החרם מדאורייתא נגד קבלת הזוהר וכל הקבלה המסתעפת ממנה:

חלק ט' -

אמנם משה רבינו עליו השלום היה מבין כי העם ברע הוא, מפני שמשה ידע את כל העבודות הזרות והכישופים והקסמים של חרטומי מצרים: והלא משה למד אותן גם יחד בעוד היותו בבית פרעה:

יש עוד בחינה חשובה מאד בחטא העגל והיא שבירת הלוחות ביד משה, שזה דבר עיקרי בתיקון חטא העגל, במה שהפסידו את הזכות העצומה בקבלתם: והתיקון לחטא יהיה כנגד החטא ובהבנתו נוכל לרדת לסוף דעת החטא עצמו ועד לשרשו:

ובפרט כשהתיקון נעשה על ידי משה רבינו, עליו השלום, ובפרט ברגע ההיסטורי הנורא ההוא, שעל כל פעולת משה יוצאות תוצאות היסטוריות לדורות: שלכן עניין שבירת הלוחות קשור בעניין חטא העגל בשרשו, שבכדי לשבור את שרשי חטא העגל היה משה צריך לשבור את הלוחות:

ובכן האלמנטים העיקריים בפירוש עניין חטא העגל הם:

א) כוונות הערב-רב

ב) העלם אהרן מהבנת כוונתם

ג) החילוק בין תמימות אהרן וחכמת משה

ד) תיקון החטא על יד משה בשבירת הלוחות

ה) השוואת חטא העגל לעבודת פרעה

בכדי להבין מה הן הכוונות הרעות והמתועבות של הערב-רב, צריכים להסתכל בשלש בחינות:

א) שיחתם אל אהרן "קום עשה לנו "וכו. "כי זה משה האיש" וכו.

ב) עניין הקשר בין שבירת הלוחות ועצם חטא העגל

ג) בחינת עבודת פרעה מה היא

על זה התחלתי לומר נתחיל בבחינת פרעה הבאה בסוף הפרשה לתת מפתח להבנת חטא העגל, כאילו אמרה תורה דבר קשה הוא להבין את שרשו של חטא העגל ולדעת איפה מתחילה הטעות ובמה עומד החטא, שהרי אהרן הכהן בעצמו לא ידע להבחין בהם, ובשביל תיקונן הגדול , לרוב הטעות בשרשו היה מוכרח משה לשבור את הלוחות הנפלאים הכתובים בכתב אלהים: באה תורה לעודד מחקר בעבודתם הזרה לפרעה מלך מצרים, בכדי להבין את השרשים של חטא העגל בלב הערב-רב, כי לא הבנה פשוטה היא ומסובכת כמחשבתם המסובכת בהתקשרותם לעבודת פרעה:

בעיני הערב-רב, בפנימיותם, משה היה כמו פרעה, מלך מצרים:

וכלל צריך לדעת שבמצרים היו למצריים על פי מסורת הקדומה של חרטומי מצרים עשר אלהות גדולות הנחשבות לאבות ולאמהות כל יתר הכוחות והאלהים הקטנים אשר רבו בכל העולם: תשעה מהעשר אלהים היו קבועים ואיד היה האלוה פרעה, הוא העשירי: ומוסבר בספר בשורת המלאך גבריאל שפרעה קשור באלוה הורוס, הוא האלוה של הנילוס, שלכן כהונת פרעה קשורה בעבודת הנילוס: פרעה היה 'אלוה המלכות' ודומה לאלהים העליון המושל על הכל, שלכן זוכה הפרעה דווקא למלכות, שמקבל הוא מהאלוה העליון, וכבן הוא לו, שלכן יורש המלכות הוא:

וזה היה רעיון קבוע בפה ובלב המצריים, שפרעה הוא אלוה המלכות, בנו של האלוה העליון: פרעה היה בעיניהם, כפי קבלת חרטומי מצרים, העשירי לתשעה האלהים הגדולים של השמים וראשון לכל אלהי הארץ: ונקרא הבכור לאלהי הארץ, ובנו בכורו המסוגל המיוחד של האלוה העליון על כל אלוהי ואנשי הארץ: ובכן היה פרעה הממוצע לפרנס את העולם יותר משאר האלהים השמימיים: שהאלהים השמימיים היו מסוגלים יותר לדברים כלליים, כמו להשפעת כללית מיוחדת לתקופה מיוחדת וכו. אבל פרעה היה האלוה על פרנסת פרטי הארץ, ולכן לעבוד אותו היה כמו אהבת טובת עצמם בעיניהם:

ועוד נחשב פרעה לבן האלהים העליון 'שמש', כצורתו במצרית ואמו האלוה 'ירח' כצורתו במצרית של ההירוגלופיקה: והנילוס היה נוחל בין זרועותיו של שמש לבין זרועותיה של ירח ומימי הנילוס היה הזרע של שמש ושל ירח ובו ממנו נולד פרעה:

לא חשוב לדעת את שמות הערכתם של עשר האלהים אבל חשוב מאד המספר הזה, עשר, שהנה בזה טעם מוסתר בדברי הימים העתיקים ,למספר עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על מצרים: (תראו עלה 7 ,ספר בשורת המלאך גבריאל ,על עשר מכות נגד עשר אלהי מצרים):

הנה ידוע שהעשר מכות היו גם מלחמות ה'' נגד האלהות הרבות והעבודות הזרות הנעבדות בארץ מצרים ,ולכן היו עשר מכות עיקריות כנגד העשרה אלהים גדולים: והמכה העשירית נוגעת לפרעה בעצמו ,כי נחשב לאלוה העשירי:

ומכח אותן המכות זכו ישראל לקבל עשרת הדברות ,שמקודם שמעו את הדברות מפי הגבורה ואחרי זה היו צריכים לקבל את הלוחות הראשונים לולא שטעו בעגל:

אומרים האיטלקים פתגם שכאשר מת אפיפיור אחד ,שמים אחד אחר במקומו, דהיינו אפילו שהוא הוויקריוס של קריסטו בעולם ,צריך גם הוא למות: ומה עושים? שמים אחר:

על דרך זו במצרים (ובכלל בכל המלכים-אלהים של דברי הימים) אפילו שהפרעה היה אלוה בעיניהם אבל מפני שהוא האלוה של הארץ ,היה לו גם גוף מעורבב בו דברים של העולם ולכן שייך לו המות בגופו: וככה כשמת פרעה אחד שמים פרעה שני כפי תנאי חוקיהם ולא היו מפסידים זמן בין פרעה לפרעה שלא יחסר האלוה המברך את הארץ ואת הנילוס: פרעה היה בעיניהם 'האלהים ההולך לפניהם' לברך את היאור שגם הנילוס הוא האלוה 'הורוס', ומזיווגם נתברכה הארץ: ומטעם זה היה חוב על כל פרעה לצאת לתוך מימי הנילוס בכל בוקר לקראת השחר:

כל זה חשוב להבנה כי חטא העגל קשור במחשבת הערב-רב כלפי משה: ומהפסוק יתגלה איך שהחשיבו את משה על דרך שהיו מחשיבים את פרעה באומרם 'קום עשה לנו אלהים אחרים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו':

כפי דעתם הפנימית, האלוה משה בן האלהים העליון הוא ההולך לפניהם בעולם להפיק טובות להם : מת ,וצריך להביא אלהים אחרים במקומו למלא את החסרון: וזה היה עיקר ראשון במחשבת הערב-רב והוא טעם המהירות הנחוצה במעשיהם:

ואמנם אהרן הכהן לא הבין את צורת המחשבה המצרית להחשיב את משה לפרעה בעיניהם, וחשב אהרן שחפצים בכלי להשראת השכינה להניח את דעתם כשאינם רואים את משה, או על דרך זה היה חושב לכף זכות בהשתדלותו להציל את העם מפשע:

ומפני שאהרן לא הבין את הנקודה הזאת דווקא ,שמחשבת הערב-רב נגרמה מהעבודה זרה שהיו עובדים לפרעה במצרים ,בא הפסוק לתת מפתח ברמז 'וירא משה את העם כי פרוע היא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם':

דהיינו שראה משה שהעם פרוע הוא וראוי לפרענות מצד מדת פרעה שבהם ,והרי אהרן לא הבין את המחשבה האלילית שלהם ,שבזה פרעה אהרן דווקא לשמצה בקמיהם, דהיינו אהרן בזה נתן להם האפשרות לחזור למחשבת פרעה וליפול בעבודה זרה:

עוד אנו צריכים לעמוד על הפרק ולשאול מה הייתה יותר בדיוק הרע שבמחשבתם של הערב-רב על משה? והלא אין העניין שהיו מחשיבים את משה לפרעה אלא שהייתה מחשבתם כלפי משה בצורה דומה למחשבת המצריים על פרעה:

בכדי להבין את זה צריך להקדים הקדמה כללית הנוגעת לעבודותיהם הזרות של המצריים:

בזמנים קודמים עוד לפני תקופת יציאת מצרים בין השיטות התיאולוגיות המסובכות של המצריים ושל חכמי בבל היה רווח הרעיון הנשגב כפי דעתם שהאל הראשון העליון בהתחלת פעולתו כלפי היקום ''האציל'' מעצמו את האלהים הגדולים ושהיה בכחם של האלהים הגדולים הנאצלים מהאל העליון לברוא את יתר הדברים, כמו האש והמים ושאר הדברים על פני האדמה והאדם בכלל: (אבל לא התקיים המונח של 'אצילות' שלכן לא נאמר בשפותיהם ובמיטולוגיות שלהם שהאל הגבוה 'האציל' אלהים שלמטה ,כי אם במונחים של עשייה או בריאה או יצירה: ותראו בספר אסתר 3 איך שכל סיבוך הקבלה השקרנית של ס' הזוהר קשור בשיבושו של לשון 'אצילות' ואדרבא יצירתו של מונח זה ושימושו כלפי מעשה האלהים נולדו עם הזוהר ולא התקיימו כמונח לאצילות האלהות לפני ס' הזוהר:ואמנם המושג של אצילות האלהות, כמו שהוא בס' הזוהר, שרש הוא לכל עבודה זרה ,שבכל עבודה זרה בשרשה הריבוי באלהים אחרים נגרם מהמושג הזה ,שאם תדקדקו תראו שהאלהות הניתנת לאלהים אחרים מאלוה עליון, לא עניין של בריאה או יצירה או עשייה, כי אם שהאלוה העליון נותן, בדרך אצילות האלהות, מאלהותו לאלהים אחרים ,שלכן להם אלהות וכח, כאלהים, לברוא וליצור ולעשות ,כפי דעתם המוטעה)

לאדם ,אמנם ,כפי חוקי דעותיהם ,היתה צורה ראשונה לנבראים, צורה הקרובה לאלהים והראשון אף לקבל את חמתם: ואחר כך נעשה אצל חרטומי מצרים מהיליופוליס שפרעה הוא האלוה העשירי ,כאמור ,והוא אז זאת הצורה האחרונה לאלהים וצורה ראשונה לשאר בני אדם:

אולם היות פרעה בעיניהם לאלהים העשירי עוד נחשב הוא מבין האלהים הנאצלים ,ושלכן גופו צורה בעד העולם הוא אבל חוץ מגופו הוא אלהים נאצל ככל תשעה האלהים הגדולים הנאצלים:

וזאת הייתה מחשבת הערב-רב כלפי משה ,שהחשיבוהו לאצילותו של ה'' ,ועיקר שרש החטא עומד על נקודת האצילות: ועיקר עון הזוהר עומד על שיטת האצילות: ושרש חטא המשיחות המזויפת של החב''דיים היה שהחשיבו את הרבי שלהם לאצילות האלהות למטה ,בר מינן ,וחס וחלילה ויכרית ה’’ כל כפרות מעמינו ישראל לעד:

וזהו עיקר הטעות של אהרן הכהן ,שלא הבין בכלל שהערב-רב היו מחשיבים את משה, בדעתם, לאלוה נאצל מן האלהים העליון:

שבזה הערב-רב, כאשר נתבלבלו, חשבו שכעת שאין עוד משה וחזר הנאצל אל מאכילו ,ופחדו על שאינה נמצאת עוד אצילותו של ה'' בעולם איתם ,בדיוק כמו דעתם על פרעה:

והיא התחלת העון ושרשו מושרשת בדוקטרינות המצריות שהיו תקועות עוד בלבותיהם של הערב-רב: ומפני שלימוד זה עמוק אף מסובך ,באה תורה ברמז 'כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם' ,שנבין מזה שצריך לקשר את חטא העבודה זרה שבחטא העגל עם העבודה הזרה הקשורה בפרעה:

ומכל מקום עוד היינו מסתבכים אם מצד אותו הרמז בלבד ,ולא היינו מבינים איזה עניין של עבודה זרה לפרעה הוא שורש הרעה שהולידה את הטעות שגרמה לחטאה גדולה ולשמצה בעיני אויבי ישראל לדורות: ועתה מוסבר שהמחשבה השקרנית בשרשה הייתה שדימו את משה כפרעה בעיניהם לאצילות האלהים ,באצילותו העשירית מהאלהים העליון:

וזה גם פירושו של 'כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו': השגת המלה איש בפיהם של הערב-רב דומה לשימושו בתורה למלאך (בפרט גבריאל) כמו אצל יוסף (בר'-לז'-טו') 'וימצאהו איש והנה תועה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש' שידוע שזה היה המלאך גבריאל:

איש הוא כמו גוף של מלאך, העשוי לרגע (בעת ירידתו לשליחות בארץ צריך המלאך להתלבש בגוף של עולם הזה) ,והוא מלאך הנשלח מאת האלהים לשליחות מיוחדת לתכלית מיוחדת; גוף זה אמנם כלי עובר בעת נשלמה השליחות ההיא: וסוג המלאכים הנקראים אישים הוא הכי גבוה במלאכים של מעלה (תראו רמב''ם הלכות דעות):

זהו 'כי זה משה האיש' ,כמעט בביזיון אבל לא בזיון כלפי משה עצמו ,כי אם זה משה האיש ,שבגמר מלאכתו ותפקידו ושליחותו מסתלק האיש כמו שמסתלק גוף המלאך העשוי לרגע בגמר שליחותו ,ואיננו ,ובמחשבתם עלה המשה הנאצל האלוהי אל שרשו במאצילו:

וכך נבין ששבירת עשרת הדברות קשורה באמונתם של המצריים בעשרת האלהים הנאצלים ,ובזה כל ההבנה תתקשר עם טעות שיטת האצילות: שכשתדע שקשור עצם חטא העגל בשבירת הלוחות של עשרת הדברות ,ושקשורה זאת במין העבודה זרה לפרעה הנאצל ,נוכל להשלים את ההבנה למובנים הנבואיים נגד עוון קץ, מעון ס' הזוהר ועד חב''ד, עם כל השיטות המוטעות המושרשות בשיטת האצילות:

ובכן נוגע הוא עד העצם שמשה שבר את הלוחות של עשרת הדברות ,מפני שדווקא שבירה זו יכלה לתקן את המעוות: כי חטא הערב-רב מושרש באמונת העשרה אלהים גדולים הנאצלים של מצרים: והעשרת הדברות עצמן מקושרות בנצחון ה'' במלחמותיו נגד עשרת האלהים הגדולים של מצרים ודבר העשר מכות כנגדם:

כי הערב-רב, במחשבתו האלילית האצילותית הפנימית המושרשת בהם ,כאשר לא ראו את משה וחשבו שכבר הסתלק מן העולם ,פחדו וטעו וחזרו למצב קדום וגלו את דעתם הפנימית האצילותית והכשילו גם חלק מהעם, ולא יכלו עוד לזכות בלוחות הראשונים:

משה רבינו ,עליו השלום ,הוא שידע והבין את שרש החטא ,וידע שבמחשבתם חזרו העשרת אלהים הנאצלים; ובכן ,בעונות ,היה צריך משה לשבור את עשרת הדברות ,כי גם מספר עשר, שהם עשרת המצות הגדולות הכלליות של התורה ,קשור במספר עשר כלפי עשרת האלהים הגדולים שהרס ואפס אותם הקדוש ברוך הוא במצרים ,והעשרת מכות הן מלחמותיו של הקדוש ברוך הוא נגד העשרת האלהים האלה ופרעה האלוה העשירי בכללם ,והכל מתבטא בו שהוא האלוה המלכותי המקבל מהתשעה אלהים העליונים:

והיא דעתם בצורות האלהות הנאצלת שגרמה בהם הפחד הגדול בהחסרת ,כפי דעתם ,האלוה העשירי:

ולמה לא היה יכול משה לדבר איתם ולצעוק עליהם ולהסביר להם את טעותם או אף להעניש אותם או אף להרוג מהם ,מבלי שישבור את הלוחות?

עיקר הטעם עומד בזה שהלוחות עצמם והדברות בכתיבתם האלהית היו דבר קדוש נורא ועצום, כי הקדוש ברוך הוא בעצמו, ישתבח שמו לעד, חרט אותם על הלוחות:

הרי אחרי התבוננות על גדלות הקדושה ומעלת הפלא של הלוחות הראשונים ,נבין שאם לא תושרש החטא מהשרש של אמונת האצילות של עשרת אלהים של מצרים ,אותה האמונה תיתן שיעשו מהעשרת דברות ומהלוחות עבודה זרה ,ויעשו להם האלוה העשירי ,שהוא האלוה העשירי המושלם בעשר מעלות נפרדות בו ,והיו עושים עבודה זרה ללוחות עצמם:

ולכן היה צריך לשבור את הלוחות ועשרת הדברות ,בכדי שידעו ויראו שאין זה אלוה ,כי אם דבר ניתן במתנה גדולה מאת האלהים ,בשביל להשתמש בהם לפני ה'' כפי האמונה הפשוטה האמיתית ,ולא מיצרי וסיבוכי מצרים באמונתם האצילותית המוטעה:

דעת האצילות היא בסוג עוון אבות ,שהוא גם עוון הכי סובטילי ודק ואף הגיוני ונימוקי כמו שמוסבר על דור אנוש בספר זה:

שיטת אצילות האלהות מן המאציל העליון שהיתה במנטליות של הערב-רב לא ניכרת לאהרן ,אם לא על השטח ונכללת במחשבתו הכללית נגד כל עבודותיהם הזרות: ומזה יכול היה לטעות בחושבו כאילו השקפה אחרת להם להשיג דרכה את אותה התכלית המרוצה ,מבלי לחשוב שחרגו מאמונתם ,כי סמך אהרן על האמונה שכבר קבלו מהנסים והנפלאות שראו במצרים ומקריעת ים סוף וממעמד הר סיני: אהרן הכהן היה פשוט ותמים מאד מטבעו עם האלהים ולא היה יודע חכמות בעצם דבר האמונה:

לא כן משה רבינו שהוא היה יודע את כל חכמת מצרים ואת כל דעותיהם ואמונותיהם וכישופיהם וקסמיהם: ובכן ידע משה דווקא שאם לא ישבר את הלוחות של עשרת הדברות לפני העם ,לא יוכל באופן אחר להשריש מקרבם צורת עשר בחינות נאצלות ולשבר מהשורש את שכלם האנושי הממציא דעות מוטעות על ה'' ברצות השכל להבין דבר שלא ביכולתו להבינו ולהבין אותו במונחים אנושיים: ובסוף משבש את שורת האמת ומעדיף צורות ודעות אנושיות במקום לחפש על התמימות עם ה'' אלהינו ,המידה האהובה לפניו, יתברך שמו לעד:

פעולותיו של משה רבינו ,עליו השלום ,הן נמשכות עד סוף כל הדורות ,ככל התורה עצמה: ואמנם עוון קץ הוא מנודה ומוחרם מן התורה ,והחרם של התורה הנקראת אצלנו 'חרם מדאורייתא' נבנה מהפרשיות המדברות על עוון עבודה זרה או על העוון בכלל ,כמו עוון אכילת העץ מעץ הדעת טוב ורע:

עוון זה הראשון הוא גם כללי בעבודה זרה ,שבזה השטן שכנע את חוה אמנו ,שבאכילתה מן העץ יפתחו עיניה ותדע את הכל כמו האלהים ,והתחשקה ברגע ההוא להיות כמו האלהים יודעי טוב ורע (ולשון רבים 'יודעי' ,מפני שישנו האלהים היודע ואם נעשים עוד אלהים ביחד יודעים טוב ורע): צורה זאת של עבודה זרה עצמית להעשות כאלהים יודעי טוב ורע ,היא השרש של הרע שבשיטת הזעיר אנפין דאצילותא של ס' הזוהר והיא גם כן השרש בעבודה זרה המשולשת של הנוצרים ,וכמעט כל הדתות האסיאתיות שהן כולן מבוססות על אמונת אצילות האלהות ,כוונתן היא להיות ל'אלהים קטן היודע דעת היקום:

פעולת משה בשבירת הלוחות היא עולמית במה שהיא משרשת בסוף את הטעות בעבודה זרה מן השרש שהם אלהים נאצלים או פרצופים נאצלים או ספירות נאצלות וכל כיוצא בהם:

אמנם מעשה העגל ,בעונות הרבים ,סימן נבואי הוא במחנה ישראל: וסימן הוא אצלנו בחלום שיורד הגואל האחרון מן ההר לשרוף את העגל החדש והאחרון המפריע להשראת הגאולה השלמה ,דהיינו לוחות ספר הזוהר שבו שיטת העשר ספירות הנאצלות וישלים את שברונם ההיסטורי לנצח נצחים:

'ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה היא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל':

וכדור אנוש שהטילו שמותיו של ה'' על הכוכבים, והרי אלה שמו את שמות הקודש על ספירות נאצלות ,כי אליהן יש לנו שייכות ולא מה שלמעלה ממנו ,כעוון דור אנוש שאמרו שרחוק הוא בעצמו מאתנו ולא עזב אותנו אלא נתן אותנו ביד השרים שלו הם הכוכבים המושלים עלינו:

ובנו להם בנין כבנין המגדל בדור הפלגה בנין שנוא של ארבע עולמות שאינם מתקיימים אלא בדמיונותיהם ,אשר ראשו מגיע השמימה בעולם האצילות:

הרבנים שנפלו בעניין הזה לא חקרו ,וסמכו על השקר ושמחו על הזיוף ,למרות חכמתם המרובה בתורה וכל דקדוקיהם בהלכה ובמעשה המצות: נתקלו ולא ידעו והתירו את האסור אשר אין בו היתר:

ולדאבון צריך שהעוון יצא לפועל עד שנשלם כל צרכו 'ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות': וראשית מחשבה באחרית מעשה ,ונתון עד הדור הרביעי של אותו העוון להשתלם: ותנועת חב''ד היא התגשמות עוון הזוהר אחרי שלשה דורות (שבדרך כלל הם תקופת ספרד ,תקופת צפת ,תקופת פולין ורוסיה בהתפשטות החסידות ,וחב''ד הוא הרביעי להם (ותראו ספר אסתר 3 על עוון קבלת הזוהר ביד רודפי י' אשלג בבית ספר הקבלה בירושלים ותלמידיהם בבני ברק ,בעניין סיום כפילות הרבעים ,וחב''ד הוא סוף השתלשלות העוון היסטורית ,ותנועת קבלת ס' הזוהר עצמו מסתיימת בכל הכפרות והליכלוך הטמא של בית הספר ההוא בירושלים): וכל זה בכדי שתתגלה העיר וייראה מגדלם ,ויראה כל העולם במשיחות שקרנית בחב''ד וברעות הנפוצות מבית אשלג המוכר ספרי הזוהר בכל העולם עתה דרך אינטרנט:

......................................................................