ספר אור חדש לרמב''ם

תוכן

הקדמה- הלכות מלכים - פ'ב - ו', פ'ט - א', פ'יב - א' והלאה - הנבואות העיקריות המפורשות בספר

פרק א' - RAMBAm2) ) אז אהפוך אל עמים שפה ברורה -דפים -12 הקדמה כללית על גדלות הביטוי הזה ועל קבלת השפה הברורה של הגה''ש -

פרק ב' - (RAMBAM3) - המשיח יתקן את העולם - תיקון האיסלם ותיקון הנוצרות - קצת ענינים על ''תיקון העולם'' - דפים 7 -

פרק ג' - - RAMBAM) 4) - מטרות המשיחות ברמב''ם - המלך המשיח עתיד לעמוד - המשיח ההלכתי -דפים 5 -

פרק ד' - -RAMBAM) 5) - עיקר גדול ''וכל הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו'' - דפים 6 -

פרק ה' - (RAMBAM6) - דברים סתומים הם אצל הנביאים - מי הוא הנביא שיקום - שני סוגים - האוניברסלי ובן דוד - דפים 7 -

פרק ו' - (RAMBAM7) - מהו הפורים ומהו החנוכה של הגה''ש - הקבלה החדשה של הגה''ש - הסימנים המעגלים החדשים החדשים הדור הרביעי - דפים 10 -

פרק ז' - (RAMBAM8) _ ששת הסימנים הגדולים של הגה''ש - דפים 5 -

פרק ח' - (RAMBAM9) - מטרות הנוצרות בתיקון העולם - דפים 6 -

פרק ט' - (RAMBAM10) - שבועות על כמה דברים מתפארת הברית - דפים 9 -

פרק י' - (RAMBAM11) - הבית דין של הגה''ש - דפים 9 -

פרק יא' - (RAMBAM12) -תיקון לטעות של פרק י' על הבית דין של מרדכי הצדיק - דפים 8 -

פרק יב' - (RAMBAM13) - המשך ענין הבית דין - ענין המשנה החדשה של החוק החדש - דפים 7 -

הקדמות לששה סימנים 33 דפים

פרק יג' - (RAMBAM14) - מישרת השופט המשוח במלכות השמים הגואל האחרון ,חיים ,ומישרת חמור אוכל לחם ,המביאים את כל סימני מלכות בית דוד בירושלים - דפים 8 -

פרק יד' - (RAMBAM15) - המלך המשיח עתיד לעמוד -ואם יעמוד מלך מבית דוד - יש מהחכמים אומרים שלפני מלחמת גוג ומגוג - ענינו של מישרת החמור אוכל לחם - דפים 8 -

פרק טו' - (RAMBAM16) - המלך המשיח עתיד לעמוד - פישוט הדברים - דפים 8 -

פרק טז' - (RAMBAM17) - המשך פירוש הלכות מלכים - ענין משיח ודאי ואחריו חלום לא טוב ותיקון דבריי - תפילתי- דפים 7 -

פרק יז' - (RAMBAM18) - ויחזרו לדת האמת - פרק יב' הלכות מלכים - מכתב ליוסף פרחי - ההקדמה ג' מספר אסתר 6 - דפים 12 -

פרק יח' - (RAMBAM19) - סימן תחיית המתים וסימנו אצל ישוע - הקדמה ו מספר אסתר 6 - דפים 7 -

פרק יט' -

פרק כ' -

פרק כא' -

פרק כב -

פרק

פרק

פרק

פרק

פרק

פרק

פרק

פרק

פרק

ההתבוננות המשלולשת של הגאולה השלמה

שם ''אהיה'' ראשון שם ''אשר'' שם ''אהיה'' אחרון

הסימנים - סימני אבותנו

1) סימני אברהם סימני יצחק סימני יעקב

עליות משה רבינו

2) עליית משה עליית משה עליית משה

ראשונה אמצעית אחרונה

השם המשולש

3) אהיה אשר אהיה

הגואלים

גואל ראשון גואל אחרון

4) משה אליהו הנביא -נביא הגאולה חיים

,מרדכי הצדיק - הגואל השני לישראל

ישוע - האיש השני לגאולה האוניברסאלית

מוחמד - הגואל לבני ישמעאל

החמורים

5) החמור האתון חמור אוכל לחם

עמים הנושעים

6) יהודים בני ישמעאל בני יפת ,בני עשו השבת הלבבות

,הצאן הנאבד מבית ישראל

,

לקרוא כולם בשם ה'' ולעבדו שכם אחד

שלשים צעדים של החוק החדש

7) עשרת הדיברות עשרת המדות עשרת מדות הצדיק

החי באמונתו

..................................................................................

העמוד השלישי של הגה''ש עומד על המדות של הצדיק החי באמונתו כמאמר המפורסם ‘בא חבקוק והעמיד את כל המצות על אחת וצדיק באמונתו יחיה ,ככתוב 'אנכי ה'' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים' -:

....................................

אור חדש לרמב''ם

INTRO2- מי הוא הרמב''ם

הרב משה בן מיימון הספרדי היה צדיק קדוש איום ונורא, ראשם של השלושים ושש צדיקים הנסתרים בדורו מצד העלמו הנסתר וזהותו האמיתית שלא גילה. הוא הנשר הגדול, רב הרבנים, שהושיע את היהדות הרבנית לדורות במשנה תורה מצד זהותו הנגלית: והיה רופא מפליא בידע עמוק בכל דרכי הגוף והרפואות עד זמנו. מוח עצום לו וחוקר גם בעומק בספרי הפילוסופיה היונית והערבית שרווחו בימיו, ובקי מדהים היה בעומק חכמת הכוכבים והמזלות לחשב חשבונות הזמנים והמקרים, יודע עתים ובחכמת השפעות המזלות בתכונותיהם ובתקופותיהם.

ומכל אלה, חוץ מחכמת הכוכבים, גילה קצת מהידע שלו במשנה תורה יד החזקה ובמורה נבוכים, ואמנם את זהותו האמיתית המעולה, ראש לבני עלייה בדורו, ראש לשלושים-ושש צדיקים הנסתרים הנמצאים בסתר בכל דור ודור, לא גילה, וכסה והכחיש וסתם ולא הראה מזה כלום. כי ככה דרכם של הנסתרים הצדיקים הסובלים האמיתיים. ואולם אצל הרמב''ם עוד ישנם טעמים כפולים ומרובעים לסגור על עצמו מכסה סתום וחתום בסתרו בגלל יתר התפקידים שהיו עליו לקיים למען טובת כלל ישראל.

זאת היא קבלה ישירה שקבלתי מהצדיק הקדוש חיים, ראש לשלושים ושש צדיקים הנסתרים בדורו. הוא הנבחר מה'' אלהינו ברוך הוא וברוך שמו, בפטירתו לגואל האחרון השלישי, השופט המשוח במלכות השמים, הוא שמו חיים, יורש אביו הצדיק הקדוש משה מצנעא תימן. הצדיק חיים נולד בצנעא תימן בחג השבועות 1914 ברגע של מתן תורה, ונולד מהול לגמרי בסימן שלמות הברית. הוא הנבחר מאת ה'' אלהינו לגואל ישראל ולגואל האנושות, הגואל האחרון השלישי של הגאולה השלמה.

וזכיתי בחסד השמים עלי ,פרץ בן משה ובן חנה גרין, יליד ארצות הברית. ,ללמוד עם הצדיק חיים שלוש-עשרי שנה במילאנו איטליה, ואחרי פטירתו נמניתי להיות חמורו של הגואל, החמור הראשון הכללי במיישרת ''חמור אוכל לחם'' הוא החמור האוכל את לחם הסימנים השלמים של הגה''ש.

תפקידי העיקרי הוא לסדר ''ספר משנת חיים'' עם כל הסימנים החדשים של הגאולה השלמה בתוך שלש-עשרי כרכים מלאים בעדות הדברים והסבריהם, ולגלות את זהותו של הצדיק חיים, גם בעוד היה הי בעולם. ועלי להסביר את עניני מישרתו החדשה והנוראה היא מיישרת השופט המשוח במלכות השמים, ובסוף הגואל חיים יוודע ויוכר כ ''פלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום''. ואחרי פטירתו ותחייתו מן המתים הוא ה ''אדון'' שכל ישראל מבקשים אשר ''פתאום בא אל היכלו'' במלכות השמים החדשה.

ומסומן אצלנו בחלומה של שרה מרקוס, בשנה הראשונה אחרי שנת האבלות של הצדיק חיים, בתשמ''ג במילאנו, שהספר הראשון של ספר משנת חיים הפותח לכל כרכיו המסודרים כפי יג' עלי השושנה, הוא ספר זה ''אור חדש לרמב''ם''.

מזמן קיבלתי מהצדיק חיים שלהבנת מהותו ודרגתו העצמית של הרמב''ם, עליו השלום ,מוכרח לדעת עובדה שהיא נסתרת מעיני שאר בני ישראל, על דרגתו האמיתית המעולה כראש השלושים-ושש צדיקים הנסתרים בדורו, ושכיסה על זה בכל תוקף. הצדיק חיים, ראשם בדורו, העיד על זה, והוא שיכול היה לדעת את זה על אמיתותו, וגילה את זה לנו, תלמידיו המועטים.

ולי אמר שהוא בין הדברים שאצטרך לדעתם אחר כך בבוא הזמן, אף שלא יכולתי להבין לאיזה זמן ולאיזה עניין היה מכוון. ואמנם היו כמה דברים שמסר לי הצדיק חיים כמו ''סימנים'' והיה אומר לי ''תצטרך לזה אחר כך''. כן אמר, לדוגמה, על היותו נולד מהול ברגע של מתן תורה, ועל העובדה שמרדכי הצדיק היה ראש של הל''ו צדיקים הנסתרים בדורו, שגם זה בלתי ידוע אצל בני ישראל. וכן סימנים אחרים כמו על המורה צדק שיסד את בית ספר האיסיים, ועל צדיקי עשרת השבטים הנמצאים מאחרי נהר סמבטיון, ועל מעלות מעלת מסורת התימנית ששורשה מזמן ירמיה הנביא לפני חורבן בית ראשון ועוד.

הרי נתגלה כוונתו אחרי סבלו האחרון בעד כל העולם, ואחרי פטירתו ותחייתו מן המתים אל מלכות השמים של הגאולה השלמה, ואחרי וירידת ה ''סימנים השלמים של הגאולה השלמה''. כל אותם הסימנים שמסר לי (אבל לא נמסרו לי בשם ''סימנים'' כי אם בשם דברים סתומים ובלתי ידועים לאחרים) הם היו הדברים שהצטרכתי להכיר אותם בהיות הצדיק חיים עודו בעולם, בכדי שאוכל למסור אותם אחר כך בבחירת ה'' ברוך הוא בו בפטירתו.

הנהו נמסר לכם שהרמב''ם ע''ה חוץ מכל גדלותו בתורה בהלכה ברפואה בחכמת הכוכבים ובפילוסופיה ובחכמת טבע העולם וכו. היה צדיק נסתר מבני העלייה עולה לעולמות של מעלה ולבית דין של מעלה, וסודות העליונים איתו, ולא גילה כלום מזה בכל דבריו ואף כיחש על מעלתו הנסתרת.

במשך הדורות הבאים עובדה זו תייצר הבנה חדשה ואור חדש על מהותו של הרמב''ם, וגם יובנו דברים הנוגעים להמשך דברי הימים ביהדות שעוד לא הובנו.

תיזהרו אמנם ממכתב מזיוף ובדוי ביד ''קנאי ספר הזוהר'' הפלוץ בשקר וכאילו התחרט הרמב''ם בסוף ימיו על כמה דברים אחרי שגילו לו חכמי ספרד את ''נסתרות הקבלה'' וכו. דברי שקר הם, לא היו ולא נבראו, ולא ראה הצדיק הרמב''ם כלום מכל דבריהם שהיו אחרי זמנו וכו. ולו היה רואה אותם היה מקלל אותם ושורף אותם. גם פרט זה קבלה ישירה היא מהצדיק חיים. בסוף כשתובן דרגתו האמיתית של הנשר הגדול יוודע מה שבדו על שמו ויובן גם כן למה נמנו וגמרו אותם הרבנים הקנאים על הבלים להסתיר על סתירתו את דבריהם! וקנאי אמיתי הנשר הגדול במורה נבוכים על תורת ה'' בדיברה השנייה ועל אמיתות דבר אחדותו יתברך אמת שלא חולפת לעולמים.

ובאמת הם שלא שמעו בקולו ובהזהרותיו, ובסוף חרגו מעצם אמונת הדיברה השנייה, ושתפו והרבו רשויות, ועזבו את האין סוף למעלה ושמו פנים אחרות על פניו, בכדי לשעשע בספירות נאצלות בפנטיום של עולם האצילות לפני בריאת העולם, חלילה וחס ואוי ואווי לטעויות בזמני הסתר פנים הגלות. ואכלו מהרע המפליא ביופיו מעץ הדעת, ונכשלו בחושבם את עצמם ליודעי טוב ורע ולא ידעו בכוח הנורא של השטן להכשיל!

ולא הם, אפוא, שדחפו את השגות אריסטו, כי אם הם הם שנכשלו בדעתו בהתפלספותם שה ''אין סוף'' מרוחק מדי מהשתייכות עם בריותיו. ונכשלו בעוון דור אנוש, ושתפו פרצופים נאצלים וספירות נאצלות אשר בשקר מוחלט תלה משה די ליאון את דבריו על שם ר' שמעון בן יוחאי. ודווקא הוא התנא הקדוש שאמר ''כל המשתף את שם ה'' ודבר אחר נעקר מן העולם''!

''ספר חמשה לוחות הברית והחרם מדאורייתא'' שהוא סודר אחרי ''אור חדש לרמב''ם'' בסדרי ספר משנת חיים, הוא המכוון לתיקון עוון קץ אחרית הימים, הוא עוון אלהים אחרים חדשים מקרוב באו מעטו של משה די ליאון בספר הזוהר, שנכשלו בו, בעוונות הרבים, גאוני תורה ותלמידי חכמים גדולים הולכים בקודש. ונתערבבו ברוח חזקה זרה וזונה מחוכמת במקצועה, שהשרה עליהם השגות נכריות מלובשות בפסוקי התורה לכסות על פנימיות העוון בזיווגי אלהים אחרים על פניו. והכעיסו, מבלי כוונתם בכך, את אבינו שבשמים, וגרשוהו למעלה בדד באינסופיותו, והתגרשו הם מספרד ופורטוגל, עד כי באו לצבת ונצטמצמו בקטנות מוחין, בצמצום אחרי צמצום, עד שלא הבחינו עוד בין דברי שכל אנוש ובין שקרי הדמיונות.

ואמנם אחרי הצמצומים מעץ הרע בדעת פסולה נצטמצם עצם כוח ההבחנה, מכוח הערבוביה השלמה מהרוח עצומה בפתיות גמורה, להראות כפנימיות תורה הבלי אצילות האלוהות. ירדו מדחי אל דחי בעליות השגות חדשות על בנין ארבע עולמות, ומבלי כוונה לכך, פסלו את שם ה'', בר מינן, ונשאו את שמו לשוא, ובנו מגדלי טוהר לשטן, ונחתמו במות רוחנית, וכל עבודתם לאלוה קצר אפיים, ליבא דכל ליבין, זעיר אנפין דאצילותא. ולא יכלו לשוב עוד מרוב תענוגי הזונה המשכילה אותם מפנימיות מטרותיו של יצרא דעבודה זרה באחרית הימים של עם ישראל.

והגיעו עד למינות, בכיסויי חסידותא ומכנסי צניעותא והוספות סייגי פרישותא וריבוי מנהגי קדישתא, כולא על תנאי יחודא דפסולתא בין קודשא בריך הוא בזעיר אנפין דאצילותא ושכינתיה דנוקביה! והכעיסו את מערכות צבאות השמים, ובת קול יורדת בכל שעה מי בקש זאת מידכם! ולחכם אחד מתימן, יחיה אבן שלמה אלגאפח, פטיש בקנאות ה'' על ייחודו, הוגד ''לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראות ראו ואל תדעו''. ונלחם בספר ''מלחמות השם'' בכל פרטי עוון קץ אחרית הימים כעשר שנים לפני השואה. ולא שמעו לו והחרימו מקובלי ירושלים אותו ואת ספרו ולא קבלו את האמת השלוחה ברחמים, כי השמן לב העם הזה ואוזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאוזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו. ולא ראה ולא שמע ולא נתרפא והגיעו עד הרבעים השנואים באדמורי זהב בעגלם, ונגזרה השואה, ונחתמה בהשתלשלות דיו עטו של משה די ליאון. הוא ספר הזוהר עגלו הזהב של אחרית הימים של עם ישראל.

ובנשר הגדול צדיק קדוש ועניו וחכם רואה את הנולד זלזלו לאמר שנשפע מהיגיון חכמת אריסטו!

ומה בין הגיון שמאי להגיון הלל אחרי יסוד אמיתי, תורה שבעל פה, ושבעים פנים לתורה! ואריסטו בהגיון אמיתי על פי יסוד של שקר ירושת הגיון דור אנוש שה ''אין סוף'' הוא הסיבה הראשונה למעלה מדי מהשתייכות עם העולם שלמטה! אלה בכוכבים, ואלה בהשגות פילוסופיות מובנות על פי בניני השכל האנושי, ואלה בהשגות מטפיסיות עד לנאצלות שנצטמצמו מהסיבה הראשונה עד ליוד סגורה בדרגה לפני האין של בריאת העולם יש מאין! על פי בניני השכל האנושי ויניקת רוח מקיפה חיצונית לשאוב כוח מיד ה'' הכתובה בתורה בקדושתה, ונזרקה בהגיון טמא אל אציליות האלוהות למעלה מדרגת הבריאה יש מאין!

ולזאת קראו תמים תהיה עם ה'' אלהיך! ולזאת הסכימו על הנסתרות לה'' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם! כי אם על זאת שבשו את היוד ונשאו את שמו לשוא. ולא שמעו בקול המשנה המזהירה שלא להיכנס לפנים ולפני למעלה ואחרי. ונטרפה דעת חכמי האצילות מתוך הערבוביה הטוטלית, והחסירו את ה ''ב'' של בראשית והחליפוה ב'א' של ארורות אצילות האסורה. ושוב לא התקיים המסך המבדיל בין השמים ובין הארץ הנאחז במקומו מהקבלה האמיתית בישראל של ה 'ב' של בראשית. ונעשה ה ''יד'' הכתובה בתורה ליד נאצלת בדרגת האצילות, ונעשה הרגל לרגל נאצלת בדרגת האצילות, ונעשו העיניים לעיניים קוסמיים בפרצוף אבא הנאצל, והפירו את בריתו ביסוד נאצל בדרגת הזעיר אנפין, וקנאוהו בלא אל של ספירות נאצלות וכעסוהו בהבלי פרצופים נאצלים עד שהקניאנו בלא עם בגוי נבל גרמניה בשואה!

ועל הצדיק האמיתי מפוסטט טענו על הגבלת שכל ההיגיון ולא שמעו לו במורה נבוכים שלא לעשות משלים על עליון מצורת הכתבים ולא יבואו להגשים באלוה קוסמי בעל עיניים קוסמיים. הוא שלל כל תואר באלהים והם מרוב שכלם במופשטים הגשימו כל תואר בנאצלים, ודימו בטעות שהם פטורים מהגשמת הבורא, כי שם הוא בעולמו הנאצל כמאציל לפני שנעשה כבורא שאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ! ולזאת קראו ''פנימיות התורה'', ולזאת אמרו ''סודות עליונים'', ובזאת הפירו את כל ברית התורה הקדושה בהגשמת הבורא ממעל בהצטדקות מטופשת של השגות מופשטות מעולם הנאצלים!

ולא שמעו לשכל הישר שהסביר להם הרב שאין כל המונחים האלה כעיני ה'' וירד ה'' על הר סיני כי אם לשכח את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע ויכולים להפשיט אותם בעניינים סמליים מדרישת הדרכים שהתורה נדרשת בהן, אבל אף פעם להוביל אותם כפשוטם אל דרגה קוסמית כיד הבורא למעלה ממש:

עד שבא הנחש אצל משה די ליאון ופתה אותו ואמר אף כי אמר הרמב''ם לא תגשימו מכל עץ גן התורה? ויאמר הפתי כן הוא מפרי עץ גן התורה נוכל לדרוש ולהגשים אותם במשלים כפי ענינו אבל מפרי העץ אשר בתוך הגן בפנימיות התורה של מעלה אמר לנו הרמב''ם שלא נאכל ממנו פן נבוא להגשים בבורא ונגע באיסורי עבודה זרה ונתחייב מיתה בידי שמים. ויאמר הנחש ביד משה די ליאון ,לא מות תמותון כי יודע הרמב''ם שאם תאכלו את המונחים ההם ותעלו אותם במחשבה אל דרגה שהיא למעלה מן הבריאה ,שוב לא תגשימו כלום כי תהיו כבר מחוץ לגדרי ההגשמה, ואדרבא יפקחו עיניכם ותהיו בדרגה עליונה מאד כעשרת האלהים הנאצלים בספירותיהן היודעים טוב ורע. וירא משה די ליאון כי טוב העץ להגשים בו למאכל באצילות וכי תאווה היא לעיניים להסתכל ביופי הפרצופים הנאצלים, ונחמד עץ התורה הפנימית הנאצלת להשכיל ממנו כל מיני השכלות חדשות, והחליט לכתוב את ספר הזוהר בהסכמת הנחש לעזור לו כי אי אפשר לו לבדו מבלי רוח חזקה לעשותו:

ואחרי היתרו של הנחש בהגשמה ראשונה באה עזיבת האין סוף למעלה בדור אנוש בכדי להשכיל באלהים לשון רבים יודעי טוב ורע. ואחריו בא הבניין השנוא לזייף את השפה האחת, ודברים אחדים של התורה והמסורת במגדל של ארבע עולמות אשר ראשו בשמים בעולם האצילות ששמה המרד במונח הזה ''אצילות'' שלא הורשה ולא הותר אף פעם. ומשם יצאה הגזרה הכי קשה וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ולכן הצליחו להמשיך בכל הטעות הזאת של כפירות ביסודות וריבוי רשויות באלוהות ,בפרט בארבע מאות שנה עד השואה. ובסוף יצא כל העגל הזה האחרון הסופי ההיסטורי, שסופו ליהרס ולהישרף ולהיות לדוגמה היסטורית לכל הדורות הבאים. כי שמעו בקול הנחש במקום לשמוע בקול הנשר הגדול הרמב''ם ונכשלו רוב חכמי ישראל והכשילו את העם אחריהם!

והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו ועושה חסד לאלפים. ואחרי השואה הנוראה והגרועה קיבל ה'' ברחמים את קרבננו, והקים אותנו בתחייה, והביא אותנו אל אדמתנו בארבעים ושמנה.

הצדיק הנסתר היה בעולם ובסתר הדרגות פנה דרך לפניו. ולשלושים וחמש שנים מהקמת מדינת ישראל, אחרי סבלו האחרון הנורא במחלת הדור לכפרת גזרה עולמית, והוא בן ששים ושמונה שנים, נלקח הצדיק הקדוש, ופתאום בא אל היכלו האדון שכל ישראל מחכים לו ומבקשים אותו מאלפים שנה. ומעת פטירתו ירדו כל הסימנים השלמים של הגאולה השלישית השלמה. והנני כותב כאן אחרי תשע-עשרי שנים (עתה הן כב' שנים – אייר יז' תשס''ה –אני חוזר על הטקסט) בכתיבת העדות העצומה החדשה והנפלאה של כל הקבלה החדשה האחרונה שמרמזת עליה הרמב''ם עליו השלום, היא הקבלה שלא קבלו החכמים ואשר לא ידע אדם איך יהיו הדברים עד שיהיו, כי דברים סתומים הם אצל הנביאים.

ובא החיבור הזה בע''ה לגלות אור חדש המכוסה בהלכות מלכים על עניין זה של הקבלה החדשה שכל ישראל מחכים עליה, ולבאר לפעם הראשונה בדברי הימים את הנבואות הגאוליות והמשיחיות שלא יכלו להתפרש עד ביאת הגואל האחרון וגילוי שם ''אהיה'' אחרון של שם ''אהיה אשר אהיה''. ולהפליא עיני חכמים בכל מה שלא ידעו לפני זה. כי הגואל האחרון אינו המשיח בן דוד, והמשיח בן דוד יהיה בעולם, כמובן, אבל אינו בדרגת הגואל, וכ ''חמור'' הוא לגבי דרגת הגואל הנבחר מאיתו יתברך להיות השופט המשוח במלכות השמים. וגילי בת ציון והריעי בת ירושלים כי מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות. היא מישרה זו של חמור אוכל לחם. ובתש''ן בבאר שבע, בחלומו של אדם קמחג'י, אמר הצדיק אבוחצרא, עליו השלום, לפרץ ''אה ,אתה הוא החמור ,משיח בן דוד''. ופרץ עשה לצדיק סימן שלא להרים את קולו לבשרו בחוץ, והקדוש בבא סאלי הסכים ואמר ''אה, כן ,ישנם רבנים רשעים'' - -

ולכן אין לנו אשליות, ודווקא הרבנים וחכמי התורה של האידנא המה שלא יבינו ולא יקבלו, כי אין להם הכוח להבחין בערבוביה ולצאת ממנה. ומזה מסתעף שאין להם הכוח לקבל דברים חדשים, וסגורים מאד הם בדברי שארית פליטת הטעויות המעורבבות ביהדות הכתובות בכמה מאות ספרי ''קבלה'' מארבע מאות שנה. ואמנם תקוותנו לדור הבא, דור פתוח ומפותח חפץ באמונה ובדת בלי כל המיסטיקה של היהדות הגלותית של אחרית הימים. וירצו ללכת על פי יסודות התורה הקדושה האמיתיים.

חמור אוכל לחם ט''ז שבט תשס''א

אור חדש לרמב''ם

INTRO3- 11/02/01

קיצור דבר הל''ו צ''נ

מובן הוא שאין הרוגז בINTRO2 על שלא ידעו הרבנים שהנשר הגדול היה צדיק נסתר, ורק שבדו מכתב בשמו בכדי להצדיק את הטעות הנוראה שלהם. ואמנם אף אחד יודע כלום על הצדיקים הנסתרים, חוץ מאיזה רמזים כמו בתלמוד סוכה מה: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום (אין פחות משלושים ושש צדיקים המקבלים פני שכינה בכל יום): ובכלל אין כל עניינם מוכן לבוא לגילוי, מפני שנסתרים הם ולא מדברים ולא מגלים את עצמם. מרדכי הצדיק בזמנו היה הראשון להיות הראש של הל''ו צ''נ, כי רק בזמנו נקבע שהצ''נ יהיו במספר זה, לא יותר ולא פחות. והאחרון להיות ראשם במספר זה הוא הצדיק הנבחר, חיים. הנה בכול הדורות לא גילו את זהותם האמיתית ולא הוסבר כלום מסוגם של הל''ו צ''נ.

ואמנם חיוני הוא למסר החדש של הגה''ש לגלות לפחות בקיצורי פרקים כמה דברים מדבר סתום זה (1) הגואל האחרון חיים היה צ''נ וראשם (2) כמה כללים לתת איזושהי הבנה בסוגם הנעלה של ''בני עלייה'' (3) מרדכי הצדיק היה צ''נ וראשם הראשון בדורו (4) המורה צדק מיסד בית ספר האיסיים היה ראש לצ''נ בדורו (5) הרמב''ם ע''ה היה צ''נ וראשם בדורו (6) אליהו הנביא, זכור לטוב, הוא ראשם של הל''ו צ''נ בכל הדורות ממרדכי עד הצדיק חיים, ואולם איננו נכלל במספרם. נקודות גדולות הן אלה הגילויים הנותנות טעמים חשובים ומבוססים בכמה משלבי דברי הימים ובדברי הגה''ש שבלעדיהם היה חסר כל הקשר העליון בהיסטוריה של הגאולה.

לא נמשכה הלאה בדברי הימים, אחרי שנבחר הגואל חיים, צורת הדברים כמו שהייתה. ראשית כל יש הפסק מעת שנבחר הגואל האחרון, כי מהרגע ההוא נכנס לעולם זמן הדור הרביעי הסופי לאנושות, דור כפול של 65 שנים, הדור שבחלק השני שלו נכנס כל העולם לתקופת יום ה'' הגדול והנורא ירחם ה'' על עולמו אשר ברא. כי כפול הדור הרביעי גם בבשורות הגאולה השלמה הנפלאות והמשמחות וגם בנבואות והתקיימותן של כל הדברים הקשים והגזרות הנוראות המוכרחות לבוא לעולם. והנבואות החדשות של הדור הרביעי הן בשם המסורת של אליהו הנביא, והוא הנשלח, כמובטח, לפני יום ה'' הגדול והנורא. ולכן הנבואות על יום ה'' מגיעות בחלק הראשון של הדור הרביעי, ויום ה'' הגדול והנורא עצמו וכל תקופתו בא בחלק השני של הדור הרביעי הסופי הזה, כמוסבר באריכות אצלנו.

טעם ההפסק הוא, בקיצור נמרץ, שלפני כניסת הדור הרביעי הל''ו צ''נ הם שהיו מקבלים על עצמם את הגזרות הרעות העלולות ליפול על העולם, עולים לבית דין של מעלה ויודעים את הגזרות, וברצונם מקבלים את הגזרות על עצמם, וסובלים ייסורים גרועים וקשים ומונעים בזה את הגזרות מליפול על המדינה שבה נמצא הצדיק. ולפעמים יותר ממדינה אחת היא שניצלה. ובדבר הצדיק הקדוש חיים הסברנו שהגזרה האחרונה שהוא קיבל על עצמו ושהוא סבל בעדה עד למיתתו הייתה על העולם בכללותו, גזרה נוראה שלא הייתה כמותה אף-פעם. וגם מוסבר מהקבלה הישירה שקבלתי מהצדיק חיים בדבר הזה שקיבל הוא את הגזרה ההיא לבדו, ואפילו כל שאר הל'ה צ''נ כאשר ידעו וראו את אותה הגזרה פחדו ולא נכנסו ולא קבלו ולא דברו.

קבלה אמיתית היא זאת שגילה לי הצדיק חיים לפני מותו בכדי שאוכל למסור אותה בבוא הזמן. אותה הגזרה הנוראה (הובנה זאת אחרי פטירתו ותחייתו) הייתה ה ''נסיון'' האחרון שהצטרך הצדיק חיים לסבול ולמות בעדה לפני שנבחר לגואל האחרון של האנושות כולה. ועוד ידעתי אחרי פטירתו שנחשב סבלו ההוא של כמעט שנתיים לערך של שלשים וחמש שנים של סבל לפני הקדוש ברוך הוא, ושבגלל זה החלק הראשון של הדור הרביעי דהיינו הדור של לה' שנים יש לו עוד מהחסד והרחמים בזכותו.

ומכל מקום, עצם ענינו של הדור הרביעי כולו הוא שהגזרות נופלות על העולם, ולכן אם היה נמשך תיווכם של הצ''נ לקבל על עצמם את הגזרות, לא היה מתקיים הדור הרביעי. וגם ב35 שנים של החלק הראשון הצ''נ לא מקבלים את הגזרות אבל כלפי החלק השני של 30 שנים החלק הראשון נקרא עוד בחסד ורחמים מאיתו יתברך, וזה בזכות סבלו של הצדיק חיים.

ונוסף לזה בחלק הראשון ניתנה עוד אפשרות לקבל את כל הבשורות של הגה''ש ואת כל הנבואות של הדור הרביעי ולהכין אותן בכתבים, ובעזרת ה'' להודיע אותן ולהפיץ אותן, שהיא הכנה נחוצה בהכנת הלבבות אל הפחד הנורא על מה שיבוא בחלק השני. וחלק מסודר הוא מדברי ימי הדור הרביעי שהנבואות של אליהו הנביא, זכור לטוב, הנוגעות לדור הרביעי הזה, באות לפני יום ה'' הגדול והנורא.

ולכן הופסקה קבלת הגזרות של הצ''נ בכניסת הדור הרביעי מפסח תשמ''ג. ובשנת תשנ''ט (?) (היא שנת אסונה ומותה של ליידי דייאנה, ע''ה, שבאותו הפרק היה סימן קשור לעניין זה) ידעתי שלא ניתן להמשיך עוד עניין הל''ו צ''נ הסובלים בצורתו הקודמת ובמקומו הוסדר למעלה דבר חדש הנקרא המאתיים וחמשים (כמספר נר) צדיקים הנסתרים החיים באמונתם''. ומובן הוא שזה יקח עוד שנים עד שיגיעו למספר הזה. ובכן שוב אינם במספר ל''ו ואינם בסוג הצדיקים הסובלים, כי אם עיקר עבודתם בשמחה גדולה במקביל לשמחת זמני הגאולה השלמה.

ומפני שהזכרנו את זה נזכיר גם כן שניתן לנו לדעת דרך הסימנים (בפרט בחלומו של ג'וזפה שדיבר על 500 תלמידים במיישרת החמור) שגם אצלנו במסגרת תפארת הברית הסופית השלמה תיווצר ''אינסטיטוציה'' של זוכים לכך להיות ''נר'' צדיקים החיים באמונתם. לא צדיקים אמיתיים בני עלייה, כי אם צדיקים וצדיקות החיים באמונתם כפי סימני וחוקי הגאולה השלמה, ועובדים בעד מישרת חמור אוכל לחם שתמשיך לזמני הדורות גם אחרי בנין בית המקדש בירושלים, כל אחד כפי השליחות שלו בשמחה רבה.

.....................................

אור חדש לרמב''ם 04/01/01

פ''ב הלכות מלכים ו'

- אין לנו גדול ממשה רבינו והוא אומר ונחנו מה לא עלינו תלונותיכם. ויסבול טרחם ומשאם ותלונותם וקצפם כאשר ישא האומן את היונק. רועה קראו הכתוב, לרעות ביעקב עמו, ודרכו של רועה מפורש בקבלה כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא וכו.

פ''ט א' הלכות מלכים

על ששה דברים נצטוה אדם הראשון, על ע''ז, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים, אע''פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו, והדעת נוטה להן, מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה, הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, נמצאו שבע מצות. וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה והוא התפלל שחרית, ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפילה אחרת לפנות היום, ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית, ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתירות, עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו:

פרק אחד עשר- הלכות מלכים

א' - המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה, וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה'' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה': ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים, אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל (באחרונה): ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד, אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח, דרך כוכב מיעקב זה דוד, וקם שבט מישראל זה מלך המשיח, ומחץ פאתי מואב זה דוד וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל, וקרקר כל בני שת זה מלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים ,והיה אדום ירושה זה דוד, שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו' והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו':

(ב) אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה'' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה, ולא צוה הקב''ה לתוהו, אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה:

(ג) ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת, ועיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפים עליהן ולא גורעין מהן:

(ד) ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה'', הרי זה בחזקת שהוא משיח, ואם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה'' ביחד שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'' ולעבדו שכם אחד:

פ''יב א' - הלכות מלכים

אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג, וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ משל וחידה, ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו''ם המשולים כזאב ונמר, שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם, ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל, שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן, וכן כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים: ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל ומה ענין רמזו בהן:

ב'' - אמרו חכמים אין בין העולם הזה וימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו' ואינו בא לא לטמא הטהור ולא לטהר הטמא ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין אלא לשום שלום בעולם ,שנאמר והשיב לב אבות על בנים: ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבוא אליהו: וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומים הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת: ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה וכן לא יחשב קצין, אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו:

(ג) בימי המלך המשיח, כשתתישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו, שנאמר וישב מצרף ומטהר וגו', ובני לוי מטהר לחילה ואומר מיוחס כהן וזה מיוחס לוי, ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל, הרי הוא אומר ויאמר התרשתא להם וגו' עד עמוד כהן לאורים ולתומים, הנה למדת שברוח הקודש מייחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס, ואינו מיחס ישראל אלא לשבטיהם, שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני, אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה מטמעה:

(ד) לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו''ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שבארנו בהלכות תשובה:

(ה) ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה'' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה'' כמים לים מכסים:

.........................................................................

הנבואות העיקריות המוסברות בספר אור חדש לרמב''ם

אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'' לעבדו שכם אחד

בישעיה ( ט', ה' ) ''כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום: לםרבה המישרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת ה'' צבאות תעשה זאת'':

במלאכי ( ) הנני שולח לכם את אליהו הנביא לפני יום ה'' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם

במלאכי) הנה אנכי שולח את מלאכי ופנה דרך לפני ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה'' צבאות

והיה אחרי הימים ההם ואשפוך את רוחי על כל בשר

גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות.

בפרק מח' בישעיה הנביא: ''שמעת חזה כולה ואתם הלא תגידו השמעתיך חדשות מעתה ונצורות ולא ידעתם: עתה נבראו ולא מאז ולפני יום ולא שמעתם פן תאמר ידעתין: גם לא שמעת גם לא ידעת גם מאז לא פתחה אזנך כי ידעתי בגוד תבגוד ופושע מבטן קורא לך: למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך: הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני: למעני למעני אעשה כי איך יחל וכבודי לאחר לא אתן'':

ירמיה לא': לא': הנה ימים באים נאום יהוה וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה: לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאום יהוה: כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאום יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם: ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את יהוה כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאום יהוה כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד:

..............................................

אור חדש לרמב''ם RAMBAM2.DOC 27/10/01

פרק א'

- אז אהפוך אל עמים שפה ברורה

''אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'' לעבדו שכם אחד'': בתפקיד הסברי הגאולה השלמה שמחת ההסבר נראית תיכף, ואי-הבנתו לרבים באה אחריה לשים מכסה על ההתלהבות הראויה, וצריכים אנו לעוד הסברים רבים להסיר את המכסה ולהעלות את הפשט אל שמחתו.

ואמנם גם זו לשם הבנה, כי השמחה בהתחלת הבשורה באה מתמימות האמונה אבל עוד לא מובנת כל צרכה אם בכלל, והשמחה של בשורות הגה''ש צריכה להיות מובנת באופן ברור, באופן שתייסד על אותם המונחים גם הישנים המתחדשים וגם החדשים לבקרים, עד שתכנס ללב בישוב הדעת כיתד בל ימוט לעולם, לא תדפנו הרוח ולא תמעך מספקות, עד שתהיה האמת קבועה בלבו ובמוחו של כל קורא כדברי ה'' אלהינו בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.

עד שיהיה פסוק כזה ''אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'' לעבדו שכם אחד'' בסוג אמונה פשוטה ותמימה מצד ונוסף על אמונה זו תהיה הבנה ברורה ויסודית.

ואמנם בכל דברי הגה''ש צריכים להחזיק בכלל כמובא כאן מהנשר הגדול ''וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו''. והרי כן הוא בכל הפסוקים כמעט המדברים על הגה''ש, לא מובנים פירושם עד ביאת הגואל האחרון וביאת הסימנים השלמים המסבירים אותם. והנה אותם הסימנים השלמים הם המביאים איתם את השפה הברורה המכוונת כאן בפסוק עצמו, שהוא על שם העתיד כאשר יבוא זמן הגאולה השלמה.

מובן הקושי הנורא של היהודים ולומדי התורה, כי אותה השפה הברורה לא נמצאת איתם ולא בדברי החכמים ולא בכל ספרי הקודש אשר איתם. חדשים הם הדברים ולא נודעו והפסוקים המרמזים עליהם לא מגלים אותם, ככתוב ''כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב: כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא כי הנני בורא את ירושלים גילה ועמה משוש'': (ישעיה סה יז' יח'): וכן הוא בכל הנבואות על הגה''ש, הפסוקים המנבאים על כללות ענייניהם ישנם אבל אי אפשר להבין אותם עד שבאה השפה הברורה המגלה באופן יסודי וברור להבנה את האוצרות המכוסים בהם.

לכן בהתגלות הבשורות החדשות האמיתיות של הגה''ש בהתחלה עומדים כנגדם לומדי התורה דווקא, כי קשה להם ''הפיכת השפה'' כלפי הלשון שהם רגילים בה ו ''מפחדים'' על החידושים כאילו חורגים ממסורת ישראל הנצחית.

מרומז הדבר בלשון ''אהפוך''. השפה הברורה המתגלית הפיכה היא מכל רגילות הלשון הקודמת; אהפוך אל עמים וישראל בכללם דהיינו לא רק לישראל כי אם אף לעמים. ולמה לא נאמר אהפוך אל ישראל שפה ברורה, שהרי איפכא מסתברא ליה ,והלא החידוש יותר גדול הוא אצל עם ישראל, עם לשון התורה בכתב ובעל פה, עם אשר כחו בפיו? היה לו לומר ''אהפוך אל ישראל שפה ברורה'' וכל שכן תתהפך הלשון אצל העמים.

ואמנם לא היה זה כפי כוונת הפסוק הממשיך ''לקרוא כולם בשם ה'' ולעבדו שכם אחד''. אם התאחדות זו החדשה הבאה דרך הפיכת השפה בקריאת שם ה'' ובעבודת ה'' נאמר על ישראל, לא הייתי יודע על העמים כלום. אבל היות והפיכת הלשון בביאת השפה הברורה הופכת את העמים להיות יודעי השפה הברורה החדשה וקוראי ה'' באמונת האחדות האמיתית ועובדי ה'' באמת, כל שכן ישראל שהוא בתוך כלל העמים, שמקבל את השפה הברורה החדשה לקרוא בה בשם ה'' ולעבדו שכם אחד. חידוש נורא ועצום הוא מבשורות הגה''ש שזאת השפה הברורה לכולם היא.

ועוד מרומז בו שלולא הפיכת הלשון בעמים, דבר המאפשר להם לקרוא בשם ה'' ולעבדו שכם אחד, ישראל, דוקא מצד זה שהוא עם התורה ובעל לשון הקודש ובעל המסורת האמיתית, לא יהיה ביכולת זו לקבל את השפה הברורה. למה? מפני שנראית בעיניהם כחורגת מדת ישראל! עד שבאה הלשון החדשה והופכת את העמים ומתוך ההפיכה מבינים סוף כל סוף שישראל עם הנבחר, ובהכרתם בזאת מוכרח ישראל לשמוע ולהבין שגם בשבילם באה השפה הברורה ושאין הגאולה השלמה מבלעדיה.

ואמנם כן הוא בכל הלשונות השונות המשומשות בנביאי ישראל, יש בהם מה שנדמה שחורג מדת ישראל הידועה. המפורסמת ביותר היא לשון הברית החדשה עצמה המנובאת בירמיה הנביא. כולו להפך מהשגת לומדי תורה הרגילה. עם ישראל מפיר את ברית התורה ובשביל תיקונו אין ברירה כי אם בברית חדשה; לא הספיקו ברית התורה וכל מצוותיה וכל חכמתה להביא את ישראל אל מטרותיה הרצויות, עד שנקראת ברית התורה מופרת בידו, וצריכה לברית חדשה בכדי שהברית הישנה תתהפך בה ותכנס בה ''ועל לבם אכתבנה''.

לכן כמעט וישראל, לומדי התורה במשמע, כאילו אינו חפץ בברית החדשה ההיא, מפני שההודאה על אותה הברית החדשה, מפני שקבלתה היא כרוכה באותה ההודאה שהברית הישנה הופרה בידו, קשה מאד לישראל! והלא לומדי התורה לומדים אותה ומשתדלים לקיים אותה יומם ולילה, ואיך יודה על שהיא מופרת אצלם? ואמנם גם הפסוקים כאן נבואיים הם ואמיתיים ולא מכחישים חלילה וחס וחלק אינטגראלי של אמונתנו הוא.

הנה ימים באים נאום יהוה וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה: לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאום יהוה: כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאום יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם: ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את יהוה כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאום יהוה כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד:

כתוב בפירוש ''לא כברית אשר כרתי את אבותם'' - ''אשר הם הפירו את בריתי'': הנביאים בהמשך התורה הם ואי אפשר להפיר אותם!!

מדה קשה, כאמור: לומדי התורה לא מאמינים שהם מפירים את התורה או שברית התורה הופרה בידם, ולכן כמעט כופרים בנבואת הברית החדשה! ואולם מה חסר בכל העניין? התשובה היא שחסרה השפה הברורה הבאה רק בסוף בביאת הגואל האחרון הנבחר ובהתגלות הקבלה החדשה האמיתית של הגה''ש! רק אז אותה השפה הניתנת החדשה והברורה ההופכת את רגילות הלשונות ואיתן רגילות ההשגות בפירושי כל עניני הגה''ש מסבירה את כל אותם הדברים שהיה אי אפשר להבין אותם מלפני ביאתה.

כל זה להודיע עד כמה צריכים לשקול בכבדות לשונו הקדושה של הרמב''ם עליו השלום באומרו ''וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו''. לא אפשר היה שלפני בוא הגאולה השלמה ייוודעו הדברים, שאם נודעו הדברים לפניה אז גם הגאולה הייתה באה כבר, וסתירה היא מיניה וביה.

ומרומז בפרק מח' בישעיה הנביא ''שמעת חזה כולה ואתם הלא תגידו השמעתיך חדשות מעתה ונצורות ולא ידעתם: עתה נבראו ולא מאז ולפני יום ולא שמעתם פן תאמר ידעתין: גם לא שמעת גם לא ידעת גם מאז לא פתחה אזנך כי ידעתי בגוד תבגוד ופושע מבטן קורא לך: למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך: הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני: למעני למעני אעשה כי איך יחל וכבודי לאחר לא אתן'':

רמזים הרבה בפסוקים אלה ובאמת צריכה לשפה הברורה לפרש אותם ולדוגמה ''אאריך אפי'' מרמז על הגלות הארוכה אלפיים שנה. הפיכה! הסתיר את פניו יתברך בגלל שהוא ארך אפיים ולא חפץ להכרית אותנו. ומפני זה לא גילה לנו את פירושי הנביאים ואת חידושי הגה''ש ולא שלח לנו את השפה הברורה, ומוכרחים בני ישראל להישאר בחושך ובבלבולי לשונות בכל מה שנוגע לענייני המשיחות ולגאולה השלמה וכו.[1] לא על חנם הזהיר הנשר הגדול שלא להתעסק בדברים האלה!

ואם ''עתה נבראו'' מה שייך לומר ''גם מאז לא פתחה אוזנך''? אלא היה זמן ,ויוכח שהוא לפני חורבן בית שני, שמצד אותה התקופה, יכלו החדשות והאוצרות של הגאולה להתגלות אבל גם אז באותה האפשרות לא פתחה אוזנך לשמוע. וזאת הייתה, אפוא, ה ''פתיחה'' בזמנו ובמשרתו של ישוע, כמוכח שבעתים בסימנים השלמים של הגה''ש, אבל עם ישראל לא היה במצב ''לשמוע''. וכמו שלא היה עם ישראל במצב להחזיק בזכות בית המקדש, בעונות, לא ניתנו האוצרות החדשים להתגלות ''כי ידעתי בגוד תבגוד ופושע מבטן קורא לך''. וקרה כל מה שקרה. ונתבטלה אותה ההזדמנות ואחריה בשבעים שנה בערך נחרב בית המקדש והתחילה הגלות הארוכה אלפיים שנה.

וזהו ''אאריך אפי'' הוא דבר הגלות, ''ותהלתי אחטם'', אוצרות הגאולה לא ניתנו להתגלות,''למען שמי אאריך'' למען הבטחותיו בעם ישראל הנבחר ''לבלתי הכריתך''. מהו לבלתי הכריתך? אם הגלות הארוכה והסתר כל פירושי הנביאים באו בארך אפיים, כאמור, אז דבר הכרת היה לפני חורבן הבית והגלות. והנה ראייה היא זאת, בעוונות הרבים, שחורבן הבית וגזרת הגלות באו במקום הכרת. שפך, כביכול, את חמתו על האבנים והכריז על ישראל גלות במקום כרת וכליה חס וחלילה. ובמקום החדשות של הגאולה ''הנה צרפתיך ולא בכסף ובחרתיך בכור עוני'' במשך הגלות הארוכה. השפה הברורה הופכת את המוח שלנו להבין בחשיבות הנוראה של אותה ה ''פתיחה'' המשיחית והגאולית הקשורה במשרתו של ישוע בן מרים ובן יוסף!!!! הפיכה גמורה היא ממש!

אבל הפיכה גמורה היא גם אצל העמים, עמי הנוצרות במשמע, שאם לבני ישראל הוסתר כל זה לגמרי מאז ולאלפיים שנה, אמנם גם כל התיאולוגיה הנוצרית שקר היא וכל פירושי הנוצרות על ישוע שיבושים הם ומוטעים לגמרי ועבודה זרה וכפירות בדיברה השנייה וכו. אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'' לעבדו שכם אחד. ואחרי ביאת הגואל חיים והתגלות סימני הגאולה השלמה והנבואות החדשות על הדור הרביעי, עוד באה השפה הברורה מפי ה'' ברוך הוא בסימנים השלמים, בחלום אצל ג'וזפה מניגרסו, בפיו של המלאך הגדול מיכאל שרו של ישראל שהכריז בפירוש באופן ברור ומובהק ''שלשה הם אנשי הגאולה משה ישוע וחיים''. הפיכת עולם הוא מכל הצדדים ''מי האמין לשמועתנו וזרוע ה'' על מי נגלתה''!!!!

והכול עשה ה'' למען שמו הגדול למען הקים את הגאולה השלמה בסוף, ולהפתיע אותנו בנפלאות דברי הימים בנצורות שלא שמענו ובחדשות שלא ידענו, בכדי שנתהפך בקרבנו ובתוך לבנו ונתחדש לגמרי בביאת הגואל האחרון. ה'' עושה למען שמו ולמען טובתנו הגדולה בסוף בגה''ש. ואולם למה צריך הפסוק לומר ''למעני למעני אעשה'' פעמיים? מהו הארך אפיים בהסתר פנים ובאריכות הגלות שגדול ונורא הוא ולא שמענו ולא ידענו עד הסוף, אחרי השואה במשמע, והוא למען שמו הגדול יתברך ומהסתר פניו לא ידענו אותו עד שמתגלה גם ההפיכה הזאת רק בסוף בביאת הגואל האחרון ובשורות הגאולה השלמה?

אם אחד הוא כל הסתר ענינו של מישרת ישוע מהו ה ''למעני'' השני: האם לא מספיקה הפיכת דברי המלאך מיכאל לעם ישראל ''משה ישוע וחיים''!

ואמנם ה ''למעני'' השני הוא מה שקרה בתוך הגלות הארוכה, וטעות היא כל כך נוראה ואפלה וגם נסתרת שהיא גם צריכה לשפה הברורה בסוף לגלות אותה ולברר אותה. ואמנם תורת אמת היא כל ההסברים ובקרב היהדות נעשתה החטאה הגדולה ההיא ונכשלו בה חכמי ולומדי התורה משבע מאות שנה מלפני השואה והתפשטה בישראל מארבע מאות שנה לפני השואה ונכשלנו כל בני תורה ולא ידענו.

והיא טעות נחרצת בעצם אמונתנו הקדושה והיא חטאה גדולה של עבודה זרה ממש כעגל הזהב בזמנו, ונכשלו בה חכמים וגדולים וגאונים וכאהרן הכהן הקדוש בזמנו לא נתברר עניין חטאו עד שירד משה מן ההר. וכן הוא בסוף אחרי אחרית הימים בשואה לא מתגלה עד ביאת הגואל והימנותו לשופט המשוח במלכות השמים, וניתנה הרשות לגלות אותה על פי השפה הברורה ולטהר אותה מתוך היהדות לחלוטין והיא הפיכה נוראה בקרב עם התורה.

הוא עוון ספר הזוהר ושיטת האצילות וכל שרשרת ארבע מאות שנה שנשתלשלו מעון שיבוש הלשון של ''אצילות האלוהות מהאין סוף'' שברא אותה משה דא ליאון מספרד. וזהו ''למעני למעני אעשה'' פעמיים אחת מצד ההסתר פנים בעם ישראל על כל ענינו של מישרת ישוע, ונכלל בו שיבושי האמונה בנוצרות שיצאו לעולם. ויוסבר עוד איך שבאה השפה הברורה להציל את הנשמות של בית ישראל, הם הצאן הנאבד מבית ישראל הנמצאות בתוך הנוצרות. והשנייה היא עוון קץ אחרית הימים בטעות כל ה ''קבלה'' השקרנית והמזויפת המלאה בשיתוף וריבוי הרשויות באלוהות ואלוהים אחרים על פני וכל תמונה. וזהו ''איך יחל וכבודי לאחר לא אתן''.

הנה לפני ביאת הגואל האחרון והתגלות השפה הברורה אי אפשר היה שיתגלו כל החידושים הנפלאים של הגאולה השלמה. וכאשר הבשורות החדשות באות הן חדשות ממש ולא היו בעולם לפני זה. וזהו ''שמעת כולה חזה'' דהיינו שמעתם שהכול נראה בחזיון לנביאים, ולכן תרצו להגיד ''שמעתי'' אבל לא כן הוא, כי בעת ביאתן והתגלותן חדשים הם לגמרי ו ''עתה נבראו''. ''שמעת חזה כולה הלא תגידו השמעתיך'' לא כן הוא כי אם ''חדשות מעתה ונצורות ולא ידעתם: עתה נבראו ולא מאז ולפני יום ולא שמעתם פן תאמר ידעתין''.

הפיכה לשונית והשגתי מכל צד, והוא הפירוש האמיתי. כי אהפוך שפה ברורה אל העמים, העיקר אל הנוצרים ואל היהודים, כי רוב העמים הם נוצרים, ודווקא בנוצרות נתגלגלו נשמותיהם של בית ישראל, כמוכח בכל המסרים של הגה''ש. ובנוגע לאותה ההזדמנות ההיסטורית דרך מישרתו של ישוע, גם זה מוכח מכל הסימנים השלמים. ומוכח הוא בנביאים בשפה הברורה המבארת את הנבואה המפורסמת במלאכי ''הנני שולח לכם את אליהו הנביא לפני יום ה'' הגדול והנורא, הוא ישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם.

בקיצור, נתקיים ,בעונות, ה ''פן'' ונחרב בית המקדש ונשלח ישראל לגלותו. ולא התקיימה השבת הלבבות ,אף על פי שנשלחה מישרה על שם הנביא אליהו בעוד הבית היה עומד, היא ראייה על מישרתו של ישוע, ולא הצליחה והוכרזה גלות וכו. הפיכה הפיכה הפיכה, וכבר לומדי התורה צעקו ''כפירות'' ואינה כפירות כי אם אז, בזמן הגה''ש, אהפוך שפה ברורה אל עמים לקרוא כולם בשם ה'' לעבדו שכם אחד. ''אל עמים'' ורוב העמים נוצרים. ובכן באה הגה''ש ג''כ מהתחלתו במה שנקרא ''תיקון הנוצרות''. ולכן אין להתפלא על שהפסוקים לפעמים מרמזים על נשמות ישראל הנמצאות במחנות הנוצרות, ופעמים נקראים על שם אפרים. וכל הראיות הרבות לדברינו חלק שלם הן מהבשורות המפליאות ההופכות את כל מה שנחשב לגבי דברי הימים עד עתה, הן ליהודים הן לעמים כולם: הפיכה!!!

ואם כן הוא שהשפה הברורה הופכת את עולם היהדות המסורתית, מתעמקות ומתרחבות הסתירות הנפגשות בזמן התגלות הדברים. הרי הלומדי תורה יודעים את הפסוקים בנביאים אבל לא יודעים את פירושם לגבי הגאולה השלמה: ''וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו''. ואמנם היהודים שלא לומדים תורה לא יודעים גם כן את הפסוקים, והנוצרים יודעים את הדברים להפך מהאמת ומתוך שילוש של עבודה זרה. ובכלל כל הבנתם בדברים האלה משובשת וחסרה יסוד האמונה ויסודות התורה וכו.

אמנם אנו פה במשנה תורה לרמב''ם ע''ה, תורה היא וצריכה ללמוד אותה ''וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומים הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו'' וכו. דבר גדול מגלה הרמב''ם פה ש ''גם לחכמים אין קבלה בדברים אלו''. הלומדי תורה צריכים להבין שדברי הגה''ש אין לחפש עליהם בתלמוד כי לא נמצאים. ישנן סברות אבל אין ''קבלה''. ועמוק הוא הביטוי ''שדברים סתומים הן אצל הנביאים'', דהיינו אי אפשר לחשוב שלחכמים תהיה קבלה עליהם, מפני שגם הנביאים עצמם שקבלו את דבריהם בנבואה, את המלים של הפסוקים קבלו אבל לא פירושי הפסוקים, ולכן לא היה אפשר שהחכמים יקבלו מהם.

לפני זה בפרק יא' ד' בסופו - אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי; ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה'' ביחד שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'' ולעבדו שכם אחד:

אחר כך נדבר על העובדה שישנם בדברי הנשר הגדול כאן כמה עניינים המוכיחים שגם הוא בעצמו לא יוצא מהכלל שהוא הביע, דהיינו שאין קבלה בדברים אלו ולא ידע אדם וכו. ויש לומר שאפילו היה יודע אותם מצד דרגתו האמיתית הנוראה ראש לל''ו הצדיקים הנסתרים בדורו, לא הייתה רשות לגלות אותם בשום פנים, ומוכרח היה לדבר כלפי ההשגה הרגילה התלמודית ההלכתית וכו. מכל מקום נפשיט לומר שגם אצלו נסתמו דברים אלה ולא ידע אותם. לא ידע, לדוגמה, את החילוק העצום בין הגואל האחרון והמשיח. הוא דיבר על ממשלה כאילו ממשלת ''מלך'' אבל זה דבר שלא יהיה כי אין עוד מלכים. אמר שהמשיח ''יכוף'' את ישראל לחזור לתורה וכו. לשון שעבר עליו כלח, שכבר אינו חלק מהעולם שאנו נמצאים בו. ולא היה יכול לדעת את החילוק בין אחרית הימים לישראל, שהוא עד השואה, ואת זמן הדור הרביעי הכללי הבא אחריו לכל העולם הכולל בו יום ה'' הגדול והנורא. ולא יכול היה לדבר על הגואל הנבחר והיושב במלכות השמים השופט המשוח וכו. וככה בכל הכללים החדשים של הגה''ש ''לא ידע אדם''.

ואמנם רוב הרעיונות נכונים אחרי שמתאימים אותם לבשורות ולשפה הברורה. נעמוד על מלה זו כאן ''ויתקן את העולם'' ומביא עליו את הפסוק ''אז אהפוך אל עמים'' וכו. נשים את רגלינו על ביטוי זה להעמיד אותו ונעלה אותו אל פינו ונאכל אותו לראות ולדעת את טעמו. הלא הוא הרמב''ם הנשר הגדול וצדיק קדוש האומר אותו! ואין לו זריקת מלים, חלילה וחס. המשיח (כפי השגת המונח הרגילה לפני השפה הברורה) יתקן את העולם. העולם גדול הוא, רבותי, העולם גדול מאד.

וחלק גדול מהעולם הגדול נוצרי הוא, וחלק גדול מוסלמי. וגם יתר העולם גדול מאד אבל מספיק לחשוב כרגע על מה שמכנים בעולם השלוש דתות המונותיאיסטיות. ואף אם הנוצרות שבשה את השגת המונותיאיזם, אמנם זה בטח חלק ממה שה 'משיח' יתקן. ובאסלאם ישנם תיקונים מסוג אחר אבל איך שהוא ה 'משיח' יתקן את העולם לקרוא בשם ה'' ולעבדו שכם אחד. מובן הוא שלומדי התורה רחוקים מאד מעבודות כאלה ולא נכנסות לכלל מסגרתם. משונה מאד עבודת ה 'משיח' לגבי מחשבתם. ואיך יתקן את העמים? דרך השפה הברורה המובטחת.

אחזור על המלה. צריכים ריכוז. המשיח יתקן את העולם. אז אהפוך אל עמים שפה ברורה. תיקון העולם מלה עצומה היא, ענקית, עולמית, אוניברסאלית. איך יתוקנו העמים? ומי הוא שיכול לדבר איתם לתקן אותם? ולדבר עם מי? ועל איזה בסיס ועל איזה יסוד שבגללם ישמעו לו?

באמת אנו מדברים ג''כ עם אינדיאנים מוקנים ועם בודהיסטים ועם כל מי שחפץ לשמוע, ואמנם המלה ''עמים'' בנביאים, דהיינו באותן הנבואות המרמזות על הגה''ש, עיקרו מכוון לעמים שנכנסו לנוצרות, שהיא הדת שנתפשטה בעולם בין רוב העמים.

שנית לה היא האסלאם ומספרם גדול מאד אבל יותר מרוכזים הם בארצות ערב, אירק, אירן, סוריה, ירדן, ערב-סועדי, מצרים, ובאפריקה הצפונית, אלג'ריה, טוניס, מארוקו וטורקיה. ומחולק האסלאם בכללותו שיש לו ספר משלו, הקוראן, תרבות משלה מיוחדת. ומופרדת היא מעובדה זו שאינה אוחזת במקור התנ''ך בישירות. ואמנם אמונתה היא כבר באחדות הבורא, קבלת בני ישמעאל, בסוף, בזכות ישמעאל בן אברהם. כבר מן התורה סימנו של ישמעאל הוא ההפרדה מבני יצחק אבינו. ועיקר התיקון מצד הקוראן עצמו הוא רק בטעות הנוגעת לעקידת יצחק ולא עקידת ישמעאל אבל גם זה אינו נוגע לעצם התיאולוגיה. ועיקר התיקון בהם הוא שתתהפך שנאתם לאהבה כלפי עם ישראל, ויבוא זה בזמנו אחרי שייהרסו האלמנטים הפנטיקים השונאים ממחנותיהם. אבל בוא יבוא זה ובדרך הוא, כי ככה קבלנו בסימנים השלמים שיורדות גזרות קשות נגד בני האסלאם השונאים הפנטיקים ויישארו הטובים. ואחריהן יבוא שלום אמיתי בין עולם הערבים ובין ישראל ועם היהודים. ואמנם נשארים הם תמיד מופרדים מצד דת האסלאם ואין זה מפריע לקרוא בשם ה'' ולעבדו שכם אחד, מפני שאמונתם באחדות הבורא ישתבח שמו לעד, ולכן הבסיס לאחדות ישנו כבר וההפרדה מחזיקה את המידה ,שאין צורך לפשר בין התורה ובין הקוראן וכל אחד לחמדתו.

לא כן עולם הנוצרות, מסכת אחרת היא לגמרי. מאבק הנוצרות עם היהדות עומד בעמדת הנקודה המשיחית של המשיחות המנובאת לישראל, ואין נוצרות מבלי נקודת משיחותו של ישוע. ולא על איית הקוראן מיוסדת הנוצרות, כי אם על פסוקי הנביאים ועל ההבטחות לישראל. מוחמד לא היה יהודי, אין בעיה. ישוע ויחוסו המובא במתי מצד ובלוקוס מצד על שם שרשרת לבית דוד. ויותר מזה תחייתו של ישוע מן המתים מקובלת ויסודית לכל הנוצרים מאיזה סוג שהם. יותר מזה כל רוח הנוצרות מבוססת על אמונת המלכות שמים החדשה שהוקמה בתחייתו, דבר המאפשר כל נוצרי מאמין להתייחס אל רוחו ולשאוב ממנו תחושות רוח הישועה. לא על מוחמד מדובר שאינו יהודי אף על פי ששורשי האסלאם שואבות מאמונת האבות וגילוי התורה והמשך הנביאים, כל שכן שלא מדובר על גיבורי הרוח של דתות הרחוקות מאמונת עם ישראל.

קשורה הנוצרות בדברי ימי ישראל לאלפיים שנה ועד עתה מחכים הנוצרים למתי ישראל יצא מעקשנותו ויבינו את כל הראיות מהנביאים על משיחותו של ישוע, ויקוים דבר רוח הקודש של פאולוס עד שיסתלק העיוורון של היהודים ויבוא החסד הגדול מאת ה'' על כולנו.

לומדי התורה כבר סגרו את הספר. אנחנו מחפשים על האור החדש של הרמב''ם וזה מספר לנו על הנוצרות!! הכול עבודה זרה, אסור! מה הוא רוצה ממנו ,להיעשות ''יהודים בשביל ישוע''!!

אמנם לתמימי דרך נחזור לשאלתנו. המשיח הבא צריך לתקן את העולם והשפה הברורה נהפכה אל עמים, שבעיקר הם הנוצרים. ומה יגיד לנוצרים, ואיך ידבר איתם, ומה יתקן בהם עד לקרוא כולם בשם ה'' ולעבדו שכם אחד?

אין מה להגיד, בעניין הנוצרות עצמה, אין שום פשרה. התאולוגיה הנוצרית היא עבודה זרה, ובזה אין שום ספק או ספק ספקא ואסורה היא לנו כאיסור הבא על אחותו.

ואולם יש תקווה. ה ''משיח'' הבא לתקן לא ידבר אל הנוצרות, כי אם אל נוצרים, עולם של נוצרים, עולמות של נוצרים. משתנה המטבע. תיקון הנוצרות שביד ה ''משיח'' אינו מכוון לתיקון הנוצרות שלעצמה שאין לה תיקון, כי אם לאנשים ונשים וטף הנולדים בנוצרות. בהם שייך התיקון.

ואמנם לא דבר פשוט הוא. התיאולוגיה המוטעה מסתלקת אצלם, וכל מה שמתקדמים הזמנים מתברר אצל המונים מהם שאותה התיאולוגיה אין לה יסוד, שלשה אינם אחד ואחד אינו שלש, ואין בן אדם שייקרא עליו שם אלהים, ''וכבודי לאחר לא אתן''. ודבר המשיחות אינו דבר האלוהות ,ושני דברים נפרדים לגמרי הם.

נשאר אצלם הבלבול כאשר מתחילים לברר את הדברים. ישוע אינו אלהים, אמנם נשלח בשליחות משיחית, דברים אהובים ועמוקים ויש להם מקום גדול בדברי הימים של אותה התקופה וחשיבות רוחנית ליתר דברי הימים, מורה רוחני גדול, אחד צודק בדבריו שעמד נגד הכול ''במקום שאין אנשים השתדל להיות איש''. ישוע האדם המשיחי והאהוב בעמק לב כל נוצרי המוצא ישועה מדבריו החודרים אל פנימיות הדם; האיש הנאהב מאביו שבשמים שהשפיע על מיליוני מיליונים במשך הדורות לאהוב את השני ולעשות צדקה ולחמול על מסכנים ולרחם על חולים. ותחייתו ניכרת לפחות בתחייה ההיסטורית הנעשתה איתו וקיום מלכות אחרת חדשה שמימית שאיפשרה את השפעת רוחו על ההמונים. התיאולוגיה המוטעה מסתלקת; ישוע נשאר ואהבתם לו נשארת ודמם קורא לרוח הישועה לצעיר כבן אהוב לאביו המעורר תקווה לשפלי רוח ומקווי לב ואוהבי צדק ואוהבי בריותיו של הבורא היחיד ששלחו לבשר לעמים את התקווה שתושלם בסוף כמובטחת מהנביאים. לא יחסר ישוע ממסגרת דברי הימים.

כבר זה יסודי בתיקון שצריך להביא ה 'משיח' בתפקידו לתקן את עולם הנוצרות, ובלעדיו אין תיקון, ואם חס וחלילה לא היה תיקון אז לא היה תיקון גם למיליוני נשמות בית ישראל הנמצאות בגופים של המוני הנוצרים. ולא היה תיקון ג''כ לאומות העולם, בני עשו ובני יפת. ולא תוכל לבוא ההתאחדות הזקוקה והמנובאת לקרוא כולם בשם ה'' ולעבדו שכם אחד. התיקון ישנו, ברוך ה'', וגם המשיחות המיוחדת של ישוע ישנה. ומה שנשאר הוא להבין אותה, ולזה צריכים המפתחות, וברוך ה'' המפתחות ישנם, ובחסד האל ובזכות הגואל חיים, הכול מתברר על אמיתותו ועל בוריו גם לעמים גם לבני ישראל בשפה הברורה הנהפכה אל עמים וישראל בכללם.

-----------------------------------------------

אור חדש לרמב''ם 29/10/01

פרק ב' - המשיח יתקן את העולם

תיקון האסלאם

כבר הזכרנו שתיקון האסלאם יחסית קל הוא. העיקר בנוגע לקוראן הוא עקידת יצחק: (תראו ממסר לערבים של החוק החדש - ותיקוני הקוראן בספר אסתר 9). ובמסר לערבים נמצאים התיקונים (1) לרופורמה של המוסלמים, לא של אללא (2) במסר לפליסתיניים (3) לנבחר מאת ה'' להסביר את האמת ליהודים למוסלמים ולנוצרים (4) ליחס האסלאם עם ישוע (5) ליחס האסלאם עם המסר החדש של הגה''ש ואל סימן תחיית המתים (6) לדרגת האמת של האסלאם עצמו (7) לתיקון העקשנות גם מצד היהודים גם מצד המוסלמים (בעיקר הפליסניים) (8) תיקון עקידת יצחק (9) תיקון ידיעת דברי הימים המשובשים בידי המוסלמים (10) שמחת המתפללים ביחד בבית התפילה של הגה''ש דרך מחצלת האסלאם:

תיקון הנוצרות

כל זה קל יחסית לגבי תיקון הנוצרות. עניין התיקון מתחיל בידיעות החדשות הנמסרות מהגואל חיים על (1) המורה צדק מיסד בית ספר האיסיים (2) טעמי בית הספר וסודות בית הספר (3) יוחנן המטביל וישוע בבית הספר (4) הסימנים המתחילים בבית הספר (5) מישרתו של ישוע (6) הנבואה האחרונה במלאכי (7) האיל הנהרג במקום יצחק (8) תיקון האוונגליונים (9) תיקון פאולוס (10) ישועת ישוע: רוב עניני בית ספר האיסיים נמצאים בספר אסתר 1 מתורגם לעברית מאנגלית על ידי דוד לוי וישנו באיטלקית מתורגם מאדם קמחג'י. ויתר התיקונים הם בספרי תיקון האוונגליונים וביתר ספרי ומסמכי ספר המפליא, הוא העלה החמישי לספר משנת חיים. ישועת ישוע אינו רק מצד האיל הנהרג ההיסטורי; ישנו מצד קיום סימן תחיית המתים המתחיל וקיום סימן מלכות השמים המתחיל, שבלעדיהם לא היה אפשר להשיגם בגאולה השלמה, והשגות עיקריות הן בגה''ש.

....................................................................

אינני מתעסק בספר זה בתיקונים האלה ואמנם אני בסימני החמור, משיח בן דוד, הי-הא, וגם בסימני החמור משיח בן יוסף, הי-הא, הי-הא, וגם בסימני החמור עם שלש עיניים, אחת ליהודים אחת למוסלמים ואחת לנוצרים, הי-הא, הי-הא- הי-הא. אלה הן עבודות גדולות שעליהן מכוון הביטוי של הרמב''ם ''יתקן את העולם'':

אבל כאמור, הרמב''ם עצמו בכללו ''לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו'' ואם היה יודע בדרך נבואית עליונה בקדושה עליונה נבואית נסתרת ,אין הדרגה ההיא שייכת לפועל למטה בעולם ואין לה הסתעפות פעולת השפעה על כל מה שכותב כאן הנשר הגדול על עניני מלך המשיח. לפשט הלכתי הרמב''ם מדבר כדרכו בקודש תמיד. ובכן לא נדבר כאילו היה יודע אלא כאילו לא היה יודע ושהוא בכללו של ''לא ידע אדם''.

ואמנם בנושא המשיחות עצם התוכן סותם בתוך הפשט דברים גדולים, כמו בביטוי זה ''יתקן את העולם''. האם הצדיק והמוח הענקי והקדוש לא יודע שהמילה הזאת כוללת עולם של עניינים גדולים שיצטרך ה 'משיח' להכין אותם בשביל תיקון העולם!

(ובמקום אחר מובא בספר היסטוריה של הרב בוקסור ------ הנוסח הישן של הרמב''ם או הנוסח שהושמט מהז'נזורא - האומר שגם מוחמד גם ישוע מקדימים לגאולה FORERUNNERS , PRECURSORI ל 'משיח'; גורמיים היסטוריים הזקוקים להכנות ההיסטוריות אשר בסוף לא יוכלו להיחסר בעת בוא הזמן וכו. -- מי יודע למה לא נמצאו אחר כך בטקסטים! תראו מפרק 27 והלאה)

ועוד נאיר כאן שבמקום אחר (במורה נבוכים) אומר הרמב''ם בפירוש שיכול להיות בבית המקדש השלישי עבודה יותר מעולה מהקרבנות, ואמנם כאן לא יוצא הוא מפשטו שיבואו הקרבנות וכו. אצל הרמב''ם ע''ה הפשט הוא פשט, ואמנם צריכים להבין את כוונותיו המיוחדות בפשטי עניני המלך המשיח בן דוד שיבוא.

ראשית כל אינו בא לתאר איך יהיה המשיח הזה, איך יבוא ובמה יבוא, כי אם בא בעיקר לענות על ''דאגות'' ולהזהיר ממחשבות הבל ולהבחין בין סברות בעלמא וקבלה, ולא לפרש את עניני הגאולה השלמה. עיקרו לתאר מה שלא צריכים לחשוב או להאמין ושלא ליפול לטעויות הרבות שהיו נופלים בהם רבים או שהיו עלולים ליפול בהם אחריו.

אבל על הגה''ש עצמה העיקר הוא 'שלא ידע אדם' ושאין קבלה על אותם הדברים עד שיבוא הזמן בביאת הגואל ויתגלו הדברים ותתקבל אותה הקבלה החדשה של הגה''ש.

ובכן חמור אוכל לחם הגאולה השלמה מוכרח לכתוב את הספר הזה. הגיע הגואל והגיעה אותה הקבלה החדשה. גדול ה'' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר. צדיק קדוש נסתר סובל, ראש הל''ו הצ''נ בדורו, נבחר מה'' אלהינו לגואל השלישי הסופי.

באמת על הדברים של האוניברסאליות, אין כאן אלא ''ויתקן את העולם'' וגם ''לשים שלום בעולם'' ואין שום הסבר. וכל המפרשים בורחים ממנו ואין מלה. איך מתקנים את העולם? ואיך מביאים שלום לעולם? במה מתקנים את העולם? איזה עולם? לא דיבר כי אם בהזכרה מהרה על אוניברסאליות הגה''ש. מזכיר הרמב''ם תיקון העולם, תיקוני השבת הלבבות הישרת הלב אבל אין כאן איך או מה. ומה יוכל להסביר על קבלה חדשה מן השמים המגיעה רק בסוף בביאת הגואל!

כל אלה הדברים בחלקה של הקבלה החדשה המגיעה עם הגה''ש ואי אפשר שתיוודע לפני זה. עם ביאת הגואל האחרון נשלחים הסימנים השלמים ההיסטוריים הגאוליים והמשיחיים אשר בהם נכלל תיקון העולם והתיקונים מתפרטים בתהליכם בעבודת מישרת חמור אוכל לחם בכתבי הסבר. ממלכות השמים הגואל האחרון שולח לנו את תיקוני העולם במשך הדור הרביעי הסופי הזה והנבואות החדשות על דור רביעי זה מכינות את העולם ליום ה'' הגדול והנורא:

בעיקר הרמב''ם מדבר על משיח בן דוד, שזהו ה ''משיח ההלכתי'' שיכולים לדבר עליו. וכמעט תמיהה שאין הרב מזכיר אפילו את משיח בן יוסף, הגם שישנן נבואות המרמזות עליו וישנם מדרשים ומוזכרים דברים בגאונים. ואמנם כאמור אין הנשר הגדול יוצא מהפשט ההלכתי על דבר המשיחות ולא נכנס לסוג זה של משיח בן יוסף שהוא עניין נדרש מהפסוקים אבל אין לו שייכות לפועל הלכתי. הרמב''ם מדבר על המשיחות המובטחת לבית דוד כפי ההלכה.

הנשר הגדול היה בקי בכל הנבואות המשיחיות והגאוליות! אמנם הביטוי היחידי כאן שבמידת-מה יוצא מההלכה, או שהוא סוג הלכה הכרחית שבלעדיה לא מושלם גם הפשט, הוא הביטוי ''ויתקן את העולם''. אי אפשר שלא יהיה ככה אבל אי אפשר להסבירו על פי ההלכה: הוא רחב מדי מלהיכלל בה. העולם גדול ועולם המוסלמי ועולם הנוצרות, בהכרח יוכללו בתיקון העולם המוטל על המשרה המשיחית, אבל אינו עניין של הלכה.

עניינים גדולים וחשובים הם שיתגלו בזמנם עם ביאת ''מלך המשיח''.

צריכים לזכור את הכללים הללו בלימוד זה. הרמב''ם ע''ה מדבר על ההלכה הנוגעת למשיח בן דוד. ורק בדרך הכרחית אי אפשר שיחסר הצד האוניברסאלי של הגאולה השלמה ''ויתקן את העולם'' ו''לשים שלום בעולם''. שהרי אין הגאולה השלמה רק ענינו של מלכות בית דוד בעד ישראל והנבואות מכריזות בכמה פנים ובכמה אופנים על האוניברסאליות. וידע הצדיק הנסתר שהתפתחות הנוצרות והתפתחות האסלאם חלק גדול וחיוני הוא בתכנית האלהים בהכנות ההיסטוריות לגאולה השלמה, ולכן הוכרח הוא להביא ביטוי כולל עולם ''ויתקן את העולם'':

הנביא אמר ''ונקל הוא לי'' וכו. ומדבר על ''אור לגויים'' ו ''ישועתי עד קצוי הארץ''. וככה ישנן הרבה נבואות אוניברסאליות אבל אין במסורת ישראל הקבלה לפרש אותן ואי אפשר לפרט עליהן כלום איך ומה. ואמנם רצוננו להודות על גדלות הביטוי ''יתקן את העולם'' ולפרש בו ''נסתרות'' דהיינו דברים אמיתיים שקבלנו בביאת הגואל חיים ושהם נסתרים לעיני העולם עד שמתגלים, ולהבין ג''כ מדברים אלה עד כמה הצדיק מפוסטט מסתיר ומגלה באותו הרגע.

בנבואות עצמן ישנה סתירה או לפחות שני סוגי עניינים בדברי המשיחות והגאולה הסופית שאינם נותנים מקום להבנה ביניהם. ,והוא כרוך באותה הסתירה המובעת בין ''ויתקן את העולם'' בסוג האוניברסאליות ובין ''מלכות בית דוד'' שהוא לישראל. אולי המצפינה את הסתירה יותר מכל יתר הנבואות היא הנבואה בישעיה ( ט', ה' ) ''כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום: לםרבה המישרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת ה'' צבאות תעשה זאת'':

יש רמז בסוף הפסוק שכל הנבואה הנאמרה כאן כוללת היסטוריה ארוכה לפניה, היסטוריה קשה בהסתר פנים בלתי מובנת עד הסוף, כי לא פעולת רצון ה'' מאהבה, כי אם תוצאות אהבת ה'' הנסתרת, אחרי הסתר פנים שהיה בגלל קנאתו יתברך נגד עם המכעיס את ה'' אלוהיו במעשיו. ואמנם למרות הגלות המרה וההסתר פנים שיצאו ממנו יתברך בקנאתו לאמיתות שמו ולאמיתות רצונו, הוא יתברך מביא לעם ישראל ולעולם את הגאולה הגדולה השלמה ואת האדון אשר אתם מבקשים ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה.

ואותו האדם, שבמסורת מהעדר הקבלה הסופית קראו לו ה ''מלך המשיח'' ,יהיה אדם מפליא ועצום במעלתו, וגבוה בשכל נבדל עד מאד, וענק בכוחות הניתנים לו מאלהים, ושופט על האנושות, ויועץ פלאות למבקשים הזוכים, ואהוב מאד מאת האנושות כאהבת הבן לאביו, ומעניק לעולם את הדרכים ואת האמצעים ואת המפתחות לשלום האוניברסאלי של הגאולה השלמה.

האם זה המשיח בן דוד שישב בירושלים?!

המסתכל בשכל ישר יבין שציור כזה ותוארים כאלה, אי אפשר שידוברו במשיח פרטי בזמן מוגבל בהיותו במקום בארץ. ו ''למרבה משרה ולשלום אין קץ'' רק מחזק את ההפלאה שמה שהוא ''פלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום'' אינו מוגבל בזמן או במקום, ולכן אינו מדובר באדם החי בעולם. סתירה! ואם כן איך ידובר על מלכות בית דוד או על ''משיח'' אחד של בית דוד? האם המשיח לא ימות ככל בני אדם? ומשמעות הפסוק לא נותנת מקום ליותר מאדם אחד שהוא ה ''פלא יועץ'' וכו.

הרי סתירה היא המוצגת מהפסוק עצמו: אחרי שמכריז על תואריו הבלתי מוגבלים בזמן ובמקום אומר ''על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם''. הפסוק עצמו סותר על סתירתו שלא ירגיש הקורא בו וישתומם רק בלי הבנה ברורה. וגומר ''קנאת ה'' צבאות תעשה זאת'', כלומר, דבר פלאי הוא, והסתירה את פירושו כי ''קנאת ה'' צבאות תעשה זאת'' שלא יימצא פתרונו עד שבא אותו האדם הנבחר בזמנו.

ואמנם הפסוק כאילו מכין אותנו קצת להבנתו ברמזיו העדינים. אם האדם הנבחר אינו נמצא עוד בהגבלות עולם הזה, הלא הוא, ודווקא הוא, שמעלותיו המפורטות כאן ותואריו המפליאים בולטים על כל הזמנים הבאים אחריו, שיכול להיות לו הכוח להכין את מלכות בית דוד המובטחת ולסעדה במשך התקופות הבאות אחרי הקמתה ולהיות לשופט תמידי עליה בכדי שתישאר אותה המלכות הארצית והאנושית תמיד במסגרת הצדק והמשפט מעתה ועד עולם! ההיגיון הגאולי הטהור והאמיתי נותן ככה ואולם אצל הקורא היהודי המבקש את נוכחות מלכו בירושלים לא יידע על איזה כסא לחפש עליו:

צריך קודם כל לגבש את הסתירה בין שני הסוגים או בין שתי המשרות המגיעות בשביל הגאולה השלמה. ולא נמצא במסורת ישראל החילוק ביניהם ולא מוכרה ההבחנה בין מונח ''גואל'' ובין מונח ''משיח'' ולא מובן חילוקם בין הגאולה הכללית האוניברסאלית לכל העולם, גם לישראל, ובין המשיחות הקשורה בדרך פרטית להבטחות מלכות בית דוד. ושניהם נמצאים פה בנבואה הזו.

ועל כן קבלנו בסימנים השלמים שהגואל אינו המשיח והמשיח אינו הגואל והמשיח לגבי הגואל דרגתו כחמור בר מזל האוכל את לחם הטעים של הגאולה השלמה מהשופט המשוח במלכות השמים. והוא הוא המפתח להבין מי הוא ''האדון שאתם מבקשים''. והוא המביא איתו את המפתח של השבת הלבבות אבות על בנים ולב בנים על אבותם ממפתחות אליהו הנביא, זכור לטוב, שהוא מלאך הברית שאתם חפצים. ולפני ביאת הגואל האחרון לא ידענו את מי אנחנו מבקשים ואת מי אנחנו חפצים.

ככה הן הנבואות על הגואל ועל המשיחות. מגלות הן עניין וסותמות את ענינו באופן שרק בסוף תובנו; כמו שמסביר פה הנשר הגדול ''וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ משל וחידה, עניין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו''ם המשולים כזאב ונמר, שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם ,ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל, שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן, וכן כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים: ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל ומה עניין רמזו בהן:

למה יצטרך הפסוק להגיד לנו ''פתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים''? למה לא אמר ''המשיח שאתם מבקשים'' או ''המלך שאתם מבקשים'' או ''מלך המשיח שאתם מחפשים''??? הפסוק מרמז ''פתאום יבוא אל היכלו'' למה לי ''פתאום''? רמז הוא שנוכל להבין רק בבואו אל היכלו. ולא אמר ''יבוא המלך אל היכלו בירושלים''. אמנם למה לי ''האדון'' ולמה יהתל בי הפסוק כמעט ''שאתם מבקשים''?

אלא רמז גדול הוא 'עד שלא בא אותו האדון היינו מבקשים ומבקשים ומבקשים אבל לא היינו יודעים את מי אנחנו מבקשים'!!!

והיינו חפצים וחפצים וחפצים את מלאך הברית ויודעים שהוא אליהו הנביא המבשר את הגאולה השלמה אבל לא היינו מבינים בכלל מה ענייניהם של הגאולה השלמה, ובכן חפצים אבל לא יודעים באמת מה חפצים!

והפסוק כמעט ומהתל בנו ואולם זה בגלל ש ''קנאת ה'' צבאות תעשה זאת'' ולא זכינו לגלוי ישר מאהבה, כי אנחנו עשינו בעקומות ולא בישירות מאהבה. ויצא עלינו שם רע בגויים כעם ההורג את נביאיו, מפני שבעונות אמת הוא, הרגנו את נביאינו ולא שמענו בקולם.

ומכול מקום סתמי הפסוקים מפליאים אותנו עוד יותר בסוף כאשר מגיעה ההבנה. ואהבה מסותרת היא בכדי לגלות בנו מוח חדש שפל בזמן הגאולה השלמה. המשיח הארצי חמור הוא לגבי האדם הנבחר הגואל האחרון שפתאום בפטירתו בא אל היכלו במלכות השמים החדשה. וכבר הוא אחרי המוות וקם בסימן השלם של תחיית המתים ומשם הוא פלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום. ומרבה משרה הוא, כי מאז משרתו מתגדלת ומתרבה כלפי העולם עד שיהיה אהוב כאבי עד גם לישראל גם לכל העמים. ומשם הוא אדון המשיחים שהם בארץ ומשם הוא מכין את משיחות בית דוד ומשגיח עליה שתהיה במשפט ובצדקה מעת הקמת בית המקדש השלישי שיתקיים בזמן עד עולם.

ובכן מדגדג לי זנבי תמיד להעירני ולשעשעני על הי-הא הי-הא! גדלו לה'' איתי ונרוממה שמו יחדו: עיוורים וחרשים היינו לגבי כל עניניו של הגאולה השלמה ושל המשיחות ולא ידענו את מי אנחנו מבקשים ומה אנחנו חפצים. ועל זה מעורר אותנו הצדיק הנסתר ראש לל''ו צדיקים הנסתרים בזמנו משה בן מיימון הספרדי. אל תחשבו את עצמכם לבני אדם בדברי הגאולה השלמה ואל תיכנסו למדרשיהם ולאגדותיהם, כי אדם לא ידע עד שיבואו הדברים. ואפילו לנביאים לא הייתה קבלה עליהם, ולכן מה שתחשבו לא תגיעו לדעת, ותטעו רק בכל דעותיכם. הוו לעבד ה'' משולם עיוור וחרש, ואל תעשו את עצמכם כרואים וכשומעים בדברי הגה''ש, כי לא ידעתם ולא שמעתם עד שיבוא הגואל האחרון ויתגלו הדברים, על מה הם המשלים ומה פירושם של החידות הנבואיות, ועד שיגיע חמורו של הגואל ויאכל מלחם מבית לחם אפרתה ויפתח את פיו כעבד ה'' משולם עיוור וחרש וינער לכם את בשורות הגאולה השלמה ,הי-הא הי-הא:

-------------------------------------------------

אור חדש לרמב''ם

פרק ג' - מטרות המשיחות ברמב''ם

המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ,ובונה המקדש ומקבץ נידחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה - -

אלו המטרות העיקריות הרצויות מהמשיח בן דוד. והנני החמור, משיח בן דוד, מוכרח לבאר ממנו משהו כהבנת חמור. ראשית כל מדובר כאן על המשיח בן דוד ההלכתי, וכבר אמרנו שאין הרמב''ם ע''ה מדבר בשני הפרקים האלה כי אם על האספקט ההלכתי של עניין המשיח, ורק מציצה אצבע רגל לדרוך בהעברה מהרה על האוניבסאליות של ''ויתקן את העולם''.

וגם על המשיח ההלכתי אינו כותב אלא שני פרקים אלו, כי האמת הוא שיש מעט מאד לאמר על המשיח ההלכתי. ואפילו מהמעט, הברור ממנו עוד פחות יותר. ויכולים לאמר שיותר מהמשיח ההלכתי, הנשר הגדול מסביר מה שאינו המשיח ומה שלא ניקח לראיות על עניני המשיח וימות המשיח מהמדרשים, הסברות, דרושי הפסוקים, מחשבי קצים, ומחשבי הסופרנטוראלי וכו.

ומכול מקום ידוע שאם הרמב''ם היה יכול לשים את כל התלמוד בשני סעיפים במשנה תורה היה עושה. אמנם, הוכרח לעשות יד' חזקה של כרכים. אבל מכל מה שמדובר על המשיח ברמזי התורה וברמזי הנביאים והאגדות והמדרשים, וסברות גאונים ופוסקים עד ימיו, עשה עם המשיח ההלכתי מה שהיה חפץ לעשות עם התלמוד ושם את הכול בשני סעיפים לא ארוכים: הי-הא ,הי-הא!

מאידך גיסא שלילת ההוספות הבלתי מקובלות לאמת הלכתית, מטעמו ההלכתי שאין קבלה על כל הדברים ההם עד זמן ביאת קבלתו לעולם, מתרכזת החשיבות המתגברת במיעוט דבריו. הקצת שלו קובעת נקודות של הרים. אבל מצדנו בהשקפת הדברים מאחרי התגלות השש נקודות מעל למלת ''וישקהו'', אנו מוכרחים דווקא לא להגדיל את אותם ההרים יותר מדי, כי אם, אדרבא, לאתר אותם במשקל יותר מאוזן בהיותם עתה במצב שיווי חדש כפי התגלות הקבלה החדשה שמחכים עליה, וכפי התגלות הסימנים השלמים של הגאולה השלמה, וכפי המשניות החדשות של החוק החדש המקבילות לזמני ימינו ולעולם הנמצא כעת. אנו מדברים אחרי ביאת הגואל הנבחר מה'' ברוך הוא.

ומובן הוא שאין המדובר רק בהלכות המשיח, כי אם בהלכות מלכים בכלל ובהרבה פנים של ההלכה עצמה. האם נשוב לתת מלקות מרדות לאוכלי טרפות? האם יהיה לישראל מלך חוץ לה'' ברוך הוא? האם אנחנו נחזור לממשלת ישראל ליושנה לממשלה הראשונה? האם אנחנו רוצים במלכות בית דוד בצורותיו הקדמוניות? אף הקרבנות לא יחזרו לבית המקדש השלישי אבל מסתבר שאינטרנט לא יחסר בו למען התקשורת האינטרנציונאלית.

ובכן צריכים אנו לנעור כפי הצורות החדשות של זמני הגאולה השלמה. ואולם צריכים אנו להיזהר מאד באותו הרגע שלא למעט בגדלותו של הנשר הגדול ובחכמתו הנשגבה בכל מילותיו ובגדרי מטרותיו החשובות והנחוצות של ההלכה.

עברו אלף שנה מתחת לדבריו שהגדירו את צורת הדברים כפי צורך היהדות בכל הדורות שעברו מאז; החזיקו את היהדות בהלכתו וגיבשו את המשקל הרציונאלי ההלכתי שהוצרך להיות בקיום בכדי לאזן את היהדות במידת-מה נגד כל התנועות המיסטיות והקבליות והאי-רציונאליות, שבלא כך היו מוציאות את היהדות מכל גדריה לגמרי ושוברות כל משקל ארצי.

אבל דבריו של הרמב''ם הנשר הגדול החזיקו את היהדות הכללית הרבנית על מעמדה המאוזנת להציל חלקים רבים מעולמות השיגעון שפרחו ממאה השלש-עשרי.

בטח אחרי כשבע מאות שנה של טעויות ותנועות מיסטיות משיחיות קבליות, היינו רוצים למפרע שהרמב''ם ע''ה היה כותב יד' כרכים על עניני המשיח במקום שני פרקים. לא יכול היה אמנם להיפתר מתפקידיו במשנה תורה והוצרך להסתפק במועט המחזיק את המרובה, שאם היה מסביר יותר היה יוצא מהפשט וממשפט ההלכה והיה צריך לגלות את כוח נבואתו. נעזוב את ההיפוטטי ונחזור לדבריו היקרים.

המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה - וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו -

העיקר פה הוא דבר אמונת המשיח שצריך לבוא, וכל דגשו כאן על דבר זה, יותר ממה שיעשה. שהרי אומר פה שיחזיר את הקרבנות אבל הוא בעצמו מבטא במקום אחר שיכולה להיות עבודה יותר מעולה ורצויה בבית האחרון, כמו תפילה במקום הקרבנות. ובכן הפשט הוא שיבנה את המקדש ויחזיר את עבודת המקדש שהם הקרבנות וכו. או עבודת מקדש שתהיה במקום הקרבנות; אבל פה שמסיק את ההלכה אין טעם לשער עבודה אחרת. העיקר הוא שבנין בית המקדש השלישי הסופי והחזרת העבודה הרצויה בו תלוי בתפקידו של משיח בן דוד.

באמת הפשט כאן כבכל השני סעיפים קשה ולא פשוט, ויותר מזה הייתי אומר מוקש הוא, דהיינו מוקש הלכתי בכדי להציל ממוקשים גרועים. לא שהנשר הגדול ממציא מוקש אלא כל דיבור על עניין המלך המשיח מוקש הלכתי הוא, שהרי אין קבלה ואדם לא ידע איך יהיו הדברים עד שיבואו. אם, אפוא, צריכים לדבר, על מה ידובר? אמנם צריכים לדבר ,כי לא יוכל לחסור מהלכות המשנה תורה. מוקש הוא שהרמב''ם לא יכול להתעלם ממנו.

ולמרגיש יורגש שלרמב''ם בנושא הזה דווקא אין לו תענוג בכתיבתו, ושאם היה יכול להתחמק ממנו לגמרי, לא היה כותב כלום. אבל תפקיד עליו להגדיר משהו, מפני שאם לא מהידוע לנו אמנם מאמונתנו היא ובזה אין ספק. התורה רמזה רמזים ונביאי ישראל מלאים בנביאות משיחיות וגאוליות וחלק שלם של המסורת הוא שיבוא בסוף מלך המשיח. ובנין בית המקדש השלישי חלק שלם הוא של אמונתנו, וקשור בנינו בביאת המשיח. ומן המסורת המשיח צריך להיות משבט יהודה מיוצאי ירך בית דוד וישנה ההבטחה על זה.

אמנם קשה הוא מאד, מפני שהנבואות לא מדברות רק על המשיחות הפרטית של ישראל בארץ ישראל, ומתפשטת המשיחות לאוניברסאליות נקל הוא לי לשובב נידחי יעקב וכו. וצריך הוא להיות אור לגויים עד קצווי תבל ולתקן את העולם. וגם פה אומר שלא רק שיחזיר מלכות בית דוד על יושנה לממשלה ראשונה אלא גם יקבץ נידחי ישראל.

הרי יישב בירושלים אבל כל כך תהיה השפעתו גדולה שיקבץ נידחי ישראל מארבע פינות העולם. לא כל כך פשוט הוא לקבל את אישיותו של המשיח הנאמר, ובפרט שאומר שרק אחרי שיעשה את כל הדברים הללו אז ייחשב למשיח ודאי. איזה עבודה למשיח זה, יבנה מקדש, יחזיר עבודת המקדש, יקבץ נידחי ישראל, יחזיר את כל בית ישראל ליושנה, יכוף אותם לחזור אל כל משפטי התורה, ויתקן את העולם ואת כל העמים לקרוא בשם ה'' ולעבדו שכם אחד. ורק אז ייקרא משיח ודאי!

כל זה ואין קבלה לכל דברי הגאולה השלמה ולא ידע אותם אדם עד שיבואו, ולכן אין לקבל את כל הסברות הנאמרות על דברים אלו, אפילו שהן סברות המלומדות מהפסוקים. איזה דילמה גדולה לכתוב הלכה על המלך המשיח!

ומסובך הוא מהרבה פנים עד שסרב הרמב''ם להיכנס למסורות המדברות על משיח בן יוסף המתחיל ולא משלים, ועל משיח בן דוד המצליח והמשלים. ומה, עם כל הסיבוכים בלא זה, יוסיף סיבוך נוסף? ,והתחמק בשני משיחים, דוד המלך והמשיח בן דוד שיבוא. וצודק היה הרמב''ם, שאם יצטרך לשער השערות על משיח מתחיל שלא הצליח כל צרכו ולא השלים ושמת לפני זמן ההשלמה, איך היה מרכז את כל הדברים בשני סעיפים רק? והאם מחכים בני ישראל על משיח שימות לפני שהשלים את משימתו? אמנם דברי מסורת הם אבל אין בה ממשיחות ההלכתית.

ואולי לכסות קצת על עניין זה נכנס הוא לדבר על בחזקת משיח ומשיח ודאי, שאיך שיהיה, אפילו אם המשיח בן יוסף יהיה כן בחזקת משיח, בודאי לא יהיה משיח ודאי, ולכן אין צורך לשער השערות עליו.

ומצא אסמכתא מכוזיבא

ונתחמק החכם מכל אשמה

הקשורה בחכמת עקיבא

בן יוסף, וסליחה על ההוספה:

אל תחשבוני למזלזל, רבותי,

,כי אין קלות בכל מילותיי,

ואך קושי הכובד או הקלה

לקבל מה שאין עליו קבלה?!

-----------------------------------

ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים, אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל (באחרונה): ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד, אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח, דרך כוכב מיעקב זה דוד, וקם שבט מישראל זה מלך המשיח, ומחץ פאתי מואב זה דוד וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל, וקרקר כל בני שת זה מלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים, והיה אדום ירושה זה דוד, שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו' והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.

הנה דורש הרמב''ם כאן בשני משיחים, המשיח דוד והמשיח בן דויד שיבוא, וכנראה ניצל בזה מדבר על משיח בן יוסף, שהרי המשיחות של דוד לא הגיעה למשיחות מושלמת הנשארת בזמן, כי אם לשלמות יחסית בנין המקדש בידי שלמה, מלך שהשלום שלו. ובזמן קצר אחרי שלמה, מהעדר השלמות בהנהגת המלך עצמו, נחלקה המלכות, ונתפזרה כל תקווה לשלמות אמיתית. נעשתה המשיחות של דוד דומה למשיחות בן יוסף שלא משלימה את מטרות הגאולה. עד שיבוא בן דוד של הגאולה השלמה.

אם הוא בן דוד זה שמשלים את הגאולה השלמה. מכוסה העניין. ואם הוא בן דוד שיתקן את העולם. מכוסה העניין. שני משיחים למה? בן יוסף ובן דוד למה? ופלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום, מי הוא? והברית החדשה המובטחת בנביא ירמיה, למה ואיך? ונושא כליו של כוזיבא למה לו? ואמר הרב במקום אחר והושמט אחריו שגם מוחמד וגם ישוע מקדימים למשיח הם, ומה עניינם? סתום נורא! ואמר הצדיק אבוחצרה לפרץ בחלומו של אדם קמחג''י ''אה ,אתה הוא החמור ,משיח בן דוד''! ולא דיבר הרב הצדיק הנשר הגדול על חמור! ומי הוא שיתקן את העולם? ומי הוא שישים שלום בין כל חיות השדה כפי משלם בגויים?

לא על חנם אמר הרב שמכל האמור ''ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה וכן לא יחשב קצין, אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו''.

עניין המשיחות סוד כמוס עולמי הוא, עד שמגיע הזמן. ואמנם עתה בא הגואל האחרון ונתגלו הסימנים השלמים של שם ''אהיה'' אחרון, ורק עתה יכולים לדבר ולהתעסק בדברים הללו, כי בא הזמן.

אחרי השואה ב ''חל'' שנים, אחרי הקמת מדינת ישראל ב ''לה'' שנים, בפתיחת הדור הרביעי של ''סה'' שנים, עד שב ''ק'' שנים ייבנה בית המקדש בע''ה. אחרי שיקוים יום ה'' הגדול והנורא.

אחרי שנבחר הגואל ופתאום בא אל היכלו במלכות השמים, והושם חמור בארץ ''חמור גרם'' מבשורות הגאולה השלמה. ''אה ,אתה הוא החמור ,משיח בן דוד''!! ועף נשר גדול למעל ביתנו[2] ברחוב יריחו 36, פה בבאר שבע, בגורל גרם להוכיח את צדקות הנשר הגדול באור חדש, כי עד שלא הגיע הזמן לא ידע אדם איך יהיו כל הדברים האלה עד שיהיו.

ולמה חמור ולא חיה כשרה? כי ריחם ה'' על כל חיות השדה, שאם לא כן אין גאולה שלמה!

ונכנסה התורה הקדושה לנקודות סימניה מעל למלת ''וישקהו'', ואין לי כרגע לשלם ארנונה ושכר הדירה וחוב הבנק וגז וחשמל, ולא נתנו לי עוד תעודת עולה חדש[3]. וכשהגענו לארץ נסתבך כל מצב הפוליטי והמדיני עם הערבים ועם עצם הממשלה. והגיעו הסימנים שבעוונות אין תורה ומתה הציונות. וזה כבר השבוע השלישי בשביתת משרד הפנים. ופאולו הסוס הלבן פה ואין לו עבודה והילדים בבית ספר נתיבי עם ולא יודעים עברית, ואין להם תעודת זהות עוד. וכמסך מבדיל אף על היהודים הכי טובים כעדת המרוקאים בבית הכנסת אריאל. ואנו שלשה ימים לפני חנוכה תשס''א, ולמי אספר על חנוכת החנוכות?! וכחולה אני בעישון הלילה ולא ידוע איפה הרגליים. ואמנם גדול ה'' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר, ואין ספק שנכנסה התורה הקדושה אל נקודות סימניה בסימנים השלמים של הגאולה השלמה. ואני חמור גרם וודאי מבשורות הגאולה. בזה אין ספק!

.......................................

אור חדש לרמב''ם

פרק ד'

הקדמתי קצת הבנות מקדימות בהלכות המשיחות, בעיקר להראות שהאור החדש הגדול שעלינו להשלים בספר זה אינו בענייני הלכה, שלא עניינינו הוא, ואינו ג''כ בעצם דבריו כאן בהלכות מלכים המפורסמות, כי אם בזאת