גנומן 201
המונח "MAGISTER NOSTER" בא כחלק מהתיקון הגדול שחייב
להתרחש בכנסייה הלטינית. משה נחשב כמורה האמיתי של האמונה האמיתית. גם המונח
"CHRIST" המופיע בסימנים השלמים בא בסימן התיקון. מצד אחד, הוא מקשר
את הנצרות למאורעות ההסטורים, ומצד שני, הוא מתקן את השגיאות שבנצרות. אם המונח
היה "משיח" בלבד, הוא לא יכל להספיק לקשור את התיקון אל המקורות. הנצרות
אינה יכולה להתקיים ללא המונח "CHRIST". כל מונח אחר היה מוציא את הנצרות
מחוץ לתיקון כלשהו, והסימנים היו מתקשרים ומתייחסים רק לישראל המסורתית, כך
שהאוניברסליות של המסר היתה מתמעטת ואפילו מתבטלת.
כשהתיקון נעשה, הכוכב רכש את שמו החדש למען הגאולה
הסופית.
גנומן 202
עבור האיסיים עצמם, המשיחות האוניברסלית, שנועדה לכוכבו
של מלכיצדק, היתה קשורה למורה-צדק. הם האמינו כי מורה הצדק לא היה מיועד ליהודים
בלבד. כאשר יבוא הזמן ומורה הצדק יתגלה, הדבר יהיה למען העולם כולו. יכול להיות
והם השתמשו במונח "קריסטוס", מאחר והאיסיים החשיבו את מורה הצדק כמשיח
האנושות, האמור לקום לתחיה ולהתגלות באחרית הימים.
אין אנו יכולים להיות ערבים לדיוק המונחים שהשתמשו בהם
האיסיים, אך ניתן לקבוע בוודאות כי הם האמינו באוניברסליות של המונח שבשימוש.
גנומן 203
כוכבו של מלכיצדק היה סוד בבית הספר האיסיי והאיסיים לא
יכלו לדעת מי בדיוק נולד תחת השפעת הכוכב באותם הזמנים. הם קשרו זאת למורה-צדק
שככל הנראה כבר הלך לעולמו וחיכו לשובו הגשמי. אנחנו טוענים כי ישוע נולד תחת
השפעת כוכבו של מלכיצדק. את זאת ניתן להסיק לאחר עיון בסימנים השלמים ולאחר
ההתגלות הנסתרת של הסימנים הראשונים בבית הספר האיסיי ולאור הרמזים המובאים בברית
החדשה אודות הכוכב הזה.
גנומן 204
בית ספר אסתר היה שמו הסודי של בית הספר האיסיי, בו
למדו את ה"לימודים הנסתרים" של סימני הגאולה. אנו קוראים להם:
"הסימנים הראשוניים", לאחר שהגיעו הסימנים השלמים. בעת ההיא הם נקראו
"סימני הגאולה המשיחיים של אחרית הימים". זה היה בית הספר אליו התקבל
ישוע החכם, החד והרציני, על-אף גילו הצעיר וחוסר התנסותו אצל האיסיים. בהיותו נער,
למד ישוע תורה מן הרבנים שהתפלאו משכלו החד בכל הנוגע לענייני הגאולה המרומזים
בתנ"ך.
גנומן 205
לאחר מספר שנות התנסות בלתי מספקות, נקלע ישוע למשבר
של: "מה לעשות ולאן ללכת?". הדבר נבע, בחלקו, מחוסר עקביותם של מוריו
בתשובות שסיפקו לו אודות ענייני הגאולה, ובנוסף, מעוול שנעשה לו בשל המצוקה
הכלכלית בה חיה משפחתו ולשון-הרע שסבל ממנה לאחר לידתו. כמו-כן היה ישוע מוטרד גם
מן החברה בה חי. הוא ראה בה שחיתות רבה, חוסר כנות, אטימות-לב, יהירות ושקר. בן 25
היה כאשר החליט להכנס למקלט הקדוש של האיסיים, רחוק מן הרע של אותם הימים. רק
האיסיים יכלו להענות לדרישותיו, ורק בית-ספר אסתר ידע לספק מענה לשאלותיו הרבות.
ישוע השתוקק לדעת אודות הכוחות הגנוזים של המסורת
הנסתרת שנתונה היתה בידי האיסיים. בשנתיים הראשונות לאחר קבלתו, לישוע לא היה עוד
מושג בנוגע לשליחות המיוחדת שעתיד הוא למלא. לו היה לו מושג כזה, היה נמנע ממנו
להתקבל, היות ותנאי בל-יעבור אצל האיסיים היה אורח-חיים מוצנע שאסר כל מגע חיצוני
והפגנתי עם הסביבה.
גנומן 206
כוכבו של קריסטו, אשר תחת השפעתו ישוע נולד, הדריכו
בדרך שהובילה למודעות שליחותו האישית רק בשלבים האחרונים, כאשר השיג הוא את הכלים
(הקבלה המעשית) שאיפשרו לו להלחם את מאבקו. הכניסה לבית הספר האיסיי היתה דרך
חד-סיטרית אל המבנה המשיחי של תורת האיסיים. כל זאת היה מבוסס על כתבים שמורים
ונסתרים של מייסד בית הספר האיסיי בדמשק, שהעביר אותם לתלמידיו הנבחרים.
בבית הספר האיסיי היו החכמים משוחים בשמן מקודש לפי
שלוש דרגות:
א. השמן המשיחי המיועד לנושאי משרות
"משיחיות" בהיררכיה האיסיית.
ב. השמן המשיחי המיועד ליועצים המשיחיים.
ג. השמן המשיחי המיועד לכלל תלמידי הקהילה.
גנומן 207
כדי להשתתף בטקס המשיחה (UNCTION) של הקהילה, החבר היה צריך להיות אחד
מתלמידי בית-ספר אסתר.
ישוע, לפני קבלתו לקהילה, התחייב לעזוב את כל נכסיו
הפרטיים ונשבע שלא לנטוש לעולם את קהילת האיסיים.
לאחר שהתקבל, נשבע ישוע גם כי לא יפרסם ברבים את הידע
שנמסר לו. לקראת תום השנה השלישית, צריך היה הוא לבצע את השבועה החמורה ביותר לפני
שקבל את סודות הקבלה המעשית.
גנומן 208
בבית הספר האיסיי היו למעשה שלושה תחומים של מעמד
משיחי:
א. הכהן המשוח, צאצא של משפחת צדוק.
ב. הכהן המשוח, צאצא של בית דוד ובית יוסף.
ג. המורה המשוח, שהיה התלמיד הראשון והקרוב ביותר למורה
הצדק. ברשותו היתה האחריות לגבי החוקים, התורות וכד' של בית הספר.
גנומן 209
הכהן המשוח היה מברך על הלחם ומקדש את היין (כוכבו של
מלכיצדק- כוכבו האוניברסלי של קריסטו), והיה עורך את המערך החדש (של התפילות וכד')
שהיה נהוג בקרב האיסיים.
למשיח שבטי ישראל היה נתון תפקיד מדריך ומנחה
"הלוחמים", המכינם למלחמות הגדולות העתידות לפרוץ בין בני האור לבין בני
החושך.
המורה המשוח (כוכבו של הגואל) היה אחראי על כל העניינים
הקשורים ל"ברית החדשה" של האיסיים עליהם נשבעו תלמידי בית הספר.
גנומן 210
יוחנן המטביל נמשח גם הוא בשמן היועצים המשיחיים.
ישוע, שלמד בהתחלה מיוחנן, קבל ממנו גם את יסודות התורה
האיסיית ואת המשמעות הנבואית של בית הספר.
תוכן התורה האיסיית יכול להסתכם בכמה משפטים:
מורה הצדק היה יורשו של אליהו הנביא.
מורה הצדק מת בירושלים בשל עוול מנהיגי אותם הימים,
אולם הוא הכין (הן בכתב והן במסורת שבע"פ) את בית הספר הנסתר של המקלט ושל
הישועה.
גם לאחר מותו, לא נטש מורה הצדק את תלמידיו, והמשיך
לשלוח מהעולם הבא את הסימנים הנבואיים אשר בהם הוא "קם לתחייה" והדריך
את חברי הקהילה. בית הספר האיסיי הכיל את המבנה המשיחי הדרוש להצלת העולם באחרית
הימים.
גנומן 211
כפי שקבלנו ועדיין מקבלים את החלומות הנבואיים של הדור
הרביעי (עבור הדור הרביעי האחרון) כך גם למורה הצדק, שהיה במסורת של אליהו הנביא,
היתה "רשות" לשלוח את החלומות הנבואיים לתלמידי בית ספרו- חלומות שהיו
שייכים לתקופה ההיא ולדור הרביעי ההוא.
כמו שחלומות הדור הרביעי מכילים סימנים כפולים- חיובים
ושליליים, כך נבואות הגאולה של אותם הימים מכילים דברים כפולים. בערך כמאה שנה
לפני תקופתו של ישוע, חזה מורה הצדק בחכמתו הנבואית כי אחרית הימים מתקרבת, מאחר
ולא היתה זכות בישראל לקבל את הישועה לפני פרוץ הזעף של הדור הרביעי.
בעת ההיא הרבנים והמלומדים היו יהירים ומושחתים, רודפי
בצע וכבוד, כאשר העם לא נהג כראוי ולא שרת את השם בלב שלם והגון.
גנומן 212
הצדיק הרהר ארוכות על גורל העם היהודי, אולם הוא לא מצא
תקווה. הוא ראה כי לא היו מקומות (בתי-מדרש, בתי-כנסת וכד') הראויים לקבל את
השורשים של עידן חדש המבשר את התקווה לקראת בואו של יום הדין הקשה והנורא.
קיימת סברה כי מורה הצדק לא היה רק בין ל"ו
הצדיקים, אלא היה ראש ל"ו הצדיקים של הדור. לכן, היה הוא היורש הישיר של
המסורת הנבואית של אליהו הנביא, שהוא ראש בני העליה ומבשר הגאולה, לפי הבטחת
הקב"ה.
פרטים אלו מסבירים מדוע מורה הצדק ידע את סודות מלכות
השמיים ואת סימני הגאולה. רק ראש ל"ו הצדיקים יכל לדת את זאת ויכל למסור
לתלמידיו הנאמנים את רזי העניין.
גנומן 213
בתקופה החשוכה ההיא בתולדות עם ישראל, היתה המסורת
נתונה בידי אנשים יהירים שלא יכלו להביא שום ישועה לעם.
השאלה שהעסיקה את מורה הצדק היתה מציאת מקום ראוי שיוכל
לקבל את חסד ה' באחרית הימים, כי למעשה לא היה קיים מקום כזה. לכן הגיעה "עת
לעשות, כי הפרו את תורתך".
מורה הצדק, אשר שמו אינו ידוע לנו, נסע לדמשק ושם כתב
פירושים והבהרות אודות ימי הגאולה העתידים לבוא. הוא כתב הסברים על דברי נביאים,
על ענייני מלכות השמיים ועל כוכבי הגאולה. כמו-כן נסח הוא את יסודות מסדר האיסיים-
מערכת קהילתית חמורה וסגפנית שהסדירה את חייהם של חברי הקהילה בתוך בית המקדש.
גנומן 214
המורה בחר בקפידה את תלמידיו. הם היו צריכים להיות יראי
שמיים בתכלית, חכמים ושפלי-רוח. המורה יסד את בית ספרו ולימד את תלמידיו את מכתביו
ומסר להם כמה סודות מן הקבלה המעשית.
זה היה בית הספר הראשון שיסד מורה הצדק בדמשק לפני
שהמקום הועבר קרוב לים המלח.
מורה הצדק נדחה, הוכה, הונא, הוחרם, גורש מאנשי הרבנות
והשלטון ביהודה ומצא מקלט בדמשק.
גנומן 215
חלומה של דבורה.
גנומן 216
עד כה הוסבר כיצד נוסד בית הספר האיסיי וכיצד הוא הפך
להיות מושבה של המסורת הסודית. כמו-כן, הוסבר כי חברי הקהילה האיסיית היו מושבעים
בברית משיחית וגאולית חדשה אשר היתה מבוססת על שעוריו ותורתו של מורה הצדק.
יש לציין שמקור סודות הגאולה הללו היה טמון במסורת
הנסתרת של אליהו הנביא.
גנומן 217
בבית הספר היה נהוג קידוש השמן המשיחי. היו גם נהוגים
כנות, התמדה, הקרבה והתקדשות. התלמידים היו מקדישים את חייהם לשליחות בה היו נמצאים.
כאשר ישוע נכנס לבית הספר, קרוב לוודאי שהרגיש כי המקום נראה יותר כצבא מקודש של
מלכות השמים מאשר כבית מקדש.
יש לזכור שמורה הצדק מת או נרצח כמאה שנה לפני קבלתו של
ישוע בקהילה.
גנומן 218
כאמור, האירוע התרחש 75 שנה לפני לידתו של ישוע ואנו
סבורים כי לקח לו, למורה הצדק, כ- 30 עד 50 שנה (תלוי באופן החישוב של תחילת
שליחותו) להניח את יסודות בית הספר בקרבת ים המלח. בכל מקרה, סביר להניח כי בית
הספר האיסיי היה קיים כ- 30 עד 40 שנה לפני בואו של ישוע. המוסד היה כנראה קיים
בדמשק עוד לפני-כן, אך הרעיון להעבירו לא"י התממש רק לאחר מות מורה הצדק,
בזכות יוזמת תלמידיו.
התלמידים המשיכו ללכת בתלם שהשאיר מורם והאמינו בסודות
המשיחיים שנתגלו להם. לאחר מכן, האמינו הם גם בתחייתו של מורה הצדק במלכות השמיים
וחיכו לשובו הגשמי. למעשה, מורה הצדק קם לתחייה במלכות השמיים, שנוסדה בשלב ההסטורי
של המעגל הכוכבי. הוא עצמו גילה לתלמידיו את רזיה.
גנומן 219
העובדה שהצדיק הנסתר גלה את רזי מלכות השמים (שלמען
האמת אסור היה לגלותם) מראה עד כמה מניעי החלטתו היו נכונים. בדקו את שכלכם
ואמונתכם ודעו שהצדיק הנסתר, לאחר מותו, לא יכל יותר להשלים עם ניתוקו מבית הספר
של מלכות השמים, שהוא עצמו יסד. הוא היה אחראי לסודות שגילה על הארץ והיו בשימוש
בבית הספר האיסיי, סודות הקשורים לכוכבים.
גנומן 220
הצדיק הנסתר מעולם לא דיבר על הסודות הללו, גם לא עם
תלמידיו. מורה הצדק הבין והחליט, מכמה טעמים, כי הגיע הזמן לגלות, בפעם הראשונה,
מספר סודות לתלמידיו הנבחרים שדבקו ביראת השמים, באמונה צרופה, בהתמדה וביכולתם
ללמד אחרים. הוא ידע כי תלמידים אלו חייבים להיות הגונים, מלומדים ובקיאים בחוקי
התורה, במסורות שבע"פ ובלימודי עניני מלכות השמים- אנשים המסוגלים לחזק את
שארית העם ולקבל את האור החדש העתיד לצאת מן התקופה הקשה הכוללת בלבול ואי-סדר על
אדמת ארץ ישראל.
גנומן 221
כל צדיק נסתר, גם לאחר פטירתו, הינו אחראי לתלמידיו גם
מעולם האמת. גם התלמיד חייב, מצידו, לעקוב אחרי מורו שבעולם האמת. מדובר על שרשרת
שאינה יכולה להתנתק, וגם המוות הגשמי אינו מסוגל לנתקה.
כאמור, התלמיד שומר ונוהג על-פי ההנחיות שניתנות לו
ממורו הנסתר, גם כאשר אינו נמצא בעולם הזה.
גנומן 222
הצדיק הנסתר הינו רגוע גם במותו, מכיוון שהוא יכול
להנות בחלקו בעולם הבא. התלמיד נמצא בבעיה מאחר והוא זקוק למורו, אך הצדיק יודע זאת
ויכול לרדת לעולם כדי לסייע לו.
לגבי מורה הצדק, העניין היה שונה. לאחר פטירתו, הוא היה
צריך לשמור על מעשיהם של תלמידיו בבית-ספרו, היות והיה אחראי על סודות מלכות
השמים, שהוא עצמו גילה מתוקף סמכותו.
דבר פרדוקסלי היה קיים בעונש זה, שהיווה גם חידוש כביר
מאחר ופתח תקופה הסטורית חדשה בה היתה זכות "לשבת" במלכות השמים
"החדשה"- מקום נסתר שבעתיד לבוא יקשר בין ההרמוניה שבכוכבים לבין
כדור-הארץ, כאשר היושבים בו יזכו לקבל את השפעתה.
גנומן 223
זו היתה תחילתה של המלכות הנפלאה שככל הנראה ירשוה
העמים בעת הגאולה הסופית לאחר בוא היום הגדול והנורא של הדור הרביעי.
זו היתה תחילתו של שלב חשוב בתוכנית האלוהית שבהסטוריה.
אנשים רואים את ההתחלה, אך אינם מבינים את הסוף. ה', לעומתם, רואה את הסוף וקובע
את ההתחלה.
גנומן 224
הקשר בין ההרמוניה שבכוכבים לבין האנשים ההגונים על פני
כדוה"א מהווה את המטרה הסופית של הגאולה השלמה כאשר "וגר זאב עם
כבש". מעגלו של כוכב אברהם הינו בן 4,000 שנה, אך האנושות משלמת על שגיאותיה
לפני שזוכה במלכות השמים המבורכת באחרית הימים. בני האדם צריכים תמיד לטעות לפני
שיוכלו להבין את ערכו ומהותו של הנכון והצודק.
גנומן 225
האנושות חייבת לחטוא וליפול על-מנת להבין את ערך
התיקון. לאיש הקדוש ההוא, ראש ל"ו הצדיקים, הוצבה המטרה לנהל את שליחות
הישועה הקשורה למלכות השמים באמצעות בית הספר שהוא עצמו היה צריך לייסד.
כל זאת ארע לפני כ- 2,000 שנה- 2,000 שנה לפני הרשות שניתנה
לגלות זאת בזכות ראש ל"ו הצדיקים, חיים.
זהו היבט נסתר של התוכנית האלוהית להביא את הגאולה
האוניברסלית הגדולה לאנושות, לאחר הטעות שנעשתה אז- לקשור לראשונה את מלכות השמים
עם כדור-הארץ, אך השגיאה היתה הכרחית למען הישועה שעתידה לבוא באחרית הימים.
לשם הבנה, ניתן להשוות את השגיאה שעשה הצדיק עם שגיאותו
של משה רבנו בעניין הערב-רב.
גנומן 226
רבים מאלו שהיו עדים וראו את הנסים והנפלאות ביציאת
מצרים היו זרים ולא מצאצאי יעקב, בנו של יצחק. בינהם היו מצרים רבים ואנשים ששהו
במצרים מכמה טעמים (מסחר, בקור, עבודה וכד').
לאחר שראו את "היד החזקה" של ה' ושמעו את
דברי הנבואה של משה, החל לחלחל בהם פחד ה' והשתוקקו ללכת אחרי בני ישראל במסעם
לארץ הקודש. הם התחננו בפני משה ובקשו להצטרף אל עמו.
גנומן 227
משה רבנו, כאשר ראה את אמונתם ואת נכונותם לנטוש את דתם
הקודמת על-מנת לבצע את רצון ה', שמח הוא בליבו ואמר כי כל מי שמוכן ללכת בדרך תורת
ה', הרי הוא יכול להצטרף אל בני ישראל.
משה לא בקש את רשות ה' משום שהיה משוכנע כי הדבר תואם
את רצון ה', אשר מצידו לא אמר דבר למשה בעניין זה.
לאחר מכן, כאשר משה עלה להר סיני במשך 40 יום ו- 40
לילה ע"מ לקבל את התורה, הערב-רב איבד את סבלנותו, נטייתו הקודמת גברה והוא
יזם את עשיית עגל הזהב.
גנומן 228
הערב-רב בלבל את העם ובני-ישראל נפלו בחטא הנורא של עגל
הזהב. אז אמר ה' למשה: "לך רד כי שחת עמך אשר אשר העלית מארץ מצרים".
מדוע ה' כינה "עמך" את האנשים שמשה הוציא ממצרים? משום שמשה העלה את
הערב-רב על דעתו, מבלי לבקש את רשות ה'.
גנומן 229
הטעות של משה, שנעשתה ללא ספק בכוונה טובה וגרמה לחטא
העגל, היתה בתוכנית האלוהית בהסטוריה, היות והיא מהווה את הגורם שיציל ויושיע
באחרית הימים את אומות העולם בזכות התיקון שעשה משה רבנו כנגד שורשי העבודה הזרה
היוצאת לפועל בחטא העגל. תיקונו של משה רבנו מסייע כעת, בתקופת הדור הרביעי הסופי,
להתגבר על ולהרוס את כל העבודות הזרות שבעולם.
פעולתו של משה תשרוף כל צורה ותמונה הקשורות לפולחן זר
עד שההרמוניה השמיימית תוכל לרדת ולהשתרע על כדוה"א. עד אז, גם נציגי אומות
העולם אשר ניקו את אמונתם מכל רעיון הידולטרי ומכל פולחן של ע"ז, יוכלו
להשתתף ולדבוק באמונה הצרופה באל אחד.
גנומן 230
אנו יכולים לשער, לשם הבנה בלבד, שאילו משה היה מבקש
מה' רשות להעלות את הערב-רב, אזי הקב"ה לא היה מסכים לכך. לכן, הכרחי היה
שמשה יעשה כמיטב הבנתו כי בסופו של דבר, בזכותו של משה, ה' זיכה גם את אומות
העולם.
גנומן 231
כביכול, לא היה יאה שה' יענה בחיוב לפנייתו האפשרית של
משה, וזאת בשל אהבתו לצאצאיו של יעקב, אך מנגד, גם לא היה יאה לו לענות בשלילה בשל
אי-הצדק שבדבר. בסופו של דבר, היה הכרחי לעבור בדרך הזאת ע"מ לכלות את שורשי
העבודה הזרה בין אומות העולם, בכך שיש בהן נציגים שהולכים אחרי האמונה הצרופה באל
אחד.
מטעמים אלה, היה צריך משה לקחת על עצמו את האחריות תוך
קבלת התוצאות הנובעות ממעשהו.
גנומן 232
הקב"ה, ישתבח שמו לעד, לא ענה בחיוב ולא בשלילה,
משום שבשני המקרים ישנו חוסר שלמות והרי דבר ה' הינו שלמות מוחלטת.
אם, מצד אחד, משהו צריך לקרות כי הוא הכרח השייך
לתוכנית כוללת מלמעלה, ומצד שני, התרחשותו מכילה פגם הנובע מחולשה אנושית, הרי
ניתן לומר כי יש, כביכול, הגיון עליון בדבר. ההגיון הזה אומר: "לשם מה עבד ה'
משרת את בוראו, אם, במצב של הכרח, הוא אינו נגמל על-ידיו?".
גנומן 233
לשם הבנת העניין, אילו ה' ענה בשלילה למשה, האנשים יכלו
לטעון שה' מפגין כלפיהם דעה קדומה, משום שהם רוצים לשרתו, אך הוא מסרב לקבלם. מצד
שני, אילו היה עונה ה' בחיוב, אזי בני ישראל יכלו לטעון כי לא הם אשמים בכך שה'
איפשר לערב-רב לטמאם בגילוליהם. ה' אמר כביכול: "עמי עדיין אינו מבין את
דרכיי ואינו מבין את כוונותיו של משה עבדי. הוא יתן רשות לאומות העולם להיכנס
לבריתי והוא ישא את האחריות ואת תוצאות החלטתו".
גנומן 234
בסופו של עניין, יגיעו הגויים ויכריזו: "ה' הוא
אחד ותורתו אחת, וגם אנו בני עמו של משה רבנו שהוציאנו ממצרים".
הכל היא תורת אמת ועלינו להשתדל להבין כיצד כל מרכיב של
הגאולה הראשונה מלמד אותנו להבין את הגאולה הסופית. קיים רגע שבו ה' "נשאר
רגוע" בעוד משרתו הנאמן, המקנא את כבודו, מרים את קולו ונושא את האחריות על
דבריו. המשרת יכול לדבר לעומת האל, אשר אינו מדבר, למרות שהוא יודע כי דברים
שליליים ואי-הבנות יגרמו מהחלטתו של עבדו הנאמן.
גנומן 235
הקב"ה, בכל אופן, אינו מתעכב, משום שהוא יודע כי
בסופו של דבר הטוב יגבר על הרע. הוא נוצן לעבדו לשאת על גבו את כובד החלטותיו
ע"מ להגדיל לבסוף את זכויותיו.
באותה מידה, גם ראש ל"ו הצדיקים ההוא, המכונה
מורה-הצדק ע"י תלמידיו האיסיים, לא חשב לבקש את רשות ה' כדי להקים את בית
ספרו ולגלות לתלמידיו הנאמנים כמה מן הסודות של המסורת הנסתרת וכמה מרזי מלכות
השמיים. ה', לו היה מתבקש, לא היה ככל הנראה, נותן לו רשות לעשות כן בתקופה חשוכה
ולא ראוייה לזכויות בקרב בני ישראל.
גנומן 236
הגלויים האלו המתייחסים למורה הצדק באים להסביר מדוע
הסימנים הראשונים של הגאולה היוצאים מהמסורת הנבואית הנסתרת של אליהו הנביא, הזכור
לטוב, נתגלו בבית הספר האיסיי.
הצדיק ההוא לקח על עצמו את עבודת יצירת הקשר הראשון בין
מלכות השמיים והעולם. ניתן להבין מכך כי קשר זה מהווה את ההתחלה האמיתית ואת היסוד
עליו נבנתה והתחזקה הנצרות המקורית שהיא ההתגלות המשיחית אשר נשמרה בבית הספר
האיסיי.
הסימנים הראשונים של מלכות השמיים היו בידי מורי בית
הספר, אשר קיבלו באופן רציף חזיונות וחלומות נבואיים. זו היתה הדרך שבה סימני
מלכות השמיים היו מתגלים בעולם למספר מצומצם של תלמידים נבחרים. אפשר להשוות זאת
לספר נפלא המכיל דברי אמת חשובים המוכרים רק למעטים, דבר שאינו מקטין את ערכו
האמיתי של הספר...
גנומן 237
וכל עוד הספר קיים ומישהו יודע עליו, ישנה אפשרות שהספר
יהיה מוכר לכלל. הדבר תלוי בזמן בו הוא מתגלה ולאחר מכן בזמן שנדרש להפצתו.
קהילת האיסיים קיבלה ושמרה בסוד, בזכות מורה הצדק, את ספר
האמת הנפלא, ספר הסימנים הראשונים של הגאולה, שכונו על-ידם "ספר אסתר".
ספר זה שאותו אתם קוראים מהווה במהותו את הספר המושלם של אסתר, המשלים את ספר אסתר
הנסתר של בית הספר האיסיי.
גנומן 238
ספר אסתר, שהוא ספר סימני הגאולה הראשונים לא יכל
להתגלות עד להתגלותם של סימני הגאולה השלמים שירדו לעולם. כמו שלמורי בית הספר לא
היתה רשות לגלות בכתב את הסימנים ההם שהיו נשמרים בקפדנות במסורת שבע"פ (ולכן
לא יכלו לכתוב את ספר אסתר), כך לנו, מצידנו, בזכות הגואל האחרון, חיים, יש רשות
וחובה להסביר את שמות הסימנים הראשונים אשר קשורים לסימנים האחרונים. לפיכך אנו
קושרים את ספר אסתר המקורי של האיסיים לספר אסתר הסופי של הגאולה הסופית באמצעות
הסימנים השלמים. המפתחות האחרונים של הגאולה צריכים לענות למפתחת הראשונים ולקשור
אותם לצורתם הסופית ולמשמעותם הסופית.
גנומן 239
אילולא כך, השלמות לוקה בחסר. כוכב הקריסטו, שהוא כוכב
הסימנים המשיחיים, היה מאיר בתקופה ההיא.
הוא דיבר אל ישוע בבית הספר האיסיי ושלח לו סימנים וחלומות נבואיים כדי לשכנעו
בשליחותו: "הו, בן אלהים חיים, האינך רואה את דרך האנשים הפשוטם? אם בא הזמן,
לשם מי הוא בא עם לא עבורם?"
גנומן 240
כוכב הקריסטו המשיך: "מי ירוויח מהסימנים של מלכות
השמיים אם הם נשארים חבויים בבית הספר, ואינם יוצאים לעם ולעולם?" ישוע ענה:
"שטן, הרגע! אני נשבעתי ואני אקיים את נדרי. בית הספר הוא אימי, ולא אעזוב
אותו!".
גנומן 241
בהמשך הדברים אמר ישוע: "האל יודע מה טוב
לעולם!". ושוב כוכב הקריסטו דיבר אליו ואמר לו: "לא ראית את יוחנן? הוא
פרץ את הגדר ע"מ לעזור לעם ואתה נועדת ללכת אחריו! כעת, כאשר הינך יודע את
השם המפורש לרפואה, תוכל להוכיח לעם את כח המשיחיות שעליך".
גנומן 242
"לו יוחנן לא היה עוזב ראשון, אתה לא היית יכול
ללכת אחריו. אמנם עכשיו, לאחר שפרש וסימן הקריסטוס עליך, אין לך ברירה, משום
שבאותה מידה ונבואתו תתקים, כך יהיה עליך לנטוש את בית הספר אחריו, מאחר ונועדת
לכך והינך האיש שיילך אחריו".
הסימנים הראשונים וסימני הגאולה שישוע נשא עמו מבית
הספר האיסיי היו סימנים אמיתיים והם השתקפו בדברי ישוע בנאומיו המובאים
באוונגליונים. כל הנצרות המסורתית מהווה את הפרשנות המעוותת של הסימנים שנתגלו
לישוע במשך שליחותו בת שלוש וחצי השנים.
גנומן 243
הטעות העיקרית שעשו המפרשים הראשונים של הנצרות היתה
בנסיונם לייעד את הסימנים הראשונים. מעבר לכך, כל פרשנותם היתה אך ורק לפי מפתחו
של כוכב הקריסטוס מבלי איזונו של כוכב אברהם (שבתקופה ההיא היה נסתר לגמרי). הדבר
ארע בשל הסודיות שאפיינה את בית הספר האיסיי ואת התנהגותם הצנועה של האיסיים ובשל
העובדה שישוע לא היה צריך בשום אופן לדבר אליהם לאחר שפרש מבית ספרם והפר את
שבועתו.
תורת המשיחיות שישוע לימד לא היתה מתואמת עם הסדר
המשיחי של בית הספר. מעשי הפרת השבועה, עזיבת בית הספר ושמוש בתג"א ע"מ
לחולל נסים ורפואות, עיוות, בר מינן, את אמת השם המפורש.
גנומן 244
הן יוחנן והן ישוע יכלו להימנע מטעותם לו לא היו מדברים
על בית הספר האיסיי. אנשים ידעו כי מי שנכנס לבית הספר האיסיי נשבע אמונים לעד
ואינו נוטש את קהילתו. כמו-כן, לשם כבוד בית ספרם, יוחנן וישוע לא היו צריכים לדבר
עליו ולעורר מחלוקת סביבו. לכל אחד היתה שליחות אשר לא נקבעה ע"י מורי בית הספר.
השתיקה היא חכמה.
גנומן 245
במיוחד במקרה של ישוע, כל ויכוח נוסף בבית הספר היה
מבלבל עוד יותר את מי שרצה ללכת אחריו. אם השליחות המשיחית נבעה מבית ספרם של
האיסיים, מדוע לא לפנות לשם ולחפש מידע נוסף? כמו-כן, נראה שעניין לוח השנה האיסיי
(המבוסס על הכוכבים), שלא תאם את לוח השנה הרבני (המבוסס על הירח), הווה את
ההסתייגות הכללית בעם כלפי קהילת האיסיים, שהתחזקה במיוחד ע"י הכהנים
והרבנים, כפי שהוכח בתעוד שנתגלה בקומרן.
לו ישוע היה מראה את עצמו כחלק מן המסורת האיסיית לא
היתה מתעוררת שום מחלוקת עם רוב העם. ישוע היה צריך להתעמת עם הרבנים מאחר והיה זה
חלק מסימני השליחות. העימות היה צריך להתרחש סביב המסורת וההלכה, כי אחרת הסימן
המשיחי של הסירוב היהודי לא היה יכול להיות תקף.
גנומן 246
התוכחות של ישוע כלפי הרבנים היו הכרח יסודי ומכוון לשם
השלמת השליחות המשיחית. לו הפרושים ידעו מראש כי ישוע היה משתייך לקהילת האיסיים,
היו פוסלים אותו מן ההתחלה מכל הנחה משיחית. גם ישוע, מצידו, לא רצה לחרחר ריב
ומדון כלפי שאלת ההלכה ולא התכוון להסית מישהו כנגד מסורת החכמים היהודית.
גנומן 247
אין ספק כי ישוע העדיף את מסורתם היחודית של האיסיים.
אעפ"י-כן ישוע לא בא ללמד את תורתם או את מוסרם או את דרך חייהם של האיסיים.
דבריו כלפי הרבנים הסתכמו במשפט: "עשו מה שהם אומרים לעשות, אך אל תעשו מה
שהם (הרבנים) עושים". כל מילה וכל דבר שישוע עשה ייחס הוא אותם אל המקורות,
הנביאים, מסורת החכמים ותורת "אבינו שבשמים". לאיסיים לא היה מקום
בשליחותו. כמו-כן, הוא לא יכל לייחס או לשתף כל דבר בשליחותו לאיסיים ולמורה הצדק,
היות ולא יכל להסביר את מקור הסודות שהשתמש בהם.
לאחר שפרש ונטש את קהילת האיסיים, גם אם שליחותו היתה
מתקבלת וגם אם לאו ע"י האל, אין ספק כי שום פרט איסיי לא היה יכול להיות חלק
בשליחותו, בנאומיו או בהתנהגותו.
גנומן 248
ואעפ"י-כן, האיסיים ובית ספרם השפיעו השפעה מכרעת
על שליחותו של ישוע. ישוע לא רק לקח עמו כמה סודות מן הקבלה המעשית. הוא גם קבל
מתלמידיהם של מורה הצדק את הסימנים הראשונים של הגאולה. ללא סימנים אלו, הנצרות
לא היתה יכולה להיוולד וישוע מעולם לא היה יכול להציג את המשיחיות.
גנומן 249
לאחר שקבל ישוע את הסימנים ההם בבית הספר האיסיי, והיה
שותף פעיל בהתגלות המתמשכת של אותם הסימנים כדוגמת אלו שהיו כבר בתוך הסוד, עשה
הוא צעד ענק כאשר פתח את השערים על-מנת לגלות לעם היהודי את הסימנים הנפלאים דרך
פעילותו. ובכל זאת, המקורות של "המשיחות" ההיא לא היו מתגלים עד בוא
זמנו השני של כוכב הכריסטוס. אין ספק כי ישוע קבל סימנים ואותות דרך הסימנים ההם
באמצעות חזיונות וחלומות הקשורים לשליחותו המשיחית. ישוע לא יכל לדבר על בית ספרם
ועל תורתם של האיסיים, אך גם לא דבר מילה כנגדם.
גנומן 250
עניין זה אינו מתייחס להפרת שבועתו של ישוע, שהבין כי
עליו להוציא לפועל את השליחות שנועדה לו. לא יעלה על הדעת שישוע הגיע למסקנה זאת
ללא "הסימנים", שהוכיחו לו כי
הוא היה צריך לעטות את בגדי הגואל ע"מ ליישם את תפקידו המשיחי. ישוע האמין
במורה הצדק ובתורתו וסבר שהסימנים שירדו
עליו באו ישירות ממנו.
גנומן 251
למרות שישוע יכל לנתק עצמו ממוריו, הרי שלא היה מסוגל
לנתק עצמו מקשרו הנפשי עם מורה הצדק. תורתו אינה ניתנת להגדרת פשוטה ואנו נקדיש לה
חלק רחב בספר אסתר מס' 2 בע"ה.
ישוע האמין בסימנים המשיחיים של מלכות השמיים בזכות
מורה הצדק. כמה מן הסימנים הללו לומדו בעת שהצדיק היה בחיים וכמה מהם נמסרו לאחר
פטירתו דרך התגלותם בבית הספר האיסיי. עקב כך, כל אות שישוע קבל, האמין הוא כי בא
ממורה הצדק. אם נכון הדבר שמורה הצדק, לאחר מותו, היה במעמד רם המלכות השמיים
ועליו רבצה האחריות לגלות את הסמינים לתלמידי בית ספר, אזי ידע הוא מראש גם את מה
שעתיד לצאת מיוחנן ומישוע. בנוסף, יכל הוא לדעת כיצד כוכבו של כריסטוס מתגלה
לישוע.
גנומן 252
לאחר פטירתו, על מורה הצדק הוטלה החובה לחשוף את
הסימנים ואת "הסודות" הקשורים למלכות השמים. אעפ"י-כן חשוב להדגיש
כי היה קיים איזון "פנימי" מיוחד מאוד בין מורה הצדק ותלמידיו בבית ספרו
לפני שישוע "הוציא" את שמו מבית הספר וחולל ניסים בפרהסיה. בשום אופן לא
הורה מורה הצדק לישוע לבצע את שליחותו. שליחותו של ישוע יצאה אפילו נגד רצונו של
מורה הצדק, אשר מצדו היה מוכרח לעקוב אחריה ממקומו, היות ועליו רבצה האחריות על כל
מה שגילה...
גנומן 253
צריך להבין כי למרות הסתירה הטמונה בדבר, מלכות השמים
(כבריאה חדשה) בה הושם מורה הצדק היתה ברמה גבוהה והוותה גם עונש עבורו, היות והוא
היה צריך לעקוב אחרי המאורעות המתרחשים בבית הספר. בכל אופן, הדבר לשם עצמו היה
יכול להיות "תענוג" גדול מאד כל עוד הסודות היו עדיין שמורים בתוך מחנה
האיסיים. כאשר 'השם' הוצא לשימוש החיצוני, היה בלתי נמנע שהתוצאות תהיינה מעוותות
והדבר יכביד על גבו של מורה הצדק.
גנומן 254
באותו זמן, נכון הדבר שכוכבו של כריסטוס היה
"מתכנן" את שליחותו. הגיע זמן הנקודה האמצעית בת 2,000 השנים בתוך המעגל
בן 4,000 השנה של כוכב אברהם לשם "השליחות המשוחה" עלי אדמות. שליחות זו
היתה אמורה להפיץ אור חדש לעולם, אור שהיה צריך לצאת מן הברכה שקבל העם היהודי.
לדאבוננו, לא היתה זכות מספקת בישראל כדי שה' ישלח את שליחו ישירות. כוכבו של
כריסטוס דבר אל ישוע, כאשר ה', ישתבח שמו לעד, לא דיבר: "אם ישנו עדיין אדם,
תנו לו ללכת ולהשמיע את קולו". ישוע צעד מספר צעדים קדימה ואמר: "הנני
כאן, אני מוכן", והקול אמר לו: "אם כך, אתה תהיה הכריסטוס".
גנומן 255
בהתהוות ההסטורית ההיא, מורה הצדק היה מייצג את כוכבו
של אברהם אשר, כפי שהוסבר, היה מוסתר לגמרי כ- 2,000 שנה מאז הופעתו. באותה עת
כוכבו של כריסטוס זהר במלוא אורו. לכן, בנצרות, כוכבו של אברהם קיים, אך הוא רחוק
מאוד ומעורפל, ובשליחותו של ישוע, היה בלתי אפשרי שמורה הצדק יתגלה.
בטיוטה הראשונה של ספר אסתר, שהיא עצמה אמורה להיות
מתוקנת משגיאות בלתי נמנעות, שהתווספו ב- 12 השנים הראשונות, טענתי כי מורה הצדק
ככהנ"ר שלח את סימניו המשמעותיים
לישוע בתור מדריך נסתר של שליחותו. הדבר דורש תיקון. לאחרונה, לאדם ולג'וזפה נתגלה
סבלו הקשה של מורה הצדק לאחר פטירתו כתוצאה מהעיוות הנורא שנגרם משימוש בשם המפורש
שישוע בצע. למעשה, פרישתו של ישוע מבית הספר ומקהילת האיסיים ועשיית הניסים
בפרהסיה היוו ניגוד מוחלט למהות המצוות של מורה הצדק. דבר זה היה גורם מזרז לכתיבת
ספר אסתר 2, שידון בכמה שאלות מעניינות המתייחסות לקשר בין ישוע למורה הצדק. אפשרי
הדבר שרעיון "המנורה המוסתרת מתחת לשולחן", שהיה במחשבתו של ישוע,
התייחס לאיסיים וגם לחכמי התורה.
גנומן 256
ספר אסתר מגלה את הסימנים המשיחיים הראשונים ואת
הסימנים הגאוליים שהיו חבויים בבית-ספר אסתר האיסיי. סימנים ראשונים אלה מהווים את
"מקור" ההתגלות הנצרית. כמובן שספר אסתר אינו מגלה את
"הסודות" עצמם שהיו ידועים בבית הספר.
אנו מזכירים, בכל זאת, את ה"קהילה המעשית"
כאחת מהקטגוריות של ה"סודות" הידועים בבית הספר שהועברו לישוע. יש
להבהיר כמה נקודות מסביב לעניין זה, כך שהקורא יוכל לרכוש ידע יסודי על הקטגוריות
הללו במסורת שבע"פ שניתן לדרג לפי שבעת כוכבי הגאולה.
גנומן 257
כאשר אנו
מדברים על כוכבו של אברהם במונחים של "מסורת", ניתן להתייחס למונח הכללי
של "המסורת היהודית" או "המסורת של העם היהודי". בקוים
כלליים, מושג זה מכליל את כל מה שקשור להלכה הרשמית וליהדות המסורתית מאברהם אבינו
ועד לתקופתנו. בנוסף, מכליל המושג את ברית המילה, אשר קשורה ל"סוד"
שבכוכבו של אברהם, הנמצא במקום של צניעות רבה, אם נשווהו לכוכבו של מלכיצדק.
מסורת זו מיוצגת ע"י האמונה הטהורה והצרופה של
אברהם באל אחד, אל שדי, אחד ויחיד.
הברכה הכללית הגדולה שניתנה לאברהם נקראת "ויהי
ברכה" כידוע במסורת. מזמנו של מרדכי הצדיק, ברכה זו, ברמתה העליונה והנסתרת,
היתה נחלתו של ראש ל"ו הצדיקים בכל דור ודור.
גנומן 258
גם המסורת הנסתרת של הכוכבים נגזרת ישירות ממסורתו של
אברהם אבינו והיא נחלה ייחודית לצדיק אחד בלבד בכל דור, כלומר לראש הל"ו
הצדיקים. מסורת זו מתייחסת ל"סודות" שבמערכת הכוכבים ואינה קשורה כלל
לדבר שכתבו עליו או דנו בו. את זאת אנו יודעים ישירות מן הצדיק חיים.
ישנו כובד בלתי-יתואר ואחריות כבירה הקשורים לידע הזה
כך שאף אחד, מלבד ראש הל"ו הצדיקים, אינו מסוגל לשאת זאת. ספרו של אברהם
בסימנים השלמים של הגאולה הסופית מגלה את "הסודות" של כוכב אברהם וכוכב
מלכיצדק ואת "הסוד" של הכוכב הרביעי הנעתק ממקומו, ובכלל, את
"הסודות" של כוכבי הגאולה הסופית.
גנומן 259
המושג "סודות" אינו מופיע בספר "משנת
חיים" מלבד התייחסותו לצדיקים הנסתרים או כאשר הדיון ממוקד
ב"מסורות" כמו בגנומנים רבים המובאים בספר אסתר. חשוב מאוד להבין
ולהדגיש את העובדה: כאשר אנו מדברים על סודות הגאולה הסופית דהיינו על הסודות
שנתגלו לנו דרך הסימנים השלמים של הגאולה הסופית, אין אנו מתכוונים לסודות
העליונים שידועים רק לצדיקים הנסתרים. הסימנים השלמים עצמם הינם הסודות של הגאולה
הסופית שנתגלו ומתגלים לעולם בזכות הגואל
האחרון, חיים. אלו סודות לגמרי שונים. הסודות העליונים של הצדיקים הנסתרים
לא ניתנים לתפיסה אלא ע"י מי שהגיע למדרגות עליונות של עלייתו הרוחנית.
הסודות של הגאולה הסופית היו כאלה בשל אי-ידיעתם
הכללית, אך הקב"ה, ישתבח שמו לעד, הביא אותם לידיעת הכלל בעולם. זהו ההבדל
בין שמים וארץ! הי-הו!.
גנומן 260
כאשר הגואל האחרון נבחר, ספר כוכבי אברהם נפתח וסודות
הגאולה הסופית מתחילים לרדת. לפני-כן, הם היו למעלה. דרך החלומות הנבואיים של
הנביא יואל הם נמסרים לבני מזל כמונו, שהיה לנו המזל להיות במקום הנכון, בזמן
הנכון ולהיות בעלי לב מלא אמונה. הנביא מכריז: "השמים הם שמי ה' והארץ הוא
נתן לבני אנוש".
הצדיקים הנסתרים יודעים למעשה את הסודות של שבעת הרקיעים ויודעים את דרך העליה של כל סוד.
האנשים בעולם אינם מסוגלים (ואפילו אינם מנסים) להבין מה טיבם ומה מהותם של אותם
הסודות, כי הידע הזה הינו מחוץ לתחום השכל האנושי הרגיל. הצדיקים הנסתרים, לעומת
זאת, חיים ברמתם העליונה של קדושת הסודות ואינם נזוקים מידיעתם זאת.
גנומן 261
הבינו, בכל זאת, את מה שהחמור הנסתר ממלכות השמים, אומר
לכם. עבור כולנו, זהו ידע אדיר וזכות כבירה לדעת שקיימות רמות עליונות כאלו. תנו
לחמורים הנמצאים כאן, על הארץ, להודות לאל-שדי ולשמוח מן החשיפה הזאת שלפני-כן
היתה נסתרת והקשורה לסימנים השלמים של הגאולה הסופית. משורת של אברהם מכילה גם את
הברית בין הבתרים, שאפשר לכנותה גם בשם "ברית הגאולה".
גנומן 262
המידות הגדולות של הכנסת האורחים והנדיבות יוצאות
ממסורתו של אברהם - עמי ערב קבלו מסורת זו דרך ישמעאל, בנו של ישמעאל.
כוכב הגאולה הינו הכוכב "השלישי" בסימן
הכוכבים. הוא גם כוכבו של יעקב, האב המסמל את השלמות, מאחר ומיטתו של יעקב היתה
מושלמת בשנים-עשר ילדיו הצדיקים.
הכוכב השני מיצג את השני, יצחק, ובד"כ אנו
מתייחסים אליו כאל "הכוכב של הבניה הנמשכת בזמן". יצחק אבינו מסמל גם-כן
את הבניה המחודשת בא"י שנמשכת לאורך הזמן עבור העם היהודי, היות וידוע שיצחק
מעולם לא עזב את הארץ המובטחת (לעומת אברהם ויעקוב) וכך שמר ליהודים את זכותם לארץ,
אפילו כאשר הם היו בגולה. כוכב הגאולה צריך ליהות מותאם לשלוש גאולות: הראשונה של
משה רבנו, השניה של מרדכי הצדיק והשלישית, האחרונה, בזכות הגואל חיים.
גנומן 263
כוכבו של כריסטוס, כפי שהוסבר כבר מספר פעמים, הוא
כוכבו של מלכיצדק ואינו אחד משבעת כוכבי הגאולה של "העגלה הגדולה". מהותו
הוא ביותו "משוח", "כהן" ו"מלך". יש לציין כי הכוכב
המשיחי אינו "יותר גבוה" משבעת כוכבי הגאולה. נהפוך הוא, הוא נמצא מתחת
למדרגתם, אך חשיבותו גדולה מאד מאחר והוא מקשר ומשלים את שבעת הבטיהגאולה עבור
העולם.
כוכב זה משמש כאמצעי שדכרו שבעת אורות הגאולה של שבעת
המסורות הגדולות (של אברהם, יצחק, יעקב, משה, אליהו, מרדכי ואסתר) נלמדות ומתפשטות
לעולם כולו.
גנומן 264
ללא "הכהן המשוח לאל שבשמים", לא היתה
מתאפשרת כניסתם של אומות העולם מתחת לכנפי הגאולה. הנבואה שדיברה על עלייתו של אח
אחד כאשר אחיו השני נופל, התאמתה כאשר יעקב היה למטה ושליחותו של ישוע ארעה כאשר
אור כוכבו האיר לאומות העולם. בסופו של דבר, כוכבו של כריסטוס, הנמצא בגאולה
הסופית ונקרא כוכב הסימנים המשיחיים, הוא בתוך סימן האיחוד המחודש וההתפייסות.
בשלב זה של ההסטוריה, הוא מקשר בין המסורת היהודית
(בטכסה החדש על מזבחו של יהודה) לבין המסורת הנוצרית המתוקנת על מזבחו של מלכיצדק.
גנומן 265
למען האמת, ראיתי זאת. בארבע השנים הראשונות של שליחות
זו, הייתי תחת השפעתו הישירה של כוכבו
המשיחי של כריסטוס. בארבע שנים אלו של פתיחת השליחות הכבירה הזו, הכוכב האיר באורו
המלא כפי שהאיר בעת שליחותו של ישוע. הדבר ארע משום שהבנתי כיצד חש ישוע בעת
שליחותו, הבנתי את הקשרים העליונים שהשפיעו עליו והרגשתי את מצבו של היותו בלתי
מובן כאשר האמת היתה צריכה להאמר...
לולא הסימן של החמור שהורידני למטה, הייתי יכול להחשיב
עצמי לנסיך. לולא נהירות החמור והצגת הסימנים, לא הייתי יוצא חי, אך הכל היה מכוון
ע"מ שאוכל להבין כיצד להסביר ליהודים ולנוצרים את שליחותו של ישוע.
גנומן 266
בתקופה השניה בת שש השנים, הייתי תחת השפעת הכוכב
המשיחי, אך בתוך הסימנים הנסתרים החמוריים של אסתר (או סימן החמור, משיח בן-דוד).
זה היה לשם השלמת הסימנים המשיחיים לעם ישראל. כל ההשפעות של כוכבי הגאולה הינן
נפלאות ויוצאות מגדר הרגיל, עם סימני יוסף מצד אחד, וסימני דוד מן הצד השני.
בגאולה השלמה והסופית, שבעת המסורות המיוצגות ע"י
שבעת כוכבי הגאולה של ה- BIG DIPPER, מתקשרות לעולם דרך כוכבו המשיחי של כריסטוס בלבוש החמור המשיחי
שאוכל את הלחם של כל סימני הגאולה ומסביר את עניין הגאולה השלמה. כוכבו של כריסטוס
נחוץ כי הוא מקשר בין שתי מערכות הסימנים, כך שהצאן האבוד של בית ישראל יכול לשוב
ואומות העולם יכולות להנות מהאמונה הצרופה באל אחד ולמצוא את ישועתן במזבח הגויים
בבית התפילה של הגאולה השלמה והסופית.
גנומן 267
כוכב הגאולה מייצג את האיזון המושלם כפי שהאב השלישי
מקשר את ברכת אבותינו: אברהם ויצחק, למאזניים המושלמות וכפי שהגאולה הסופית מקשרת
את הגאולה הראשונה במצרים ואת הגאולה השניה בפרס למאזניים המושלמות. כוכב הגאולה
הסופית מקשר גם את היהודים לנוצרים בקשר חדש של אמונה בעת הדור הרביעי הנוכחי. אחד
יכול כבר לראות זאת במאות קבוצות נוצריות המגלות אהדה ואהבה כלפי ישראל ועובדות
לשם רווחת מדינת ישראל.
גנומן 268
בגאולה הסופית, כוכבו של אברהם שב בשל תקופה גדולה בת
65 שנה, המסיימת מעגל הסטורי בן 4,000 שנה. כמו-כן כוכב הגאולה מביא עמו את כל מה
שקשור לגאולה, מהברית בין הביתרים שנעשה ע"י אברהם אבינו. ניתן לומר כי
החלקים העליונים של החיות שבותרו מתאחדים וליבם מתפייס באיחוד הגדול של אמונת
אברהם. וכמו ההסתר הגדול של כוכב אברהם באלפיים השנים, כך קיים איזון מושלם בין
כוכבו של אברהם וכובו של מלכיצדק, כפי שמרומז במפגש בין השניים בעמק השווה, כלומר:
עמק האיזון המושלם. שיווי -משקל הזה והתגלותן של כל המסורות האמיתיות שולחים את
כוכבו של כריסטוס לשלב המתקן, ע"מ למגר את העגל הזהב ההסטורי של הנצרות
המסורתית.
גנומן 269
ישוע ניסה. הוא אמר: "אני לא באתי להכחיש את התורה
או את הנביאים אלא להשלים אותם", אך העת היתה בניגוד לכל השלמה או תיקון.
כוכבו של אברהם כמעט שלא נראה. כוכבו של מלכיצדק האיר יתר על המידה. היו מעט זכויות
בישראל: ההנהגה היתה מושחתת והרבנים גילו אטימות לב וזיוף. מאחר וכך, הגיע תורם של
עמי עשו. זאת למרות היותם ספוגים בעבודה זרה, חסרי מצוות וחסרי ידיעת שבעת המצוות
של נח. יש לציין כי היו נהוגות אצלם מצוות הקשורות לכיבוד ההורים והזקנים וכללים
של דרך ארץ, שהיו מקובלים בפני האל. כוכבו של כריסטוס נועד למצא את ביצוע שליחותו
בין צאצאי עשו.
גנומן 270
כוכבו של מלכיצדק נוטל עשירית מכוכבו של אברהם כפי
שמלכיצדק קיבל את המעשר מאברהם אבינו. למרות ההבדל הניכר במישור זה, כוכבו של
אברהם זקוק לכוכבו של מלכיצדק לשם השלמת ברכתו של אברהם להמון העמים. לכן צריך היה
מלכיצדק לברך את אברהם ולחלק לחם ויין ע"מ שעשירית מברכתו של אברהם תתפשט
לעולם כולו דרך "השליחות המשיחית" לאל העליון, בורא כל חי.
ברכתו הגדולה של אברהם לא מגיעה לשלמותה עד שלא נלווית
לשליחותו של מלכיצדק. לפיכך, מלכיצדק הוא כהן האל העליון, מלך שלם. הוא מייצג את
שליחותו המשיחית המיועדת לאמונה הצרופה באל אחד ומשלימה את בית התפילה לכל העמים,
העתיד להיבנות בירושלים. זה יהיה אפשרי רק בגאולה השלמה, כאשר כוכבו של אברהם
וכוכבו של מלכיצדק ישובו לעמק השווה.
גנומן 271
מלכיצדק פרושו מלכי-הוא-צדק. זהו מונח משיחי. במסורת
היהודית מדברים לעתים רחוקות על "מלך המשיח", ובנצרות ישוע נקרא
"מלך כריסטוס" (JESUS CHRIST KING). אמנם השליחות הינה כ"מלך" לעולם, מאחר והיא מלמדת כי
"מלכי הוא צדק" וכי "אל הצדק הוא המלך היחיד". באותה מידה
המשיח בעתיד ילמד את העולם כי אף בן אנוש אינו מלך אמיתי, ואף מלך בשר ודם אינו
מייצג את הצדק האמיתי. המלך האמיתי היחיד הוא אל הצדק, הקדוש-ברוך-הוא, ישתבח שמו
לעד, ורק הצדק עצמו הוא המלך המשיח הראוי למלוך על העולם. כך צריך המשיח העתיד
לבוא ללמד.
בזמן האמצעי של המעגל ההסטורי, מורה הצדק היה תחת כוכבו
של אברהם וישוע היה תחת כוכבו של מלכיצדק, אך הפער בינהם היה גדול מדי, ולא היה
קיים בינהם איזון הולם. הדבר היחיד שנראה היה כוכבו של כריסטוס שהאיר באור כה חזק,
אשר משך אליו את המוחות והלבבות. הוא נהיה למלך. ישוע נתפס במלכודת המשיחות, במעגל
האמצעי של כוכב אברהם.
גנומן 272
וכמובן שהיה קיים איזון של כוכבי הגאולה בעת הגאולה
הראשונה. כוכב הגאולה יצא במלוא עצמתו דרך היחס שהיה קיים בין כוכבו של אברהם
וכוכבו של מלכיצדק, אשר הדריכו את משה ואת אהרון בחייהם. אנחנו ממעטים לדבר על
כוכבי הגאולה הראשונה משום שלאחר מקרה הסנה הבוער, משה ואהרון הודרכו ישירות
ע"י דבריו ומצוותיו של האל החי. כמו-כן, חשוב להבין שזמן הגאולה ממצרים ארע
תחת כוכבו של הדור הרביעי הנעתק ממקומו שזהר באותה תקופה, כוכב שבא אחרי תקופת
כוכבו של אברהם-מלכיצדק, כוכבו של יצחק (כוכב הבניה) וכוכבו של יעקב (כוכב
הגאולה). היחס הגאולי והמשיחי נוצר בין משה, הגואל ואהרון, הכהן המשוח. משה רבנו
היה מנותק יחסית מן העם, היות והיה בקשר מתמיד עם ה'. אהרון היה המתווך העיקרי בין
משה והעם. לפי המסורת, אהרון מוכר כ"איש אוהב ורודף שלום" וכמנהיג אהוב מאד
ע"י העם מאחר והיה מעורב יותר בענייני דיומא וסייע לעם במצוקתו. אהרון היה
הכהן המשוח שברך את הלחם וקדש את היין בקודש הקדשים בהתאם להוראות שקבל מה'.
גנומן 273
בגאולה השניה, כוכב הגאולה נצץ בזכות מרדכי הצדיק.
כוכבו של אברהם זהר עליו בעוד שכוכבו של מלכיצדק היה מאיר על מלכת אסתר בסימן
המלכות הנסתרת של ה', בזמן הגולה, כאל מסתתר.
הגאולה הראשונה היתה תחת השם "אהיה"
(הראשון). ישועת הפורים היתה תחת השם "אשר", שכפי שמוסבר בספר
"משנת חיים", אינה בעלת משמעות מוגדרת, אלא אם הינה מחוברת
ל"אהיה" (השני), כשהוא מתגלה.
גם התגלות הסימנים הראשונים בבית הספר אסתר הנסתר של
האיסיים היתה תחת השם "אשר". לפיכך, מורה הצדק ידע שבית הספר שיסד היה
צריך להיות מוסתר, לפחות עד אחרית הימים כאשר ה"נס הגדול" של הגאולה
עתיד להתרחש.
גנומן 274
במסגרת המערכת המשיחית האיסיית, מורה הצדק עצמו היה
במעמדו הגאולי תחת כוכבו של אברהם, בעוד שכל התפקידים והחוקים החדשים ל"פולחן
החדש" ול"משיחיות החדשה" של "הברית החדשה" וכד' היו
בתיפקודם המלא בתוך המבנה המשיחי של המוסד הנסתר ההוא. ככל הנראה היו שלושה משיחים
בתפקיד- כל אחד עם סוגו המיוחד של הכהונה.
גנומן 275
כוכבו של אברהם היה במרחק רב ואורו האמיתי היה רחוק
מהעם. המסורת היהודית היתה קיימת, אך אורה האמיתי היה בהעדר מוחלט (מלבד קהילת
האיסיים) , אפילו ובעיקר בבית-המקדש. לכן ישוע אמר: "עשו כדבריהם, אך לא
כמעשיהם". לא גוף המסורת היה חסר, אלא רוחה ואורה, וללא המסורת היהודית
האמיתית בפועל, כוכב הגאולה לא יכול להאיר. לא היו בעם מנהיגים רוחניים שילמדו
אותו לשוב אל ה' באהבה או שיעזרו לו באמונתו, בהראות לו את דרכי האמונה הנכונה.
שליחותם של יוחנן וישוע באו לספק את שני הליקויים הגדולים בעם. אמנם הזמן לא היה
עדיין מתאים ולא היתה רשות לפעול. בכל אופן, כוכבו האוניברסלי של כריסטוס היה נוצץ
ברקיע והיה מחפש מישהו שישא על כתפיו את אחריות השליחות. בדרך זו או אחרת, הכוכב
"דרש" זשלב המסויים ההוא בהסטוריה, את שליחותו.
גנומן 276
מן הכוכבים ניתן להבין טוב יותר את הכיוון של כל שליחות
משיחית אמיתית שיכלה להתפתח בתקופה ההיא. מבלי שאישור לשליחות כזאת היה יוצא ממורה
הצדק עצמו, שום שליחות לא היתה יכלה להיקרא "משיחית", ללא הסיכון הכבד
שתהפוך להידולטרית. ישוע לא חשב על כך משום שמחשבותיו היו מכוונות אל עם ישראל,
ובאותה עת הסיכון שהיהודים יפלו בפולחן הידולטרי לבן אדם היה אפסי. כמה מדברי ישוע
יכולים להצביע על כך שהרגיש אמת נבואית על-מנת שהבשורה שלו תתפשט בעולם, אך הוא
התכוון לבשורה שרצה ללמד ולא לפולחן האישיות שלאחר מכן נבנה עליה. בכל מקרה, סימני
הכוכבים, בתקופה ההיא, היו מכוונים אל אומות העולם.
גנומן 277
חוסר האיזון בין הסתר כוכבו של אברהם ונגה כוכבו של
מלכיצדק (דרך שליחותו של ישוע) היה מאחורי חוסר האיזון שאיפיין את הולדת הנצרות.
מסורתו של אברהם כמעט שלא נראתה וכוכבו של כריסטוס היה דומיננטי והאיר בעצמה כזו
עד שהמביט הו חשב שהוא הדבר הגדול היחיד. למעשה, היתה זו פתיחתה של התגלות בלתי
מוגדרת. לכן, המילה "אשר" הפכה ל"ראש" וה"ראש" הזה
צמח, גבר והתנתק ממקור הסדר האמיתי של האותיות והפך לראש לכל דבר. לו ישוע היה
מכריז כי הוא הולך לפי תורת מורי שהוא מורה האיסיים, רק אז היה יכול להיווצר איזון
מושלם בין הגואל והמשיח ובין כוכבו של אברהם וכוכבו של מלכיצדק.
גנומן 278
כוכב הגאולה של הגאולה הסופית הינו מושלם בכל המובנים.
כפי שיעקב אבינו הוא האב האחרון כך הגואל האחרון הוא יעקב של ההסטוריה, אשר ברכתו
מכילה את כל תולדות העבר של "אהיה אשר". ברכה הקשורה להבנה הגדולה
הכוללת של ההתגלות החדשה והסופית של ה"אהיה" השני אשר משלים את המעגלים
ההסטורים של התוכנית האלוקית בשם המושלם "אהיה אשר אהיה". "השליחות
המשיחית" מועמסת על גבו של החמור שנוהר את הסימנים השלמים של הגאולה הסופית.
"החורבן לא יחזור שנית".
איש הסימנים נופל פעמים רבות, אך מתוקן ע"י מורה
החיים, חיים. לאחר 12 שנים, ה"משיחות" שפרץ הרגיש דרך כל ?????????
ולבסוף פרץ יכול להסביר בנחת שהמשיחים שיבואו ע"מ
ליישם את התפקידים המשיחיים שניתנו ע"י כוכבו של מלכיצדק, מחזיקים רק בסימני
החמור.
ההתעלות האמיתית של הגאולה השלמה עבור האנושות כולה
נמצאת בידי מורה החיים והגואל האחרון, חיים, אשר נבחר ללמד ולהדריך את בני האדם
בדרכים האהובות ע"י הקב"ה.
גנומן 279
בגאולה הראשונה, התורה שנמסרה למשה הכילה את החוקים
עבור העם היהודי. בגאולת פורים, התורה חזרה במלא הדרה לאחר ששוב התכנס הסהנדרין
ונפתחו בתי המדרש למען הילדים. בישועת הקורבן, רוח ה' וחסד עליון ירדו אל אומות
העולם, שבכל זאת נשארו יתומים מחוקים חדשים אמיתיים כפי שהובטח בברית החדשה של
ירמיהו. אנו נסביר, בע"ה, בספר אסתר ב', כי "החוק החדש" של
ה"ברית החדשה", שנוסדה ע"י מורה הצדק והיתה מותאמת לכל: ליהודים
ולאומות העולם, שעמדו מרחק אדיר מחוקי וממצוות התורה.
החומרה, חיי הצנע, התנזרות השלטון האיסיי היו בהרבה
יותר חזקים מאשר בהלכה הרגילה.
גנומן 280
לא זו היתה תורתו של ישוע בעת שליחותו. למרות שאמר
"עקבו אחרי הדרך הצרה", ניתן להרגיש דרך קריאת האוונגליונים שהוא פעל
ע"מ להקל על העול, שהעמיסו הרבנים על העם. כמובן שלא היתה מחלוקת עם ההלכה
עצמה. אפשר להשוות זאת לתנועת הקונסרבטיבים בימינו, אשר מנסים בחוכמה, באמצעות
פרשנות הלכתית אחרת, להקל את עול ההלכה.
בהסטוריה, ובפרט במאות האחרונות, ההלכה היתה בידי רבני
בית שמאי, שכל הזמן הכבידו והציבו סייגים חדשים למצוות.
אנו צריכים לכבד ולהבין את כוונתו הנכונה של ישוע. אם
לפני 2,000 שנה היה כבר צורך להקל על עול ההלכה לטובת העם, על אחת כמה וכמה בימינו
אנו...
גנומן 281
כל היהודים שזקוקים לתורה מחודשת משום שאיבדו קשר עם
עולם ההלכה, יכולים להנות שוב בחוק החדש של הגאולה הסופית במזבחו של יהודה. כל
הצאן האבוד של בית ישראל בשובו הביתה למזבחו של אפרים יוכל למצוא בחוק החדש את
חייו החדשים מאחר וחזר לתורה הקדושה, אך
באופן שמקל עליו. אומות אומות העולם הקשורות למזבחו של מלכיצדק ירגישו נחמה,
סיפוק, אמונה חזקה והבנה חדשה בחוק החדש השייך לברית החדשה של הגאולה הסופית
בישומו על מזבחו של גויי העולם. שלוש הקבוצות הללו יבינו את גאולת ישראל הגדולה
בעוד ששלושתן, יחד עם האסלאם, על מחצלת האסלאם, יהנו בבית הגאולה השלמה שנקראת
הגאולה האוניברסלית (העולמית) הגדולה.
זהו כוכבה של הגאולה, הקובעת את האיזון הנכון של החוק
החדש עבור כל הרמות.
גנומן 282
בזמנו של שלמה המלך, כוכבו של מלכיצדק, הנמצא אלף שנים
במסלולו יחד עם כוכבו של אברהם, היה ממוקם במעמדו של מלך-משיח. העת היתה חיובית:
העם היה מאוחד על ארצו, וכוכבו של אברהם האיר במלא אורו. תפילתו של שלמה, בעת
חנוכת בית המקדש בירושלים, היתה מאורע משיחי וגאולי כביר שזימן וקרא לעולם כולו
לבוא, לשבח ולעבוד את הקב"ה, בורא כל הבריות, אשר נתגלה לישראל במעמד הר
סיני.
STAR BIG DIPPER HANDLE 4, בחישוב של 4,000 שנה, הכוכב השני לאחר כוכבו
של אברהם הוא כוכבו של יצחק או בשמו הנוסף: כוכבה של הבניה, שנמשכה לאורך הזמן.
לפעמים נקרא כוכבו של מלכיצדק- כוכבו של שלמה המלך, אך למעשה הכוכב הינו כוכבו של
מלכיצדק, במעמדו בן אלף שנים, המקביל לכוכבו של יצחק.
לכן, כאשר נבנה בית המקדש הראשון, היה זה רק בעת סיומה
של תקופת אלף השנים, כאשר כוכבו של שלמה המלך היה בקשר עם כוכבה של הבניה שנמשכה
לאורך הזמן.
גנומן 283
בעת שבית המקדש נבנה והוקדש, כבוד ה' מלא את קודש
הקודשים ואלהי ישראל ברך את מעונו ועמו הנבחר שמח בחלקו. לא היה גוי אחר, מלבד עם
ישראל, שזכה לראות את כבוד ה' בהתגלותו. ארבעה שלבים גאוליים היו נחוצים ע"מ
להגיע לבניית בית המקדש הראשון: הדרכתו של כוכב (והמשך המסורת דרכו), משיחותו
של כוכב מלכיצדק (רמת הקדושה הגבוהה ביותר במשיחותו של אהרון הכהן מקורה בקשר
המשיחי של יצחק, כקרבן שלם על המזבח, ולכן קשור גם לכוכבו של יצחק), כוכב
הגאולה (במשך הגאולה הראשונה במלואה) וכוכב הבניה הנמשכת לאורך זמן, הקשור
לכוכב הדור הרביעי (יציאת וגאולת מצרים ארעה תחת השפעת כוכב הדור הרביעי. לאחר
הכנעת מצרים והרס העבודה הזרה בתוכה, יצאה בנייתה של האומה הישראלית באמונה
האמיתית).
גנומן 284
ארבעת הכוכבים הגאוליים והכוכב המלווה של מלכיצדק היו
נחוצים ע"מ להגיע לבניה האהובה ע"י ה' הנמשכת לאורך הזמן.
אלו הם חמשת הכוכבים שנראו בסימן הכוכבים:
א. מזבח יהודה (כוכבו של אברהם).
ב. מזבח אפרים (כוכבו של יצחק).
ג. מזבח הכהן המשוח (כוכב הגאולה הקשור עם כוכבו של
מלכיצדק).
ד. מזבח מלכיצדק (כוכבו של מלכיצדק תחת כוכב הגאולה).
ה. מזבח אליהו הנביא (כוכב הדור הרביעי, הקשור עם כוכב
הבניה הנמשכת לאורך
הזמן).
גנומן 285
כהונתו של מלכיצדק, כהן לאל עליון, נמשכה עד לידתו של
פרץ, בן יהודה ותמר. תמר היתה היורשת של מסורת מלכיצדק.
יהודה היה היורש של הברכה המשיחית, כך שהמשיח העתיד
לבוא ירושליימה, חייב להיות צאצא משבט יהודה.
פרץ, שנולד מאיחודם הינו "סימן משיחי", מאחר
והוא נושא את האיחוד המאוזן בין כוכבו של אברהם (המסורת היהודית) לבין כוכבו של
מלכיצדק (המסורת של גאולת העמים).
מעמדו של פרץ, איש הסימנים, הינו הכלי המקבל את שתי
מערכות הסימנים המשיחיים, שהועברו אליו בירושה. לפיכך, יש רמזים רבים בסיפורם של
יהודה, תמר, פרץ וזרח.
גנומן 286
איש לא האמין כי בעת ההיא, יהודה יהיה אב לבנים מתמר.
כמו-כן, יהודה לא העלה על דעתו שהוא ישכב עם תמר, שהיתה צריכה להתחפש לזונה
ע"מ לבצע את "האיחוד המשיחי". רק זמן מה לפני לידתם של פרץ וזרח,
ליהודה נודע כי הילודים שייכים לו. ופרץ, כבר בתוך רחם אמו, ???
עם ברכתו המשיחית השלמה מאביו יהודה ומתמר אמו שעתידים
להוולד יחד עמו, פרץ החוצה במהירות גדולה ע"מ לפרוץ את גבולות אמו ולהודיע
לעולם כי נפרצו הגדרות, שמנעו קודם לכן את היווצרות ישראל הגדולה.
גנומן 287
עם לידתו של פרץ, סימני "הכהונה האוניברסלית"
של מסורת מלכיצדק, אוחדו עם בית יהודה. ע"מ שהדבר יתגשם לשם הפצת אור וברכה
לגויים, יצטרכו לעבור אלפי שנים. האור עדיין חייב לצאת מאחר והגאולה לעולם
לא תהיה שלמה בלעדיו. למעשה, כהונתו המקורית של מלכיצדק נכשלה בין אומות העולם,
שנפגשו על אדמת כנען, בין תקופת אברהם וזמנה של תמר. עבודתם הזרה של אומות העולם לא
היתה ניתנת לשבירה. מה שגרם לכך ששליחות ירושת מלכיצדק לא מצאה חברים, ולא היה בית
תפילה המסוגל להבטיח גידול של קהילה.
תמר היתה היורשת האחרונה של מלכיצדק, שחיה באמונה
האמיתית באל אחד.
גנומן 288
זו היתה הסיבה שבגללה תמר סיכנה את חייה ע"מ
להתעברוללדת יורש לברכה הגאולית. הדבר בא להסביר מדוע המשיחות האוניברסלית של
מלכיצדק חייבת להיות בתוך המסגרת של בית התפילה היהודי בעוד שבאותו זמן מתפשטת
האמונה האמיתית בין אומות העולם.
בשליחות הטרגית של קורבן האייל, ישראל היתה נטולת
זכויות לגמרי. המשיחות האוניברסלית יצאה מנותקת מהכהונה "המוסמכת" של
המסורת היהודית ולבסוף התנתקה מהאמונה הצרופה של הדיבר השני.
כל כהני הדת של הנצרות המסורתית למדו במשך 2,000 שנה מן
אמונה מזוייפת, שבה יש שיתוף- אמונה שנוגדת את אמונת אברהם אבינו באל-שדי.
מבלי המסורת של כוכב אברהם, כוכבו של מלכיצדק אינו
מסוגל לשמור על האיזון של האמונה האמיתית. כדי לנסות לזכות מחדש באיזון האבוד, היא
מזייפת את האמונה האמיתית.
לפיכך, התפשטותו של יפת, שבאה ללמד את האמונה האמיתית,
צריכה לשהות בביתו של שם.
גנומן 289
המסורת הנבואית של הכוכב הכפול של הדור הרביעי הנעתק ממקומו,
נגזרת מן המסורת של הדיבר השני. המונח "דור רביעי" מופיע כאן לראשונה.
ארבעת הכוכבים במסגרת של 400 שנה (ליתר דיוק- חמשת הכוכבים במסגרת הנעה בין 400 ו-
500 שנה) מסתיימים בגאולה הראשונה בסימן נבואי כפול: הרס עובדי אלילים, עושי רע
וכופרים במשך תקופת הדור הרביעי, מחד גיסא, וניסים, ישועה וגאולה למאמינים באל
אחד, בורא הכל, וההולכים בדרכיו, מאידך גיסא.
500 השנים של מעגלי חמשת הכוכבים (מכוכבו של אברהם ועד
לכוכבו של הדור הרביעי במצרים) היו נחוצות לכונן את הגאולה הגדולה, היחידה והנצחית
בידי משה רבנו, ולהביא את העם היהודי למעמד הר סיני המדהים והנורא.
גנומן 290
בדור הרביעי הכביר נצטווה ישראל בסימן נבואי כפול.
באמונה ובמעשים טובים הוא זוכה לישועה ולגאולה. בהעדר אמונה ובמעשים רעים הוא נענש
קשות. מסורת התורה והתורה שבע"פ של משה הסבירו כל פרט הקשור לטוב ולרע, לנכון
ולבלתי נכון. ישראל, לאורך הזמן, גילה חולשה באמונה וחזקה בעקשנות. הוא מעד ונפל
בעמקי הבורות, נהג בחוסר יציבות ובעבודת אלילים ככל הגויים מסביבה. הכיצד הדור
שזכה באור הבוהק של פלאי יציאת מצרים, ירד לתהום השכחה המוחלטת? קשה לספק הסבר
הגיוני ופשוט לעובדה זו. אין אנו יכולים לשפוט זאת, אך אנו נדהמים לראות כי לאחר
500 שנה מן ההתגלות האלוהית הישירה בהר סיני, העם לא היה עדיין יציב באמונתו
והרחיק לכת בעבודה זרה. הכיצד לאחר 4000 שנה מאז הופעתו של כוכב אברהם, שבא ללמד
את האמונה הצרופה באל אחד להמון גויים, אנו מוצאים עדיין עולם מלא באמונות זרות
ותורות של עבודת אלילים- הכל מלבד האמונה הפשוטה באל חי אחד?
גנומן 291
כידוע, הגאולה הראשונה כוננה בעולם לצמיתות. האור
והקדושה שבה היו למען אלו שרצו להנות ממנה. האור הועבר משופט לשופט, מנביא לנביא.
מי שאחז בנרות הקדושים לא יכל להפגע, והיה שמור ומוגן מאחורי מגנו של אברהם
ברחמנות ה' לכל צאצאי האבות. איחוד לאומי לא היה קיים עד ששמואל חידש את ברית
ישראל ואיחד את כל השבטים תחת שלטון המלך.
שאול נמשח כמלך, ולאחר מכן דוד, אשר נאמר לו כי הברכה המובטחת ליהודה תעבור
דרכו. עם שלטון שלמה, הושג האיחוד הלאומי, ונתנה רשות לבנות את בית המקדש
בירושלים.
גנומן 292
"סימני הגאולה השלמים" של התקופה ההיא הגיעו
בעת ממלכת שלמה. שלמה בנה ארמון ובו אלפי חדרים ע"מ לאחסן את נשותיו
ופלגשותיו ומאות אורוות לסוסיו. הוא הטיל מסים כבדים על עמו כדי לממן את ארמונותיו
המפוארים והעצומים. לאחר מות שלמה, פרצה מלחמת אחים, הממלכה התפלגה ושוב עם ישראל
ירד לעמקי החטא. בזמן אליהו הנביא, רק כ- 7,000 איש לא כרעו ברך לבעל.
גנומן 293
בזמנים החשוכים ההם, האור וכח הקדושה שהיו בידי אליהו
הנביא ואלישע תלמידו, היו גלויים בספר המלכים. בעת ההיא, גם כאשר בית המקדש עמד על
תלו, לא היה מי שהחזיק בקדושה האמיתית של התורה. לכן, היה צורך ב"מוסד
חדש", שבראשו עומדים אנשי קדושה שכל מטרתם היא לשרת את ה' ובכך יוכלו לפצות
על הריקנות והרדידות המוחלטת של העם. אז נוסד בית הספר לנביאים שבראשו עמד אליהו
הנביא. כעבור שנים, ניתן היה להשוות בין בית ספר זה לבית הספר האיסיי, אשר בראשו
עמד ראש ל"ו הצדיקים. בשתי התקופות הנ"ל ה"מוסדות החדשים" היו
כרח המציאות שנבעה מן השפלות שאפיינה את אותה התקופה.
גנומן 294
הנביאים הנסתרים של בית ספרו של אליהו לא היו "הצדיקים
הנסתרים", אלא הגרעין שממנו נוצר, ככהנ"ר, "מוסד" ל"ו
הצדיקים הנסתרים. אנו סבורים כי המספר הקבוע נקבע מאוחר יותר, בזמן מרדכי הצדיק.
אין ספק כי גם אלו שהשתייכו לבית הספר אסתר האיסיי, היו צדיקים וקדושים, שדאגו
לשמור בהקפדה על תורתו של מורה הצדק, וידעו את הסודות שנתגלו על-ידו. למרות זאת,
אלה לא היו ל"ו צדיקי הדור. על-פי המידע שבידנו, מרדכי הצדיק היה ראש
ל"ו הצדיקים הראשון. אליהו הנביא, הזכור לטוב, הינו ראש אנשי העליה. כלומר,
בכל דור של ל"ו צדיקים, ישנו אחד העומד בראש, ובכל דור, אליהו הנביא עומד
מעליהם כשהוא מחזיק בתואר: "ראש אנשי העלייה".
גנומן 295
את המידע שלפיו מרדכי עמד בראש ל"ו הצדיקים בדורו,
קבלתי ישירות מהמורה חיים.
עד לתחייתו של המורה חיים, המידע הזה, הקשור למרדכי
היהודי , הינו חשוב עד מאוד ע"מ להבין את הגאולה ההסטורית הנסתרת והגדולה של
פורים, ויחסה הסמוי למורה הצדק ולבית הספר האיסיי. בדרך-כלל (וזהו לימוד אודות
הגאולה השלמה והסופית שיוערך ע"י הדורות בעתיד), ב- 2,500 השנים האחרונות,
העולם לא יכל לעמוד ולהתקיים לולא מעשיהם, סבלם ותפילותם של ל"ו הצדיקים בכל
דור ודור.
גנומן 296
שלושה כוכבים נחוצים לשבעת העמודים הגדולים של הביה בעת
הגאולה. לאחר שהבינונו את המסורות הקשורות לכוכבו של אברהם (המסורת היהודית),
לכוכבו של יצחק (הבניה הנמשכת לאורך הזמן), לכוכבו של יעקב (מסורת הגאולה עצמה),
לכוכבו של הדור הרביעי (מסורת הנביאים) ולכוכבו של מלכיצדק (המייצג את מסורת
הגאולה האוניברסלית- שאינה כלולה בשבעת הכוכבים), נותרו כוכביהם של מרדכי, אסתר
וכוכב הגואל. שלושת הכוכבים הללו משלימים את המסורות הנחוצות להשלמת הגאולה
הסופית. המסורת המרומזת ע"י כוכבו של מרדכי הינה של ל"ו הצדיקים. בלא
מרכיב זה, ישראל והעולם לא יכלו לזכות בגאולה השלמה.
גנומן 297
נושא ל"ו הצדיקים הנסתרים הינו הגבוה ביותר בפועל,
למרות שנושא ראש ל"ו הצדיקים הינו עליון. מי שממלא את המשרה הזו, נמצא בקשר
עם אליהו הנביא ומקבל ממנו בירושה את סודות הגאולה הסופית. לכן, ניתן לאמר כי ראש
ל"ו הצדיקים בכל דור ראוי ליהות הגואל, היות וקיבל בירושה את "סודות
הגאולה" (הנקראים גם-כן "סודות מלכות השמיים"), ואם ישנן מספיק
זכויות בעולם, ישנו גם סיכוי שסודות אלו מתגלים.
ניתן להסיק כי מורה הצדק, אשר גילה כמה מן הסודות של
מלכות השמיים, בתוך המסגרת של בית הספר האיסיי, לא היה אחד מל"ו הצדיקים, אלא
ראשם בעצמו. הוא החזיק במפתחות הסודיים, והוא ידע כיצד לכונן את המערך המורכב של
בית הספר.
גנומן 298
מסורת ל"ו הצדיקים הנסתרים אינה מסורת "סודות
הגאולה". סודות מלכות השמיים מהווים חלק נפרד, המוכר רק ע"י ראש
ל"ו הצדיקים הנסתרים בכל דור, אך סודות אלה אינם מהווים את המסורת הנסתרת של
הצדיקים שהיא, לכשעצמה מהות שונה לגמרי, נעלה ואינה ידועה כלל בעולם. רק מבט חטוף
בספר "מלכים", הקשור לאליהו ולאלישע מרמז על רמתם הנעלה. מסורת זו הינה
בעל-פה בלבד, ואינה יכולה להיכתב. היא נמצאת מחוץ לטבע העולם, ואינה ניתנת לתאורים
מילוליים כפי שנהוג. לפיכך, אסור לנסות לכתוב על עניין זה כי כל תאור הינו רחוק מן
האמת.
שיעור זה קבלתי ישירות מפי הצדיק חיים.
גנומן 299
המסורת הנסתרת של ל"ו הצדיקים הועברה בע"פ
ובדרכים נסתרות ממורה לתלמיד, שהוכן לפני כן לקבלה. אף אחד אינו יכול לקבל מסורת
זו על-פי רצונו. התלמיד נבחר בהקפדה ע"י מורו שיודע טיבו בדרכיו הנסתרות.
ל"ו הצדיקים הינם כולם יהודים שנימולו. אחד מהם מקבל את המסורת ממורו, וחולק
לפי דרכיו ושעוריו. הבכיר ביות הוא ראש ל"ו הצדיקים. הוא מקבל את
"המסורת הנסתרת של הגאולה" ישירות מאליהו הנביא, זכור לטוב.
גנומן 300
ע"מ להבין את עניין הגאולה הסופית, צריכים להכיר
בקיום ל"ו הצדיקים הנסתרים בכל דור, שבלעדם אין גאולה. מאז לידתו של אברהם
אבינו העולם התקיים בזכות אמונתו הטהורה. מאז קרבנו של יצחק , העולם התקיים בזכות
קדוש השם ההוא. מאז נצחונו של יעקב על מלאכו של עשו, העולם התקיים בזכות ישראל
אבינו. מאז מעמד הר סיני, שבו ה' התגלה, ונתן את התורה לבני ישראל בידי משה רבנו,
העולם התקיים בזכות התורה הקדושה.
גנומן 301
מאז בית המקדש הראשון בירושלים, כאשר כבוד ה' נראה ומלא
אותו, העולם התקיים בזכות בית ה'. לדאבוננו, הזכות ההיא הוכתמה לאחר חלוקת המלוכה.
ישראל החלה לזנות אחרי אלוהים אחרים ויהודה חטא ביהירותו. שניהם ביצעו מעשים,
שהוזכרו בדברי גערה של נביאי ישראל. ביהודה, שבה עמד בית המקדש, שלטו הצביעות
וחוסר הכנות, ונעדרו רחמים לאלמנה, ליתום ולעני. אילולא זכותם של אליהו הנביא ובית
ספרו במשך התקופה החשוכה ההיא, העולם היה לבטח נחרב ועמו גם בית המקדש בירושלים.
גנומן 302
הזכות ההיא התקיימה במאות רבות (גם לאחר
"עלייתו" של אליהו הנביא), עד לזמנו של מרדכי הצדיק וביסוסו של
"מוסד" ל"ו הצדיקים, והיות ואליהו הנביא לא מת מות פיזי, אזי זכותו
עומדת לעד.
עד לזמנו של מרדכי הצדיק, היתה נחוצה רמה עליונה וזכות
כבירה ע"מ לקיים את העולם, ורק כאשר מספר הצדיקים הנסתרים נקבע, והם עצמם
יכלו להכנס לברית הקדושה והנסתרת, רק אז היו מספיק זכויות כדי להציל את העולם
מחורבן סופי.
גנומן 303
הצדיקים הנסתרים יודעים את האמת, והם חיים בקדושת האמת
הזאת. העולם לא היה יכול להתקיים ללא נוכחותם של "בני העלייה", שיודעים
את דרכי העלייה, ביודעם את האמת, ונושאים את המשא ואת האיסורים של אותה זכות
עליונה. הקב"ה אוהב אותם בזכות רמתם הקדושה ומצטער צער רב כאשר הם מקבלים על
עצמם את כובד החטאים של האנושות, ע"מ למנוע את מימוש הגזרות על העולם. בזכותם
העולם יכול להתקדם ולהגיע לעיתי הגאולה.
גנומן 304
כדאי להבהיר את העניין הקשור לזכות הקורבן המשיחי של
האייל, שהוקרב בהשוואת זכות הצדיקים הנסתרים. האמת היא שלא ניתן להשוות בין
השניים. הפרמטרים של הראשון אינם קשורים כלל לפרמטרים של השני. שליחות
"המוקש" בה ישוע נפל היתה הכרח בתוכנית האלהית ההסטורית ע"מ לקשור,
באחרית הימים, את שארית הצאן של בית ישראל לאנשים הטובים של אומות העולם.
זו לא היתה רמתו של ישוע, במובן המוזכר לעיל, שעשתה את
שליחותו גדולה, אלא מעמדה ההסטורי של אותה שליחות שרומם את שמו בין אומות העולם.
ישוע לא היה במעמדם של הצדיקים הנסתרים, אך רמתה העליונה של "המסורת
הנסתרת", שאותה קבל בעת שהותו אצל האיסיים, מצאה את בטוייה בקבלה המעשית, שהיא
לכשעצמה סוג נפרד של סודיות, שאינה קשורה לבני העלייה (למרות שאלה מחזיקים בסודות
הקבלה המעשית, בהתאם למה שקבלו ממורם).
גנומן 305
עמוד השליחות המשיחית של קורבן ישוע לא היווה עמוד
המחזיק את העולם. הוא היה עמוד שגויים רבים נתלו בו ע"מ שבאחרית הימים יוכלו
לזכות בישועה. העולם עמד, לא בזכות האייל שהוקרב, אלא בזכות קרבנו של יצחק אבינו.
גנומן 306
מעמדו של ישוע מושווה למעמדו של מורה הצדק דמה להבדל
הקיים בין יצחק אבינו והאייל. כלומר, אין מה להשוות בינהם. רק בחסד ה' ובחמלתו על
העולם שברא ועל בני אדם שברך, האל החליף את קרבנו של יצחק לאייל שהוקרב במקומו.
באותה מידה, העם היהודי יצטרך להבין שקורבנו של האייל (ישוע) היה נחוץ כדי להשלים
במלואה את שליחות ישראל.
גנומן 307
זו הסיבה שבגללה "האייל המוכן לקורבן" היה
אחד מן הדברים החשובים שה' ברא לפני בריאת העולם, וצריך היה להתקיים כהכנה לגאולה
הסופית. גם מטהו של משה היה בין הדברים שנבראו טרם בריאת העולם. גם שמו של הגואל
האחרון היה כתוב מבראשית על כסו הקדוש של כבוד ה'. השם שעכשיו מתגלה הינו
"חיים". לאחר שנתגלה, אין עוררין שהשם המתאים ביותר לגאולה האחרונה הוא
שמו של מורה החיים הקם לתחיה, חיים.
גנומן 308
אולי ניתן לדבר בעקיפין על יחסם של הצדיקים הנסתרים
כמובילי הגאולה הנסתרת של האנושות. מה שוודאי הוא כי הגאולה לא היתה יכולה לבוא
בלעדיהם.
נוסף לכך, מרדכי הצדיק והמורה חיים היו ראשי ל"ו
הצדיקים הנסתרים ושניהם הינם משבט בנימין. כמו-כן, הנסיון להביא את הגאולה לישראל
ולעולם באמצעות בית ספר אסתר האיסיי היתה עבודתו של מורה הצדק שהיה ראש ל"ו
הצדיקים הנסתרים בדורו.
גנומן 309
זמנו של מרדכי היהודי לא היה עדיין תחת סימן התהוות
הקשר בין מלכות השמיים והעולם וגם לא תחת סימן תחיית המתים. זאת היתה התפתחות
מהתגלותם של סימני הגאולה הראשוניים בבית הספר האיסיי, שעתיד היה להיות מושלם רק
בעת הגאולה הסופית. מורה הצדק תכנן וכונן מקור בעולם ע"מ שתצא ממנו הגאולה
הגדולה בצורת נס פורים נרחב ועולמי. בו בזמן, הוא הכין את תלמידיו למלחמות השם
הבלתי נמנעות בצורת נס חנוכה חדש נרחב והסטורי. תלמידיו, גם לאחר פטירותו, היו
בהחלט משוכנעים שאסור היה לגלות דבר מן הפורים הנסתר או להתחיל להוציא את אור
החנוכה ללא קבלת אישור מלמעלה כי סבורים היו שהמשך השליחות צריכה להיות מודרכת
מלמעלה.
גנומן 310
המוקש בו נפל ישוע נבע מאמונתו כי הוא האחראי לפתיחת
חנוכת הגאולה החדשה. ישוע סבר זאת לאחר שראה את פרישתו של יוחנן, קבל את סודות
הקבלה המעשית וקבל "אותות" ו"הוראות" מכוכבו של כריסטוס. בשל
כך, ישוע לא יכל להזכיר את בית הספר האיסיי. כמו-כן, לא יכל הוא לגלות את הפורים
הנסתר מאחר ולא היתה לו רשות להשתמש בסימני הגאולה הראשונים לפתיחת החנוכה החדשה.
גנומן 311
מורה הצדק היה במעמד כוכבו של מרדכי הצדיק ובית הספר
שיסד היה בסימן הכוכב הנסתר של אסתר. לפיכך פורים אמיתי גדול והסטורי יכל לצאת
מבית הספר האיסיי, ובנוסף, סימני הגאולה הראשוניים בבית הספר, שהיו משולבים בסדרים
משיחיים מורכבים כסדר כהנים, חיילים וצבאות המוכנים למלחמות השם, יכלו ככהנ"ר
להקנות חנוכה גדולה וחדשה לגויים ולעולם כולו, אך הדבר היה נחוץ לאישור.
גנומן 312
לאחרונה, קבל ג'וזפה את המסר כי אילולא נלקח השם
"הסודי" מחוץ לכתלי בית הספר ועוות, הגאולה יכלה לצאת ממנו. לאחר
שהשליחות הוצאה בפרהסיה, לא ניתן יותר אישור לכך בבית הספר. הזכות הגדולה של בית
הספר פחתה והאמינות שבעצמת השבועה (של מסירת הסודות) נחלשה. ובכל זאת, בשל עוצמת
הסימנים הראשונים, הפכה שליחותו של ישוע למקור אור חדש של חנוכה, רב עצמה אך
מעוות, לכל הגויים. עוות זה ימשך עד בוא התיקון הגדול עם בואו השני של כוכב
הכריסטוס, אשר במסגרתו מתרחשים הארועים האחרונים של הגאולה השלמה והסופית, הבאים
בזכות הצדיק הנבחר, השופט המשוח במלכות השמיים- המורה חיים.
גנומן 313
ה"שליחות המשיחית" לא באה ע"מ לגלות את
ה"סודות העליונים הנסתרים" אלא ללמד אמת פשוטה להמונים לשם הצלתם.
שליחות כזו צריכה להיות גלויה, אחרת מה הטעם בה? השליחות חייבת ליצור קהל שמוכן
לעקב אחרי המסר שהיא נושאת. היא צריכה לנסות להקנות אור חדש בעל הד אוניברסלי, בשל
האמת שבה. אין שום קשר עם "הסודות העליונים" של הצדיקים הנסתרים. הרמה
של מה שגנוז גבוהה מזו המיועדת להתגלות להמונים ולהיות מובנת על-ידם. עניין זה
נכון גם לגבי החוקים והמשפטים שניתנו לבני-ישראל בהשוואה לרמת רזי התורה. למעשה,
זאת בגלל ההלכות החכמות והפשוטות שבדברי ישוע, שהיה אהוב ורצוי בקרב אומות העולם.
ה"משיח" צריך להיות באותה רמה של "הצדיק החי באמונתו". הוא
צריך ללמד דרכי ענווה וחכמה.
גנומן 314
בסוף מגילת אסתר נכתב: "כי מרדכי היהודי משנה למלך
אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו. דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו".
התרגום מוסיף כי מרדכי היה שליח גדול לגויים ושמו היה מוכר מקצה העולם ועד למשנהו.
כל מלכי העולם יראו ממנו כאשר שמו הוזכר. מרדכי דומה היה לכוכב נוגה- הנוצץ מבין
הכוכבים וכוכב הבוקר, סיריוס.
גנומן 315
בשיר הפורים נאמר: "שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם
יחד תכלת מרדכי. תשועתם היתה לנצח ותקוותם לכל דור ודור..."
גנומן 316
כמובן שלמילים אלו לא היו כוונות לגאולה לתווך הארוך.
דובר יותר על תקווה לעתיד, שמצאה את מימושה בגאולת פורים. חג הפורים מוכר, מכמה
סיבות, כגאולה הנסתרת שבה יד ה' לא נתגלתה כפי שארע ביציאת מצרים. עדות לכך היא
העובדה שהשם המפורש לא מופיע במגילת אסתר. כמו שעבודת ה' היתה חבוייה בטבע, כך שמו
היה נסתר במגילה ולא הוזכר בגלוי. חשוב לציין גם כי הישועה הנפלאה שהתרחשה בעת
ההיא ובטלה את ההרג והגולה ליהודים ב- 127 מדינות תחת שלטון אחשוורוש, אינה מוכרת
בקרב אומות העולם.
גנומן 317
נתבונן בשלושת המרכיבים העיקריים של גאולת הפורים
שהוצרכו למימושה:
1.
התערבותו של מרדכי היהודי (בכמה רמות, כולל היותו ראש הסנהדרין,
שכונן מחדש ע"מ ליצור בתי ספר ללימוד התורה).
2.
מחזור הכוכבים שהיה צריך להוציא לפועל את הגזרה הנבואית
שמסיימת שבעים שנות גלות. מגילת אסתר יכולה גם להיחשב כ"גילוי הכוכב"
(קרא אסטר במקום אסתר) ומכאן ניתן לאמר כי סיפור פורים מרוכז מסביב לעלייתו של
כוכב אסתר, בזכות מרדכי הצדיק, עלייתו ונפילתו של כוכב המן- מצאצאי עמלק, שונא
מושבע של העם היהודי.
3.
התערבותה של אסתר המלכה וזכות העם היהודי בשלושת הימים הנוראים
של התענית (ככתוב במגילה שהיהודים עשו תשובה וחזרו לתורה ולחוקיה).
גנומן 318
"שושנת יעקב" מסמלת את 13 שבטי ישראל. אומרים
כי לשושנה יש 13 עלי כותרת. במסר החדש של הגאולה הסופית השושנה מתארת את הסוד
ההסטורי של איחודם מחדש של השבטים.
מדוע בשיר פורים מרומזת ישועתם של השבטים?
חג הפורים היה הישועה היהודית של היהודים הגולים משבט
יהודה (וגם של כמה משבט בנימין ולוי) ולא של כל שבטי ישראל. עשרת השבטים האחרים
גלו והתפזרו בין הגוים שנים רבות לפני חורבן הבית הראשון.
גנומן 319
"מרדכי היהודי דומה לנוגה שזורח בזהרו בין
הכוכבים", "ושמו מעורר יראת כבוד מקצה העולם אל משנהו", "כל
העולם רוכש כבוד עצום למעמדו ולחכמתו". ללא ספק, הביטויים המובאים כאן הינם
"גאוליים". מדברים על מרדכי כאל "הגואל", האיש הנבחר בישועת
פורים שאורו זורח על העולם כולו, למרות שהוא גואל ישראל ולאחר מכן אור החכמה בין
הגויים. לא דובר כאן על משיח למרות היותו בן שבט בנימין, אך כפי שמשה היה הגואל
בזמנו, כך גם מרדכי היה הגואל הנבחר בדורו.
לפיכך עלינו להעריך את המידע החשוב ביותר שנמסר
ע"י הצדיק חיים, לפיו מרדכי היה ראש הל"ו הצדיקים הנסתרים. בדומה
למרדכי, גם הגואל האחרון, חיים, היה ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים והיה צאצא של
שבט בנימין. בשל כך הינו גם נפרד מהמשיחיות המיוחסת לבית דוד. מורה החיים, חיים,
מן העיר צנעא, תימן, הוא הוא גואל האנושות- גואל ישראל הגדולה (הכוללת שת היהודים,
את הצאן האבוד של בית ישראל ואת האנשים הראויים וההגונים בין גויי הנצרות). חיים
הוא הגואל האחרון המובטח. הוא אינו המשיח.
בסימנים השלמים של הגאולה הסופית, הגואל חיים אומר:
"תאמר להם כי אני הצדיק המתבשר שלוש פעמים". הדבר מתייחס לשלושה אנשים
שנבחרו ע"י האל כגואל ע"מ לחשב את הגאולה ההסטורית הגדולה, כלומר, משה
רבנו, מרדכי היהודי והמורה חיים.
גנומן 320
למעשה, חג הפורים מוכר כישועה השניה של העם היהודי
(הראשונה היתה ישועת מצרים). לכן, לפי המסורת, צריכים לכתוב את מגילת אסתר באותו
דיוק והקפדה הראויים לכתיבת ספר התורה. למעשה, ישועת פורים החזירה את העם היהודי
לתורה ולמצוות. חכמי ישראל, זכרונם לברכה, אמרו שהנס ארע גם בזכות לימודי התורה
בידי ילדי ישראל בבתי הספר שכנן מרדכי עפ"י אישורה הממלכתי של אסתר. בזכות
גאולת פורים, לאחר זמן מה, ניתן ליהודים רשות לחזור לארץ ישראל ולבנות את בית
המקדש השני.
גנומן 321
השנים הרבות שעברו בין גאולת משה רבנו וגאולת מרדכי
הצדיק ?
כבר אמרנו שסימני הגאולה הראשוניים נתגלו בבית הספר
אסתר האיסיי ע"י מורה הצדק. כמו-כן, ציינו כי אותם הסימנים היו ידועים בסוד
ע"י ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בכל דור.
למעשה, חמשת סימני הגאולה (סימן הכוכבים, סימן מלכות
השמיים, סימן האור החדש, סימן החמור אוכל לחם, סימן הדור הרביעי וסימן הבנייה
החדשה) היו גנוזים בגאולת פורים ונאמרו במגילת אסתר. אפילו הסימן השישי (סימן
התחייה) יכול להימצא בישועה ההסטורית ההיא, שהצילה את העם היהודי מגזרות מוות
וחורבן והביאה אותו לחיים, לניצחון ולאמונה.
גנומן 322
מגילת אסתר מסתובבת מסביב ל"מעשה הכוכבים"
כשהיא עצמה הינה "התגלות הכוכבים" ולפיכך- סימן הכוכבים. עיקר פעולת
"מעשה הכוכבים" מתרחש בתוך ארמון המלך, רמז לסימן מלכות השמיים הגנוז
בו. פורים הביא לבניה המחודשת ולחנוכת הבית השני, מאחר והוא חווה בתוכו את האור
החדש של חנוכה (חנוכת בית המקדש). סימן הדור הרביעי גם כן נמצא, היות ופורים מתרחש
לאחר חורבן הבית, בעידן ענישה וגולה. ישועת הפורים, אם כך, הובילה לבניית בית
המקדש השני ולתקופה חדשה.
ומה לגבי החמור? מה מיקומו בארמון?
גנומן 323
"מובן מאליו!". ניתן לענות "אין ארמון
ממלכתי ללא אורות המלך!". זה נכון, אך היכן אורות המלך נזכרות במגילת אסתר?
החמור לבש בגדי סוס, במחזה של פורים, לא בגלל מרדכי אלא
בגלל כבוד המלך, שהיה מופחת לולא היה רוכב על חמור.
אולי זאת הסיבה שהנבואה לא היתה כה מרוצה שהגואל יבוא
רכוב על חמור והעדיפה אותו רוכב על עיר בן אתון. בכל זאת, עיר כתוב כמו עיר. והיכן
מרדכי רכב על סוס המלך אחשורוש אם לא בעיר שושן? וזוכרים שעל מרדכי נאמר כי
"מרדכי היהודי משנה למלך" ו"ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ
ביקרו".
גנומן 324
חכמינו, זכרונם לברכה, הסבירו כי לפעמים בסמליות
המגילה, אחשוורוש המלך מרמז על הקב"ה. זאת הסיבה שבגללה הם הבינו את המעמד
הגאולי של מרדכי, מאחר ובמונחי הגאולה, הגואל הוא "משנה למלך". היות
והוא נבחר ע"י השם, הוא הקרוב ביותר אליו והוא עומד בין ה' והגויים. מרדכי
ידע בחכמתו שמזלו של כוכב אסתר היה מביא מזל לכל עמה. בשל כך, הוא היה כל הזמן
קרוב אליה, הוא גידל אותה, חינך אותה והסתירה מעיני האחרים. הוא גם לימד אותה
תחבולות רבות ע"מ שלא תגלה את מוצאה ואת דתה כאשר תיבחר למלכה. מרדכי ידע.
הזמן בא.
גנומן 325
לפני שנתייחס לסימנים הראשונים בבית הספר האיסיי, הבה
נסיים את הדיון על המסורות הנחוצות לגאולה הסופית כפי שהוא משתקף בשבעת כוכבי
הגאולה של העגלה הגדולה. בסימן האחרון של הכוכבים, אנו רואים ארבעה מכוכבי הגאולה
הללו יחד עם כוכבו של מלכיצדק הנפלא המלווה הפונקציונלי-האוניברסלי-המשיחי-הכהני.
אין אנו רואים לא את כוכבו של מרדכי הצדיק ולא את כוכבה של אסתר המלכה ולא את
הכוכב השביעי שהוא כוכבו של הגואל האחרון. מהסימן הראשון , בכל זאת, אנחנו יודעים
שה- BIG DIPPER הינו מעורב בכך שאנו יכולים להיות בטוחים שהמספר הוא שבע. פורים
הינו הסימן השני, כלומר סימן מלכות השמיים. כאן, כוכב אסתר הינו חבוי בתוך הארמון.
כוכבו של מרדכי הינו נסתר במיקום של הכס שכעת הינו תפוס ע"י השופט המשוח של
מלכות השמיים, חיים. המושב הזה מייצג את המעמד של "משנה למלך" כפי שהיה
מרומז במגילת אסתר לגבי מרדכי.
רק לארח התגלות הסימנים השלמים, ניתן לקבוע באופן ברור:
מאז מרדכי הצדיק הכס ההוא כונן לשם מלכות השמיים כפי שנקבע שרק ראש הל"ו
הצדיקים הנסתרים יהיה הגואל הסופי בבוא העת.
הדבר מותאם בדיוק עם הנאמר, כי רק ראש ל"ו הצדיקים
הנסתרים היה יורש סימני הגאולה והמשיחות בכל דור ודור. כוכבו של מרדכי מייצג את
המסורת הזאת.
יש מי שיבין את חשיבות ההתגלות בספר אסתר, לפיה מורה
הצדק היה ראש הצדיקים הנסתרים בדורו. זה מסביר את מקור הכניסה של אותם הסימנים
בבית הספר שהוא עצמו ייסד, לאחר שהחליט לגלותם.
כוכב אסתר עצמו מייצג את המסורת הנסתרת של "כתב
הנסתר" במגילת אסתר. כתב זה נקרא גם "כתב שושן". כתב זה טומן בתוכו
את "סודות" מלכות השמיים בזנבו הבלתי-נראה ובסיפור המאורעות המרתק
והברור שמובא במגילת אסתר.
אחד מן ההיבטים החשובים של כוכב זה הוא הרשות הניתנת
לחמור (שאוכל לחם של מלכות השמים) להסביר דרך זנבו את סודות מלכות השמיים, וכך
לאפשר גם לילדים הקטנים להשתתף באכילת הלחם הטעים ביותר של מעלה. הוא נוהר
"היא-הא" והילדים יחד עמו. החמור יודע כי "היא-הא" פרושו
"היא (מלכת אסתר) נמצאת כאן", וכמו-כן הוא אוהב מאוד את כתב שושן!. לולא
העונש שספג בגלל תשוקתו לכתוב מילה חדשה עבור כל אות שבתורה הקדושה, הוא היה כבר
חוזר פעמיים עם ספריו הנפלאים בפרסותיו.
כוכב אסתר שולט גם-כן על בית ספר אסתר. כוכבו של מרדכי
שולט על בית הספר של שושנת יעקב וכוכבו של הגואל האחרון שולט על שושנת יעקב
הצהובה. כוכבו של הגואל שולט על המסורת החדשה השלמה שנולדה עם הסמנים השלמים.
שלושת הכוכבים הללו שב- BIG DIPPER מייצגים "מסורות" ו"עניינים מהותיים" של
הגאולה שמותאמים גם ל"מזלות" (כפי שקבלנו אותם, אך אין לבלבל אותם עם השמות וההרכבים של מזלות מוכרים), שהם חלק
מהמסרים של סימן הכוכבים שלמדנו אותם מפי הגואל האחרון שהוא גם המורה של כוכבי
הגאולה הסופית.
גנומן 329
כעת אנו צריכים לנסות ולהבין כיצד סימני הגאולה
הראשוניים נמצאו בבית הספר האיסיי. בבטיחות ניתן לומר כי הסימנים היו במקום.
כמו-כן ידוע ששליחותו של ישוע התבססה עליהם (למרות שהוסרו בחלקם). למיטב ידיעתי
אין מידע אודותיהם שנמצא בתיעוד הקומרני, אולם דיונינו אינם מבוססים על המסמכים
ההסטורים המרתקים ההם, למרות שניתן למצוא בהם רמזים מעניינים לאותם סימנים. העניין
הוא שהסימנים היו חלק מסודות בית המקדש הפנימי של בית הספר ולא נכתבו מאחר ונאסר
לכתוב אותם. ואמנם, בשליחותו של ישוע
נתגלו הסימנים והופצו ברבים, כשהברית החדשה מכילה מפתחות רבים שמאפשרים לזהותם.
גנומן 330
מהברית החדשה לא ניתן לדעת דבר על סימן הכוכבים, מלבד
סיפור המגוסים אשר הלכו אחרי כוכב הכריסטוס (כוכבו של המלך המשוח). אין כוכבים
אחרים הנזכרים בברית החדשה. עובדה זו,
שהנצרות מוכנה להתייחס רק לכוכב הכריסטוס ומתעלמת לגמרי מסימני כוכבים
אחרים, היא משמעותית מאוד, למרות שאפשר לטעון כדברי הפתגם הדרום-איטלקי: "בלא
כלבים, גם יללת הזאבים נקראת נביחה". ?
גנומן 331-333
?
גנומן 334
בסימן ה"חוזה" לבית התפילה של הגאולה הסופית,
המורה חיים אמר לפרץ: "בעוד 400 שנה מהיום, בין 400 ל- 500 שנה, לא ישתמשו
יותר בתפילין בבית הכנסת המסורתי". מזאת ניתן להסיק שמידת הגאולה של סימן
הכוכבים נעה בין 400 ל- 500 שנה והחישובים אחרים יכולים לעמוד ביציבות על בסיס זה.
כמו-כן, אנו יכולים לשער שסימן הכוכבים היה ידוע כסוד בתוך קבוצה מצומצמת של
תלמידים בבית הספר האיסיי, לפחות בצרה שבה יכלו לדבר על ארבעת כוכבי הגאולה הללו
ועל החמישי: "הכוכב המשיחי של הכהן המשוח". הם ידעו כי הם נמצאים
ב"סוף" התקופה הארוכה של הדור הרביעי. בשל כך, יוחנן המטביל יכל להיות
בטוח כי הגיע הזמן בו "מלכות השמים יורדת לארץ". הוא הסיק זאת מן הסימן
הרביעי של התקופה ההיא הידועה בבית הספר אסתר הנסתר.
גנומן 335
למען האמת, כוכב הכריסטוס הינו ה"קושר" הגדול
של כל ענייני הגאולה. הוא במידת ה"ואברהם נתן לו (למלכיצדק) את המעשר
מכל", כלומר, כוכבו של אברהם נותן לכוכבו של מלכיצדק את החלק העשירי של כל
סימני הגאולה. זהו הכוכב שמקשר בין הסימנים העליונים של הגאולה לשליחות המשיחית
בעולם והוא עצמו משתקף בכל הסימנים של כוכבי הגאולה. הוא קשור אליהם ודולה
מכוכביהם של אברהם, יצחק, כוכב הגאולה
והכוכב הנעתק של הדור הרביעי את סימני הגאולה: סימן הכוכבים, סימן מלכות השמיים,
סימן האור החדש, סימן החמור אוכל לחם, סימן הדור הרביעי וסימן תחית המתים.
גנומן 336
למעשה, הסבר זה חיוני כדי להבין מהי "שליחות
משיחית". לשם עצמה, היא כלום הן למקבל אותה והן לנותן אותה. אולם, עבור איש
שעומד מתחתיה היא מהווה מלכודת כבירה משום שהיא משקפת את כל כובכי הגאולה עם
השפעותיה הנוראיות עד כדי כך שהאדם הנושא אותה חושב כי הוא נמצא במרכז העולם. אם
מישהו אינו מורשה, לא מודרך ישירות ע"י מורה המכיר ויודע את כל הסיכונים
והמלכודות שבדבר, ואינו מודע להשפעות העליונות שעלולות ליפול עליו, אזי הוא
עלול להינזק קשות.
גנומן 337
גם ישוע, כל עוד היה עדיין בבית הספר האיסיי, חכה הוא
ל"בואו" של מורה הצדק והאמין, כמו שאר התלמידים, שהצדיק עתיד לשוב
לעולם. בספר אסתר II אני מקווה כי ארחיב בנושא השינויים הגדולים שחלו באישיותו של ישוע
לאחר פרישתו של יוחנן, א כאן די להבין את עוצמת והשפעת המעשה עליו. אם למורה הצדק
היו מחכים ע"מ שיחזור ויתגלה, מדוע קרא יוחנן לישוע לצאת מבית הספר?
גנומן 338
עבור ישוע, השאלות הללו היו בהחלט מהותיות. ישוע ידע
שיוחנן ניבא שהוא עצמו אמור היה להקדים את "המשיח" או, אם המילה
"משיח" לא הוזכרה, לפחות אמור היה להקדים אחד "יותר גדול ממנו
שעתיד לבוא אחריו", ולמרות שיוחנן לא הצהיר את זאת לפני כן, בוודאי הוא דיבר
על כך כגורם שהשפיע על החלטתו לפרוש מקהילת האיסיים.
אם לפחות היה רוכש כבוד לאחרים, יוחנן היה צריך להסביר
להם: "הנה, זו היא הסיבה שבגללה אני עוזב. אני נקראתי לסלול דרך במדבר
ולהכריז: "שובו אל ה' כי מלכות השמיים עומדת לרדת". יוחנן האמין
בשליחותו אשר באה מלמעלה. הוא לא היה מפחד לאמר מדוע פרש, ואם היו נוזפים בו בשל
הפרת שבועתו, הוא היה עונה כי לקח על עצמו את אחריות שבועתו.
גנומן 339
ישוע כמובן הופתע, נדהם, נשבר ו"התעורר"
מפרישתו של יוחנן. הוא נקשר אליו מאוד והיה נתון תחת השפעתו. קשה לשער כי ישוע חשב
על מעשהו של יוחנן כמעשה מוטעה, אך קרוב לוודאי שהתעמק בדבר ע"מ להבין את כל
הטעמים שהביאו את יוחנן להחלטה כה מורכבת ואמיצה.
אם יוחנן היה חייב לפרוש מעמו בעוד שהאמין כי על המורה
שעתיד לבוא אחריו להתגלות, כיצד והיכן היה המורה עתיד להתגלות? או שמצב הזכויות
בישראל היה כל כך מועט כי הגיעה העת "לעשות כי הפרו תורתך"? ואם לא היה
זכות מספקת למורה להתגלות למי נבואת יוחנן התייחסה?
גנומן 340
במחשבות הרבות שישוע הרהר, קרוב לודאי שחשב כי בצורה זו
או אחרת, הוא היה זה שנקרא ללכת אחרי הדרך שיוחנן התחיל בה. בנקודה מסויימת נראה
לו כי השליחות המנובאת ע"י יוחנן היתה השליחות המשיחית עלי אדמות שהיתה עתידה
להתבצע על-ידו בין האנשים. לבסוף, ישוע היה משוכנע שהוא נבחר לשליחות.
אין לשכוח שכל עוד ישוע אחז ברזי הקבלה המעשית לא יכל
הוא לצאת מבית הספר האיסיי, אך כאשר הוא השתכנע שהגיעה ה"עת לעשות", הוא
לא הסתפק יותר בנאומים ובמילים. כדי להיות אמין ומשכנע בין קהל שומעיו הוא היה
צריך להשתמש במופתים, בריפוי חולים ובניסים.
גנומן 341
אין לנו ראיות שמוכיחות שישוע קבל את הסודות לפני או
אחרי פרישתו של יוחנן מקהילת האיסיים. זכור לי, בכל זאת, שהצדיק חיים אמר לי פעם
כי רק אחרי שלוש שנים של אדיקות קפדנית למשטר החמור של בית הספר, התלמיד היה יכול
להיות חשוף לסודות תחת שבועה. אם יוחנן עזב את הקהילה אי שם לאחר חצי שנה מתקופה
בת שלוש שנים (כפי שאני משער) נותרה אז שנה וחצי לפני כניסת ישוע.
גנומן 342
בכל מקרה, כל עוד ישוע לא קבל את הסודות, לא יכל היה
להרגיש את כוחותם בידיו. הכח ששינה את השקפתו והעצים את רצונו לשמח את האנשים בשם
אבינו שבשמים, והסיק שהכל היה מתוכנן מלמעלה, מין הכנה השגחתי למה שהוא היה עתיד
לעשות.
כמו-כן היה בוודאי שלב של הערכה מחודשת לגבי המערך
המשיחי של בית הספר. השליחות שהוא היה עתיד לבצע לא היתה הרחבת המערך המשיחי
האיסיי, אלא הרחבת "הנתק" שיזם יוחנן. הפרשנות המחודשת של הסימנים לגבי
אישיותו היוותה נתק או זיוף של אותם סימנים. (הנושא יובהר בהמשך).
גנומן 343
בסימני הכוכבים ישנו גם סימנו של כריסטוס שבא בזכות ענוותו.
למרות שישנם צדדים רבים המתייחסים לענווה זאת, הדבר מרמז גם על ענווה הדרושה ע"מ
לשאת את השליחות, כדי לא ליפול במלכודת של כוכב הכריסטוס.
על-מנת לתמוך בשליחות המשיחית של כוכב הכריסטוס על
האדמה, הכרחי באופן מוחלט הסימן המאזן של החמור האוכל לחם. החמור הינו חיה. אין לו
היומרה להחשיב עצמו לבן אדם. הוא בעל ארבע רגליים והוא אינו מאבד את משקלו בקלות
כמו בן אדם הולך על שתיים. החמור אינו נופל בטעות בגלל השקים שהוא נושא עמוו, הוא
פשוט נושא אותם לאן שצריך.
גנומן 344
וזהו הסימן שחסר בברית החדשה.
גנומן 345
בבית הספר, אף אחד מאלה שהיו ב"מעמדים משיחיים"
לא נפל במלכודת של כוכב הכריסטוס הבלתי מאוזן. אף אחד מהם לא חש את השליחות באופן
ההוא, משום שהם היו תחת הדרכתו של מורה הצדק, היו ממושמעים לחכמי הקהילה והיו תחת
השבועה שלא יגלו את הסודות ששמעו בבית הספר.
למרות זאת, ישוע האמין שהכוכב המשיחי נמצא עליו. הוא
ראה את חייו כמיועדים למשימה המשיחית. קרוב לוודאי כי הוא ידע על סיפורם של שלושת
המגוסים, שעקבו אחרי כוכב המלך בעת לידתו.
גנומן 346
המלכודת של כוכב הכריסטוס פועלת כאשר סימן החמור,
המהווה משקל נגדי, איננו. אזי האיש ממקם עצמו במרכז התבל. כמו-כן, אם הוא מלמד כבן
אדם, ללא החמור, המאזן אותו מול קהלים, אז כל שעוריו ותורתו, אפילו אם נועדו להלל
ולשבח את ה', פועלים להלל ולשבח את אישיותו. האור החזק של כוכב הכריסטוס יגרום לכך
שהוא יראה את התבל בהשתקפותו והוא יחשוב בטעות כי הוא ראה את כל מה שיש לראות. החמור יכול לשאת את סימני הכריסטוס ולא הכריסטוס
עצמו.
גנומן 347
לו ישוע היה מכריז על הגואל באותם הימים, מורה הצדק ואתונו
שהיתה פותחת את פיה, היו מסבירים את עניין הגאולה. פעם, כאשר ישוע ראה את שליחותו
לאחר שהפר את שבועתו ופרש מבית ספרו, לא יכל לראות יותר את מורה הצדק ובטח לא לבשר
על בואו. בכל אופן, היה בלתי אפשרי כי
ישוע יבשר על מורה הצדק מבלי לדבר לפני כן על בית הספר של האיסיים ועל תורתם. הבה
לא נשכח כי ישוע היה האייל שקרניו נאחזו בסבך.
גנומן 348
זאת היתה המלכודת אשר בתוכה נלכד ישוע: ה"משיח"
ללא הגואל לבשר עליו וללא החמור שידבר בזכות שליחותו ויהווה משקל-נגד שיחליש את ההערצה
העצמית שבכוכב הכריסטוס. מאחר וכך היה, כל הכבוד נפל עליו. כמובן שלבני יעקב לא
היה חלק עמו, בעוד שבני עשו שמחו שמצאו "בן" אדוני חדש.
גנומן 349
לולא הסימן השלם של החמור אוכל לחם, לא היינו יכולים
לתפוס את צורתו ואת מהותו של סימן החמור מלפני אלפיים שנה. בשל כך, שני סימנים
גדולים של החמור ניתנו בשנתיים הראשונות של השליחות החדשה. הסימן הראשון הנושא את
הסימנים של משיח בן יוסף מכסה את ששת השנים הראשונות של התיקון במחנה הנצרי.
הסימן השני הנושא את הסימנים למשיח בן דוד מכסה את
התקופה השנייה בת שש שנים של התיקון במחנה היהודי.
גנומן 350
הסימן הראשון של החמור, המכיל את סימניו השלמים של
החמור- המשיח בן יוסף, מהווה גם כן "המפתח" להבנת הטבע של סימן החמור
בשליחות הראשונה הטרגית ההיא. לשם כך, אני מביא כאן שני סימנים חשובים:
א.
מרץ 84', מילנו - בחלומה,
הגב' נלדה לוי ראתה חמור רתום לעגלתו שמתהלך ברחוב העיר מילנו. החמור הגיע לחנות
לחם, נעתק מעגלתו, נכנס לחנות ואכל לחם. פרץ, שהיה בקרבת המקום, ראה את כל המחזה.
ב.
מרץ 85', מילנו - שרה פודו חלמה
כי היא נמצאת בסרדיניה, בדרכה לקנות לחם. בחנות הראשונה הציעו לה מעדנים ודברים
טובים, אך לא לחם. היא קנתה את הלחם בחנות אחרת והמשיכה ללכת עם הלחם תחת זרועה.
כאשר רצתה לחזור הביתה בקיצור דרך, השוטרים במקום אמרו לה ללכת סביב הבניין.
לחמניה אחת נפלה מזרועה והתגלגה ארצה. לאחר שהסתובבה, ראתה מהכיוון השני אדם מתקרב
אליה על עגלה הרתומה לחמור. הלחמניה שהתגלגלה נעצרה בדיוק לצד החמור, אשר בתחילה
נבהל ורצה לברוח, אך מיד התאושש ואכל אותה.
הסימן הראשון כולו נפלא ועל טבעי, שהסימן השני הינו
נפלא במהותו, אך מכיל דבר טבעי.