פרק רביעי
איך ידיעה זו שמה שקוראים לה חכמת הקבלה הפכי בעצמו, וגם כל אחד מהם בלתי נכון לה ושיתחיל משם חכמת האמת.
הגם כי מדרך החקירה לדעת תחילה מהדבר אם הוא ואח"כ מה הוא הפעם נהפוך: כי מחקירתינו מה היא הידיעה הזו, יתברר לנו שאי אפשר שתמצא אתה, ידעת דבר החכם, שהשמות הם גדרים סתמיים, והגדר הוא שם מבואר, נתנה ראש אם כן לשמה ואחר כן אל גדרה, ונראה כי רעיון רוח דמיוני הוא, ואין לה מציאות בשכל, זה שמה אשר הם קוראים לה, כאשר ראיתי בספרים, ושמעתי בקול הקורא שהיא חכמת הקבלה, ולפעמים לפרש מלת חכמה ובטא חכמת האמת לבד *) ואם בין נבין אשר לפנינו, אי אפשר שתקרא חכמה וקבלה יחד, ולא גם כן אחד מאלה לבדנה, חכמה או קבלה: לא נעלם מעיני כל משתדל בעיון. שלא תצדקנה לאחדם בשום אופן. כי חכמה היא ידיעת הדבר בסיבותיה, ומן המושכלות ראשונות להוציא מהם השניות מכח החקירה והעיון. והקבלה היא הגדה ששמענו ואבותינו ספרו לנו, אין לנו בה כ"א האמנה לדבריהם, הבו דלא להוסיף עלה, ונהוג עלמא לומר, אם קבלה נקבל, ואם לדין יש תשובה, כלומר מן הסברא והחכמה. אם כן חכמה וקבלה הם שני שמות הפכים לנושא אחד, גם כל אחד מהם לבדו לא יאות לידיעה זו, רצוני לומר, לא להקרא בשם חכמה, ופחות מזה חכמת האמת, ולא בשם קבלה ממרע"ה ועד הנה, כי איננה לא זה ולא זה. איננה חכמה, כי היא לדעת החקירה ועיון הדבר בסיבתו, ומהמושכלות ראשונות לשניות, כמו שאמרנו. [והנה] בזאת החקירה והעיון האמור בה,, כדברי הרמב"ן ז"ל במקובלים. הוא ראש חדשים, ראשון הוא להם שאמר: הסברא בה אולת, וממנו לקחו הרבה מהם לומר לזאת כזאת. בפרט ר"מ גבאי פ"א מעבודתו מהיחוד, וז"ל: החכמה הזאת היא הקבלה האמיתית, אשר לא תושג כלום החקירה שכלית, כי היא למעלה מכל שכל, החקירה בה מדרך סברא אולה, לריק ייגע בה החוקר וכו', ובהקדמת תולעת יעקב הרבה להאריך וז"ל: דע שכל מי שלא קבל סתרי תורה מרבותיו, וחושב לשקלן בדעתו, הרי הוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, והוא בכלל לא תעשה לך פסל, ועונשו גדול לעוה"ב, ועל כל זה יביאך האלהים במשפט על כל נעלם, הט אזנך ושמע דברי חכמים וחידותם, לא תעשה לך פסל, ר' יצחק פתח: אל תתן את פיך ךחטוא את בשרך וכו', כמה אית ליה לבר נש לאזדהרה בפתגמא אורייתא דלא יטעי בהו, ולא יפיק באורייתא מה דלא ידע ולא קבל, עליה כתיב לא תעשה לך פסל. קוב"ה זמין לאתפרעה מניה, עכ"ל. ולא יאמרו לי כי זהו אסור לבד ביסודות. כמו בספירות והאצילות וכיוצא בזה, ולא לחדש דברים על פי אותן ההקדמות, כי אסרו בכל מכל כל, שאין לחקור בה בסברא, ולא לשקול ולחדש בה, ואם כן לא דרשות בכתובים, לא צרופים ולא גמטריות ולא דבר קטן או גדול [הכל] אסור לחדש בה. ואם היות דידעי הני אינשי מלתא דא, עברו עליה בכל יום תמיד. כי בחיי! ספריו של החכם גבאי הנ"ל האומר זה דכל מה שאמר בספריו תולעת יעקב ועובדת הקודש עד הכל קבל מרבותיו, ולא שקל דבר מדעתו, אעפ"כ מודה שאין לחקור בה, ולא להשוות בה מסברא ולא לשקול בה בדעת כלל, אם כן אין זו חכמה, וכ"ש שלא יחול עליהם בשבח שם חכמת האמת. כי האמת היא החליטה לקיום הדבר בנפש שיהיה כן במציאות, אחר החקירה ודחיית חלקי הסותר מכח סברא או מופת, ולא יצדק שם חכמת האמת כי אם על הלמודיות ההן, שתיכף ומיד בא המופת עליהון. ולא על דבר שצריך להאמין בו מפי האומר אותו, לא לבד בלי מופת וראיה, כי גם בלי סברא, כיון שקיימו שהסברא בה אולת. גם אי אפשר לקרוא לה חכמת האמת היינו חכמה לדעת האמת [כי איננה כמו ההגיון, שגדרה מבחן האמת מן השקר: ואם יאמרו שראוי לה להקרא חכמת האמת] *) בבחינת נושאה, שהוא לבקש לדעת סודות ודרך נסתר בתורת משה, תורת אמת תכון לעד, או באלהים אמת **), הנכון שיקראו לה בקשת האמת, ולא חכמת האמת, כי אין חכמה ואין תבונה ודעת אנוש יכול לדעת מחכמתו ודעתו סתרי תורה, ולא דבר קטון מעצם האלהות ברוך הוא, ואדם בעולם לא התפאר בידיעה מן האלהות מחכמתו עצמה, ואפילו נביא, כי אם בלעם הרשע באמרו נאום שומע אמרי אל ויודע דעת עליון. וכך היא הוראתם שאין לחדש בה כלום, כי אם הנאמר אליהם מזולתם כמו שאמרנו. אם כן לא מחכמה ודאי אפשר לקרוא אותה חכמה מצד התיחסות השם.
