיו ידועים בתקופות עתיקות לאנשי בבל
ולמצרים. באופן כללי אין אדם אחד בעולם, לפחות ב20 העשורים האחרונים שהגיע לדרגת
ידיעות נסתרות בנוגע לכוכבים כמו שידע הצדיק, חיים.
היו מספר
דברים שנאמרו לי ישירות מהצדיק חיים שחשף בהבעתו, "תצטרך לדעת עובדה זו מאוחר
יותר". כמו, לדוגמא, הסבר המורה בפירוט את עובדת היותו נולד נימול.
שאלת הדרגה
האדירה ומלאת הכוח של המורה חיים בידע הנסתר בכוכבים, כפי שנכתב כאן, נכלל בסיווג
זה. הצדיק בעצמו אמר לי, בסוד, שאף אחד לא הגיע לדרגת הידע בכוכבים ובהבנה מתוכם,
כפי שניתן לו לדעת.
הידע הנסתר
בנוגע לכוכבים, אם לאמר את האמת, לא נחשב בסיווג של סודות התורה אך נכלל בסודות
העולם. בין סודות העולם כלולים סודות הקשורים לשדים ורוחות רעות, כפי שנקראים.
גם ידע
הרוחות, שבהם ישנם מספר סיווגים, הם סודות העולם. ידע הנשמות לעומת זאת, לא מתייחס
לסודות התורה אלא הם סודות נעלים הידועים רק לצדיקים נסתרים. נביא כאן מספר מילים
להסביר את ההקדמה המקורית:
סודות התורה
וסודות העולם הם שני סיווגים כוללניים. באופן כללי, צדיק אמיתי יודע מה ממעל, מה
מתחת ומה נמצא בעולם. לצדיקים אין רשות לדבר על דרגות גבוהות. יש ברשות הצדיקים
הנסתרים:
הידע בנוגע
לנשמות: הכולל ידע של מספר הפעמים נשמה הייתה בעולם בעבר, היכן, מתי, מה עשתה
בגלגולים אחרים, איך נשפטה וכו.
ידע הרוחות
הכולל: היכולת לראותם ולתקשר עם רוחות המתים, ידע גירוש השדים מגוף האדם שנדבק בו.
ידע שדים אלה,
התושבים של העולמות התחתונים, ז"א שבעה אדמות מתחת לעולמנו, כל דרגה בעלת
סיווג אחר של שדים. הידע כולל סודות בנוגע לזימונם, לדבר איתם, לצוות עליהם כשצריך
ולדעת מאיזה דרגה הגיעו.
סודות התורה
וסודות העולם מתקשרים בסיווגים כגון "סודות הבריאה, סודות המרכבה הנעלה
וסודות המלאכים המשרתים". הצדיקים האמיתיים לא יכולים לדבר על דרגות אלה או
לכתוב עליהם מכיוון שהם מחוץ לטבע העולם ורק הניסיון לדבר עליהם או לתאר אותם בשפה
האנושית יחלל אותם. כל ניסיון לתיאור לגמרי יבלבל אנשים ויוביל אותם לפיתוי שלא
יוכלו להשיג בכל התנהגות.
המורה חיים
זיכה אותנו במספר אירועים בהם נתן לנו לשמוע את מילותיו הקדושות בנוגע לנושאים
אלה.
בנוסף, זכינו
מספר פעמים להיות נוכחים בשעה שגירש רוחות או שדים מאיזשהו מקום. המורה חיים אמר
לנו שכשהיה חי בקהיר, קרה שילדה יהודיה נאחזה בדיבוק. ההורים הנואשים, לאחר
שהתייעצו עם טובי הרופאים והוציאו סכומי כסף גדולים לשווא, שאלו את "מאמיני
קבלה הידועים" לבוא ולנסות לרפא אותה מרוח זו. שלושת המאמינים שהגיעו היו
יהודים אדוקים, מלומדים בתלמוד אך נתונים לזוהר ועץ חיים וכו.
כשבאו לבית
הילדה המסכנה הם החלו להגות שמות ותערובות של שמות ותפילות מיוחדות שנמצאו
בספריהם. הרוח הרעה, ברגע שהחלו תרגוליהם, התחילה לצעוק עליהם ולבסוף היכתה בהם.
אחד האנשים קיבל פצע בפניו לפני שהספיק לברוח מהחדר עם האחרים.
על אף שהצדיק
היה נסתר באיטליה, היו יהודים מקהיר שהכירו את המורה חיים מהזמן שעבד כסגן רב
הקהילה היהודית בקהיר יחד עם הרב המוכר חיים נחום. הם גם ידעו שהיה ראש השוחטים
ומורה ל70 שוחטים בקהיר. הם כמובן לא ידעו את זהותו האמיתית של הצדיק אך ידעו שהוא
נכלל בקרב המסורת התימנית הנעלה וחלק ידעו שהיו ברשותו סודות וסגולות רבים (כמו
ידע סגולות הצמחים ואבנים וכו') של אותה מסורת.
המורה חיים
סיפר לי שהיה מסלק שדים והציל אנשים רבים בקהיר. חלק מיהודים אלה מקהיר שהשתקעו
במילאנו, כשאירע דבר, ידעו ממי לבקש עזרה. לרוב, הצדיק לא סירב אך נזהר לשמור את
המפגשים בסוד, התמודד עם הקושי הכרוך, שאנשים ישמרו פיותיהם סגורים.
אחד הקרובים
המקורבים של משפחת הילדה הכיר את המורה חיים, (שבאותו זמן עבד בקהילה היהודית
בקהיר כסגן חכם לרב הידוע נחום) ובא לבקש שיתערב כי הילדה גרמה צער רב להוריה
המיואשים והמצב החמיר מיום ליום. המורה חיים הסכים לבקר את הילדה למחרת. כשהגיע,
הוא מצא קבוצה קטנה של בני משפחה, קרובים וחברים ובינהם שלושת אנשי הקבלה יושבים
ומחכים.
כשהמורה נכנס
לחדר בו ישבה הילדה, היא מייד עמדה על רגליה כשראשה מוטה בשתיקה. ואז הצדיק קרא
לרוח. מבע פניה של הילדה השתנה לחלוטין ועיניה בלטו "מה שמך, רשע" אמר
הצדיק במבע של כוח. דרך קולה של הילדה היה קול גברי בולט שענה לשאלה ולשאלות ששאל
המורה חיים אחר כך כמו מתי נפטר, מתי נקבר, סיבת היענשו וטעות הילדה - סיבת רשותו
להיכנס אליה. הרוח באותו רגע החל לבכות והתחנן בפני הצדיק שלא יסלקו. המורה ענה
שהילדה נענשה על פי מידת הצורך וציווה על הרוח לעזוב את הילדה ולתת לכולם סימן
שיראו: כשהרוח עזבה את גופה התעוררה רוח נוראה בחדר עד שהמורה חיים אמר
"מספיק" הרוח עזבה, הרוח פסקה והכל דמם.
הילדה חזרה
לטבעה כאילו הקיצה מחלום ולא הבינה למה הייתה שם ולמה כל האנשים עמדו מסביב. היא
לא ידעה מה קרה או כמה זמן עבר.
שלושת אנשי
הקבלה ביקשו מחילה מהמורה חיים, שנזף בהם במאמר זה: טוב יהיה אם תנטשו טפשות זו.
אסור ומסוכן לנסות לגרש רוח, אלא אם כן ישנה ידיעה בנושא וידע זה לא נמצא בספר. לא
ממני צריכה לבוא המחילה אלא מהקדוש ברוך הוא, מכיוון ששיניתם את ציוויו מהתורה,
לשמור על בריאותכם. גם השתמשתם בשמות המוזכרים בספרים האסורים אפילו במחשבה. נוסף
על כך, אתם מבזבזים זמן יקר.
הצדיק חיים
לימד אותנו שאפילו "סודות" הכישוף האמיתי, להבדיל, אסורות בהחלט
ע"פ התורה, לא ניתן ללמוד אותם מספרים. אף אם אדם קורא ספרות נרחבת בנוגע
לכשפים, הוא לא יהיה קרוב יותר לאותם סודות מאשר היה בהתחלה.
אלה, המתרגלים
כישוף אמיתי עושים זאת ממסורת בע"פ, להבדיל אלפי הבדלות, ובדר"כ מעבירים
לתלמיד אחד אחרי שנים של לימוד ממורו.
כישוף אמיתי
תמיד עורר "שמות טומאה" בעזרתם שדים מועלים ומצווים לעבור על דברי המכשף
על מנת לעשות
זאת, המכשף חייב להיות מאוד מדויק ובעל אומץ מכיוון שמראה השד הוא מחוץ לגדר העולם
הטבעי. המכשף יראה לדוגמא שהקיר שלפניו נפתח והשד נכנס, או שהשד יופיע מולו בגודל
בניין גדול בימינו, לעומת זאת, הצדיק חיים הסביר כמעט את כל המאגיה האמיתית (ישנם
גם הרבה מוטעות ) אין בה הכוח לראות את השד רק לדבר איתו. השד מגיע בלי להראות
עצמו בגלל שיודע שאם יראה עצמו, המכשף ימות מפחד או יאבד דעתו והשד לא רוצה לאבד
את התלות שלו. .
הסיבות לכך שהתורה אסרה כישוף הן בעיקר
שתיים. הראשונה היא שהמכשף או מכשפת חייב להחזיר לשד-המזומן כל שרות שירצה. לרוב,
זה דם חתול או ארנב וכדומה. הועלה כקורבן בשם השד. זה נקרא עבודה זרה בגלל שהמכשף
חייב לשרת ולציית לשד. (יצוין - הדם מהווה מעדן לשדים, סיבה לכך שכל כת
העכו"ם, כמו זכויות הכישוף, צריכות קורבנות דם אם בחיה ואם באדם. הכמרים של
כתות אלה היו המכשפים שהציגו ניסים דרך העסקת שדים אשר בתמורה להטבות יצטרכו
מהכומר את הקורבן שיבקשו. כך גם הכומר באותה מידה שהיה משרת לשד, כוחו התחזק
מהטבות השד.
בעזרת ידע זה,
הקורא יוכל להבין את הסיבה השורשית שבגללה בכל ההיסטוריה העתיקה, כוחו של הכומר
שלט וכוח העבודה הזרה היה בעל השפעה כל כך גדולה.
האנשים קיבלו
הטבות עבור שרותיהם וקורבנותיהם אך קיבלו הטבות אלה רק אם הכומר הסכים. הכומר היה
מסכים רק בתנאי שיקבל תמורה עבור שרותיו ויצייתו למילותיו. יצוין כאן שבין כל
הסיבות הרבות המסבירות את איסורי הדם, אחד העקרונות הבסיסיים הוא שהאדם יימנע
מלקיחת חלק בחלק זה שמהווה אוכל לשדים וכו.'
הסיבה השניה
היא שמות הטומאה, מכיוון שהן טמאות, לא יכולות להיאמר בטהרה. לכן המכשף צריך לפרוע
טומאה זאת ע"י שתן או דם נידה.
אעפי"כ
התורה אסרה כל מעשי כשפים כמו הטומאה שכנגד הטהרה והקדושה בה מצווה כל יהודי.
לולא שתי
הסיבות האלה, קריאה לשדים לא היתה אסורה. אנחנו מוצאים בתלמוד שהחכמים לפעמים קראו לשד מסוים לציית להם בעת צרכם. לכן
גם לצדיק מותר לקרוא לשרותו כל שד אם רצונו בכך, ולצוות עליו רצונותיו. השד לגמרי
משועבד לרצון הצדיק ולא להיפך.
חיוני שהצדיק
יידע את סודות הכישוף. מתעוררים מקרים בהם כישוף חייב ליהרס על מנת להציל אדם
שעליו הוטל הכישוף.
ישנם אלפי
סוגי כישופים וראש הצדיקים מכיר את כולם לפרטיהם. פעמים רבות, תודה לאל, היתה לנו
הזכות להיות עדים למקרים בהם לאנשים שהיו קורבנות כישוף לא נמצא פיתרון לולא התערב
המורה חיים. היה זה מספיק עבור הצדיק חיים להסתכל על אדם ומייד היה יודע באיזו
דרגה, באיזה כישוף מדובר ומיהו המכשף.
כל 36 הצדיקים
הנסתרים יש באפשרותם להרוס כל צורה של כישוף ע"י כח הקדושה הנחה עליהם. אבל
לצדיק חיים היה הידע המוחלט והמדוייק של היווצרות סוגי הכישוף וכו.
הנה דוגמא למקרה אחד:
המורה חיים סיפר לי על ילדה ממשפחה אמידה ידועה (נדמה לי מקהיר) מאוד יפה וחכמה
והתאהב בה קשות צעיר ערבי ממשפחה אמידה וידועה.
הערבי הצעיר
זימן מכשף צעיר ידוע שיגרום לכך שתתאהב בו ותלך אחריו. המאגו הסכים לבקשתו בעד
סכום כסף גדול תוך הסברים שבקשה זו דורשת כישוף חזק מאוד, המצריך הכנות רבות
ומדויקות..
לאחר פחות
משבוע, הילדה, שבאה ממשפחה בעלת רקע יהודי מסורתי פתאום החליטה לעזוב את
האוניברסיטה בה למדה והתחילה לבלות כל זמנה בחברת החבר הערבי שלה.
למזלה של
משפחה זו, חבר טוב של אבי הילדה הכיר את המורה חיים, שבתנאי שיישמר בסוד, הסכים
להתערב. בקיצור, הצדיק הגיע לבקר את הילדה וידע מיד שנמצאת תחת השפעת כישוף מסובך
בו "שם טמא" מסוים נכתב בדם נידה על עורו של חתול והונח מתחת לראש אדם
מת שכבר נפטר. הצדיק ניגש ישר למכשף
ואיים עליו בהרס כוחותיו לחלוטין אם לא יסיר את הכישוף.
המורה חיים
אמר לו:"אם ארצה, אוכל להרוס את כישופך בדקה אחת אבל אני רוצה שתתעייף בחפירה
על מנת להוציאו כמו שהשקעת בקבורה". המכשף הלך והתיר את הכישוף. הילדה חזרה
להרגלה, עזבה את הצעיר הערבי ושבה ללימודיה באוניברסיטה.
כמובן, בנוסף
ובנפרד מהידע, אומץ וכוח דרושים להיכנס למצבים כאלה.
גם עובדי
הכוכבים ומזלות (שידועים גם כקוסמים) רכשו סודות שהועברו להם בע"פ ממורה
לתלמיד. המורה חיים הסביר, שאם הקוסם לא היה מומחה במדעו של קבלת השפעתו הרצונית
של כוכב, הוא מסכן עצמו מאוד. הקוסם היה צריך לדעת למשל, הרגע המדוייק והמקום בו
היו צריכים להיאמר מילים בעוד לבושים בלבוש מסוים בעל צבע מסוים וכו'. הוא היה
צריך לדעת את כל התנאים בהם השפעת הכוכב יכולה הייתה להתקבל. התנאים שונים עבור כל
כוכב.
בל ניתן למדע
הישן של העכו"ם כגון ה"מגוסי", חכמי הקלדין, הבבלים והמצרים להאיר
את עיני הקורא המודרני.
סודות אלה היו
מאוד מדוייקים ונוסחאות מסובכות, ידע מקובל בנוגע למאפייני כוכבים אינדיוידואליים.
הקוסם עשה עצמו משרת לכוכב עבודתו על מנת לקבל השפעתו. סודו היה לדעת במדוייק איזו
פעולה התייחסה לכוכב מסוים זה. הוא היה צריך גם להשתחוות לכוכב ולהלל אותו, ומסיבה
זו התורה אסרה פעולות אלה. רק הבורא, ברוך הוא, ראוי לכל פעולות ותשבחות.
לעומת זאת, לא
נאסרה ידיעת השפעות, כוחות ופעולות כוכבים מסויימים. רק שידע כזה הוא בגדר סוד
מוחלט ( ומתקבל מהצדיק בצורה שונה להבדיל מעובדי הכוכבים הקדומים ) ולא יכול
להינתן לאדם שלא נתון בהגנת הקדושה.
הצדיק, דרך
כוחותיו והידע הנסתר יכול לדעת ולשלוט בהשפעות השמימיות, אבל חוץ ממקרים נדירים
ומסוימים לא משתמש בכוח זה.
אחת הסיבות
לכך היא, שההשפעה המגיעה מהכוכבים בכל מקרה מנוגדת לטבע העולם ולכן הצדיק לא יתערב
אלא אם כן ישנה סיבה מספיק טובה.
באופן כללי,
התלמוד לא כלל שאלות בנוגע לכוכבים במידה נרחבת.
ישנו ביטוי
תמציתי, שהמורה חיים היה משתמש בו לרוב, בגלל הגדולה שנכללת בו: "בני חיי
ומזוני במזלא טליא" (כל דבר הנוגע לילדים, חיים ופרנסה תלוי בכוכב). השאלות
בנוגע לנישואיו של אדם וילדיו (כמה ומינם), אורך ובריאות כללית של חייו והאופן שבו
חי, הן 3 סיווגים גדולים בחייו של כל אדם שאין להמעיטם.
בנוסף,
ההשפעה, אותה מקבל כל אדם ישירות מכוכב מיוחד, שמתחתיו נולד, כבר נכתבו בשלושת
הסיווגים וכל הנוגע להם.
הצדיק גם הרבה
לצטט את הביטוי התלמודי הידוע "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים".
המורה חיים
הסביר לנו שהשפעת כוכב של אדם יכולה לפעמים להתעכב עקב פעולות שליליות של אדם
ואפילו ע"י מאפיינים שליליים "נרכשים" (האופי הטבעי לעומת זאת,
תלוי ישירות בכוכב המסוים שתחתיו נולד). לדוגמא, יכול להיות שכתוב לאדם בכוכבו,
שהוא זוכה להקצבה של נאמר, 30 אלף דולר לשנה מסוימת. לא כתוב לעומת זאת, באיזו
צורה יבזבז כספו (במיוחד הכסף שנותר לאחר הוצאות חיוניות). האדם חופשי למשל, לזכות
אחרים או להשתמש לעצמו או לבזבז ללא מטרה או להשתמש למטרה רעה וכו'.
זו כבר לא
השפעה ישירה של הכוכב שמחליט אך נתון לרצונו החופשי של האדם. פעולות שליליות
יכולות לעכב את השפעת הכוכב עצמו.
תארו לעצמכם
למשל, אותו אדם עוזב עבודתו בגלל סיבה מטופשת. הוא יכול למצא את עצמו עם פחות מ30
אלף דולר באותה שנה.
המורה חיים
השווה את הדבר למי גשמים לכודים על גג בגלל משהו שעוצר אותם, לא נותן להם לרדת. גם
כאן ההשפעה יכולה להיות מוכנה להתקיים אך מנועה עקב פעולות שליליות והחלטות לא
ראויות.
הידע של
האסטרולוגים תמיד יהיה בהקשר לשלושת הסיווגים האמורים "ילדים, שנים
ופרנסה". ידע זה שמפיקים מ12 סמלי המזלות הם בעלי השפעה כללית, כל סמל משתייך
לחודש באופן כללי.
סוג המידע אם
כן, הוא כללי ופעמים רבות לא מדויק. ולא כולל דברים מדויקים כמו האדם שתפגוש בעוד
5 ימים.
בעבר הרחוק,
לעומת זאת, היה קיים מדע נסתר, שהיה ידוע רק לאסטרולוגים ברמה גבוהה ולמאגים בכל
דור.
היה ידוע גם
למספר מצומצם של חכמים לפני חורבן בית ראשון. זה הידע הנסתר בנוגע לכוכב המיוחד,
שמתחתיו האדם נולד ואשר עוקב ומשגיח עליו/עליה מהרגע שנולד עד נשימתו האחרונה.
הכוכב שונה לכל אדם בייחס למקום ולזמן המדויק בהם נולד.
מסורת נסתרת
זו נשתמרה רק בקרב הצדיקים התימנים, הגיע לצדיק חיים, אשר מהכוכב המסוים ידע הכל
על האדם: עבר, הווה ועתיד. אם רק רצה.
יש התייחסות
למסורת של האסטרולוגיה במקורות יהודיים עוד
בימי אברהם, אשר ידוע כמומחה במדע הכוכבים. היה הדבר דרך ידע זה, שיכל לדעת
שהוא, אברם, ושרי לא יכלו להביא ילדים לעולם. השם, ברוך הוא, בתחילה אמר לו לעזוב
את חרן וללכת למקום שיראה לו. "שינוי במקום מהווה שינוי במזל".
שנית, אמר
לאברהם לעזוב את החישובים האסטרולוגיים שמהם ידע שהוא ושרה לא יוכלו להביא ילדים
לעולם. למרות שהחישוב עצמו היה נכון, הקדוש ברוך הוא, "משדד המערכות"
(משנה כוחות שמימיים כרצונו( קב"ה לאחר מכן, שינה שמו מאברם לאברהם
ושמה של שרי לשרה, ודרך זה, ההשפעה הפסיקה להתעכב.
כוונתינו
בהקדמה מקוצרת זו היא להביא לתשומת לב הקורא מספר נקודות. סודות הצדיקים האמיתיים
נמסרים בסוד וצורת מסירתם וקבלתם הוא חלק מסוד זה. לעולם לא נכתבים.
הסודות
האמיתיים דורשים אחריות המתקשרת לדרגת הסוד.
כל הסודות
שנכתבו בזוהר, תיקונים וכל המפרשים הקבליים והחסידיים הם פרי דמיונם המתוחכם ואינם
קשורים בכלל לידע הנעלה של הצדיקים האמיתיים, שבזכותם העולם עומד.
אלה הם האנשים
הנבחרים של ההתרוממות, שסובלים מאוד עבור האחרים ואשר יש פיצוי על סבלם רק בידע
האדיר והסודי שברשותם.
אלה הם משרתיו
האמיתיים של הקב"ה, שמהלכים בענווה לפני כל אדם, המבזים כבוד ומתעבים כסף.
אלה הם הנסתרים העושים רצון האל בעולם, שאישיותם נשמרת
כסוד מוחלט.
