חלק ב' -

הדור הרביעי הוא גם תקופת טיהור גדול של גורל העם.

לכן חיוני שתקוות ישראל, שהיא תקוותו הטהורה של אברהם אבינו והתקווה שנחשפה בתורה הקדושה ובמסורת היהודית תהיה ברורה וצחה על מנת שתהיה ללא פגם של אמונות חיצוניות של החכמה האנושית, הסוטות מהאמת. רק כאשר תקוות ישראל טהורה, יכולה היא לשמש כאור לתקווה האמיתית של העולם. עולם שרובו טרם נטהר מצורותיו השונות של עבודת האלילים.

כמו גם הטעות ההיסטורית הטרגית של אהרון, הכהן הגדול, בחטא העגל נקרא בנבואה למעמד הסופי על מנת להראות לישראל, שגרמו לשערוריה הדואגים לתורה ולכבודם של סופרי קבלה קדושים וכו', שאהרון עצמו נכשל ולא הבין את השגיאה הגדולה של הערב-רב בנבואה קרה הדבר שוב. עוון הקץ עבור הדור הרביעי משמש כחטא העגל האחרון של ההיסטוריה. הרבנות והמלומדים הקדושים שנפלו במלכודת הפתלתלה כמו אהרון, לא הבינו מחשבות אליליות ואמונות השוכנות באמונות אצילות של הזוהר.

הבנה זו לבד, חיונית לתיקון חטא ישראל של ימי השיפוט האחרונים. כמו שאהרון היה חייב להודות בפני משה, שלא הבין את הרשע שארב בתוך נטיית הערב-רב, כך ראשי הרבנות היהודית מוכרחים להשפיל מבטם בפני חוכמת מלחמות השם כנגד הקבלה הכוזבת ולהבין את טעותם. חזרה בתשובה מאותו חטא בחלקם של ראשי ישראל מייצגת לא פחות מכניסה ראשונית של העם היהודי לשלב הגאולה הסופית.

מלחמות השם כצורת חרם מדאורייתא הכיל בחמשת מגילות הברית של ספר משנת חיים, מייצג את הבירור והטיהור הסופי של האמונה האמיתית הנאהבת ע"י ה' יתברך כהכנה לגאולה הסופית. אנו חייבים להכיר באל ישראל שנתן את התורה הקדושה למשה ולישראל. אנו חייבים לדעת אם אמונתנו נתונה לקב"ה או לאצילות מצומצמת של בן-אל על טבעי ולאדם זעיר אנפין.

שפה זו כואבת לאוזן בייחוד בתרגום, בו אין הסוואה של סימפטיות לחשי השפה הארמית של הזוהר. איזה יהודי מסורתי יהיה מסוגל אי פעם להאמין במבנה גשמי שברור כל כך שהוא לא דתי? איך ייתכן כדבר הזה? למאמינים בשילוש זה משבר את האוזן, אך ליהודים מלומדים ונעלים יותר המעבירים ימיהם בהרהורים בנוגע לפניני התורה היקרים איך ייתכן?

רב קאפח עונה על כך במקום אחד: אם לא היה אפשרי הדבר, שראשי ישראל ייכשלו בשגיאה הנוגעת לחטא אלילי, למה שיימצא הסבר בתורה שבמקרה של עבודת אלילים המוסתרת מעיניהם של ראשי הקהילה, יש צורך בהבאת כפרה וכו'? התורה אומרת שחטא עבודה זרה יכול להתבצע אפילו ע"י כל ישראל בלא הכרה.

ברור כי אלה הדוגלים בזוהר לא משתחווים לפסלים גסים מעוצבים. במקום זאת הם משתחווים לפסלים מעוצבים מאוד מתוחכמים, אך הם לא מודעים שזוהי עבודה זרה. חטא האבות פתלתל אחרת אין מפלה. זוהי השערה מוטעית שיש לה ביסוס מאחוריה, ביסוס העומד בפני עצמו אך לא מוסכם בהשקפת האמת הנעלה המקובלת של האמונה.

חטא דור אנוש ממחיש את הפיקחות שבחטא האבות. הם ידעו על קיומו של הבורא היחיד אך סברו ששליחיו, הכוכבים, נועדו על מנת שיוכלו לגעת בהם. ע"פ הסבר זה, זו הסיבה שהכוכבים נראים לעין. וזהו רצון הבורא, שאנשים יחלקו כבוד לשליחים דגולים ונבחרים אלה. שגיאה זו, לאחר מכן הובילה אותם לשגיאה השניה. מכיוון שהכוכבים היו כל כך נהדרים ושליחים רבי השפעה, היה ראוי שיחלקו את כבוד בוראם ביניהם ולכן החלו להוסיף את התוספת "אל" לשם כל כוכב. הנאמר מתייחס לפסוק:"אז הוחל לקרוא בשם ה'", הנכתב בהקשר לדור אנוש.

החכם קאפח מדגים בנבואה בדיוק ובאכזריות שהשלכת שמות ה' על עשרת ספירות האצילות נקראים כחולקים את אלוקותו, בעוד הם קרובים אלינו ובמרחק נגיעה לעומת האינסוף שלא נגמר. האל האינסופי ממעל נמצא ממעל לתפיסת כל חי, מעל אותו החטא בדיוק של דור אנוש.

מכתבי ההקדמה של הרב קאפח בהחלט מכוונים לשאול את הירושלמי המאמין בקבלה כיצד מושג כה גשמי הגיע לדרגת חשיבות של דרך חשיבה אמיתית של האמונה היהודית? קיום המצוות ותפילותינו לקב"ה אסור שיכוונו לאור הגבוה האינסופי אלא לזעיר אנפין של האצילות (ההיוצרות העל טבעית אל-אדם של עולם האצילות). מדוע משה מורנו לא סיפר לנו על כך, מקשה הרב, או למה נביאי ישראל לא הסבירו זאת לנו, על מנת לתקן טעותינו? למה נתנו לנו לבזבז כוחינו וזמנינו בתפילה לאל הנעלה האינסופי, אל שלא מעוניין בתפילותינו.

אך בעוד הרב משסף צווארי אמונות מרעילות ומדגים איך כל זה ההיפך הגמור מהאמונה המקובלת של כל מסורת ישראל, המאמין הקבלי מסרב לענות לשאלות הרב. הוא מסרב להכיר בכך שמאמיני הקבלה הופכים לנושא את זעיר אנפין כראש אל נפרד, מכיוון שאין דבר בדרגת אצילות שנפרד באמת מהשם אך אלוקי לחלוטין, רק על מנת ליצור עולמות

תחתונים היה זה הכרחי שהאור האינסופי יתכווץ ברבבות כיווצים והסתר עצמי וירידות עד הגעה לדרגת אצילות, בה אפשרי לדבר על חמישה פרצופים ועשרת ספירות האצילות. אך כל אלה אינם דברים מחוץ לגדר הקב"ה עצמו.

החכם קאפח משנן וחוזר על נוסחה קבלית שטוענת כי כל קיום מצוותינו ותפילותינו צריכים להיות מכוונים לזעיר אנפין ולא לאינסוף. אם לא תפריד בין ראשי אל, איך אימרה כזו יכולה להיאמר? ואם זעיר אנפין של האצילות הוא מטרת הכת, מה נהיה מהאור של האינסוף? האם הוא לא נשאר מעל, בעוד העברת מעשי העולם לזעיר אנפין, פרצוף הבן הנבחר של אבא ואמא.

המאמין הקבלי מעורער בשערוריה מהשערות קשות אלה של הרב הנוגעות לעבודה זרה וזורק עפר לעבר יכולת הקליטה הירודה של המילים והמונחים של אנשי הקבלה שליקטו פנינים אלה בטוהר מעלתם. כל הדברים שנאמרו הם בגדר אורות מעולים שהועלו בדרגה בעוד שאדם שבאופן ברור לא נכנס לתאי האמת, כפי שאין לו זכות להטיל ספק בדיוק המילים ולדבר עליהם בצורה משפילה. אדם כזה הוא כופר, אדם המכחיש ואשם. .

החכם קאפח עונה למתמרד למען טיהור אמונת המסורת, הוא לא כופר.

אדם המדבר ע"פ התורה, משנה, תלמוד, גאונים, פוסקים, משנה תורה ושולחן ערוך קשה שייקרא כופר. אך ברגע שמכיר בטעות הנוגדת את המסורת, זוהי מצווה לעמוד מולו, להתנגד ולהחרים את עבודת הזנות שחדרה לקרבנו, המאפשרת לישראל לסטות מדרכם של אבותינו.

אני משכתב כמה רעיונות שהביע החכם קאפח "אתה קורא לי כופר ומבטא חשדנות בנוגע לכוונותי, הדבר מעיד על כך שליבך לא נקי לפני אלוקים ושאתה מוכן להחזיק בחשדות מוטעות כנגד אדם חף מפשע אשר שאל שאלה ראויה: מה הקשר שלנו לזעיר אנפין ומיהו זעיר אנפין זה, שמשה מורינו ונביאי ישראל וחכמיה לא סיפרו לנו עליו? האם אדם המבלה ימיו ולילותיו בלימוד התורה המשנה והתלמוד ובקיום מצוות ייחשב כופר מכיוון שמסרב להכיר בזוהר!

ובנוגע להפיכת המושגים וביטויים של אנשי הקבלה לגשמיים, הגיע הזמן שתפסיק לכסות עיני אנשים. אין כל הבדל, המאמינים בקבלה בעצמם טוענים שכל שלב ירידה בדרגות הרוחניות מהווה גשמיות לעומת הדרגה הקודמת לה. לא משנה הדבר אם מדובר בדרגה מוגדרת של אורות רוחניים או של עניין.

מאמין הקבלה כמובן לא מסוגל לענות לשאלות הרב, מנסה להדגים שהוא סבלן ונדיב והוא הסביר חלק מאמונות הקבלה הנוגע לאחדות עשרת ספירות עולם האצילות. המאמין בקבלה מקבל רק עד גבול מסויים שהנוסחה הקבלית האומרת שכל תפילותינו וכו' צריכות להיות מכוונות לזעיר אנפין. הרב הוציא נקודה זו מתוך ספר הקרוי "מצרף אמונה", אחד מתוך היצירות הקבליות. המאמין בקבלה מציין שישנם כאלה מתוך המאמינים שלא מקבלים ספר זה ולהראות התנגדותם, הם מכנים את הספר "משרף אמונה".

הרב קאפח לוקח עניין זה לליבו. למה שביקורת כזו תוקרן כלפי מחבר הספר "מצרף אמונה" כשכל כתביו מקושרים לאמונות שאר מאמיני הקבלה? גם ברור שהמאמינים עצמם די מבולבלים בקשר לקביעת הקבלה האמיתית לעומת מה שנחשב "משרף אמונה".

הקורא, שלא בקי בנושא עדיין לא יבין מה מתרחש כאן, מהי קבלת הזוהר ומהן אמונות הקבלה וכיצד כל זה אפשרי?

לפני שנים אחדות בחודש מאי 1996, מוריזיו פיה, יהודי ספרדי שמקורו באלכסנדריה, מצרים, חבר שלנו אשר הכיר את הצדיק חיים, אך לא יודע על עבודותינו ב13 שנים האחרונות, התקשר ודיבר עם פאולו. בפניי על שולחן מונח הספר "LE SACRE GUERRE CONTRO" בקיצור הוא אמר "LA FALSA KABBALAH" (הפצתינו של מלחמות ה' הקדושות של יחיא בן שלמה קאפח באיטלקית). יש לי הודעה חשובה מאוד עבור פרץ. הגד לו שהוא חייב להיות סבלני ולהתחיל מההתחלה. ספר זה חשוב מדי לאומץ ולעמ"י כולו, אך טקסט זה מיועד למתמחים והאיש הפשוט אינו מסוגל להבין זאת. הגד לפרץ שמוטל עליו להסביר כל זאת בצורה שיוכלו כולם להבין. הזכר לו שזה הוא אשר קיבל את המסורת מהצדיק חיים ורק הוא יכול לייחס זאת לאחרים. אמור לו להיות חזק ולהתחיל בעבודה. אסור ואי אפשר להמעיט בחשיבותו של הסבר עובדות אלה לכולם.

היה הדבר בשלב זה, בו התחלתי לשכתב הקדמה זו, בהתבסס על הכתב המקורי. לאחר ההקדמה זו יצרתי גרסה מקוצרת שכללה הערות שוליים נוספות של הספר מלחמות ה', שתרגמתי קודם לכן לאנגלית. גם בהקדמה ראשונה עשיתי ניסיון לסכם חלק מהמושגים הקבליים הבסיסיים. להלן נסיוני המקורי: אם אצטרך, אמלא את החסר בהערות שוליים. כמו לאורך הספר משנת חיים, מילים מודגשות לרוב מראות שיותר ממילים הן מושגים או נושאים.

מאמיני הקבלה ייחסו את אלוקי האינסוף והאל הבורא (זעיר אנפין) כשני ראשי אל, כאשר השני מתייחס לקיום האצילות בצורת אל-אדם על טבעי רוחני, שמהווה שליט ומלך על כל העולמות. כפי שאחד הפציר בפני מלך למלא אחר רצונותיו, מכיוון שבכוחו של מלך לתת. אז תפילות צריכות להיות מכוונות למלך העולם ולא לגורם הראשוני של הקיום.

עולם האצילות, הוא לכאורה עולם נאצל מאת ה' יותר רוחני מעולם הבריאה אשר נקבע קודם לכן שיהפוך לקיום נברא. אך עולם הבריאה הוא בעצמו עולם רוחני מעל היצירה המתייחס למלאכים ומקור כל צורות העולם התחתון. בתורו, עולם היצירה נעלה מעולם העשייה אשר הוא לא גשמי אלא צורת רוחניות של עולם גשמי זה.

אלה הם ארבעת העולמות המדוברים בפי מאמיני הקבלה. הם מייצגים 4 נושאים כלליים שיכולים להיקשר לאדם בתנועה, דיבור, רגשות וחכמה.

לכל אחד מעולמות אלה ישנן 10 ספירות. בעולם האצילות יהיו אלה ספירות האצילות: כתר-רצון אצילות, חכמת אצילות, בינת אצילות, חסד אצילות, גבורת אצילות, תפארת אצילות, נצח-ניצחון אצילות, הוד אצילות, יסוד האצילות ומלכות האצילות. 10 ספירות אלה מייצגות את כוחות הנפש בעולם כל אצילות, בורא היוצר ועושה בכבוד.

הקורא לא חייב להבין מושגים אלה על מנת להבין את המחלוקת בה מדובר, אך רק רעיון כללי של המושגים ובהתאמה - האמונות הכרוכות. החשוב לזכור הוא שהאמונות האליליות אליהן אנו מתייחסים מגיעים מהמושג אצילות. הכרחי מבחינת המלחמות הקדושות שאסור לאדם לדבר על דרגות או סיווגים בקשר לאל לפני או אחרי הבריאה. עובדה זו תעזור לקורא לא להתבלבל. אין לנו עניין במה שאומרים מאמינים אלה בנוגע לעולם הבריאה שלהם, יצירה ועשייה. אך ביצירת סיווגים או דרגות מעל דרגת היצירה, אמונות אליליות נוצרות, אמונות אשר בתרגומם קרובים יותר לאצילות האלוקית של דת ההודים יותר מאשר לאמונה הטהורה באל אחד או ביהדות. בהשוואה לנצרות, ברגע שאנו יודעים שאמונת ג'ון ב"LOGOS" מייצגת דרך חשיבה כוזבת, יצירת ישו ככלי ה', אין לנו עניין בהמשך דרך מחשבתו בנוגע לבריאה.

רואים בחרם מדאורייתא אסמכתא לחלום בהקשר להצהרתו השגרירותי של ג'יימס בייקר, מבקר המדינה בימים בהם בוש היה הנשיא שאמר:"לא נוכל לומר שעשרת הספירות אינן קיימות, אך כן נגיד שזהו עניין שונה מהצורה בה מסבירים את הדברים מאמיני הקבלה". סימן זה הוא חלק מהקבלה האמיתית ולא ניתן להתכחש לכך. אני יכול גם להעיד בנוגע לעובדה שהצדיק חיים הזכיר את קיומם של עשרת הספירות. הטעות קרתה גם בגלל שהאיסור האמיתי הקובע שאסור לנסות לכתוב או להגדיר או לתאר 10 ספירות אלה הוא לא איסור שישתנה עם הזמן. לדבר על הספירות ולנסות לתאר אותן מחלל אותן. רק הצדיקים האמיתיים הולכים בדרך הספירות ומכירים אותן. האחרים שהחשיבו עצמם בדרגה זו של ספירות וחשבו עצמם מבשרים סוד התורה אשר יביא לגאולה הסופית, קיבלו אור חיצוני ומעוות וכל מה שחשפו לאור זה הוא כוזב וחסר תועלת. לו ידעו את האור האמיתי לא היו מדברים או כותבים על כך.

עובדה זו יכולה להיות מקור של חלק מהבלבול אצל תלמידים רציניים, אך ראשית חייבים לזכור שהמוזכר לעיל זה עדות הצדיק, ראש לו' הצדיקים, חיים, שהתהלך באופן תמידי בדרגה קדושה זו. הוא זה המעיד שעל אף שקיים סוד אמיתי של 10 ספירות, כל מה שנכתב עליהם, כוזב וחסר תועלת, בעוד שמבינים את אמונת ישראל האמיתית. אנסה להקל על הבלבול ע"י תביעה שהאיסור לא חל רק על ההכרה בקיום 10 ספירות, אלא חל איסור חמור על כתיבה, דיבור ואמונה ב- 10 ספירות נאצלות של עולם האצילות.

אלה לא קיימים וכל מילה המקושרת לכך הופכת למושג של עבודת אלילים. כל האמונות שנכתבו בנוגע לספירות מבוססות על 10 ספירות אצילות של הזוהר וכוזבות, לא משנה איזה שלב הם מנסים להסביר.

אל האדם העל טבעי של האצילות (זעיר אנפין), בעל גוף על טבעי הנקרא גוף מלך (גופא דמלכא), האוצר בתוכו 248 איברים ו365 ורידים על טבעיים ועורקים.

"קטן פנים", שהוא אל בכינוסו ובגלוי דעת בדרגת אצילות. זו חשיפה של גילוי דעת האל האינסופי היכן שהוריד עצמו למעמד אדם על טבעי, או היכן שהוא מקור העל טבעיות ובכך הוא מהווה את אצילות ה' מתוך מצבו האינסופי למצב אנושי נחשף ומקור ואל האנושות עלי אדמות. זוהי המשמעות העל טבעית של אל-אדם האצילי. אדם יכול להבין מדוע השקפות נוצריות אהבו כל כך את הזוהר!

יתרה מזו, עולם האצילות מסווג ל- 5 פרצופים (השקפות): כתר, אבא, אמא, זעיר אנפין(בנם), ומלכותא או נוקבא (נקבה).

בדר"כ כשההשקפות נמנות, כתר נמנה וכשספירות נמנות, דעת נמנית. פרצוף אבא מתקשר לספירת חכמה, פרצוף אמא לספירת בינה, פרצוף זעיר אנפין לששת הספירות (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד). ופרצוף נוקבא מתקשר לספירת המלכות. שוב, הקורא אינו זקוק לידע והבנת מושגים אלא רק להבין את רעיון השיטה שהעסיק גם בזמן וגם במעשים את מאמיני הקבלה מאז הזוהר.

פרצוף הכתר מייצג את המלך העליון המוכתר שהנאתו שוכנת בסודות העילאיים הידועים רק למלך זה, כאשר המלך התחתון מיוצג ע"י מלכות והנאת המלך היא ציווי משרתיו ומימוש רצונותיו.

הפרצוף ששלט בבריאה הוא אבא, האב החכם. בעוד שפרצוף אמא, האם המבינה הוציאה לפועל את רצונותיו של אבא חוץ מבריאת האדם, שאת זה לקחה על עצמה ליצור בניגוד לייעוצו של אבא.

הרב קאפח שולח אש וגופרית לעבר קשרים אליליים של חלוקת ראשי אל של האצילות, אשר קרובה לפנתאון היווני יותר מאשר לדיברה השניה.

פרצוף זעיר אנפין הוא הבן שנוצר מאבא ואמא, לב האצילות שמקבל מכוחות תבונה מעליו ונקרא "אדם". חמשת הפרצופים יחד גם נקראים אדם עליון, בעוד שזעיר אנפין מרכיב פרצוף מושלם בתוך המרכיבים המוגבלים אליהם מתייחס. בנוסף, ע"פ מאמיני הקבלה, חמשת הפרצופים ביחד מייצגים "ארוך אנפין" (פרצוף ארוך-סבלני), כאשר זעיר האנפין המוגבל (קצר פנים - חם מזג) מייצג את מעניק הטוב ומעניש הרשע.

כשזעיר אנפין נתון במערכת ייחסים של אהבה עם המלכות, היא מקבלת מכך השפעה טובה ומהאיחוד ביניהם נוצרת אלוקות בצורה נחשפת יותר. אך כאשר זעיר אנפין ונוקבא נפרדים זה מזו, ההשפעה הנוצרת בעולם דרך המלכות נמסרת בחוסר רצון כך שניסים נסתרים ורצינות הטבע מתחזקת.

מערכת ייחסי אהבה מילולית, לקב, היא תוצאת מעשי ישראל, תפילותיהם, קיום מצוות וכו'. כל ציווי התורה, על פיהם, הן למען איחודם של זעיר אנפין ומלכות. זוהי כפירה טהורה מציין המורי קאפח והדבר מתקשר בדיוק לאיסור "ריבוי שלטונות" כנגדם חכמינו ז"ל הזהירו בכמה מקומות.

מתוך כך צומחת שפת המין של כל מאמיני הקבלה בתיאורם את איחוד זעיר אנפין עם נוקבא, שפה שכנגדה זועק המחבר בפחד לגורל ישראל כאשר הוא מכה ברבנים המתירים מונחים לא מוסריים בדברם על הקדוש ברוך הוא. דבר אחד הוא, לדבר על איחוד סמלי של הקב"ה וישראל המופיע בשיר השירים. דבר אחר הוא, ליצור אמונה שלימה של אצילות אלוקית בעלת מרכיבים זכריים ונקביים בחיפוש הנאה רוחנית של איחודם דרך מעשי ישראל.

מאמיני הנצרות היו חיים בתקווה במשך 2000 שנה בהתבסס על תפיסה כזו, הזוהר הלביש את אותה תפיסה בתחבולת האצילות, העלאת העבודה הזרה לדרגה לא מוחשית וחיו בתקוה זו במשך 400 שנה האחרונות. בסופו של דבר אם כן, אם נוריד אמונות אלה העולם יטוהר מאמונות עבודה זרה.

באופן כללי, עולם האצילות נחשב כהבהרה אחרונה של האלוקות, אם כי האצילות לא נפרדת מעצם קיומו. האצילות האחרונה היא זעיר אנפין, שחייבת להצטרף למלכות, מקבלת השפעתו והצד הנקבי המשלים שלו על מנת שיהיה אדון העולם.

אם יש לך החשק להקיא, זהו סימן שאתה מתחיל להבין את הנושא. אם ברצונך לבכות גם זה טוב אך טוב לבריאות אם תקיא קודם. אם בטנך ריקה, לך לבית הכנסת הקרוב אליך, עמוד והכה על התיבה ודרוש הסבר, כשארון הקודש פתוח.

קיום המצוות הן הדרכים הנסתרות היוצאות מ / וקשורות ל גופים ואיברים של זעיר אנפין ונוקבא, לכן כשישראל מנוסים בקיום מצוות, מעשיהם גורמים לגופים עליוניים ואיבריהם להתאחד כאשר כוונותיהם גורמות לרוחות הפרצופים לאהוב בצורה מושלמת. ובגלל סיבה זו, כל המצוות והתפילות חייבות להיות מכוונות לאלוקות הגלויה באדם האצילי העל טבעי, כשהוא (הזעיר אנפין) באהבה מושלמת עם המלכות, שנקראת עתה - שכינתא, הנוכחות האלוקית. זוהי הסיבה לכך שמאמיני הקבלה אומרים לפני קיום מצווה "לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתא..." וכו'.

מאות מחברי סידורים שונים נטמאו בנוסחת עבודה זרה זו.

ואנו אומרים שלא נאחד 2 אלים באל או 5 אלים באל או 10 אלים באל, גם לא נקשר עצמנו לאיחודים אלוקיים מעין אלה. מסיבה זו חל איסור לדבר על דרגות אצילות אלוקיות וסיווגים. כל דרגות וסיווגים נהיים בהכרח כפילות שלטון וחלוקת האל, חס ושלום. משה, המורה של כולנו לימד "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" והוא לימד "הנסתרות ל- ה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם".

כל זה לא מהווה תורה, לא נביאים ולא מסורת. איך נכשלו מלומדי התורה באמונה בעבודה זרה כה בגסות?

לא אגע בשאלה זו, רק בחוט השערה, גירוי הזוהר הוא כמו פרי התאווה יפה ונבונה שחוה לא פסחה מעליה עד שהכירה בחטאה. החטא העיוור של קישור שמות הקב"ה לעשרת ספירות האצילות של הזוהר היה חטאם של אבות דור אנוש. הרצון ליצור בניין רוחני המקשר בין אלוקים שבשמיים לעולם מתחת מביא לאבדון וכך הייתה תעוזת מאמיני הקבלה במשך 400 השנים האחרונות. היה זה בניין שנוא ולא נחשק כמו מגדל בבל, וכוונותיו האמיתיות מבוססות על התנשאות טפשית ל"הבאת" הגאולה הסופית, במקום לחכות לסימנים מאת ה' הבוחר את הגואל הסופי ומחליט על זמן חשיפת הגאולה. וחטא השוואת עשרת ספירות האצילות לאל, עולה מתוך חטא הערב רב אשר בגלל עשרת מושגי עבודה זרה נמנעו מאמונה מצרית ואשר היו מעריצים כאל את הדיברות משנים אותן ל10 ספירות אצילות אלוקיות, לולא זרק אותם משה ושיבר לחתיכות, על מנת להרוס את החטא מהשורש. חטא רבני דורות אלה, שהונו ע"י נחש הזוהר הערמומי ובפשטות עיניהם כוסו ולא הבינו את טעויות העבודה הזרה הכרוכות, הוא חטא אהרון, אשר לא במתכוון שגה, ולא הבין את שורשי העבודה הזרה העומדים מאחורי רצון ערב רב בעשיית עגל הזהב. חטא זה חזר לטיהורו הסופי על מנת לפלס דרך לגאולה הסופית.

בגלל כל הסיבות האלה, נביאי ישראל ניבאו שישראל תיכשל בעוון הקץ, חטא ימי השיפוט האחרונים, בעוד שטיהור ישראל מחטא זה ייצג שיבת ישראל לאלוקיו האמיתי בזמן הגאולה השלימה הוא מייצג את החטא האחרון הנורא של ישראל לו היה צריך לצאת לפועל, מכיוון שהיה צריך להיטהר לפני שהאמונה האמיתית תשלוט בעולם. שוב נשים לב כמה חשוב היה שהצדיק עצמו יזם ואישר את מלחמות המצווה נגד האמונות הכוזבות שטימאו את הקיום היהודי במשך 400 שנה האחרונות וחנקו את רוחם מקבלת הרוח האמיתית של אלוקי ישראל.

ספר מלחמות ה' מספק את כל האמצעים להבנת העקרונות הבסיסיים, עליהם מתבססת הקבלה הכוזבת. הסופר הפיץ בחכמה את ספרו עם ציטטות מאת מאמיני הקבלה והעיקר, עליו מתבססת הציטטה מצד אחד

ומצד שני הציטטה המנוגדת מאת התורה, חכמי המשנה והתלמוד, הגאונים, הראשונים וכו'. התוצאה העמוקה היא שהקורא יקבל תמונה יותר ברורה של הבנה אמיתית של המערכת הקבלית שלהם ומתוכו יוכל בבירור להבדיל בין צורת הקבלה האמיתית הכתובה והחוק בע"פ לבין אמונות הקבלה הכוזבת. אם בהתחלה הקורא יודהם מההתפצלות לאחר זמן קצר תיוודע לו החריפות שלא תאמן, שבעזרתה המורי קאפח לוכד עקרונות שאין להכחישם של המערכת הקבלית וסתירתה הישירה כנגד מסורת אמיתית של אמונת ישראל.

בהקדמה המקורית גם בגלל העובדה שלא ידעתי אם אחר כך אקבל אישור לכתוב אודות הצדיק, חיים, הזכרתי בהסברים קצרים חלק מהנושאים האמיתיים של הקבלה. רב האנשים, לומדי התורה וגם אלה שלא מאוד מבולבלים בנוגע לדברים נסתרים. אנשים מבולבלים בנוגע לשאלות כגון קיום רוח רעה, כוחות כישוף, כוחות כוכבים, אסטרולוגיה באופן כללי, גלגול נשמות, סודות הטבע, סודות התורה, הקבלה המעשית, הידע הנעלה יותר בנוגע לצדיקים. הכוונות שהיו לי בדיבורי על נושאים אלה היו להמחיש שמלחמות השם, בהמחשת טעויות האמונה בזוהר וכל מאמיני הקבלה הטוענים שכל מיני כוחות הנובעים מכתבים אלה היא בשום דרך לא כופרת בסוד האמיתי בקבלה של המסורת היהודית.

הרס היהדות המיסטית כביכול של 400 השנים האחרונות לא קשרו לאמת קיום מסורת התורה האמיתית ואפילו מסורות נסתרות של זמנים לפני התורה. ישנם כמובן כמה סוגים של סודות כמו שיש כמה סוגי ניסים הידועים ממסורת התורה כשלכל סוג מסורת נסתרת העומדת מאחוריו. אך כאן נרצה רק להאיר על הקיום האמיתי של חלק מהנושאים העיקריים של הבלבול.

אני כאן לא לדבר על המסורת הנסתרת של הצדיקים או על סוד ההתעלות, אך על מגוון נושאים בנוגע לסודות הקיימים שהועברו מדור לדור מאב לבן או ממורה לתלמיד, בע"פ. לדוגמא, סודות הקבלה המעשית שהביאו איתם חכמי תימן ממסורת עתיקה ידועים כמוסברים. ישנם כמובן הרבה שלבים לקבלה המעשית.

דוגמאות של הקבלה המעשית ידועים במסורת מילדי יעקב, שלפעמים יצרו בעזרתם כבשה (או חיה אחרת) ואכלו אותה בעודה בחיים. ולפעמים יצרו נשים יפות, בעזרתן להרחיק תאוות טבעיות ולאחר מכן הן נעלמו. ידוע במסורת שיוסף הגיע בתלונה ליעקב אביו, שאחיו הגדולים הפרו את רצון האל בכך שאכלו דם בעלי חיים בעודם בחיים ובכך ששכבו עם נשים באקראי