הנה היוד חכמה סתומה, היא חכמה שאינה גלויה, שאינה דבר מובן מעצמו, כי אם מקובלת: אם הדבר הוא בעניין נגלה כמו ההלכה, אז יבוא הדבר כפקודה או אמירה מכריזה את הדין והיא מכריעה: לדוגמה הלכה למשה מסיני, היא כיוד זה חכמה מקובלת שאין להרהר אחריה, כי מהחכמה יוצאת ומהחכמה נמצאת ואין איתה דבר בטל: כל התורה היא מהחכמה האלהית שהביא משה רבינו עליו השלום, ראש כל החכמים, אל בני ישראל: וכל מסורת ישראל מיוסדת על החכמה המקובלת: אמנם אחרי החכמה המקובלת יש מקום להשתדלות השכל בהבנת הדברים, ובהבנת הדברים ישנם צדדים והיבטים והשקפות שונות בגישה אל הדברים: שלכן יש מקום לכל הוויכוחים והסברות השונות בין חכמי ישראל, שכל זה שייך להבנת הדברים ולא חורגים מכללי החכמה: ובאות המחלקות משום שבעים פנים לתורה ואינם חורגים מכללי החכמה המקובלת:

נשוה בזה את היוד לחכמה המקובלת וההבנות לאור, לא נראה ביאור זה גרעון או חסרון, והלא ישנה החכמה המקובלת ורצונו לשחות בים ההבנות: ומהו עון יאור שקובל עליו המלאך?

אמנם אינו אורי, כי אם יאור: הוא מחפש על היוד למצוא את האור, ולא מחפס על האור בכדי למצוא את היוד:

צער הדורות האחרונים שלא חפשו על האור היוצא מן התורה אלא חפשו על הנסתרות: ושוכחים תמיד שהנסתרות לה'' אלהינו הם, ושוכחים שהנסתרות לא נגלות הם: לא דבר קל זה ולא דבר פשוט, וצריכים להאריך קצת, כי תורת משה רבינו עליו השלום היא: והלא משה רבינו היה יודע בנסתרות! כי מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם ותעטרהו מעט מאלהים: ומשה איש האלהים ואמרו חכמינו זכרונם לברכה, שבעת עמדו על הר סיני בעלייתו אל ה'' חציו ולמעלה אלהים חציו ולמטה איש: איש הוא מלאך, שבמעמד העלייה גופו אינו כבר גוף כסוגו בשאר בני אדם, שהרי אם היה גופו כשאר גוף היו עוד צרכי הגוף דורשים את תפקידם: ולא היה ככה, מפני שלפחות עמד משה פעמיים ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה, שלא היו לו כלל ועיקר צרכי הגוף: והעמידה עצמה היתה בלתי אפשר על פי הטבע של גוף האדם: ובכן איש הוא קשור במלאך, וכגון וימצאהו איש, שזה היה המלאך גבריאל: ומה שנאמר כאן על משה הוא מועמד ממלאך, והיא ההתלבשות המלאך בו על שם קיום הגוף: כי בעלייתו לשמים ובדברו עם ה'', לא היה יודע כלום על המתרחש עם גופו, וצריך לאיש להסמיך ולהעמיד את גופו לקיומו:

משה היה עניו מכל אדם אשר על פני האדמה, ולא היה מחפש על הנסתרות: ואף לא היה רוצה ללכת בשליחות המקום מרוב ענותו: משה עניו היה ותמים באמונתו, ונבחר בגלל ענותו להיכנס לסתר עליון ולקבל את התורה מפי ה'': משה מצד עצמו לא היה רוצה בשום דבר: ואמנם גורלו של משה לא היה כגורלו של אהרן שנאמר בין בני לוי בארץ גשן כל ימי חייו: עד זמן המכות: משה גדל בבית פרעה, וכבן לפרעה היה מקודם: משה בקטנותו עוד היה מלומד בכל דברי העבודות האליליות של המצריים: ולמד משה עם חרטומי מצרים, אשר זכות היתה רק למלכים ונסיכים ואצילים ולבני בית פרעה המצוינים:

הסביר לנו הצדיק הקדוש, המורה חיים, שבכל כתה שהיו שמים משה, הוא היה עולה על המורה שלו, מפני שהיה מהטבע שלו חכם מאד בכל דבר: עוד זאת בזכות ענותו של משה, שעל כל מה שראה מחכמתו ומה שהיה מצליח בהבנת כל דבר וכל ענין, לא היה מתגאה ולא היה מתרומם ולא היה חושב את עצמו למשהו: ואדרבא על כל מה שהיתה ידיעתו גדלה ככה היה משפיל את עצמו יותר ומחשיב את עצמו לכלום: ככה היה מסביר לי הצדיק חיים שהעיקר הראשון בכל שיעוריו והכלל הגדול בכל לימודיו, הוא ענותו של משה רבינו:

ובכן משה היה יודע ולומד ועולה על מוריו גם בדברי הכוכבים ובסודות הקסם ובסודות השדים וסודות הכישופים, והיה מכיר בסודותיו של כתב היארוגליפי ובכל התיאולוגיות והדעות של חרטומי מצרים:

ובכל זאת לא היה משה מבקש את הנסתרות, ולא היה חפץ כלום ואך במזלו נגרם עם חכמי מצרים, היו חכמתו ונשמתו עולות מן החושך אל האור המתקרבת אל שרשה:

משה רבינו היה יודע בהשגות העולמות הרוחניים של חרטומי מצרים, ואיך להשיג כחות מהכוכבים ולעשות פעולות על ידי חכמת הקסם ואיך להתנבא בהם, ואיך להתקשר עם רוחות הצורות המקובלות למכוון בכוכבים, ולא בחר בהם משה, כי רק באמת הגמורה חפצו, ובה יהגה יומם ולילה:

ולמרות כל מה שהיה לומד והיה יודע, היה שפל רוח בעצמו מאד מאד והיה מכבד כל איש ואשה ולבו היה מלא רחמים על בני אדם, ואף לכל בעלי חיים, ולצומח ולדומם היה מכבד כפי כבודם אבל לא יותר מהכבוד הראוי לכל דבר:

ולא היתה גאולת ישראל ממצרים בידיעת בנסתרות, כי 'ויאמר ה'' אל משה' הכה או נטה, ומשה היה מקיים על פי ה'': הנסתרות לה'' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם:

וגם הנביאים לא היו מחפשים על נסתרות, כי אם הכינו את עצמם (על פי רוב) בקדושה ובפרישות ברשות מוריהם, כאליהו הנביא, זכרו לטוב, שהיה המורה של חוג הנביאים בימיו, ואחריו אלישע היה לראש עליהם ולא נכנסו לנסתרות (וכל שכן שלא נכנסו לדברי הבל וריק כאצילות האלהות או בכל דבר דומה לזה): רק הכינו את עצמם בקדושה ובגבורות להקדיש את כל עצמם לעבודת ה'', עד שהסתגלו ויכלו לקבל חזיונות הנבואה (על פי רוב בדרך חלומות, ורק לפעמים בחזיונות בהקיץ): והלך כל אחד על פי הדרכים שקבל ממורו: ויש בדרכים ההן גם דברים סודיים ומסוגלים להשראת הרוח, אבל אין הסודות ההם נקראים נסתרות, כי אם ירושה היא אצל יחידי סגולה מהתורה שבעל פה, שהיא נמסרה רק על פה ואינה כתובה:

ומכל מקום מעבודתנו היא להצטדק לפניו יתברך ולהצדיק את מעשינו לפניו במחשבות חיובית באמונה פשוטה ואמיתית ומורגשת בלב; ואיך נוכל להצדיק את עצמנו לפניו יתברך אם אנחנו מעיזים לדבר על ה'מבנה' הקוסמי שלו, כפי צימצומיו והשתלשלותיו ואצילות פרצופיו לפני בריאת השמים והארץ !!

אין בושה גדולה מזו לנשמה לפני הקדוש ברוך הוא, ולא תוכלו אותן הנשמות להצטדק לפניו, כי נכנסו לתחום שחתום עליו הנסתרות לה'' אלהינו, ואין להם שום זכות להיכנס ל'מקומו' יתברך: ואם לא פרץ בהם ה'' עד עתה (דהיינו על היחידים, אבל על הכלל פרץ בשואה, בעונות הרבים) מפני רוע ענינו, הוא כמוסבר אצלנו, שגרוע חטא זה מחטא העגל בזמנו, ונגזרה עליהם 'זו החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות': והוא עד שמגיעים אל הדור הרביעי שלו, ומתגשמים פרצופי הזוהר על פני מקבליהם, ועד שיראו בני ישראל עד כמה נפסלו בכל עבודתם מרוב השיגעונות הנתפסות בהם: אז ויחפשו חכמים על ה'נסתרות', דהיינו הטעמים שהוסתרו עד עתה מעיניהם, לדעת ולהבין איך 'אנשי תורה' ורבנים גדולים נפלו לדרגה פחותה ונמוכה ומכוערת ומטונפת בעבודת אלילים כזו, והכל בהסתר הדעת:

הרי לכם דוגמה איך שה'מקובלים' אומרים מים והוא דם, וכל יהודי היודע במסורת ישראל, אם יסתכל רק בישרות כפי שכל התורה שהוא מכיר בו, יראה שזה דם טמא ומשוקץ ולא מים: אצטט כאן מספר קטן 'קבלה - תורת הנסתר' נכתב ע''י גלעד שדמון על בסיס הרצאותיו של מיכאל לייטמן, עריכה: י. ליאור; לייטמן הוא 'מקובל' בקבוצת 'בני ברוך', הנמצאת בבני ברק, על שם ברוך אשלג, בנו וממשיך דרכו של אביו יהודה אשלג בעל ה'סולם' על הזוהר:

- - (דף 43) 2000 השנים הקודמות הם היו צריכים תורה במידה מסוימת, לכן כתב מקובל, שנקרא ''משה רבינו'', את מה שהשיג וקראלזה ''תורה'', ספר החומש שלנו, הוא כתב אותו בלשון מיוחדת. התורה מדברת רק על עולמות רוחניים ומה שקורה בהם: - -

הרי הספר הזה ''קבלה-תורת הנסתר'' מוחרם בחרם מדאורייתא זה, וכל הקבוצה של ''בני ברוך'' של בני ברק מוחרמת בחרם מדאורייתא זה, וכל כתבי ר' ברוך אשלג וכתבי יהודה אשלג מוחרמים מוחרמים מוחרמים על פי החרם מדאורייתא זה:

הרי כאשר הוא מדמה בעצמו שרצונו להיכנס ליוד של שמו, היוד נותן לו תכף ומיד לטעות, ומראה לו הנני אני היוד ואני מספרי עשר, והוא נופל כאן במוקשו של היאור, ואומר שמה שהוא למעלה אין סוף לא יגיע לנילוס שלי, אני חפץ באצילותו המחולקת לעשר בחינות, ככה אדע שם כל בחינה ואקבל ממנה השפעה פרטית, כי אכנס לנסתרות האלהות: דק מאד הוא פח היאור עד שמתגלה בו צבעו האמיתי במדרגות הנוזלים? במכת דם, שכל חכמתם ובינתם ודעתם נתראו לדם נדה בפניהם ואי אפשר לשתות גם מכל היאורים הקשורים ליאור: הם כל הזרמים והתנועות והחברות והשיטות שיצאו משיטת הזוהר, כולם מאותה השרש הפסולה, לדרוש את האלהים על פי עשר בחינות האלהות בשרשו מהיוד, כפי דעתם הכופרת והמשוגעת:

וכל כך גדול הוא העוון הזה הנגרם ממספר עשר, אף על פי שמספר עשר באמת חשוב מאד, והוא וחלק מהמסורת בהרבה פנים וענינים, שבמשך דברי ימי ישראל הידועים בגאולתם ממצרים ובישיבתם במדבר אחרי מעמד הר סיני, שהיה צריך לזה אות מיוחדת היסטורית לכל דברי הימים עד אחרית הימים והלאה לעדות נצחית, דבר גדול ועצום ומפליא ונורא ומשבר את לב המחשבה, עד כדי שיוכל להתקן החטא הגדול שיבוא לעולם הנגרם ממספר עשר: והוא הערך הבלתי מדוד מצד גדלות פעולתו של משה רבינו עליו השלום בשברו את הלוחות אשר בהם עשרת הדיברות: זהו שעשה משה בירידתו מן ההר, וצריך לאותו הסימן שעשה אז משה בכדי לשבר את כל הלוחות המזויפות שהם יזמו לעשות מתוך שיטת העשר ספירות הנאצלות של האצילות: